יום שלישי, 19 במאי 2009

הקוף שהפך לאדם

תאורית האוולוציה של צ'ארלס דארווין בחקר התפתחות המינים על כדור הארץ, היא אחת מתאוריות המדע היותר שנויים במחלוקת. מאבק תרבותי עצום מתנהל סביב הנושא בארה"ב, למשל, בין הימין הנוצרי לציבור הליבראלי, במאמצים של הקואליציה הנוצרית למסד בבתי הספר גם לימודי בריאת העולם על פי ספר בראשית. לרוב, זאת גם תאוריה שקשה לאיכול אצלנו, אל אף חיבתו הידועה של עם ישראל למדעים. לא קל ליהודי המאמין, וגם ללא מעט יהודים חילוניים, לקבל את הרעיון שצורתו הגופנית של האדם התפתחה מזו של הקוף.

לפני שנעמיד את התאוריה במבחן האמוני, חשוב לציין שעדיין קיימת מחלוקת ניכרת בקרב מדענים סביב התאוריה כפי שהגה אותה דארווין. זאת על אף שהיא מקובלת בקונסנסוס המדעי כבסיס לחקר התפתחות המינים. רבות נטען לגבי ממצאיו של דארווין בעולם התפתחות הצמח, שמהם השליך גם על התפתחות החיות והאדם. רוב ההתנגדות נובעת מכך שלא קיימים די ממצאים ברורים המעידים על יכולתה של המערכת הגנטית לחולל שינויים כה מרחיקי לכת כדי להפוך מין אחד של יצור למין אחר, כפי שקיים בין זני הצמחים. אולם, מבחינה מדעית, תאורית האוולוציה נותנת הסבר נבון לגבי תהלכים ביולוגיים טבעיים שבהתפתחות הצורות השונות של המינים, מכורך תנאי הסביבה שלהם ורצון ההישרדות שקיים בכל הבריאות. אמנם, זאת בעצם מחלוקת מדעית, ולא מחלוקת עקרונית כפי שקיים בקהילות אמוניות. מבלי להתמודד עם ההיבט המחקרי, או לבחון האם קיים צידוק מדעי לאוולוציה, נבחן את ההיבט הרעיוני על פי סיפור בריאת האדם בספר בראשית, ובאופן כללי על פי רוח התורה.

ראשית, יש לציין שמחד, התורה איננה ספר מחקר מדעי של תהליכי התפתחות היקום וזני החיים שבו, אלא היא מעידה על אלוהי ישראל כיוצר הבריאה ונותן את הוראתו הערכית לאדם. אין בתורה כל טענה לגבי איך אלהים יצר את השמים והארץ. לא לגבי איזה פעולות של חלקיקי האטום המתחוללות בתהליך יצירת החומר, ולא לגבי אופן כינון המצפן הגנטי שמכתיב את צורות היצורים. מאידך, זה בדיוק תפקידו של המדע לחקור זאת. אמנם, זה לא מתפקיד המדע לנסות ולהוכיח שהיקום כולו נברא מכוחות טבעיים הנמצאים בו, וללא התערבות אלוהית במלאכת מחשבת. אין זו שליחותו של המדע, על אף שקיימים מדענים בשולי התחום שמנסים להוכיח זאת. העובדה היא, שככל שחקר היקום מתפתח, יותר ויותר מתגלה תבונת-על שקיימת בצורת מורכבתו ופועלו. האנושות אכן מתקרבת ליום שבו המדע והאמונה עתידים להתמזג יחד אל מסלול אחד. ובכל זאת, נכון לעכשיו, האמונה והמדע עדיין שייכים לשני מישורים שונים לגמרי בתרבות הידע האנושי. אדם נבון יידע להבחין במיקומו הנכון של ממצא מדעי ובהשלכותיו, בתוך מסגרת תבונתו האמונית. ולבסוף, לא ייתכנו סתירות בין האמת שבשניהם.

כאמור, התורה מעידה על הערכים התבונתיים והרוחניים של הבריאה, ולא על פרטי התהליכים הטכניים שבה. לכן מעולם לא נכתב בה פירוט התהליכים הביולוגיים, למשל, של יצירת האדם. הכתוב מעיד אך ורק על מהות היצירה, כגון יצירת האדם עפר מן האדמה. בוודאי אין להבין זאת כמעשה הפיכת ערימת עפר לאדם בשר ודם באמצעות פעלול כישוף. בוודאי אין האל מעיד בכך על תהליך היצירה כקסם על-טבעי. ומה עוד, רבות הזהירה התורה מפני אמונות תפלות בכישופים וקסמים. אלא יש להבין זאת כמשל ליצירת האדם החכם הראשון בגן עדן שידע את אלוהיו, מתוך תבונתו של אפסיות עפר האדמה. הרי, העולם כולו נוצר מעפר שהוא קרקע מוצקה שנותנת יציבות ומנוח ליצורים שבו - וגם מהווה מרבד הסשמש ליצירת מזון לכל הברואים. אף על פי כן, העפר מתפורר ועף ברוח כאילו לא היה, ואין בו כל צורה של ממש. כך האדם בגן עדן, מהתבוננותו בעפר האדמה, למד את הענווה בראותו את פועל בוראו, ובשל כך הפך לאדם הראשון בעל חוכמה, בינה ודעת. על כן הוא נוצר, כאדם נבון וחכם, עפר מן האדמה. כמו כן, התורה לא מעידה על אורך תקופת ששת ימי הבריאה שבה נוצרו השמים והארץ וכל אשר בהם, כולל המין האנושי בתהליך ארוך ומתפתח, לפני יצירת האדם בגן עדן. היא רק מונה את השנים מאז יצירת האדם בגן עדן. כל מה שקדם לו בששת ימי הבריאה, לאומת זאת, הם מחוץ למניין השנים, ובוודאי אין לקבוע את אורכם על פי ימים רגילים כימינו - כי החמה והלבנה כלל לא נוצרו עד היום הרכיעי. לכן, אם קיימים בחקר המדע ממצאים המעידים על מליארדי שנים של התפתחות כדור הארץ והמינים שחיים בו, הרי אין בזה כל סתירה לתהליך הבריאה כפי שמובא בספר בראשית.

כפי שבארנו ברשומה קודמת, לא האדם הראשון היה, ליצירת האדם הנבון הראשון בגן עדן קדמה יצירת המין האנושי ביום השישי, באותו היום (אותה התקופה) שנבראו גם החיות. הזיקה שבין האדם לחיה ברורה מאוד בהשתלשלות הארועים. הרי ביום החמישי נבראו העופות ודגים לבדם - עניין שבגינו מתבקשת השאלה: אם האנושות שנבראה ביום השישי אכן מובדלת מן החיות, מדוע ליצור אותם יחד באותו היום, ועוד לתת להם ברכה משותפת, הלא היא פריה ורביה? מדוע לא לברוא את החיות ביום החמישי, יחד עם העופות ודגים, כיוון שכל אלו מקורבים יותר במינם מאשר למין האנושי? חז"ל נתנו תשובה יפה למהות בריאת האדם כאחרון מבין כל היצירים, באומרם שהאדם נברא לאחר החיות כדי ללמדו ענווה. שאם יגבה ליבו, יזכיר לו האל שהיתוש קדם לו. אמנם אין זאת תשובה למהות בריאת האדם והחיה יחד באותו היום. אך ניתן ללמוד ממנה שהענווה היא התכונה היחודית שניכן בה האדם, ובשל כך הוא התפתח והפך לאדם נבון וחכם ונבדל מן החיות בגן עדן. כי חוכמה, בינה ודעת הם התכונות שמבדילות בין האדם לחיה. כיוון שהאדם הנבון הראשון נוצר לאחר השבת בגן עדן, משמע שהאנושות שקדמה לו, שנבראה ביום השישי עם החיות, היתה עדיין ברמה תודעתית נמוכה כמו החיות, ללא החכמה, בינה ודעת. על כן, נוצר המין האנושי הראשון יחד עם החיות, כי בשלב הראשוני, האדם היה עדיין ברמה תודעתית רדומה כמו החיות.

לכן, האנושות הראשונית שנבראה בים השישי, עברה תהליך ארוך של התפתחות מרמה תודעתית נמוכה. ואם כך מעידה התורה לגבי התפתחות נשמת האדם ותבונתו, הלא קל וחומר לגבי צורתו הגופנית? הרי, הטענה שלא ייתכן שהאדם, שהוא כתר הבריאה, התפתח מצורה של קוף, לא עומדת במבחן המציאות הידועה, שצורתו הגופנית של האדם מתפתחת מטיפה סרוחה, כפי שנאמר על הזרע, בתוך הרחם. הרי, הקוף הוא בוודאי יצירה נעלה יותר מטיפת זרע. מה גם, למי שלא מקבל התפתחות צורת האדם מצורת הקוף, ודובק במעשה כישוף של הפיכת ערימת עפר לאדם בשר ודם, נותר רק לשאול איך ניתן להאמין במעשה כישוף, במקום להתבונן בבריאה ולהבין את הסדר המופתי שכינן האל בכל תחום ותחום שבה? ושוב, הלא צורת הקוף נעלה היא, כיצירה, מערימת עפר שעפה ברוח?

לא ביקשה התורה להסביר באיזה תהליך התפתחותי או באיזה צורות נוצרו הבריאות, כי האל משאיר את חקר העניינים האלה בידי האדם הנבון שחפץ בלגלות את נפלאות פועל בוראו. ואם מחד, התורה מעידה על כל המשותף הנ"ל בהתפתחות התודעתית של האדם והחיה, ומאידך, חקר המדע מעיד על אפשרות של התפתחות צורת גוף האדם מצורת גוף החיה, אזי יש בכך גם עדות מהימנה שהצורות הגופניות של הברואים אכן התפתחו בתהליכים משותפים. עדות מהימנה שהצורה הגופנית של החיה התפתחה לצורת אדם, ולאחר מכן לאדם נבון.

ואם יגבה לב האדם ויהרהר בליבו שהוא נישא מעל החיה בתהליך הבריאה, יזכיר לו האל שהקוף קדם לו.
-מנ

יום ראשון, 17 במאי 2009

אין יש מאין

ידוע המונח "יש מאין", שמתייחס בעיקר למציאות שבה האלוהים ברא את העולם, לכאורה מכלום. כך, ביצירת יש מאין, נחשבת הבריאה ליצירה של משהו משום דבר. מאפס. כלומר, היכן שלא היה קיים דבר, נוצר עתה משהו. אולם, מחשבה מעמיקה במציאות של האל ובריאתו מלמדת שלא ייתכן כזה דבר "יש מאין", ושתפיסת עולם זו נובעת מחוסר הבנה, ולעתים מבורות ואמונת שווא במעשי כשפים וקסמים.

הרי כבודו מלא עולם. מציאות האל, שאין לו גוף, היא רוח קודש שאין לה כל קיבוע או מגבלה במקום או בזמן. מציאות שממלאת את כל היקום עד האין סוף, ובכל הזמנים עד האין סוף. משמע, שאין כזאת מציאות שאין בה אלוהים. האל קיים בכל מקום ובכל זמן. המסקנה המתבקשת היא שלא ייתכן כזה דבר "כלום" או "אין". האלוהים יצר, איפוא, את כל הבריאה מכוח עצמו, מאורו ומרוחו שהם כוח נצחי ואין סופי. כך, למשל, מובא מעשה שבירת הכלים והסתר פנים בקבלה. שאורו וכוחו של האל הם כה חזקים, עד שלא היה יכול העולם לעמוד בפניו, ובשל כך נשברו הכלים, ולא יכלה הבריאה להתקיים. על כן, הוא המעיט מאורו ומכוחו ויצר את הבריאה במצב של הסתר פנים, כדי שהיקום יכול להתקיים. הבריאה כולה נוצרה, איפוא, ממינון מועט של אור הבורא. על כן, הבורא הוא הבריאה והבריאה היא הוא - ולא יצירה שנבראה מכלום ומובדלת ממנו.

על מציאות זו מעידים גם ממצאים בחקר המדעי. כפי שבארנו ברשומה בין רוח החיים לבין האנרגיה שבחלקיקי האטום, כל החומר שביקום הוא בעצם אנרגיה וכוח בפעולה, ואין בה כל חומר של ממש. בנוסף לאנרגיה שבחלקיקי האטום, קיימת גם התגלמות נוספת של אנרגיה שהיא גלים. כמו גלי רדיו או גלי המיקרוגל שבמטבח. גם האור הוא בעצם סוג של גל. גלים שאנו מבחינים בהם בבריאה הם לעולם לא כלים. לא נגמרים. אלא ממשיכים בפעולתם עד האין סוף. גלים חייבים משהו שהם יכולים באמצעותו, או עליו, להמשיך ולפעול כגלים. אם חלל היקום היה בהחלט ריק וכלום, אז גלי אור, למשל, לא יכולים להתקיים בו, כפי שאנו רואים באורות הרקיע - כי אין משהו שהגל יכול לפעול בו. זו עדות חזקה לזה שבנוסף לאנרגיה שבמערכת התת-אטומית, קיים רובד של אנרגיה כלשהיא שממלאת את כל החלל ביקום האין סופי. אמנם זה נושא מעניין לרשומה עתידית, נסתפק לעת עתה בתזכורת מתומצתת זו שהיקום הוא מלא באנרגיה וכוח שחלקם הגדול עוד לא נראים או מובנים לנו. כיוון שכל האנרגיה והכוחות שביקום הם בעצם כוח אחד של בורא אחד, אז האנרגיה הנסתרת הזו, היא בעצם גם אורו וכוחו של האל בתוך היקום. לכן לא קיים כזה דבר "כלום" או "אין" בבריאה.

פועל האל ביקום איננו מעשה כישוף וקוסמות של יצירת יש מאין. הכל הוא יצר מעצמו, מאורו וכוחו, בתהליכים מתפתחים על פי סדר שהתקין בבריאה. כלל לא ייתכן כזה דבר "יש מאין".
-מנ

יום חמישי, 14 במאי 2009

בר מצווה לאהרן


בשבת פרשת שלח לך, יחגוג אהרן אחייני, אי"ה, את הגעתו לגיל הבר מצווה. גבר צעיר וחכם, וגם צייר מוכשר בזכות עצמו, שירש את אומנותו מאביו, חיים אודם, הלא הוא מעצב המנורה שברחבת הכותל, כלים אחרים של בית המקדש, ומגדולי אומני היודאיקה בארץ. בשעה טובה לאמא המאושרת ולכל המשפחה.
-מן

יום רביעי, 13 במאי 2009

לא האדם הראשון היה

סיפור אדם וחוה בגן עדן נתפס בתודעה ההיסטורית הכוללת כסיפורם של האיש ואישה הראשונים שנבראו לאחר בריאת השמים והארץ וכל אשר בהם. אין דבר הגיוני יותר מאשר להבין כך את השתלשלות האירועים במעשה הבריאה. ולמרות זאת, ההגיון האנושי לא תמיד מסתדר עם העובדות הכתובות בפתח ספר בראשית. בדיקה מעמיקה מגלה שתפיסה זו של הסיפור היא, לכל היתר, אגדה שאין לה כל בסיס עובדתי על פי הכתוב שם. הנה תזכורת של סדר הדברים.

עד היום הרביעי של ששת ימי הבריאה, נוצרה התפאורה. השמים והארץ, מים ויבשה, צמחייה והמאורות. ביום החמישי נוצרו העופות והדגים, בלשון רבים. ביום השישי נוצרו החיות מרמש ועד לבהמות, גם בלשון רבים. לאחר מכן, באותו יום השישי, נוצר האדם, גם בלשון רבים, ובהמשך אותה שפה ולשון של היצורים הקודמים. אף ברכת פריה ורביה שניתנה לאדם, היתה משותפת גם לחיות שנוצרו באותו היום. ואז בא יום השבת, ורק לאחריו מתחיל סיפור אדם וחוה בגן עדן. על פי הפשט והמשתמע מן הכתוב, ביום השישי נוצר המין האנושי, ורק לאחר מכן, אחרי השבת, נוצרו אדם וחוה. זה הפשט וזה התהליך הטבעי יותר של התפתחות הבריאה שעליו מעידה תחילת פרשת בראשית.

אלא כאמור, הסיפור הובן אחרת עוד מראשית התודעה החברתית. חז"ל, בכותבם את הפירושים לסיפור, נתנו הסברים רבים לפיצול הגרסאות במקרא. חלקם פירש שסיפור אדם וחוה הוא משל של כל האנושות. חלקם חיזקו את האגדה והסבירו שסיפור אדם וחוה הוא בעצם הרחבה של סיפור יצירת האדם ביום השישי, ושלא התרחש לאחר השבת, כפי שכתוב. זאת אכן הדעה הנפוצה ביותר בתודעה היהודית והכלל אנושית. הפירוש מסתמך על המונח "אלה תולדות" בפתח סיפור גן עדן. המילה "תולדות", נאמר, מעידה על הרחבה של מה שהיה קודם ביום השישי, כפי שקיים במקומות אחרים, כך נטען, כאשר הכתוב בא להרחיב על מה שקדם לו. אמנם, עיון בכל המקרים האלו, היכן שמופיע המונח "אלה תולדות", מגלה שתירוץ זה לא עומד במבחן המציאות הכתובה בתורה. לא קיים כזה דבר בשום מקום אחר בתורה עם המילה "תולדות". לרוב, פסוק אחד או שניים מזכירים את שהיה, אך כל שאר הטקסט מספר על דברים חדשים שהתרחשו לאחר כל מה שקדם להם. בוודאי אין באף מקום אחר הרחבה מהסוג שנטען לגביה בסיפור אדם וחוה בגן עדן, שמשתרע על פני שני פרקים שלמים בספר בראשית.

קיימים גם הבדלים מהותיים בין בריאת האנושות ביום השישי לבין בריאת האדם בגן עדן. ביום השישי, כמו אצל העופות, דגים וחיות, כולם נבראו זכר ונקווה לצורך פריה ורביה. לאומת זאת, אצל האדם בגן עדן, כלל לא נוצרה חוה לצורך זה, והעניין נזכר רק לאחר אוכלם מעץ הדעת וגירושם מהגן. חוה נוצרה כי לא היה טוב לאדם לבדו. בשל כך, הוא היה זקוק לעזר כנגדו, גורם כלשהו שיאתגר ויחיה אותו, ולא לבת זוג לצורך פריה ורביה. כי אם כן, מדוע שאלוהים מנסה קודם למצוא לו שותף מבין החיות, כפי שכתוב? בוודאי אין האל חפץ בזה שהאדם יתרבה עם החיות. על כן, חוה נוצרה אך ורק למען שיהיה לאדם עזר כנגדו. עוד משתמע מכך, שברמת השלמות הראשונית שהאדם היה בה לפני אוכלו מעץ הדעת, עניין הפריה ורביה היה בשבילו דבר שברמה חייתית של קיום, כפי שכתוב ביום השישי כאשר ברכת פריה ורביה ניתנת לחיות ולאנשים שנוצרו אז, כאחד. כי לאדם בגן עדן לא היתה כל תאווה גופנית, ולא ידע כלל מוות, שהם שני גורמים עיקריים של הרצון בפריה ורביה.

בספר הזוהר מובא שביום השישי נוצר האדם רק בצורתו הגופנית, אך נשמתו היתה עדיין רדומה, או ברמת תודעה נמוכה. כמו החיות. כך כתוב שם שפירוש המילה "בצלמנו" מדבר אך ורק על הצורה הגופנית, ולא על נשמת האדם המתבונן. כי צלם זה תמונה חיצונית. רק לאחר השבת נוצר האדם עם תודעת השלמות עם אלוהיו. שלא כמו האנשים שקדמו לו והחיות, האדם בגן עדן מתבונן בסביבתו ומבין שיד האלוהים עשתה זאת. אדם שמגלה ומתחבר לרצון בוראו מתוך תודעה פנימית עמוקה. אדם שמסוגל להתבונן בטבע ולהבין את התהליכים שמתרחשים בה, כגון תהליך גידול עצים וצמחיה ועבודת אדמה שיוצרת אותם בגן. הרי, בשל כך הוא נברא, כי לא היה קיים אדם לפניו שידע לעבוד את האדמה. עתה מתברר שאכן נוצרו אנשים לפני האדם בגן עדן, אך הם לא עבדו את האדמה כי לא הבינו בזאת, הם היו אדיין ברמת תודעה חייתית שלא מסוגלת להבין את הטבע כדי לעבוד את האדמה. האדם בגן עדן לא היה, איפוא, האדם הראשון בעולם, אלא האדם הראשון שידע והבין את פועל בוראו. האדם הראשון שהיה בעל חכמה, בינה ודעת.

תפיסה זו חשובה כדי להבין טוב יותר שהאל ברא את העולם בתהליך מתפתח, על פי סדר ונוהל שהוא יצר בטבע, ולא במעשי קסמים וכשפים על-טבעיים. כפי שנאמר גם על ימי הגאולה המיוחלת, עולם כמנהגו נוהג.
-מנ

יום שלישי, 12 במאי 2009

סדרה חדשה של דיוקנים

הרב לבקוביץ..הרב לבקוביץ
ציור ראשון בסדרה חדשה שנפל בחלקי לצייר עבור יזם לפרוייקט חדש. נושא הדיוקן הראשון הוא הרב לבקוביץ שליט"א, מגדולי מנהיגי חב"ד. לחץ על התמונות להגדלה.
-מנ

יום שבת, 9 במאי 2009

מלחמת החכמים בנביאים

אפשר להבין את חכמינו זכרונם לברכה. הרי מאז מתן התורה בסיני, ולאורך כל תקופות הנביאים, היו חכמי הדורות ליעד אסטרטגי של תוכחות המשתרעות על דפי התנ"ך, ביד נביאים מפי האלוהים. מראשון הנביאים ועד אחרונם, לא נחסכה התרסה נגדם. לא כנגד חכמתם בלבד, אלא גם ביקורת קשה על הוספת מצוות שלא ביקש האל, ועל התפארותם בעבודה, אף בקורבנות, שבתות, חגים ומועדים. הנביאים גם לא חסכו בביקורת עצמית על הנביאים מביניהם שמעלו בשליחותם. כך הוא טיבם של שליחי האל, שאינם נרתעים מלהביע את האמת האלוהית הצרובה, ללא כל משוא פנים. ללא כל חנופה. ישעיהו וירמיה הנביאים היו לראש החץ בתוכחת החכמים. הנה תזכורת.

למה לי רוב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי: כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי: לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה: חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא: ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו: ישעיהו א יא-טז

הוי האומרים לרע טוב ולטב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר: הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים: ישעיהו ה כ-כא

ויאמר אדוני יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה: לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר: ישעיהו כט יג-יד

כה אמר יהוה גואלך ויצרך מבטן אנוכי יהוה עושה כל נטה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי: מפר אותות בדים וקסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל: ישעיהו מד כד-כה

איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה איתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר סופרים: הבשו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם: ירמיה ח ח-ט

כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר: כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתם ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח: כי אם את הדבר הזה צויתי לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם: ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במועצות בשרירות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים: ירמיה ז כא-כד

אם כן, אפשר בהחלט להבין את חז"ל. הרי העם היה זקוק להוראה. החכמים והרבנים, מאז שלהי בית שני, נטלו על עצמם את האחריות לכך, כי פסקה הנבואה. לא נביאים היו חכמינו, אך על כתפיהם הוטל כובד משקל ההנהגה הרוחנית והמוסרית. הם עשו את מה שכל חכם היה יכול לעשות מתוך חוכמה אנושית. לא בשם האלוהים דיברו כפי שהגו הנביאים, אלא אך ורק בשם עצמם. רבי זה אמר ורבי פלוני אמר. נטלו לעצמם את כתר ההנהגה והעמידו את הוראתם בראש הסולם, אף מעל הוראת הנביאים שהתריסו בהם. כך קבעו שחכמתם גדולה מהנבואה, כי הנבואה זמנית אך החכמה תדירה ומתמשכת. לא בחלו מלהוסיף אינספור מצוות ודקדוקי מצוות. הכל מתוך התורה שבעל פה שכתבוה.

חז"ל הובילו את עם ישראל אל יהדות חדשה. יהדות של ריבוי עבודה שהפכה למצוות אנשים מלומדה מובהקת, כפי שמעידה מערכת החינוך הדתית של ימינו. אמנם, קיטוב נורא נוצר בתוך העם בעקבות הובלה זאת. כמעט ולא נותר מקום באמצע לגשר את הפער. או דתי או חילוני. אין מקום בדעת חכמים לפשרה על ההלכה. היהודי המסורתי נדחק לשולי העולם החילוני. קהילה דתית לא יכולה לשאת גילויי חילון בתוכה, לפחות לא בפרהסיה. את זכותו הראשונה במעלה של האדם, החשיבה העצמית וחופש הבחירה בתבונתו את רצון אלוהיו, אשר ניתנו לו ביד בוראו, ניטלו ממנו בידי חכמים. כך, השיבו חז"ל מלחמה אל האל ונביאיו עבור הביקורת הקשה שהוטחה בחם.

והאל נתן בידם להצליח.

בהחלט, מעולם לא אבדה חכמת חכמינו. לאורך כל המשא הארוך הזה, ובתוך אינספור הספרים שהוספו לספרייה היהודית, ניתן גם לראות את הבטחת הגאולה המבצבצת מעבר לעבודת הפרך שביקשו. כך קבעו שבבוא היום הגדול, יוסר העול. שבגאולת העם ובהופעת המשיח, תפרוץ הנבואה ויידע כל אדם את דרכי האלוהים בלבו. שעול המצוות יוסר, אף איסורי השבת, חגים ומועדים. מציאות חדשה של שלמות העם והאנושות מתוך זיכוך הלב. זאת היא הבטחת חז"ל אשר נמשכה מדברי הנביאים. ובזאת חכמתם הגדולה בהווסדם את היהדות המודרנית רבויית העבודה והמצוות.

בכך, הפצירו חכמים באלוהי ישראל שישלח את משיחו. בהאדר הנביאים, העצימו חז"ל את כל המעשים שבגינם קיבלו את התוכחות הקשות ביותר. ריבוי מצוות ותפילות, כיבודי לשון בריבוי ברכות, עבודת אנשים מלומדה בלימודים בלתי פוסקים של תלמידי חכמים. עוד דיקדוק, עוד הלכה, עוד מצווה, ומה לא. העבודה שבלב, אשר ביקש האל ביד נביאיו, נדחקה לשוליים. נטמנה עמוק במעמקי הרי ההלכה. אם קשה היה לשאת את ההתדרדרות הזאת בתקופות שלהי בתי ראשון ושני, עד הצורך בחורבנם, שיביט האל במצבנו היום וישלח כבר את הגואל. הרי חז"ל כבר הכינו את הקרקע הפוריה להופעתו. הנה לנו ים של מצוות ועבודה שיש ללבן ולברר. ים של פסיקות ומדרשים שמחכים לשליח האל, שרק יבוא ויגלה את פשרם הנסתר. עם שסוע ומפולג מלבטי האמונה, שיבוא כבר משיח צדקנו וינחילנו את האחדות המיוחלת.

זאת היא חכמתם הגדולה של חכמי ישראל אשר האיצו את הליך הגאולה, עד כדי כך שאי אפשר עוד לשאת את המצב שנוצר בידם. עד כדי שבואו של היום הגדול ונורא זועק עד לשמים.

והאל שומע.
-מן

יום שישי, 8 במאי 2009

בין רוח החיים לבין האנרגיה שבחלקיקי האטום

הנביאים ואנשי הרוח היו למדעני העולם הקדמון בדורם. הם לא ביקשו לגלות את רזי החומר, אלא חקרו את הרוח שנותנת חיות לבריאה. על אף שהבדילו בין רוח לחומר, עיקרי הכתובים עוסקים כולם במדעי הרוח. המדען המודרני, לאומת זאת, חוקר בעיקר את מנגנון העולם החומרי. או כך זה נראה, לפחות. מהחלקיקים הזעירים ביותר ועד לתופעות הגדולות שבגלקסיות, הנצפים באמצעות כליו המתקדמים, מבקש המדען להבין את ההליך המכני שבו נוצר היקום, ומה הם פרטי המנגנונים שבאמצעותם הוא מתפתח.

בעולם המערבי-נוצרי קיים מתח רב ועצום בין האמונה למדע. ראשית העימות נוצר עוד במאה ה-16 בין המדע החדש המתפתח, לאחר גילויי גלילאו, לבין הנוצרות הקבלית שראתה במדע איום על התפיסה האמונית הרווחת. אמונה זאת אחזה בתפיסה על-טבעית של פועל האלוהים ביקום, ואף ייחסה תכונות על-טבעיות למשיחה. המדענים, לאומת זאת, ביקשו לגלות עולם שמתנהל על בסיס סדרי הטבע, ושללו את האמונה בקיומם של כוחות על-טבעיים ביקום.

יהודי התפוצות צולחים את העימות הזה, בין היתר מפני סלידתם מן האמונה הנוצרית הממוסדת. אך גם רבות בזכות הוראת הרמב"ם שדגלה בחקר הטבע כאמצעי להבנה טובה יותר של דרכי הבורא. ליהודים לא היתה בעייה מיוחדת עם המדע המתפתח, למעט אולי תורת האוולוציה של דארווין, אך נבחן גם נושא זה ברשומה עתידית. מצב זה חיזק את העולם היהודי בתחום המדע והוביל אותו לתרומה חסרת פרפורציה בחקר היקום, לאומת גודלה של הקהילה היהודית שחיה בקרב הנוצרות. מדענים יהודים הובילו, איפוא, בתחומים רבים במדע, ומעידים על כך פרסי הנובל היוקרתיים הרבים שהוענקו ליהודים בתחום. הבולט שביניהם, אלברט איינשטיין, הגה את תאוריית היחסיות אשר אפשר לראותה גם כחקר רעיוני ופילוסופי, ולא כתאוריה של מנגנון מכני בלבד.

לפני כ-100 שנה, נוצרו הכלים שאיפשרו למדענים לצפות בפרטים הזעירים ביותר בבריאה. אז הוכח סופית מה שהיה בתאוריה כבר אלפי שנים, היקום כולו, וכל אשר נמצא בו, כולל הדומם, צומח, חי, והאדם המדבר, כולם מורכבים מחלקיקים יסודיים זעירים הנקראים אטום. חלקיקי האטום היסודיים, כך התגלה, הם זהים לחלוטין בכל חומרי היקום, כולל אוויר, מים, אש, ואף בשר ודם. השוני באטומים שמבדיל בין חומר לחומר הוא אך ורק בכמות חלקיקי האלקטרונים שחגים סביב גרעין האטום. הייקום כולו על כל הנמצא בו, כך התגלה, נוצר מאותם חלקיקים יסודיים. האבן, למשל, איננו כלל עשוי מאבן. העץ לא מעץ והמים לא ממים. כולם עשויים מאותם חלקיקים של גרעין האטום והאלקטרונים שחגים סביבו. ובכולם, מרכיבים יסודיים אלו זהים ללא הבדל. חומר האבן נבדל מחומר המים, למשל, רק בכמות האלקטרונים סביבו. החלקיקים, הנמצאים בכל החומרים שבבריאה, הם אותם החלקיקים.

אז ממה עשויים חלקיקי האטום שהמדע חוקר היום? ייתכן מאוד שזאת שאלה רעיונית-פילוסופת, יותר ממה שהיא שאלה מדעית.

ברובו, האטום עשוי מאנרגיה. מכוח חשמלי הנקרא שדה אלקטרו-מגנטי. חקר האטום מעיד על כך שחלקיקי האטום, לאומת השדה האלקטרו-מגנטי שלו, הם ביחס של 1 ל-300. משמע שלפחות 99.6% של היקום עשוי מאנרגיה אלקטרו-מגנטית. אבל, ממה עשויים ה-0.4% הנותרים? למדע עוד אין על כך תשובה ברורה וייתכן כי השאלה עצמה מיותרת לחלוטין. ברור לגמרי שהחלקיקים שבאטוםאינם עשויים מברזל או פלסטיק, למשל, וגם לא מכל חומר אחר שמכונה חומר. כי חומר, כל החומר שביקום, עשוי מתרכובת מסויימת ומורכבת של הרבה אטומים. אז כלל לא יכול להיות שקיים חומר בתוך האטום או בתוך כל חלקיק מחלקיקיו. כי חומר הוא, עוד פעם, תרכובת מסויימת ומורכבת של הרבה אטומים. כל חלקיקי האטום הם זעירים מדי מכדי להכיל חומר כלשהו. כיוון שזה לא יכול להיות חומר, מה שנותר זה אנרגיה. חלקיקי האטם כולם, איפוא, עשויים מאנרגיה, ולא מחומר כלשהו.

ומה היא אנרגיה? זאת גם שאלה שעדיין אין לה תשובה מדעית. קיימות התגלמויות רבות ושונות של אנרגיה ביקום. אנרגיה, לכל הידוע, היא כוח כלשהו בפעולה. המדען יודע איך לייצר חשמל, למשל, אך זה לגמרי לא ברור ממה עשוי החשמל. זה פשוט קוח שקיים בבריאה אבל מורכבות חלקיקיו היא עדיין חידה. גם טיבו של אור, למשל, וגם כוח המשיכה, כמו כל התגלמויות האנרגיה, נותרו כתעלומה. אין למדע תשובה כלל לגבי השאלה, ממה עשויה אנרגיה. אחד הרעיונות הבולטים הוא שאנרגיה אלקטרו-מגנטית שבחלקיקי האטום, למשל, נוצרת מהפעולה הסיבובית של החלקיקים. אך מה זה בדיוק שמסתובב? מה טיבו? ממה הוא עשוי? כל אלו נותרו כחידות המסטוריות ביותר בחקר המדע בימינו.

אז האנרגיה של עולם המדע, זאת שאיינשטיין ייחס לה מעמד עליון, שבאמצעותה נוצר הנשק הגרעיני, כלל אין בה חומר. אנרגיה היא כוח וטו לא. מעניין גם שחקר מדעי הרוח של הנביאים ואנשי הרוח, הוא לבסוף גם חקר של אנרגיה וכוח. כוחו של הרצון האלוהי אשר ברא את היקום וכוח תודעתו של האדם בתוכו. גם הנשמה, הרצון, והתודעה שלנו הם סוג של אנרגיה שאין אנו יודעים מה טיבה וממה היא עשויה. אנרגיה שאנו יודעים לייצר אותה אך אודותיה נסתרות לנו. אנרגיה חיובית ואנרגיה שלילית. טוב ורע.

על כן, כיוון שהיקום כולו עשוי מאטומים וחלקיקי אטום שכולם אנרגיה, או כוח כלשהו, או רוח, מצטבר איפוא שכלל לא קיים כזה דבר הקרואי חומר. כל החומר שבייקום הוא באצם תרכובת מורכבת של אנרגיה, או רוח. האדם מייחס לו תכונה חומרית מפני החושים הגופניים שלו, אך זאת, לכל היתר, היא אשלייה הנכפית עליו בהיותו מורכב מאנרגיה, או מרוח חיים, שמצטברים לתרכובת המרתקת ביותר שהיא גוף האדם. הגוף כולו עשוי, באצם, אך ורק מרוח. כל היקום כולו, מצטבר ע"פי הגילוי המדעי, עשוי אך ורק מרוח, אשר אמנם מהווה אשלייה ממשית של חומר.

כך מתבהר הקשר החי שבין רוח החיים לבין האנרגיה שבחלקיקי האטום ובחומר.

=מן

יום חמישי, 7 במאי 2009

בזכות החטא הראשון

זאת אמנם אמירה צורבת להתבטא בזכות החטא הראשון, אך אין מנוס מלהחל את רשומות האתר בבירור הנושא הראשון במעלה בתודעת האדם האמוני. חטאו של האדם הראשון (שייתכן ולא היה כלל הראשון, אך נבחן זאת ברשומה עתידית), אשר כתוצאה ממנו נפלה האנושות כולה אל קרב איתנים בין הטוב לרע.

בניגוד לתודעה המערבית-נוצרית לגבי מהות הסיטרא אחרא - הרע בהתגלמותו, אשר רואה בו ישות עצמאית נבדלת מפועלו של בורא עולם, התודעה היהודית רואה בסטן כי לבסוף עושה את רצון האלוהים. ברור הדבר, למשל, בספר איוב כאשר מבקש הסטן לפגוע בגיבור הסיפור והאלוהים מונע ממנו מלפגוע בגופו. זה גם ברור מהאמת האחת שכל מה שנברא ברצונו נברא, ואין דבר בבריאה שלא נברא אלא על ידו. אז מה, אם כן, עומד מאחורי ביקורת הדורות על האדם בגן העדן אשר בחר, בניגוד למצוות בוראו, לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע?

ראשית, יש לזכור שלא כצאצאיו, וכל דורות ההמשך לאחר החטא, האדם לפני אוכלו מעץ הדעת היה בתודעה אלוהית טהורה, כי כך הוא נברא. עד כדי כך טהור, שהוא כלל לא ידע רע. כל הבריאה כולה הייתה עבורו רק טוב. גם המוות לא היה עניין שבתודעתו, כפי שהוזהר שרק אם הוא אוכל מפרי העץ מות ימות. ובכן, במצב כזה, אין להשוות בין בחירתו לאכול מהעץ לבין חטאי כל צאצאיו עד לימינו. כי כולם, מאז, חוטאים מתוך מצב תודעתי של חוסר שלמות, אך האדם בגן עדן היה, לפני החטא, במצב תודעתי שלם עם אלוהיו. והשאלה המתבקשת היא: איך יכול אדם, שנמצא בחיבור שלם עם אלוהיו, לבחור במעשה שהוא בניגוד להמלצה שקיבל מבוראו? נאמר המלצה ולא בהכרח ציוויו או רצון, כי רצון הבורא לא נחשף כאן באופן גלוי וברור. הוא אמר לאדם לא לאכול מהעץ כי ביום אוכלו ממנו מות ימות. מה שמשתמע כציווי, הוא גם בחזקת המלצה. הבחירה עם לקיימה, או לא לקיימה - ולשלם את המחיר על כך בקבלת עונש המוות - ניתנה בידי האדם עצמו.

על כן, לשם מה בוחר האדם השלם הזה במעשה שעונשו כה כבד? לשם מה, מתוך שלמותו עם בוראו, מוכן האדם להקריב את חייו? הייתכן שיש בכך מעשה של קידוש שם האלוהים ועשיית רצונו הנסתר?

מבחן ההיסטוריה מעיד שלצד התוצאות השליליות שלו, החטא הראשון הביא גם לתוצאות חיוביות בתוך חברת האנוש. על אף הסבל הנורא שבא מפני המצאות הרע בקרב החברה, ברור לכל רואה שהבחירה בטוב גוברת לבסוף על הרע. האנושות כולה בהובלת עם ישראל, בעומדה אל מול הרע שבקרבה, ובבחירתה בטוב, זוכה בתיקון העולם ע"י מעשה האדם. אם לא כן, לא היינו יכולים להתקיים כאן היום ולקרוא שורות אלו. הבחירה בטוב מול פני הרע היא התכונה הרמה במעלתה שקיימת בכל אדם. תכונה זו כלל לא ידע האדם הראשון לפני אוכלו מהעץ. את זאת הוא ביקש, אפוא, ביודעו שזה רצונו האמיתי והנסתר של האלוהים. אחרת, בשביל מה להעמיד אותו במבחן ולנטוע את העץ בתוך הגן? הרי ברור שלא חפץ האלוהים בלשים מכשול בפני עיוור. ובשביל מה לשלוח את הנחש כדי לפתות את אשתו? המעשה כולו מעיד על כך שאלוהים רצה מהאדם לבחור בדעת טוב ורע ולקבל את האחריות על כך בעצמו, למען שיזכה בקרב על החיים בזכות עצמו, ולא כמתנה הניתנת כמעט חינם. בגאולת ישראל והעמים, עתיד להתברר שזכות גדולה נפלה בחלקו של האדם בגן העדן, על בחירתו הנבונה ועל הקרבתו.

על כן, הנה לנו שיחה אחרונה שקיים האדם עם בוראו, לפני שפעל כנגד אמרתו ואכל מפרי העץ. י

אלוהיי בוראי ואבי, יודע אני שאם לא אוכל מהעץ, חי לנצח אני בתוך הגן. לא אצטרך להתייגע כי כל פרי הגן בשפע אתה נותן. אשתי היא עזר כנגדי לי ובינינו אין כל תאווה. כיוון שחיים לנצח, גם אין בינינו דבר שמביא לנו צאצאים, ואין בהם כל צורך כי לנצח הם חיינו. שלמות החיים היא לנו בתוך הגן, ומחוץ קוץ ודרדר, רע ומוות. יודע זאת אני, אלוהיי ובוראי.

ובכל זאת מבקש אני לבחור כנגד מצוותך, אך על פי רצונך האמיתי המתברר מתוך כל המציאת הזאת שבראת. רוצה אני לעמוד במבחן של בחירה בין טוב לרע. לעמוד באתגר ולבחור בטוב. זה טוב יותר מאשר לא לדעת כלל לעמוד כנגד רע. כל פרי הגן נותן אתה בשפע אך רוצה אני לאכול מעמל כפיי וזיעת אפי. זה טוב יותר מאשר לקבל הכול במתנה. רוצה אני לדעת להיות אבא חנון ורחום כמוך לילדים משלי, זה טוב יותר מאשר לא לדעת רחם אב על בניו. מחוץ לגן, אלוהיי, קוץ ודרדר. רוצה אני להפריח את השממה ולהפוך את העולם כולו לגן כי טוב יותר הגן מקוץ ודרדר. ולבסוף, יודע אני שעל אף שאשלם על כך בחיי, מצאצאיי אתה תביא את אברהם אבי האומה המתקנת. את יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הנביאים ומשיח קץ הימים - כדי להחזירנו לגן. יודע אני ששוב תפח בעפי חיים חדשים, ותחזירני לעולם החיים באחרית הימים, לעולם שכולו גן עדן. וזאת בזכות הבחירה של האדם בטוב, בעומדו אל מול פני הרע, שטובה בעיניך מקבלת גן העדן במתנה.

קח את חיי, כי שלך הם ולא שלי - בלבד שייעשה רצונך.י

-מנ

יום רביעי, 6 במאי 2009

אודות המחבר

מיכאל נצר נולד בעיר דטרויט בארה"ב, בליל חג שמחת תורה, כ"ג תשרי, תשט"ז (9-10-55), נצר ליהודי החרמון אשר ישבו בארץ הלבנון לאורך 2000 שנות הגלות. בצעירותו, הוא נודע באהבתו למורשת ישראל והאומניות. בשנות לימודי התיכון הגבוה, הצטיין מיכאל כמנהיג צעיר. סגן אלוף, קצין המודיעין וסגן מפקד של כ-4,500 תלמידי המכינה הצבאית בעירו - וגם סגן נשיא השכבה הבוגרת, כ-650 תלמידים. הוא גם נודע כצייר מוכשר שנשא את עיניו אל עבר המיתולוגיה של גיבורי העל, אשר אביהם, סופרמן האגדתי, היה ליצירה יהודית מובהקת. לאחר לימודי האוניברסיטה, התיק מיכאל את מגוריו לעיר הגדולה ניו יורק והחל מקצוע כצייר קומיקס עבור שתי חברות הענק, די.סי. קומיקס (סופרמן, באטמן) ומארוול קומיקס (אקס-מן, ספיידרמן).

במשך שנתיים בערך, הוא צייר חוברות קומיקס של סופרבוי (סופרמן הצעיר), באטמן (האביר האפל), וונדר-וומן (אשת חיל), ספיידרמן, הענק הירוק, ארבעת המופלאים ועוד רבים אחרים. מיכאל נודע אז בזינוק מטאורי כאחד הציירים הבולטים בתחום הקומיקס בעולם חמערבי. אודותיו כצייר קומיקס רשומים בביוגרפיה שלו באנציקלופדית האינטרנט, וויקיפדיה.

לאחר שנתיים בעבודתו כצייר קומיקס, הגיע מיכאל לפרשת דרכים אשר עוררה בו מעוויים רחבי היקף של ייעודו בחיים, בתוך המשא הקשה של עולם ההולך ודוהר אל עבר אסונות גדולים וימים נוראיים. ביום אחד בהיר, יום ביקורו ההיסטורי של אנוואר סאדאט בירושלים (19-11-1977), קם מיכאל ונטש את סביבתו לטובת מעט מרגוע במדבריות ארה"ב המערבית. שם הוא החל בלימודי תנ"ך והיסטוריה עצמאיים מתוך קומץ ספרים שנשא עמו. מיכאל חזר לניו יורק ולעולם הקומיקס חדור בשליחות עילאית של החדרת תכנים וערכים רוחניים ותודעה היסטורית אל תוך תרבויות הבידור המערביות באמצעות הקומיקס. חבריו למקצוע, מעט מבוהלים מהשנוי הדרמטי שחל בעמיתם הצעיר, התלחששו ביניהם על מגמה משיחית שאחזה בו. וכך התפרםס הדבר בקהילת חובבי הקומיקס הגדולה בארה"ב אשר מנתה אז מעל 15 מיליון צעירים ובוגרים.

לאחר שנים של משאות ברחבי ארה"ב לקידום חזון התפתחות התרבויות, ולצד עבודות מזדמנות למען אותה המטרה בעולם הקומיקס, עלה מיכאל לישראל ביום ד' באילול, תשמ"ג (13-08-1983), מתוך רצון להמשיך בשליחותו מארץ האבות. לאחר שנתיים של התאקלמות בקיבוצים, התיק שוב את מגוריו ליישוב עפרה אשר בחבל בנימין והחל בעבודה כמעצב גרפי לבטאון היישובים ביש"ע, נקודה. לימים הוא נשא את אילנה והתמסר לחיי המשפחה החדשים. מיכאל יצר והפיק אז את חוברת הקומיקס הצבעונית הראשונה בישראל, אורי-און, במסורת חוברות גיבורי העל המערביים. במשך יותר מ-15 שנה, הוא עבד בתחומי העיצוב והאיור למוסדות וחברות פרסום בארץ, לצד העמקה בלימודי יהדות והיסטוריה. בשנת 2001 הקים מיכאל סטודיו לתקשורת חזותית בירושלים, נצארט-פדרוב מדיה.

מאורעות האינטיפאדה השנייה החלו לנער שוב את מיכאל אל עבר ייעודו ושליחותו אשר למענם עלה לארץ. שוב, כמו בשנת 1977, קם מיכאל ביום בהיר אחד, יום הבחירות של ממשלת שרון השנייה, ויצא את ביתו לטובת מעט מרגוע במדבר יהודה, שם החל חזרה להגשמת חזון גאולת העם, העולם והתרבויות. אודות שני משאותיו נרשמו בידו, שם במעמקי המדבר, ומובאים כאן בתמונה לצד שמאל. כמו אז, גם הפעם פשטה שמועה בקרב תושבי עפרה והיישובים כי אחזה בו מגמה משיחית. מאז, ולצד חייו המשפחתיים, הוא משקיע מאמצים בשני מישורים. האחד, משאות ברחבי הארץ למען מפגש פנים אל פנים עם העם היושב בציון, ולמען הפצת רוח חזון הגאולה המתממשת ובאה. השני, עבודה נמרצת בתחום תקשורת האינטרנט, אל מול פני קהילת חובבי הקומיקס בעולם המערבי, ההולכת ומתעצמת בעולם הבידור, אשר אודותיה מגיעים גם אלינו בארץ באמצעות סרטי גיבורי העל הענקיים הנצפים כאן. לשם כך, הפיק מיכאל מספר אתרים העוסקים בתחומי הרוח והחברה של תעשיות הקומיקס, המדע, התקשורת, הבידור ועוד. אפשר לצפות בהם באמצעות הקישור לאתרו באנגלית בדף זה.

אתר העמידה מצטרף עתה למשפחת האתרים שמפיק מיכאל. הוא מחבר בין שני העולמות שהוא פועל בהם. עולמו של עם ישראל והעולם הרחב שבו הו חי ומתפתח. העולם הרחב אשר אליו נשלח העם למען ייוודע שמו של בורא עולם בין הגויים.

צילום של מיכאל: דרור גרוניך

יום שלישי, 5 במאי 2009

אודות האתר

ברוכים הבאים לאתר העמידה.

מזה אלפי שנים מתפתח ומתעצם עם ישראל בתוך משפחת העמים. לעיתים לטובה ולתקופות בייסורים. בהתקרב קץ ימי מערכות הארץ ע"פי חזון הנביאים והנראה לעין בימינו, מתברר את אשר ידע אבי האומה, אברהם בן תרח, כאמת צרובה. אכן בוחר בורא שמים וארץ באומה הישראלית למען יוודע שמו בין הגויים. על כך מעידה ההיסטוריה האנושית בכללותה וכך מבין ורואה כל אדם נבון. ובכל זאת, שוררים בלבול ניכר וחרדה בקרב העם אודות מהות הקשר אשר בינו לבין אלוהיו. בין השליחות רבת הדורות לבין המציאות העכשווית של עם ישראל בארצו ובתפוצות. בלבול וחוסר וודאות לגבי יכולתנו לעמוד שכם אחד מול ההתדרדרות והלחצים המופעלים מבית ומחוץ, אשר מטילים את צילם על עצם זכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

מאז מתן תורת משה בסיני, חלחלה התודעה האלוהית בתוך העם בידי נביאים, כוהנים, שופטים, זקנים, חכמים, רבנים, מורים, תלמידים חכמים, וגם בידי אנשים פשוטים וענווים, עם הארץ. כך התפתחה מהות תודעתו של עם הבכורה, בין אם בקרב פלג העם הדתי או החילוני, משכיל ובור, עשיר ועני. כולם נושאים בעול השליחות. כל אחד ואחת, כל ציבור וכל פלג, כולם חיוניים במהותם לצריבת דמותו של עם ישראל בספר תולדות השמים והארץ. לכל אחד ואחת תפקיד חיוני, אשר בלעדי כל אחד ואחת מהם, העולם לא היה מתקיים כלל.

האתר מופק למען חידוש וחיזוק הקשר החי בין אלוהי ישראל לעמו. הוא מהווה עמידה נחושה ואיתנה על אמת אחת של אלוהים אחד, אשר ניתנה לעם אחד. נעסוק במהויות התרבויות הדתיות והחילוניות בישראל כאחד, מנקודת תבונה וראייה בלתי מגוייסת, בלתי לאדון כל. נבחן, בהקשר הנבואי אשר בתוכנו, את יסודות התורה והמדע, היסטוריה ופילוסופיה, תקשורת ובידור - ומה לא. נעמוד על החייאת הרצון היהודי והאנושי לדעת טוב יותר את דרכי בוראו, בתוך עולם רחב היקפים שנוצר כולו מרצון אלוהי טהור. נחשוף את אשר נגלה לכל מבין, כי ידו הרמה של אדון עולם פועלת בכל פינה ומישור בחברת האנוש, ומובילה אותנו ואת האנושות כולה אל יום התגלות גדול ונורא. אל עידן של פלאות אשר על כמותם עוד לא חלמנו. אל גאולת אמת הבאה ודוהרת לעברנו, פן נמצא נכונים ומוכנים. מי יתן ויהיה האלוהים בעזרנו למען עמידה זקופה אל מול פני המאורעות.

האתר מובנה על מערכת בלוגר של גוגל ומכיל מנגנון לתגובות והתקשרויות. אשמח לשמוע מהקוראים.


 

RSS Feed Powered by Blogger