|
לימודים היו פעם ערך עליון שבא לידי ביטוי גם באגדות הילדים. לפינוקיו הובטח ע"י הפיה, סמל התקווה והעתיד הטוב, להיהפך לילד אמיתי אם יתמיד ללכת לבית הספר ולעזור לסבא ז'פטו.
לפינוקיו היה קשה לעמוד בהבטחתו. החיים הטובים קראו לו. אנשים פיתו אותו להרוויח כסף קל ומהיר. כך גם קרה כשפיתו אותו חבריו להצטרף לעגלת הילדים שנוסעת לארץ המשחקים. ארץ בלי בית ספר ובלי לימודים, בלי מורים ובלי שיעורים. בארץ המשחקים היה פשוט נפלא. אבל האם אנו זוכרים את הפרק בו קרה דבר נורא לכל הילדים: צמחו להם אוזני חמור וזנב חמור ומי שלא נמלט על נפשו מארץ התענוגות הפך במהרה לחמור מושלם ושועבד לעבודה זולה ע"י מעבידים נצלנים. כי ככה זה – כשלא כותבים וקוראים, הופכים לחמורים.
את מוסר ההשכל הזה כנראה מזמן שכחו בחברתנו. כאן ועכשיו ליהנות מהכל, כל הזמן, זה המוטו ואם אפשר לא להתאמץ, מה טוב. אם לא מספיקים ללמוד לקרוא - לא נורא, בכתה ז' יטפלו בלקות הלמידה. ואם לא לומדים בתיכון – לא נורא, אפשר להשלים בגרויות אחרי הצבא.. לכן גם לא נורא שלא מטפלים בנושא המורים ומשכורותיהם ופותרים את הבעיות מהשורש. הרי אפשר כל שנה לשבות מחדש ותמיד אפשר לסמוך על ההורים שישלימו מכיסם וממרצם את החסר.
"לעולם לא מאוחר" אמר הצרצר, הלא הוא המצפון. "אם תלמד לכתוב ולקרוא. אם לבית הספר תחזור, לא תהיה יותר חמור". כך אצל פינוקיו. אבל אצלנו זה לא כל כך נתון לרצון הילדים. בינתיים ממשיכים להסיע אותם לטיולים, לבתי מלון, לימי כיף ולסדנאות איפור. עזרה גדולה ומוערכת מצד אחד, אבל מצד שני, עד מתי יבלו ילדינו בארץ המשחקים? מתי יחזרו לבית הספר ללמוד ויהיו ילדים אמיתיים? נראה שאנו הופכים את ילדינו לחמורים במו מעשינו.
|
