חצי האי קרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חצי האי קרים
Satellite image of Crimea.png
תמונת לוויין של חצי האי קרים
נתונים גאוגרפיים
מיקום מזרח אירופה
45°18′N 34°24′E / 45.3°N 34.4°E / 45.3; 34.4קואורדינטות: 45°18′N 34°24′E / 45.3°N 34.4°E / 45.3; 34.4
סוג חצי אי
שטח 26,100 קילומטר רבוע
גובה מרבי 1,545 מטר
נתונים מדיניים
מדינה Flag of Russia.svg  רוסיה
(דה פקטו, ללא הכרה בינלאומית)
אוכלוסייה 2.4 מיליון‏[1] תושבים (2007)
Crimea (orthographic projection).svg
שטחה של הרפובליקה האוטונומית קרים
חצי האי קרים

חצי-האי קריםרוסית Полуо́стров Кры́м, באוקראינית Піво́стрів Кри́м) הוא חצי אי לחופו של הים השחור, הממוקם בדרום אוקראינה ודרומית-מערבית לשטחה של הפדרציה הרוסית. במרץ 2014 הכריזה רוסיה על סיפוח חצי האי אליה, באופן חד צדדי, מהלך שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית.

ב-16 במרץ 2014 בעקבות משאל עם בנוגע לעתידו של חצי האי, הצביעו כ-97% אחוז מהתושבים על רצונם לספח את חצי האי לשליטת הפדרציה הרוסית. הממשל הזמני באוקראינה, ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי הודיעו כי אינם מכירים בתוצאות המשאל שנעשה לטענתם תחת הפחדות ואיומים. ב-17 במרץ הכריז הפרלמנט של קרים על עצמאותו‏[2] וביקש מרוסיה להסתפח לשליטתה. ב-18 במרץ נענתה הבקשה וקרים סופחה רשמית לשליטת הפדרציה הרוסית, מהלך שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית וגרר ביקורת רבה‏[3].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חצי-האי קרים מקיפים הים השחור וים אזוב. הקשר היחיד בין חצי-האי לבין היבשת הוא דרך רצועת יבשה הידועה בשם "מצר פרקופ", אשר רוחבה נע בין 5 ל-8 ק"מ. הנקודה המזרחית ביותר בחצי האי, היא חצי-האי הקרצ'י, והנקודה המערבית ביותר - הטרחאנקוט. אורכו של חצי-האי, מצפון לדרום, 207 ק"מ, וממזרח למערב - 324 ק"מ; שטח חצי-האי 26,100 קמ"ר, והיקפו כ-2500 ק"מ.

72 אחוזים משטח חצי-האי הם המישורים שלחופי הים השחור הנקראים "הסטפ" (ערבות). 20% משטחו הם הרי היאלה-דאג, המקבילים לחופו הדרום-מזרחי במרחק של כ-10 ק"מ ממנו. שאר 8% הם אגמים. חוף חצי-האי משופע במפרצים ומעגנים, ולכן יש בו נמלים רבים, שהחשוב בהם הוא נמל סבסטופול.

האקלים בחלקי הערבה של חצי האי הוא קונטיננטלי, ממוזג חם, בעל חורפים קרים יחסית ומשקעים בכמות של 300-500 מ"מ. המשקעים בחלק ההררי של חצי-האי נעים בטווח 1000-1200 מ"מ ואזור זה מיוער. הרצועה בדרום חצי-האי, בין ההרים לים, היא בעלת מאפיינים סוב-טרופיים ואקלימה דומה לאקלים ים-תיכוני.

התעשייה העיקרית בקרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, אופטוריה ויאלטה. כמו כן ישנן בחצי-האי תעשיות יין, שמן ודיג. בירת חצי האי היא העיר סימפרופול.

חי וצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שבחצי-האי שלושה אזורי אקלים (ערבתי-ממוזג, ממוזג-הררי וים-תיכוני), הוא עשיר במיני צמחים ובעלי חיים. ידועים בו יותר מ-2700 מינים של צמחים עילאיים. צמחים רבים בחצי האי קרים הם רליקטים מאזורים חמים מלפני תקופת הקרח. בין אלה יש את הקטלב המצוי (Arbutus andrachne) ואורן קרים (תת-מין של האורן השחור Pinus nigra). אחרים הם רליקטים מתקופת הקרח עצמה ואינם מצויים בקרבת ההרים, אלא רק בקווי רוחב צפוניים יותר. בין אלה נמצא השדר המכסיף (Betula pendula) וקלתאה ביצתית (Caltha palustris). כ-140 ממיני הצמחים באי אנדמיים לו. בין אלה מצויים אדר סטיבן (Acer stevenii), כרבולת פלאס (Onobrychis pallasii), עוזרר פויארקובה (Crataegus pojarcoviae) ואחרים.

אזור הערבה של חצי-האי מאופיין בערבה של לענה ובן-אפר. באזור ההררי שולט יער, בו העצים העיקריים הם אלון, אשור, אורן ועצים מסוג Carpinus. האזור הים-תיכוני ברצועת החוף שמדרום להרים, מאופיין בעצי ערער, אלון, אלה (Piscia mutica) וקטלב, כמו גם צמחי עצבונית וקיסוס.

עולם החי עשיר, אך פחות מזה של הארצות השכנות. מבין היונקים מצויים 5 מיני חדפים ומין אחד של קיפוד, 18 מיני עטלפי-חרקים, שני מיני ארנבאים (ארנבת השדה וארנבון אירופי), 16 מיני מכרסמים, 7 טורפים (דלק סלעים, סמור, חמוס גמדי, גירית, שועל מצוי וכלב דביבון) ופרסתנים (אייל אציל, אייל הכרמל, כבש מופלון, חזיר בר ומתבצעת השבה של יחמור אירופי).

בקרים מצויים כ-300 מיני ציפורים (117 מקייצים, 61 יציבים), 14 מיני זוחלים (צב ביצות אירופאי, 6 מיני לטאות ו-7 מיני נחשים, מהם אחד ארסי), 6 מיני דו-חיים (מין אחד מכל משפחה: טריטון, קרפדה, צפרדע, חפרית, אילנית ובומבינה) ו-36 מיני דגי מים מתוקים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושביו הקדומים ביותר של חצי-האי הם הקימרים, אשר הובסו על ידי הסקיתים במאה ה-7 לפנה"ס ושאריתם נמלטה להרים ונודעה בעתיד בתור הטאורים. באותה תקופה החלו מתיישבים בחצי-האי מתיישבים מיוון, אשר ייסדו את חרסונסוס (חרסון), תיאודוסיה ופנטיקפיאום (כיום קרץ').

בשנת 438 לפנה"ס נטל מושל העיר פנטיקפיאום את התואר מלך והפך בכך את עירו לעצמאית. שושלתו החזיקה מעמד במשך מעט יותר משלוש מאות שנה, עד אשר המלך האחרון, פאיריסאדס ה-5, הסכים להיות נתין של מיתרידטס השישי, מלך פונטוס בשנת 114 לפנה"ס על-מנת לקבל הגנה מהסקיתים. חצי מאה לאחר מכן, בשנת 63 לפנה"ס, מסר פומפיאוס את פנתיקפיאום לבנו של מיטרידטוס, כאות הוקרה על כך שעזר לרומאים במלחמה באביו. בשנת 15 לפנה"ס שבה פנתיקפיאום להיות חלק מממלכת פונטוס, הפעם בתור חלק מהאימפריה הרומית.

בשנים שלאחר-מכן נשלט חצי-האי על ידי הגותים, ההונים, הבולגרים והכוזרים. בשנת 967 נכבש חצי-האי על ידי סוויאטוסלאב נסיך קייב והפך לנסיכות טמוטרקאן. בשנת 988 כבש ולדימיר, בנו של סוויאטוסלאב, את העיר הביזנטית חרסונסוס ובעקבות זאת הוא התנצר בעיר זו. ברם, מאוחר יותר, עזבו הרוסים את אזור קרים, והוא שב לשליטת הביזנטים. לאחר מכן, אחרי היחלשותה וחלוקתה של הקיסרות הביזנטית, התיישבו בחופי חצי-האי אנשי ונציה; אלה בתורם גורשו על ידי יריביהם מג'נובה, אשר התיישבו באופטוריה וקאפה (כיום פאודוסיה).

ב-1441, לאחר הבסת אורדת הזהב על ידי טימור לנג, הקימו הטטרים של קרים, שהיו תושבי האזור מאז פלישת ההונים, חאנות (ממלכה) נפרדת תחת חאג'י גיריי. מאוחר יותר, בשנת 1475 כבשו הטורקים את מושבות הגנואזים בחופי חצי-האי, והפכו את חאנות קרים לממלכה נתינה שלהם.

היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1774 הובסו הטורקים במלחמת רוסיה-טורקיה הראשונה, ובשנת 1783 הח'אן האחרון של קרים ויתר על הכס והעביר את ממלכתו לרוסיה. למושל המחוז החדש מונה הנסיך גריגורי פוטיומקין, אשר מיד פתח ביישוב חצי-האי והחופים הסמוכים לו ובפיתוח הצי הרוסי בים השחור. פיתוח זה התעצם לאחר מלחמת רוסיה-טורקיה השנייה, שכתוצאה ממנה התבסס מעמדה של רוסיה בים השחור בכלל ואחיזתה בקרים בפרט.

ברבע השלישי של המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים, החלו טטרים קרימיים רבים לעזוב את מולדתם בשל הרס התשתיות כתוצאה מהמלחמה, ורבים מהם התיישבו בטורקיה. לאחר מהפכת אוקטובר הכריזו הטטרים של קרים על הקמת הרפובליקה העממית של קרים, אך היא החזיקה מעמד רק בין דצמבר 1917 ובין ינואר 1918 ונפלה לידי הבולשביקים. בשנות מלחמת האזרחים הרוסית, חצי-האי קרים היה מעוזם של ה"לבנים", והוא נכבש שוב על ידי ה"אדומים" המהפכנים רק בשנת 1920, בעקבות מבצע פרקופ. בשנת 1921 הפך חצי-האי קרים לרפובליקה אוטונומית בתוך הרפובליקה הפדרטיבית הרוסית, וכעבור שנה הפך לחלק מברית המועצות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשלהי קיץ 1941 נכבש חצי-האי על ידי הגרמנים לאחר התנגדות ולוחמה עיקשת משני הצדדים. רק העיר סבסטופול הצליחה להחזיק מעמד עד ליולי 1942 (וזכתה על כך לתואר "עיר גיבורה"). מספטמבר 1942 ועד מאי 1944 נוהל חצי-האי במסגרת "מחוז קרים" (Generalbezirk Krim).

עם שחרור חצי-האי על ידי הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, הוחל באופן מיידי בגירוש הטטרים של קרים מחצי-האי כענישה קולקטיבית על כך ששיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים (מ-18 במאי ועד 21 במאי) גורשו מחצי-האי כל הטטרים; כ-46% מתוכם מתו ברעב ובמחלות. הטטרים של קרים זוכו רק בשנת 1967, אבל גם אז נאסר עליהם לשוב לקרים, ואיסור זה בוטל רק עם סופה של ברית המועצות.

בשנת 1945 הפך חצי-האי מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה בתוך הרפובליקה הרוסית, ובשנת 1954 הועבר משליטתה לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון השנה ה-300 לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. לכן, עם נפילת ברית המועצות, הפך חצי-האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת-רוחה של האוכלוסייה המקומית, הרוסית ברובה. הדבר גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, אשר הוחמרה נוכח העובדה שסבסטופול הייתה הבסיס של צי הים השחור הרוסי. בסופו של דבר המתיחויות נפתרו, וקרים הוכרז על ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.

על פי מפקד אוכלוסין משנת 2001, אוכלוסיית חצי האי מונה כ-2.4 מיליון תושבים, מהם כ-60% רוסים, 25% אוקראינים וכ-10% טטרים של קרים.

סיפוח חצי האי לרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המתיחות בחצי האי קרים (2014)

בשנת 2014 בעקבות אירועי יברומאידאן העלתה שוב את שאלת החזרה של חצי האי קרים בחזרה לשליטה רוסית, בעקבות הפגנות המוניות סמוך למבנה הפרלמנט המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של חצי האי קרים שבמהלך ההפגנה הורד הדגל האוקראיני על ידי התושבים (שרובם המוחלט ממוצא רוסי ולא דוברים אוקראינית) הוחלף בדגל רוסי, בעוד התושבים קוראים לערוך משאל עם שיחליט האם חצי האי קרים יישאר תחת ריבונות אוקראינית או יועבר לריבונות רוסיה. בעקבות הפרעות באוקראינה ובמיוחד בקייב הוחלט על ידי המועצה של קרים לשמירת השקט באי להציב חמושים רובם ילידי המקום. למרות הסכם שכירות בין רוסיה לאוקראינה אשר מרשה המצאות עד 25,000 חיילים רוסים בחצי האי ובסיס צבאי ימי (אשר נמצא בחצי האי קרים מלפני 250 שנה מימי יקטרינה הגדולה), בתגובה למעשים אלו הכריז שר החוץ של אוקראינה על פלישה צבאית של צבא רוסיה לחצי האי בעוד רוסיה הכחישה את הדברים בטענה שכוחות רוסיים לא פעלו בשטח המדובר‏[4]. ב-16 במרץ 2014 נערך משאל עם בחצי האי קרים, בניגוד לעמדת אוקראינה, האם להסתפח לרוסיה. על פי תוצאות משאל העם 85% מהתושבים הגיעו להצביע, מתוכם 97% הצביע בעד חזרה לגבולות רוסיה (אשר היו בה עד שנת 1964). ב- 17 במרץ 2014 קרים הכריזה על עצמאותה וביקשה מרוסיה להסתפח אליה ולמחרת בעקבות אישור הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, סופחה רשמית לרוסיה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת חצי האי מבוססת בעיקר על ענפי התיירות, התעשייה והחקלאות. כמו כן, יש חשיבות גדולה לכך שבחצי האי נמצא בסיס מרכזי של הצי הרוסי בים השחור. התעשייה מרוכזת באזור הצפוני של חצי האי בעיר דז'נקוי, בעיר הבירה סימפרופול ובערי נמל סבסטופול וקרץ'.

התעשייה העיקרית של אזור קרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, איפטוריה סודאק ויאלטה - מושב הקיץ לשעבר של הצארים הרוסיים. כמו כן, בחצי-האי ישנה תעשיית יין מפותחת המושכת מבקרים רבים מכל רחבי אירופה.

חשיפה לים איפשרה את פיתוח ענף הדיג, המספק חלק ניכר מצריכת המזון הימי במדינה. בזכות אקלים נוח, קרים היווה מקום מרכזי באוקראינה לגידול משמש, אפרסק דובדבנים ופירות אחרים.

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל קרים דגל קרים
סמל קרים
דגל קרים

בתחומי חצי האי קרים נמצאת הרפובליקה של קרים ובראשה ראש המדינה, שנבחר בבחירות ישירות על ידי העם. קודם לכן נשיא קרים מונה על ידי נשיא אוקראינה. לאחר הסיפוח לרוסיה ראש הרפובליקה נקרא ראש קרים. מאז 2014, בראש הרפובליקה עומד אלכסיי אקסיונוב, שכיהן בעבר כראש ממשלת קרים וכיו"ר המפלגה הפרו-רוסית "אחדות רוסית".

המועצה המחוקקת היא מועצת המדינה של קרים ובה 75 מושבים. בבחירות הפרלמנטריות שנערכו בספטמבר 2014 זכו 2 מפלגות בלבד: רוסיה המאוחדת שזכתה ב-71.06% וב-70 מושבים והמפלגה הליברל-דמוקרטית שזכתה ב-8.14% ובחמישה מושבים בלבד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחזקאל קרן, יהדות קרים מקדמותה ועד השואה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשמ"א - 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 60% רוסים, 25% אוקראינים וכ-10% טטרים של קרים
  2. ^ רויטרס, קרים הכריזה עצמאות, קייב גייסה רבבות, באתר ynet‏, 17 במרץ 2014
  3. ^ עמית ולדמן, ‏פוטין הכריז: חצי האי קרים - חלק מהפדרציה הרוסית, באתר ‏mako‏‏, ‏18 במרץ 2014‏
  4. ^ אוקראינה: צבא רוסיה פלש לחצי האי קרים, באתר ynet‏, 28 בפברואר 2014