ספריית ליובאוויטש
אוצר החסידים חיפוש קטלוג מפתח links about
ספרי יסוד

שלחן ערוך
   

סימן א: דין השכמת הבוקר

סעיף א

יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין (טור). הגה: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב), ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).

סעיף ב

המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה.

סעיף ג

ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.

סעיף ד

טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה.

סעיף ה

טוב לומר פ' העקדה (בראשית כב, א-יט) ופ' המן ועשרת הדברות ופ' עולה (ויקרא א, א-ז) ומנחה (ויקרא ב, א-יג) ושלמים (ויקרא ג, א-יז) וחטאת (ויקרא ד, א) ואשם. הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור (תשובת הרשב"א סי' קמ"ד).

סעיף ו

פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום (וע"ל סי' מ"ז סעיף י"ג).

סעיף ז

כשיסיים פרשת העולה יאמר: יר"מ שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה, וכך יאמר אחר פ' המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה.

סעיף ח

יאמר עם הקרבנות פסוק: ושחט אותו, על ירך המזבח צפונה לפני ה' (ויקרא, א, יא).

סעיף ט

יש נוהגין לומר פרשת הכיור (שמות ל, יז-כא) ואח"כ פרשת תרומת הדשן (ויקרא ו, א-ו) ואח"כ פ' התמיד (במדבר כח, א-ח) ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת (שמות ל, ז-י) ופרשת סמני הקטורת ועשייתו (שמות ל, לד-לו).