שם עט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שם עט, שם ספרותי או פסבדונים (פְּסֵידונים, על פי חוקי התעתיק לעברית), הוא שם בדוי שתחתיו מתפרסמים ספרים או מאמרים, לעתים משום שהמחבר חפץ בעילום שם, ולעתים מסיבות אחרות. המושג "שם עט" בעברית בא בעקבות pen name באנגלית, ו- nom de plume בצרפתית. בצרפתית קרוי מושג זה גם בשם nom de guerre.

תוכן עניינים

[עריכה] שם עט בספרות

שם עט שאינו מסווה את זהות המחבר הוא זה שבו מקוצרים אחד משמותיו, דוגמת ע. הלל (הוא הלל עומר) וס. יזהר (הוא יזהר סמילנסקי). שמות עט של סופרים עבריים הרחוקים מהשם המקורי הם, למשל, "אחד העם" (אשר צבי גינצברג) ו"מנדלי מוכר ספרים" (שלום יעקב אברמוביץ), מיוחד מקרהו של ש"י עגנון, הלא הוא שמואל יוסף צ'צ'קס, אשר קרא לעצמו על שם סיפורו הראשון "עגונות", וכעבור זמן הפך את שם העט לשמו הרשמי.

שם עט מפורסם מאוד הוא לואיס קרול, שהוא שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שהיה מרצה למתמטיקה בקולג' קרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד. את ספריו המקצועיים, שעסקו במתמטיקה ובלוגיקה, פרסם תחת שמו האמיתי, ואילו את הספרות היפה שכתב, ובראשה הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", פרסם תחת שם העט שלו.

לעתים משמש השם הספרותי להחלפת מינו של הכותב. בולטות בכך האחיות ברונטה, שפירסמו אוסף של שירתן תחת השמות הגבריים אקטון בל, קורר בל ואליס בל (שהם, בהתאמה, אן ברונטה, שרלוט ברונטה ואמילי ברונטה). פעמים אחרות משמש שם עט לפרסום יצירה החורגת מאוד ממכלול יצירתו של סופר ידוע. הסופרת והמסאית שולמית הראבן, למשל, פירסמה גם מותחן בשם העט טל יערי.

הסופרת הבריטית ג'ואן רולינג (Joanne Rowling), מחברת סדרת הספרים העלילתיים הנמכרת ביותר בעולם הארי פוטר, כותבת תחת שם העט ג'יי קיי רולינג (JK Rowling). זאת לאחר שהמוציא לאור הביע חשש שנערים לא ירצו לקרוא ספר שכתבה אשה. היא הוסיפה את האות קיי (K) על שם סבתה קת'לין.

שמות ספרותיים נוספים שזכו לפרסום רב (בסוגריים השם הרשמי) הם:

ויש כאלה הידועים יותר בשמם הרשמי:

מקרה ייחודי הוא זה של סופר השואה הישראלי ק. צטניק (שמו האמיתי: יחיאל די-נור), שכן, לדבריו, "ק. צטניק" לא היה שם-עט גרידא, אלא השם הקולקטיבי של כל נרצחי השואה בשמם הוא כתב את ספריו ("קצטניק" בגרמנית וביידיש: "מי שנמצא במחנה ריכוז"). בעדותו המפורסמת במשפט אייכמן, במהלכה יצא בפעם הראשונה מחסות הסודיות של שם-העט, הסביר מדוע חסה תחת שם זה:

"אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. [...] ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. [...] השם שלהם היה המספר ק. צטניק".

על כן ניתן לראות כי השם הספרותי, במקרה זה, משמש כדמות אחרת לחלוטין מזו של המחבר עצמו.

מקרה ביניים הוא המקרה של הסופר רומן גארי אשר כתב במשך שנים לאחר שהתפרסם בשמו האמיתי רומנים תחת השם אמיל אז'אר, מתוך כוונה שאלו יישפטו כיצירתו של אדם מן השורה ולא כיצירות של סופר שכבר זכה לפרסום ולתהילה. ספרי "אז'אר" זכו להצלחה גדולה כספרי "גארי".

שם עט שהסתיר היטב, במשך שנים רבות, את זהות המסתתרים מאחוריו הוא ניקולא בורבאקי, שהופיע, החל משנת 1939, כמחברה של סדרה גדולה של ספרי מתמטיקה היוצאים לאור בצרפת. מאחורי שם זה לא הסתתר מחבר יחיד, אלא קבוצה גדולה של מתמטיקאים שמרכזה בפאריס. בשנת 1949 כתב ראלף בואס מאמר ובו טען שבורבאקי הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה. בתגובה כתב אנדרה וייל, שהתגלה מאוחר יותר כאחד מראשי הקבוצה, מכתב נרגז שבו הכחיש את דבריו של בואס. יתרה מזו, חברי קבוצת בורבאקי החלו להפיץ שמועות שבואס הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה.

לעתים שם עט מסתיר היטב את זהותו של הכותב, וזו נותרת כחידה חסרת פתרון, המעסיקה את החוקרים. בשנת ה'תרס"ח התפרסמה בעיתון "הפועל הצעיר" רשימת ביקורת בחתימת "אדונדון". כעבור שישים שנה טען החוקר גצל קרסל‏‏[1] כי מחבר הרשימה הוא ש"י עגנון, וכי רשימה זו (ולא הסיפור "עגונות") היא היצירה הראשונה של עגנון שפורסמה בארץ ישראל. טענה זו הביאה להכללת הרשימה בקובץ "מעצמי אל עצמי", אך לאחר מכן טען החוקר יצחק בקון‏‏[2] כי את הרשימה חיבר משה קלינמאן.

ראו גם: רשימת סופרים ושמות עט שלהם.

[עריכה] שם עט בעיתונות

שם עט משמש גם בכתיבה פובליציסטית. דוגמה בת ימינו לכך היא ב. מיכאל, הוא מיכאל בריזון.

ב. יאושזון הוא שם העט של משה יוסטמן, שהיה אחד הסופרים והעיתונאים הפופולריים ביותר בוורשה שלפני השואה.

בספטמבר 1956 התפרסם בעיתון "דבר" מאמר בשם "שמות ותכנים", בחתימתו של "ס"ש יריב". כעבור זמן התברר שהכותב הוא דוד בן-גוריון, שבחר בשם עט זה (שפירושו: סבא של יריב, הלא הוא ד"ר יריב בן אליעזר) כדי שהדיון בתוכן המאמר יהיה ענייני, בלי שיתייחסו אליו כאל מאמר שכתב ראש ממשלת ישראל.

עיתונאים פוריים במיוחד משתמשים לעתים בשמות עט כדי להסתיר מהקוראים את העובדה שחלק ניכר מהעיתון נכתב בידי אותו אדם. העיתונאי והסטיריקן הגרמני קורט טוכולסקי, שעבד בשבועון "די ולטביהנה" (Die Weltbühne), פרסם מאמרים שעליהם חתם "איגנאץ ורובל", "תיאובלד טייגר" ו"פטר פנתר", ושירים תחת שם העט "קספר האוזר". טוכולסקי התפאר כי תחת חמשת שמותיו הצליח לפתח סגנונות שונים, ומגוון הדמויות שיצר כותבות כתיבה שונה בתכלית זו מזו, עד כדי כך שלמערכת ה"ולטביהנה" הגיעו מכתבים המשבחים את "פטר פנתר", אך קוראים לפיטוריו של "איגנץ ורובל". למעשה היו חמש הדמויות, כפי שכותב טוכולסקי "חמש אצבעות של יד אחת".

העיתונאי אלכסנדר זאובר נהג לחתום בשמות שונים בעיתונו "עיתון מיוחד" שם אחד מני רבים הוא : "סבירם" שפירושו סבי רב מיכאל על שם סבו של אלכסנדר הרב מיכאל שטרנבך .

[עריכה] שם עט בזמר העברי

בתחילת דרכה השתמשה נעמי שמר בשם "אליפז" כשם עט, ותחת שם זה כתבה לצמד הדודאים את השיר "שיירת הרוכבים".

נח שפירא ("יה-חי-לי-לי/ יה-עמלי") פרסם את שיריו בשם העט בר-נ"ש, כלומר נח שפירא.

[עריכה] שם במה - שם בדוי בתיאטרון ובקולנוע

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – שם במה

שם במה הוא שם בדוי (ההופך לעתים לשם הרשמי) המשמש שחקן במה במקום שמו המקורי. להבדיל משם עט, המאפשר הסתרת זהותו של הכותב, שם במה אינו מסתיר את השחקן, המופיע בגלוי, והסיבה העיקרית לבחירה בשם במה היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.

[עריכה] שם בדוי באינטרנט

השימוש בשם בדוי פופולרי מאוד בקרב גולשי אינטרנט (אצלם הוא קרוי "ניק", ובאנגלית nickname, "כינוי"). יש שיצאו נגד האנונימיות שמעניק הניק לכותבים [1].

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏גצל קרסל, "ראשיתו של ש"י עגנון ב'הפועל הצעיר'", הפועל הצעיר, 9.1.1968‏
  2. ^ ‏יצחק בקון, "מיהו אדונדון?", בספר מתוך החבורה, פפירוס, 1982, עמ' 115-99‏

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9D_%D7%A2%D7%98