דיין (הלכה)
דיין הוא שופט בבית דין יהודי. בישראל משמש תואר זה לשופט בבית דין רבני.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור למינוי דיינים בעם ישראל מיוחס בתורה ליתרו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי-חיל... ושפטו את העם בכל-עת..." (ספר שמות, י"ח, כ"א-כ"ב). בהמשך מינה משה שבעים זקנים לשמש בסנהדרין הראשונה ששפטה את עם ישראל. לסנהדרין הוכפפו בתי דין קטנים יותר של 23 דיינים (סנהדרין קטנה) שהוסמכו לפסוק במרבית התחומים ובתי דין קטנים יותר שיכלו לדון בעיקר בדיני ממונות.
בתקופת השופטים שלאחר יציאת מצרים וקודם ממלכת ישראל המאוחדת שימשו חלק מהשופטים כדיינים, בנוסף להיותם מנהיגי העם (תפקיד זה כתוב במפורש אצל דבורה הנביאה).
עם ביטול הסנהדרין בזמנו של רבן גמליאל השישי והתבטלות הסמיכה לרבנות במובנה המקורי, הצטמצמו מאוד סמכויות השפיטה של הרבנים. כיום מוסמכים דיינים לדון רק בדיני ממונות נפוצים (הלוואות, פיקדונות, גזלות, וכדומה, אבל לא דיני קנסות), דיני אישות (נישואין, גירושין, ייבום, עגינות וכדומה) וקבלת עדים. סמכות זה נשאבת מהגדרת "שליחותייהו קעבדינן" (ארמית: אנו עושים שליחותם [=של החכמים הסמוכים]; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא דף פ"ד ע"ב) ומוגבלת לנושאים יום-יומיים בסיסיים. למרות שלדיינים שאינם סמוכים בימינו עדיין יש כוח לדון בדברים מסוימים, מבחינה מעשית הם לא מיישמים זאת בכל התחומים.[1]
מבנה בתי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית דין מורכב, באופן עקרוני, משלושה דיינים לפחות. ואולם, במקרה של הסכמה בין הצדדים , ניתן לנהל את ההתדיינות בפני דיין אחד.
על פי ההלכה היהודית, אם בעירו של הנתבע ישנו מוסד "בית דין" שיושב בו הרכב קבוע של שלושה דיינים, אזי זכותו של הנתבע לקבוע את מקום הדיון בפניהם. זאת ע"פ הכלל "הלך אחר הנתבע" , שפירושו - שזכותו של הנתבע לקבוע את זהות הדיינים שבפניהם תתברר התביעה , כאשר כל זאת בתנאי שמדובר ב"הרכב קבוע" של דיינים היושב בעירו של הנתבע.
במקרה שאין בעירו של הנתבע הרכב קבוע של דיינים, קובעים שני הצדדים במשותף את הרכב הדיינים בפניו יתנהל הדיון. הפרוצדורה היא "זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושתיהם יחד בוחרים להם שלישי", ובראשי תיבות, זבל"א. הכוונה היא שכל צד בוחר דיין אחד הנראה לו, ושניהם מסכימים ביניהם על דיין שלישי.
בהתאם לכלל זה , בבתי הדין הרבניים - שם יושבים הרכבים קבועים - נקבע מקום הדיון בבית הדין האזורי שהנתבע מתגורר בתחומו , ואין התובע יכול לבקש לדון בזבל"א.
בהיסטוריה היהודית קיימת לעתים קרובות חפיפה בין תפקיד הדיין לתפקיד הרב הקהילה - רב הקהילה שימש גם כדיין, ובדרך כלל כאב בית הדין, כלומר ראש ההרכב של בית הדין. יש לציין, שבעיירות רבות לא היה בית דין מסודר.
בשנת 1986 עלתה לדיון בבג"ץ שאלת זכותו של דיין בבית דין רבני לעסוק בפעילות פוליטית, בעניינו של הרב עובדיה יוסף, שבמהלך כהונתו כדיין החל לפעול גם ב"מועצת חכמי התורה" המנחה את מפלגת ש"ס. בפסק הדין בעניין זה כתב הנשיא אהרן ברק, כי למרות החפיפה האמורה בין תפקיד הדיין לתפקיד הרב, הרי שלא ניתן לקיים חפיפה זו במדינת ישראל. בעקבות פסק דין זה פרש הרב יוסף מתפקידו כדיין.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מו"צ (בחלק מהחצרות החסידיות דיין הוא כינוי למו"צ).
הדיינים המפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יחזקאל אברמסקי דיין מפורסם
- הרב ישראל יעקב פישר גאב"ד
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הרב זלמן ברוך מלמד, "דיני ממונות בזמן הזה", סיכום שיעור באתר ישיבת בית אל
- חוק הדיינים, תשט"ו-1955 1,
- תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955 1,
- הדרישות להסמכת דיינים, מתוך אתר הרבנות הראשית לישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על קהילתיים | רב ראשי • חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור |  |
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • טובי העיר • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • קונסיסטוריה • תקנות הקהילה • פדיון שבויים | |
