: חפש באתר 06:09 :שעון ישראל  --   יום ראשון י"ז בטבת תשס"ז,   2007 .1 .7 
חדשות גלריה ספורט ספרים קפטן אינטרנט מהדורת הדפוס ארכיון
home home themarker
הארץ השבוע<< המהדורה המודפסת<<דף הבית
USA
אחריו
מאת שמואל רוזנר, ואשינגטון
עם מדיניות חדשה וצוות חדש, בוש יוצא לדרך חדשה בעיראק
סדאם חוסיין במשפטו. ראש ממשלה עייף אינו המנהיג שבוש מחפש כרגע בעיראק, אבל בניגוד לצוות שלו, את העיראקים הוא יצטרך לקבל כנתון
תצלום: רויטרס
הקתדרלה הלאומית. הלוויה

ב-27 בינואר 1965 קיבל הנשיא לינדון ג'ונסון לידיו את המזכר הגורלי. היועץ לביטחון לאומי, ג'ורג' מק'בנדי, ושר ההגנה, רוברט מקנמארה, המליצו בו על אחת משתי דרכים: התקפלות, שמשמעותה תבוסה, או הגדלת מספר החיילים בוויטנאם בניסיון להשיג ניצחון. "מדוע הסלמנו במקום לסגת לנוכח מצב ההולך ומורע במהירות?" שאל מקנמרה בספרו "במבט לאחור: הטרגדיה והלקחים של וייטנאם", מדוע "נכשלנו לצפות את ההשלכות של מעשינו?"

בין סוף ינואר לסוף יולי של אותה שנה התחייב ג'ונסון להגדיל את מספר החיילים בוויטנאם מ-23 אלף ל-175 אלף, וסלל את הנתיב לשנים העקובות מדם שנמשכו עד לתום כהונתו, ולתוך כהונתו של הבא אחריו, ריצ'רד ניקסון. תקופה זו הסתיימה, למעשה, רק בימיו של הנשיא ג'רלד פורד, בנפילתה המהדהדת, הצפויה כל כך, של סייגון.

"רמספלד וצ'ייני והנשיא עשו טעות גדולה כאשר הצדיקו את הכניסה למלחמה בעיראק. הם שמו דגש על הנשק להשמדה המונית", אמר פורד בראיון שפורסם על ידי בוב וודוורד רק לאחר מותו, בשבוע שעבר. "מעולם לא אמרתי בפומבי שאני חושב שהם עשו טעות, אבל בהחלט הרגשתי שזה היה משגה בדרך שבה הצדיקו את מה שעמדו לעשות". לצ'ייני, שהיה ראש המטה שלו בשנות ה-70, שמר פורד את המלים החריפות ביותר. בימים ההם הוא היה מעולה, קבע, אך מאז הפך ל"לעומתי" יותר. אחר כך הסכים עם הניתוח שעשה אויבו המר של צ'ייני, שר החוץ לשעבר קולין פאואל, שאמר כי סגן הנשיא חולה ב"קדחת" ביחס לאיומי הטרור ולעיראק. גם על ספרו של מקנמארה, והודאתו המאוחרת בכשלי וייטנאם, מתח פורד ביקורת שפורסמה כעת: "אם טעינו, למה הוא השתתף?"

מותו של פורד וההלוויה הבלתי נגמרת שזכה לה סיפקו אקורד סיום נאות לתום עונת החגים. הבירה האמריקאית התעטפה בתוגה טקסית, החופש התארך בעוד יום אחד, ואווירת אחדות מלנכולית נשבה מבין כתליה הקרירים, הגבוהים, של הקתדרלה הלאומית. רעייתו של סגן הנשיא, לין צ'ייני, פיטפטה עם הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר. צ'לסי קלינטון, בתו של נשיא דמוקרטי אחר, התלחשה עם היושבת לצדה, שרת החוץ קונדוליזה רייס.

לשעה אחת, ליום אחד, נעלמו המחלוקות החריפות, המריבות הישנות, הטינות וההקנטות. ליום אחד התפלשה הבירה האמריקאית בפכים קטנים של היסטוריה וביוגרפיה נשיאותית, בהלצות ישנות שנשלפו מן הארכיון המאובק. כל זה ייגמר, מן הסתם, בשבוע הבא. היו"ר החדש, הדמוקרטי, של ועדת החוץ של הסנאט, הסנטור ג'וזף ביידן, כבר זימן את ועדתו לשלושה שבועות רצופים של שימועים על המלחמה בעיראק. רוב חבריה, רפובליקאים ודמוקרטים - רבים מהם מועמדים-בכוח לנשיאות ב-2008 - יהפכו את הישיבות להלקאה פומבית של הממשל על מעשיו ועל מחדליו.

הבית הלבן. החלטה

הנשיא ג'ורג' בוש עשוי לעשות בשבוע הבא את מה שכבר עשה פעמים רבות: שוב יוכיח לעולם שאינו מתקפל לנוכח דעת קהל ושגיונותיה. שוב יציג לציבור את עמוד השדרה עשוי הפלדה שלו. מתנגדיו הרבים יראו בזה אות וסימן לעיקשות או לטיפשות; תומכיו ינפנפו בזה כהוכחה לכך שמדובר במנהיג בעל אופי. את בוש כל זה כבר אינו מעניין, כנראה. מזמן הבין שאת שנותיו הנותרות בבית הלבן יבלה בבדידות אלקטורלית מזהרת. על כן, החלטותיו אינן מיועדות לריצוי הבוחרים בהווה, אלא לעיונם של ההיסטוריונים בעתיד.

בסקר שנערך לפני כמה ימים התבקש הציבור לבחור את "הדמות המפורסמת השלילית של השנה" ובוש ניצח בו על נקלה. 25%, רבע מן המשיבים, נקבו בשמו, כשאחריו משתרכים מנהיגים מזיקים פחות כנראה, כאוסמה בן-לאדן, סדאם חוסיין, מחמוד אחמדינג'אד וקים ז'ונג איל, שהבא אחריו ברשימה, אגב, הוא שר ההגנה היוצא, דונלד רמספלד. קשה להאמין שהחלטה לשלוח עוד חיילים לעיראק תשפר בהכרח את מצבו בציבור - אך ההדלפות הנמשכות על התחבטויותיו של הנשיא בטרם יודיע את החלטתו הצביעו על האפשרות הזאת כממשית ואפילו כסבירה.

בוש יעשה זאת, כנראה, בנאום פומבי לאומה בשבוע הבא. מהות תוכניתו? זו השאלה הגדולה. הכותרות המתמקדות באפשרות של "תגבור מספר החיילים" לוכדות רק פרט אחד מתוך כמה חשובים: בכמה חיילים נוספים מדובר - ההערכות נעות בין עשרת אלפים ל-40 אלף - מהו פרק הזמן שישהו שם, האם תוגבל שהותם לתקופה מסוימת, ומה תהיה מטרת התגבור. האם עיקר משימתו תהיה "אבטחת האוכלוסייה" או שמא "העברת המושכות לצבא עיראק במהירות האפשרית"?

רבים סבורים, כי ניצחון מהסוג שבוש מעוניין בו אינו בגדר אפשרות סבירה כלל. אך לנשיא גם כמה תומכים חשובים, בהם הסנטור ג'ון מקיין, שהיה קול בודד הקורא לתגבור הכוחות בשנה האחרונה - ושעתידו הפוליטי, כמו המירוץ שלו לנשיאות, תלוי מן הסתם בתוצאתה של החלטה כזאת. אם תוגדר ככישלון, קשה יהיה לשכוח מי המליץ עליה בהתלהבות כזאת.

איזה מזכר ייזכר כגורלי בהיסטוריה של מלחמת עיראק, קשה לקבוע כעת. ג'יימס בייקר ולי המילטון, שהדו"ח הארכני שחיברו הושלך לאשפה בתמרון מנוהל היטב וללא טקסי קבורה מפוארים, יכולים לקוות עדיין שבבוא היום יוכר דווקא המסמך שלהם כמי שהציע את הנתיב ההגיוני יותר להמשך הדרך - זה שהנשיא בחר שלא ללכת בו. אך מקיין הוא זה שיכול לקוות כי מלחמתו העיקשת לתגבור הכוחות תירשם כזאת שהביאה למפנה.

הוא וקומץ פרשנים ובעלי דעה מהחוגים הניאו-שמרנים, המוקצים כעת מחמת עייפות החומר, קראו למהלך הזה שוב ושוב. קריאה שנראתה לעתים כפרובוקציה מנדנדת, לעתים כניתוח המנותק מהמציאות הפוליטית, לעתים כתמהונות ממש. אך מי שהביט בה באופן הזה שכח לקחת בחשבון משתנה חשוב אחד: גם לנשיא המכהן יש נטייה למהלכים שאינם מתיישבים עם הגיונו הבריא של הממסד הוואשינגטוני.

בגדאד. פיקוד

החדשות מעיראק נחתו השבוע בקצב מסחרר: הוצאתו להורג של השליט המודח סדאם חוסיין היתה הדרמטית שבהן, אך ספק אם החשובה ביותר. הרבה יותר ממנה הטריד הראיון שנתן ראש הממשלה המכהן, נורי אל-מאליכי, שבו הודיע כי הוא עייף מהתפקיד וכי ישמח לסיים אותו עוד בטרם תפוג כהונתו. אל-מאליכי הוא נושאו של עוד מזכר שיוכל לשמש בעתיד ציון דרך - זה שהודלף ביום פגישתו עם הנשיא בוש בירדן ושבו גולל היועץ לביטחון לאומי, סטיב האדלי, את ספקותיו ביחס למנהיג העיראקי, שאמור להשליט סדר ודמוקרטיה במדינה המתפוררת.

לא רציתי בתפקיד הזה, אמר אל-מאליכי לעיתון "וול סטריט ג'ורנל", אך לקחתי אותו על עצמי משום שחשבתי שהאינטרס הלאומי מחייב זאת, אך "לא אקבל את התפקיד הזה עלי שוב", קבע בנחרצות. אם למישהו בממשל היו ספקות ביחס אליו עוד קודם, הרי שאלה רק התעצמו בעקבות הראיון, וסיבכו עוד יותר את התחשיבים הפוליטיים שעורך צוותו של הנשיא בטרם יתחייב על מדיניות חדשה.

בוש, כך הודלף השבוע, שוקל גם להקדים את תום כהונתו של המפקד הצבאי בעיראק, הגנרל ג'ורג' קייסי. קייסי הוא האיש המזוהה ביותר עם האסטרטגיה הנוכחית שכשלה, ועם החלטות שקיבל בשנה האחרונה שר ההגנה הפורש רמספלד. זה לא בהכרח ימנע ממנו להתמנות, כפי שרצה - וכפי שתיכנן כנראה גם רמספלד - ליו"ר המטות המשולבים הבא, ממש כפי שקודם בשעתו הגנרל ויליאם ווסטרמולנד שפיקד על הכוחות בווייטנאם ושהוביל את מהלך ההסלמה שעליו החליט הנשיא ג'ונסון.

ממילא, גם הגנרל הממונה על פיקוד המרכז כולו, ג'ון אביזייד, יפרוש כנראה גם הוא בעוד חודשיים-שלושה, מה שיותיר לנשיא ולשר ההגנה החדש שלו מרחב תמרון ממשי באיוש שני תפקידי הפיקוד המכריעים לנוכח שינוי המשימה. רבים מניחים, כי לאחד התפקידים, מפקד פיקוד המרכז (סנטקו"ם) או מפקד הכוחות בעיראק, יתמנה הגנרל דייוויד פטראוס, שהיה מפקד הדיוויזיה המוטסת 101 בעת הפלישה לעיראק.

פטראוס, שמכהן כעת בתפקידי הכשרה וחשיבה, היה אחד המפקחים על השלמת המדריך החדש של הצבא וחיל הנחתים למלחמה נגד טרוריסטים ומורדים. המסמך הזה, יותר מ-280 עמודים אורכו, מספק את המפתח לדוקטרינה צבאית חדשה לנוכח לקחי אפגניסטאן ועיראק, ולמול האתגרים הצפויים לכוחות הביטחון האמריקאיים בזירות בעולם. הפתעות רבות אין בו, ועורכו, הד"ר קונרד קריין, אמר ל"ארמי טיימס" כי הכוחות בעיראק "כבר נלחמים על פי העקרונות המובאים בו".

עם שר הגנה חדש, בוב גייטס, ושני גנרלים חדשים - וכנראה גם עם שגריר חדש, שהרי הנוכחי, זלמאי חלילזאד, הוא המוזכר כמועמד המוביל לכהן כשגריר באו"ם במקום ג'ון בולטון שיתפטר - יהיה לנשיא צוות רענן שיוביל מדיניות חדשה. השאלה היא, איזו הנהגה עיראקית ימצא מולו, ואיך ינהל את יחסיו עמה. ראש ממשלה עייף אינו המנהיג שבוש מחפש כרגע בעיראק. אבל בניגוד לעייפים שלו - שאותם הוא יכול פשוט להחליף - את העייפים העיראקים יצטרך לקבל כנתון.
תגובות
הוספת תגובה חדשה
1. איזה שיעמום - כנסו רן|16:5006/01/07
2. אתה כל כך צודק. (לת) מאיר|18:2606/01/07
3. כמה הבהרות אמריקאי|20:1906/01/07
4. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת על עצמה אלון ה|20:2506/01/07
5. כעת כאשר שחטו את התיש יש לבצע הפריה מלאכותית ולהמשיך הלאה אחרת א ירון|21:5406/01/07
6. אני מחזק את ידיו של האיש החשוב הזה-בוש.God bless America סומסום|22:4306/01/07
7. ל 4-איפה לעזאזל רכשת את החינוך הקלוקל שלך? יואב צור|23:5206/01/07
8. רן ומאיר, אתם טועים תומר להב|01:0607/01/07
הוספת תגובה חדשה
עוד כותרות
אחריו
לראותו כפי שהיה באמת
שאהיד או שרץ
הצדק של המנצחים
את חלוץ יצטרכו להזיז
שווה חמישה כוכבים
מכה ועוד מכה ועוד אחת
הלך ודעך
נקמה בחסות החוק
שברולט נעצרת, שני דיפלומטים אמריקאים יורדים. כאן זה משכיות, הם שואלים
לא הספקנו לקום מהכיסא
ההצגה הכי טובה בעיר
זגורי אומר תמכור משחק, לא תמכור?
קווים לדמותו של הסקרין-אייג'ר
הוא היה ביצועיסט
ספורט Online |גלריה Online |חדשות Online
תקנון האתר |תמיכה ושירות |ארכיון הארץ |המהדורה המודפסת - עמוד ראשון |דף הבית
מדריך עכבר העיר |סרטים |מסעדות |הופעות |ילדים |הצגות |ברים |מדריך עכבר העיר - בידור , תרבות , סרטים , קולנוע
כל הזכויות שמורות , "הארץ"   ©   All rights reserved Haaretz