אלכסנדר ליטוויננקו
אלכסנדר ולטרוביץ' ליטוויננקו (רוסית: Александр Вальтерович Литвине́нко, להאזנה (מידע · עזרה), 30 באוגוסט 1962[1] או 4 בדצמבר 1962[2] - 23 בנובמבר 2006), סוכן ביון רוסי שעבד בשורות הק.ג.ב./פ.ס.ב. בין השנים 1988-1999. בשנת 1999 פוטר ועבר להתגורר באנגליה, שם קיבל מקלט מדיני בשנת 2001 ולאחר מכן קיבל אזרחות בשנת 2006. התנגד למשטר של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. נפטר בלונדון כתוצאה מהרעלה מסתורית.
תוכן עניינים
שירותו הביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת 1962 בעיר וורונז', בנו של ואלטר ליטוויננקו. בשנת 1980 סיים בית ספר תיכון בעיר נלצ'יק. גויס לכוחות הפנים (הזרוע הצבאית של משרד הפנים) ולאחר שנה נשלח למכללת קירוב לפיקוד בולדיקווקאז, הוסמך למ"מ ופיקד על מחלקת חיילים בחטיבה שעסקה באבטחת העברת כספים וסחורות. בשנת 1986 הוא החל את הכשרתו בתור סוכן ק.ג.ב. והחל משנת 1988 החל לעבוד בתור סוכן מן המניין במינהל השלישי של הק.ג.ב.. בשנת 1989, לאחר שנת לימודים בבית הספר לריגול נגדי בנובוסיבירסק, הפך לסוכן אופרטיבי ושירת בתפקידי ריגול נגדי בצבא עד שנת 1991.[3]
בשנת 1991 החל לעבוד בשורות המינהל המרכזי של הפס"ב. התמחה בלוחמה בטרור ופשיעה מאורגנת. רכש ניסיון מבצעי רב והשתתף בלחימה בעימותים שונים של ברית המועצות ורוסיה. משנת 1997 עסק באנליזה של פעילויות פשיעה מאורגנת וכיהן בתפקיד סוכן מבצעי בכיר וסגן מפקד המנהל השביעי של המחלקה לדיכוי ארגוני פשע מאורגן בפס"ב. במהלך שירותו בכוחות הביטחון התקדם בסולם הדרגות מדרגת טוראי לסגן אלוף (לוטננט-קולונל).
דיסידנט ורדיפת השלטונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפנה ביחסיו של ליטוויננקו עם השלטונות חל ב-18 בנובמבר 1998, עת התקיימה מסיבת עיתונאים בה חשף פרטים על הוראה שניתנה לו ולחבריו לרצוח את בוריס ברזובסקי.
המכתב של ברזובסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 בנובמבר 1998 פרסם בוריס ברזובסקי (באותה תקופה - אחד האוליגרכים הרוסים המשפיעים ביותר ומקורב לנשיא רוסיה דאז בוריס ילצין) מכתב פתוח[4] לראש הפס"ב באותה עת, ולדימיר פוטין. במכתב פירט ברזובסקי את המידע שהגיע לידיו בדבר פקודה לרצוח אותו, שניתנה על ידי אחד ממפקדי הפס"ב. עוד מצוין במכתב כי אחד האנשים שהביאו מידע זה לידיעתו היה אלכסנדר ליטוויננקו.
מסיבת העיתונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמישה ימים לאחר מכן, ב-18 בנובמבר, ביחד עם מספר קולגות, כינס ליטוויננקו מסיבת עיתונאים בבית סוכנות הידיעות הרוסית "אינטרפקס". במסיבת העיתונאים נטען כי בנובמבר 1997 הם קיבלו פקודה בעל-פה ממפקדיהם במינהל ללוחמה בפשע המאורגן, יבגני חוחולקוב ואלכסנדר קומישניקוב, להרוג את בוריס ברזובסקי, שכיהן באותה העת בתפקיד ממלא מקום המזכיר במועצת הביטחון הרוסית. לדברי ליטוויננקו וחבריו, הם קיבלו איומים על חייהם בשל סירובם לרצוח את "היהודי ששדד מחצית מן המדינה"[5].
ניסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשבועיים לאחר שהתקיימה מסיבת העיתונאים, טען ליטוויננקו כי אלמונים ניסו להתנקש בחייו סמוך לביתו והפנה אצבע מאשימה כלפי מפקדיו לשעבר בפס"ב.
מעצרים ורדיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1999 נעצר ליטוויננקו באשמת שימוש לרעה בסמכויותיו במהלך פעולה אנטי-טרוריסטית בקסטרומה וישב כחצי שנה בכלא ליפורטובו. בנובמבר 1999 נמחק האישום כלפיו והכירו בחפותו, אך מיד בתום הקראת פסק הדין, נעצר על ידי הפס"ב באשמה נוספת והוכנס לכלא בוטירקה. בשנת 2000 גם חקירה זאת נסגרה ללא הרשעה, אך מיד בתום הפרשה הוגש נגדו כתב אישום נוסף והוא אולץ לחתום על צו איסור יציאה מן הארץ. ליטוויננקו התעלם מן הצו וברח לטורקיה, שם הצטרף לאשתו מרינה ובנם אנטולי, שהגיעו לטורקיה באמצעות ויזת תייר. בעקבות בריחתו הוצא נגדו צו מעצר וכן הוגש כתב אישום רביעי, וקרובי משפחתו נחקרו על ידי הפס"ב וחלקם אף הוכו במהלך חקירתם. אביו החורג נפטר זמן קצר לאחר החקירה מדום לב ואילו אחיו הוכה על ידי אלמונים[6].
מקלט מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בנובמבר 2000 היגרו בני משפחה ליטוויננקו לבריטניה ושם ביקשו מקלט מדיני בגלל רדיפת השלטונות הרוסיים. במאי 2001 החליטו שלטונות בריטניה להעניק לליטוויננקו מקלט מדיני. לאחר מכן טען ליטוויננקו שהרושם הקיים ברוסיה לגבי ההסכמה להעניק לו מקלט מדיני תמורת סודות מדינה אינו נכון לגביו וכי לא הייתה כל עסקה בינו לבין שירותי הביון הבריטיים.
באוקטובר 2006, שש שנים לאחר הגעתו לבריטניה, הפך אלכסנדר ליטוויננקו לאזרח בריטי מן המניין.
פרסומים והתבטאויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסיבת העיתונאים בהשתתפות ליטוויננקו ומספר חבריו מן הפס"ב הייתה יריית הפתיחה בהתבטאויות שלו בנושאים שונים, ובהם רמיסת זכויות האדם המתקיימת לדבריו ברוסיה וטענותיו כי הפס"ב הוא שאחראי לפיצוצי מבני המגורים ברוסיה בשנת 1999.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "הפס"ב מפוצץ את רוסיה" - 2001 (מהדורה שנייה יצאה לאור בשנת 2004) - יורי פלסטינסקי, אלכסנדר ליטוויננקו.
- Юрий Фельштинский, Алехандер Литвиненко - "ФСБ взрывает Россию" - 2001
- "ארגון הפשיעה מלוביאנקה" - 2002 - אלכסנדר ליטוויננקו, אלכסנדר גולדפארב.
- Александр Литвиненко, Александр Гольдфарб - "Лубянская преступная группировка" - 2002
התבטאויות נגד הממשל הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בספרו "הפס"ב מפוצץ את רוסיה" שיצא לאור בשנת 2001 במימונו של האוליגרך הגולה בוריס ברזובסקי, טען ליטוויננקו כי סוכני הפס"ב הם אלה שעמדו מאחורי התכנון והביצוע של הפיגועים שאירועו במוסקבה, בוינאקסק וולגודונסק ושגבו מחיר דמים של יותר מ-300 הרוגים. לדברי ליטוויננקו, ניצול הכעס בעם נותב בחוכמה על ידי כלי התקשורת הנאמנים לממשל בשביל להטיל את מלוא האשמה על המורדים הצ'צ'נים ולהביא בכך להצדקת המלחמה ולהעלאת הרייטינג של ולדימיר פוטין דבר שסייע לו בהשגת הניצחון בבחירות לנשיאות רוסיה. סברה זאת הועלתה קודם לכן על ידי העיתונאי דייוויד סאטר[7] והפוליטיקאי סרגיי יושנקוב (שנרצח ב-17 באפריל 2003 שעות ספורות לאחר שרשם את מפלגתו למירוץ הבחירות הפרלמנטריות של 2003) שכיהן בתפקיד סגן יו"ר וועדת החקירה האזרחית לחקר הפיגועים. עם זאת, בספרו פירט ליטוויננקו עובדות חדשות שהוסיפו לחיזוק הסברה. בדצמבר 2003, שלטונות רוסיה החרימו משלוח של כ-4000 עותקי הספר שעשו את דרכם מלטביה למטרות הפצה בשטחי רוסיה.
- בספרו "ארגון הפשיעה מלוביאנקה", טען אלכסנדר ליטוויננקו כי במהלך כהונתו בתפקיד ראש הפס"ב, ולדימיר פוטין היה מעורב באופן אישי בפשע המאורגן.
- במהלך ריאיון שהעניק ליטוויננקו לסוכנות SBS האוסטרית, הוא טען כי שניים מן הטרוריסטים שהיו מעורבים בהשתלטות על בניין התיאטרון "נורד-אוסט" במוסקבה בשנת 2002, ונודעו בכינוייהם "אבדול תאב הדם" ו-"אבו בכר" פעלו למעשה מטעם הפס"ב ושכנעו מורדים צ'צ'נים להוציא את הפעולה[8]. נימוקיו של ליטוויננקו לסברתו היו שגופותיהם של המחבלים הללו לא נמצאו לאחר ההשתלטות של כוחות הביטחון על המבנה, ולדבריו הפס"ב חילץ ושחרר את הסוכנים שלו. עם זאת, לא ידוע על קיום מידע שיאשר טענה זאת.
- ליטוויננקו טען שאנאטולי טרופימוב סיפר לו על כך שרומנו פרודי היה סוכן של ק.ג.ב. כאשר הוא סיפר זאת, טרופימוב כבר לא היה בחיים ולכן לא ניתן לאשר מידע זה.
- ביולי 2005 התראיין ליטוויננקו לעיתון צ'כי בשם Rzeczpospolita (הרפובליקה) ואמר כי איימן א-זוואהירי, מראשי ארגון הטרור אל-קאעידה, ביחד עם חברים נוספים בארגונו, קיבל בשנת 1998 אימונים צבאיים מהפס"ב במחנות אימונים בדאגסטן (רפובליקה רוסית הממוקמת סמוך לצ'צ'ניה)[9][10].
האירועים שקדמו למוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בנובמבר 2006, אמר ליטוויננקו בחקירתו על ידי סוכני הסקוטלנד יארד, כי הוא נפגש עם מכר ישן מהעבודה בפס"ב במוסקבה, אנדריי לוגובוי (שהיה מאבטחו של ראש ממשלת רוסיה בעבר - יגור גאידר), ועם איש שלישי שהציג את עצמו בשם ולדימיר. לדבריו "ולדימיר המסתורי" לא פירט לגבי זהותו והציע לליטוויננקו מספר רב של פעמים לשתות עמו תה[12].
באותו היום הוא סעד במסעדת הסושי "איטסו" הממוקמת בשכונת פיקדילי בלונדון, עם עיתונאי איטלקי בשם מריו סקראמלו, שטען שיש בידיו מידע מהימן על רצח העיתונאית אנה פוליטקובסקיה[13] ולדבריו העביר לליטוויננקו מידע ומסמכים על קבוצת רוצחים שכירים מסנקט פטרבורג שרצחו את העיתונאית וכעת מתכננים להרוג גם שניהם[14]. סקראמלו שעבד על עניין "ארכיון מיטרוקין" הינו מומחה לחדירות סוכנויות הביון הרוסיות לממשל האיטלקי שאליו ליטוויננקו הפנה מספר טענות כלפי רומנו פרודי וייתכן כי היה מקושר עם הפס"ב[15].
ב-20 בנובמבר דווח כי סקראמלו מסתתר בלונדון מחשש לחייו[16].
עריק בכיר של הק.ג.ב. בדרגת קולונל, אולג גורדבסקי שכיהן לפני עריקתו ב-1985 כרזידנט וראש תחנת הק.ג.ב. בלונדון, ונמנה עם חבריו הקרובים של ליטוויננקו אמר לרשת ה-BBC כי הוא מאמין שהסוכן לשעבר הורעל בדירתו בלונדון במהלך הפגישה עם חבר ותיק מן הק.ג.ב. עמו הוא שתה תה לפני שהלך למסעדת הסושי.
ההרעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכשחזר ליטוויננקו הביתה, הוא הרגיש ברע, וחשד כי הורעל. לאחר ששטיפת הקיבה שביצע בכוחות עצמו לא הועילה, הוא התפנה לבית החולים.
תליום[עריכת קוד מקור | עריכה]
החשד הראשון של הרופאים היה שמדובר בהרעלת תליום, שהוא חומר חסר צבע, חסר ריח, מסיס לחלוטין במים ונחשב יסוד רעיל מאוד העלול לגרום לסרטן בחשיפה ממושכת. תליום הוא חומר קשה מאוד לזיהוי, ועוד יותר קשה להוציא אותו מן הגוף שנחשף לו. הרעלת תליום מתבטאת בראש וראשונה בפגיעה במערכת העצבים, נשירת שיער, פגיעה בכבד ובכליות, ובמרבית המקרים גורמת ההרעלה למוות. בעבר תליום היה בשימוש נפוץ ברעל עכברים, אך בשנות ה-70 נאסר לשימוש ומאז הוא חומר שקשה להשיג אותו.
בדיקות ראשוניות שנערכו הראו ממצאים המעידים על נוכחות של כמות תליום קטלנית בגופו של ליטוויננקו. הרופא שטיפל בו בשלב הזה אמר כי ההרעלה התבצעה כתוצאה מפעולה מכוונת[17].
תליום רדיואקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מכן הועלתה סברה נוספת שגרסה כי ייתכן שההרעלה התבצעה באמצעות איזוטופ רדיואקטיבי של תליום[18]. אחד הרופאים שטיפלו בליטוויננקו אמר כי התסמינים שלו מוזרים במקצת מן המצופה מתסמינים של הרעלת תליום, ובנוסף רמות החומר הכימי שנמצאו בגופו הם לא מהסוג שרואים במקרים של הרעלה[19]. כמה שעות לפני מותו, התגלו בתצלומי הרנטגן של ליטוויננקו 3 נקודות כהות לא מזוהות[20] שככל הנראה נוצרו כתוצאה מהשפעת הכחול הפרוסי, חומר שהוזרק לחולה במטרה לרפאו מהשפעותיה של הרעלת התליום[21]. על-פי הערכות הרופאים, סיכויי ההחלמה של ליטוויננקו באותו זמן היו 50/50 אם מצבו לא יתדרדר עוד יותר בחודש הקרוב. מצבו הבריאותי הוגדר כקשה, התפתחו ליקויים במח העצם, וכתוצאה מכך גופו של ליטוויננקו לא יכול היה להמשיך ולייצר די לויקוציטים שתפקידם היה לחזק את המערכת החיסונית של גופו על-מנת שזאת תילחם ברעלנים. סימפטומים אלה הצביעו בבירור כי ההרעלה התבצעה באמצעות חומר רדיואקטיבי בעל זמן מחצית חיים קצר.
בליל 22 בנובמבר שללו רופאיו של ליטוויננקו את האפשרות כי ההרעלה התבצעה באמצעות תליום, או כתוצאה משימוש באיזוטופ רדיואקטיבי של החומר.
פולוניום-210[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר פטירתו, ארגון ההגנה הרפואית של בריטניה יצא בהודעה לתקשורת כי בגופו של ליטוויננקו נמצאו כמויות גדולות של האיזוטופ הרדיואקטיבי פולוניום-210, (פי 10 מהכמות שיכולה להרוג אדם) שככל הנראה הגיעו לגופו דרך דרכי העיכול או דרכי הנשימה. עדויות להימצאות האיזוטופ נתגלו במספר מקומות ברחבי לונדון, ובהם בביתו של ליטוויננקו שבשכונת מאסוול היל, באחד מבתי המלון של לונדון ובמסעדת הסושי שבה ליטוויננקו נהג להפגש עם אנשים-שם גם התקיימה הפגישה עם מריו סקראמלו ועם אנדריי לוגובוי וולדימיר המסתורי שהתלווה אליו ב-1 בנובמבר. בנוסף נמצאו שרידים של פולוניום-210 במשרדיו של האוליגרך הרוסי לשעבר, בוריס ברזובסקי.
לפי דיווחיהם של מקורות בממשלות בריטניה וארצות הברית, זהו ככל הנראה המקרה הראשון שבו נעשה שימוש בפולוניום-210 למטרת הרעלה[22], וכנראה גם הפעם הראשונה שזכתה לתיעוד של חדירת האיזוטופ הרדיואקטיבי לגוף האדם. מומחה לבטיחות בעבודה עם חומרים רדיואקטיביים, מקסים שינגרקין, אמר כי התאוריה שלפיה ליטוויננקו נחשף לפולוניום-210 במסעדת הסושי, היא תאוריה בעייתית שכן מתוקף תכונות החומר, כל עוד האיזוטופ אינו מאוחסן באופן מיוחד, הוא הופך לתרסיס טיפתי - דבר שהיה גורם לאנשים נוספים במסעדה להחשף אליו. היות שכל המקומות שבהם נמצאו שרידים של נוכחות החומר, היו מקומות שבהם ליטוויננקו נכח בעצמו, סביר יותר להניח שהוא המקור לזיהום במקומות הללו, והחשיפה שלו עצמו התבצעה במקום אחר ובאופן אחד[23].
ארגון ההגנה הרפואית פתח בחקירה במטרה לאתר אנשים שהיו עלולים לבוא במגע עם ליטוויננקו ויכלו להיחשף אף הם לקרינה. בנוסף פעל הארגון במטרה לבודד את החומר על-מנת שניתן יהיה לברר מה מוצאו והיכן הוא יוצר[24].
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-22 בנובמבר צוות המחלקה לטיפול נמרץ שטיפל בליטוויננקו דיווח על הרעה משמעותית במצבו כתוצאה מאי-ספיקת ליבו או כתוצאה מהתקף לב שאירע במהלך הלילה.
יום למחרת, ב-23 בנובמבר, בשעה 21:21, אלכסנדר ליטוויננקו, בן 43, נפטר בבית החולים האוניברסיטאי של לונדון[25]. דובר הסקוטלנד יארד אמר בהתייחסו לאירוע כי המשטרה חוקרת את מותו שאירע כתוצאה מסיבות שאינן מובנות עד כה, ליטוויננקו התאסלם שעות ספורות לפני מותו.
המכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 בנובמבר, אלכסנדר גולדפארב, יו"ר "ארגון החירויות האזרחיות" (שהוקם על ידי בוריס ברזובסקי), שהיה חבר קרוב של הנפטר, הקריא מכתב[26] שליטוויננקו הכתיב לו בנוכחות אשתו, בבוקר ה-21 בנובמבר כאשר שכב על ערש דווי[27].
נוסח המכתב: "ברצוני להודות בזאת לאנשים רבים. לרופאים, לאחיות ולשאר סגל בית החולים שעושים עבורי כל שביכולתם, למשטרה הבריטית שמפעילה כוחות כה רבים ומקצועים במטרה לחקור את הפרשה שבה אני מעורב ומגנה עלי ועל משפחתי.
בנוסף אני רוצה להודות לממשלת בריטניה על דאגתה אליי ועל הכבוד שנפל בחלקי להיות אזרח בריטניה. אני רוצה להודות לתושבי הממלכה המאוחדת על תמיכתם הרבה והתעניינותם ודאגתם לייסורי.
אני מודה לאשתי מרינה, שהייתה לצידי בכל עת. אהבתי אליה ולבני אינה יודעת גבולות.
כעת אני שוכב כאן [בבית החולים] ושומע באופן ברור את כנפי מלאך המוות. אולי עוד יעלה בידי לברוח מפניו אך רגליי כבר לא מהירות כפי שהייתי רוצה שתהיינה. לפיכך גמרתי בדעתי שזה הזמן לומר כמה מילים לאדם שאחראי על מצבי הנוכחי.
ייתכן ותצליח להשתיק אותי, אבל ההצלחה הזאת לא תעבור עבורך מבלי תוצאות. הראית לכולם כי אתה אכן אותו פרא חסר רחמים כפי שמתארים אותך המבקרים הכי עוינים שלך. הראית שאין בך שום פיסת כבוד לחיי אדם, לחופש או לכל ערך תרבותי אחר. הראית שאינך ראוי לתפקידך ולא מגיע לך האמון של בני-התרבות.
ייתכן ותצליח בניסיונך לגרום לשתיקתו של אדם אחד. אך קולות המחאה ברחבי העולם, מר פוטין, יעמדו באוזניך עד יום מותך. שירחם האל עליך ועל כל מה שעשית - לא רק לי, אלא גם לארצי האהובה - רוסיה, ולעמה".[28]"
חבריו של ליטוויננקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבר קרוב נוסף של ליטוויננקו, אנדריי נקרסוב אישר בריאיון לרדיו אירופה החופשית כי המכתב נערך בנוכחות עורך דין, ונכתב במקור ברוסית ורק לאחר מכן תורגם לאנגלית[29].
הכחשות הממשל הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממשל הרוסי הכחיש כל מעורבות לעניין ופוטין אף השתתף בצער המשפחה. בסוף דצמבר 2006 התובע הרוסי הביע את החשד כי נבזלין, אוליגרך שמנהל את עסקיו הבינלאומיים מישראל, הזמין את רצח הסוכן וביקש את הסגרתו מישראל. דוברו של נבזלין הכחיש את ההאשמה וטען כי כולם מכירים את השיטות של הק.ג.ב.
חקירת הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חקירה מקיפה העיתון הבריטי גרדיאן דיווח כי הסקוטלנד יארד סבור שברשותו ראיות מספיקות כדי להעמיד לדין את איש העסקים הרוסי, אנדריי לוגובוי באשמת הרעלתו של ליטוויננקו. בחקירת האירוע התברר כי לוגוביי הותיר עקבות ראדיואטיביים ברורים במקומות בהם שהה: משרדים, בתי מלון, ובמטוס בו טס.[30] מאידך לוגובוי הכחיש מעורבות בעניין וגורם במשרד המשפטים הרוסי הודיע בתגובה כי "החוקה הרוסית אוסרת הסגרה של אזרחים למדינות אחרות".[31] לאחר שדרישתה של בריטניה מרוסיה לא מולאה החליטה בריטניה ב-17 ביוני 2007 לגרש ארבעה דיפלומטים רוסיים מתחומה, בתגובה הודיע דובר הממשלה הרוסית, כי רוסיה תגרש ארבעה דיפלומטיים בריטים ותתקשה לשתף פעולה עם הבריטים בנושא הטרור.
לאחר מספר שנים, בסרט[32] על איש העסקים בוריס ברזובסקי הובאה גרסה שברזובסקי עצמו הוא זה שהזמין את חיסולו של ליטוויננקו מסיבות שונות, ועקבות הפולוניום-210 היוו סיפור כיסוי בלבד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטקסט המלא של הספר "הפס"ב מפוצץ את רוסיה" בשפה הרוסית.
- הטקסט המלא של הספר "ארגון הפשיעה מלוביואנקה" בשפה הרוסית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תאריך הולדתו של אלכסנדר ליטוויננקו - פסקה שלישית - דיילי טלגרף (2006-11-25)
- ^ תאריך הולדתו של אלכסנדר ליטוויננקו - בתחתית הכתבה - הטיימס (2006-11-25)
- ^ (כתבה ברוסית) Офицер ФСБ дает показания - סוכנות ПРИМА (2002-10-10)
- ^ (כתבה ברוסית) המכתב הפתוח של בוריס ברזובסקי Коммерсантъ (1998-11-13)
- ^ (כתבה ברוסית) פרטים על מסיבת העיתונאים Gazeta.ru (1999-03-26)
- ^ (טקסט ברוסית) מתוך הספר "ארגון הפשע של לוביאנקה", 2002
- ^ האמת אודות בסלאן - Weekly Standard (2006-11-13)
- ^ הטרור העולמי עולה על הבמה - המתקפה על התיאטרון ברוסיה - SBS (2003-06-04)
- ^ רעל הקרמלין - Financial Sense 2006-11-20()
- ^ האם אל-קאעידה היא פועלת בשליחות הקרמלין? - J.R. Nyquist (2005-08-13)
- ^ הפדופיל מהקרמלין - Chechen Press (2006-07-05)
- ^ כיוון חקירת ההרעלה מתמקד באיש שלישי מסתורי - הטיימס (2006-11-23)
- ^ העיתונאית אנה פוליטקובסקיה נרצחה במוסקבה - RIAN (07-10-2006)
- ^ (כתבה ברוסית) מרק עם תליום - Gazeta.ru (2006-11-22)
- ^ מאמר דעה כולל תיאור הנפשות הפועלות - הגארדיאן (2006-11-20)
- ^ איש הקשר של הסוכן הגולה ירד למחתרת - הטיימס (2006-11-20)
- ^ (כתבה ברוסית) ליטוויננקו הורעל באמצעות תליום, ייתכן שינותח - Newsru.com (2006-11-18)
- ^ רופא לונדוני אומר כי ייתכן שהמרגל הרוסי הורעל באמצעות רעל רדיואקטיבי - USA Today (2006-11-21)
- ^ הרופאים לא בטוחים ממה נגרמה ההרעלה - CNN (2006-11-21)
- ^ (כתבה בספרדית) שלושה עצמים לא מזוהים התגלו בצילומי הרנטגן של ליטוויננקו - El-Tiempo (2006-11-24)
- ^ מצבו של הסוכן הרוסי התדרדר - BBC (2006-11-23)
- ^ משבר דיפלומטי בין אירופה לרוסיה - News Point (2006-11-26)
- ^ (כתבה ברוסית) ייתכן כי ליטוויננקו הכיר אנשים שהרכיבו פצצה גרעינית - KP (2006-11-28)
- ^ פולוניום-210 - הגרדיאן (2006-11-25)
- ^ הסוכן הרוסי לשעבר מת - CNN (2006-11-24)
- ^ (כתבה ברוסית) פורסם המכתב שנכתב לפני מותו של ליטוויננקו - BBC (2006-11-24)
- ^ (כתבה ברוסית) אלכסנדר ליטוויננקו מאשים במותו את ולדימיר פוטין - ECHO (2006-24-11)
- ^ (כתבה ברוסית) נוסח המכתב של אלכסנדר ליטוויננקו - BBC (2006-11-24)
- ^ (כתבה ברוסית) ריאיון עם אנדריי נקרסוב ברדיו אירופה החופשית - רדיו אירופה החופשית (2006-11-28)
- ^ בריטניה תדרוש הסגרת חשוד ברצח ליטוויננקו, באתר ynet, 26 בינואר 2007
- ^ רוסיה: לא נסגיר חשוד במעורבות ברצח ליטוויננקו, באתר ynet, 27 בינואר 2007
- ^ רוסית, Березовский. Фильм Андрея Кондрашова 23.12.2012
