פנינה זלצמן
פנינה זַלצמן (24 בפברואר 1922 – 16 בדצמבר 2006) הייתה פסנתרנית ישראלית. כונתה "הגברת הראשונה של הפסנתר בישראל". הייתה פרופסור אמריטוס למוזיקה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, שופטת בתחרות רובינשטיין ותחרויות נוספות, כלת פרס ישראל למוזיקה לשנת 2006.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זלצמן נולדה ב-1922 בתל אביב ללאה לבית קסטֶלָנֶיץ, גננת, ושמואל זלצמן,[1] רואה חשבון. הוריה היו שוחרי תרבות וחובבי מוזיקה, שעודדו את עניינה בפסנתר. כשהייתה בת שבע, בא הפסנתרן אלפרד קורטו להופיע בארץ ישראל, שמע את נגינתה והזמין אותה לבוא ללמוד אצלו בפריז. הוא כתב אודותיה לחיים ויצמן: "הילדה הזאת היא מוזיקה שמתגלמת בבן אנוש".
בהיותה בת שמונה התקבלה ללימודים באקדמיה, בתמיכת משפחת רוטשילד, כילדה יחידה בין סטודנטים בוגרים. בין מוריה היו איגור סטרווינסקי, פבלו קזאלס, ארתור רובינשטיין וארטור שנאבל.
בשנת 1939 הופיעה לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית הצעירה, ובגלל מלחמת העולם השנייה לא יכלה לשוב לצרפת ונשארה בארץ. בתקופת המלחמה הופיעה עם הפילהרמונית בארץ ישראל ובמצרים. בהופעותיה גם גייסה כספים למען היישוב ולמען התזמורת.
במלחמת העצמאות הופיעה לפני חיילים. היא דחתה הצעות להתגורר בחוץ לארץ באמרה כי היא חושבת שזו בגידה. אחיה הצעיר יאיר זלצמן (1927–1948), נהרג במלחמת העצמאות בביר עסלוג', בנגב.
בשנת 1960 יצאה למסע הופעות סביב העולם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובשנת 1963 הייתה הפסנתרנית הישראלית הראשונה שניגנה בברית המועצות,[2] ורבים מהקהילה היהודית באו במיוחד לראותה.
החל מ-1973 הייתה פרופסור מן המניין באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, שבה הייתה חברת סגל משנת 1969. בין תלמידיה הרבים באקדמיה ומחוצה לה היו הפסנתרנים דרור אלימלך, אלישע אבס, נמרוד דוד פפר, עידו בר-שי, יוסי רשף וירון רוזנטל.
במשך השנים הופיעה ברחבי העולם, באירופה, בארצות הברית ובקנדה, בסין וביפן, באוסטרליה ובניו זילנד, בדרום אמריקה ובאפריקה, תחת שרביטיהם של גדולי המנצחים בעולם כמו פול פאריי, גיאורג שולטי, זובין מהטה, קרלו מריה ג'וליני, שרל מינש, יוזף קריפס, נוויל מרינר ומנדי רודן.
זלצמן כיהנה כשופטת בתחרות רובינשטיין מאז שנתה הראשונה, ושפטה גם בתחרויות רבות אחרות בארצות אירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.
בשנת 2006 זכתה זלצמן בפרס ישראל למוזיקה. בנימוקי השופטים נכתב, בין היתר:
 |
ניתן לראות בפנינה זלצמן חלוץ ההולך לפני המחנה: היא הקדימה להבין כי זהותו של אמן היא בשורשי התרבות של מקום הולדתו. הישראליות העמוקה שלה הייתה מקור השראה למלחינים רבים שהגיעו מאירופה לארץ חדשה ולא מוכרת ומצאו פה אמנית מבצעת ברמה בינלאומית שהשמיעה את צליליהם ברמה בעולם כולו. |
 |
זלצמן נפטרה באותה שנה בה קיבלה את פרס ישראל, ונקברה בבית העלמין ירקון. היא הותירה אחריה בת, העיתונאית יאירה יסמין,[3] ושני נכדים, אורי וליאור.
עיריית כפר סבא עורכת מדי שנה תחרות פסנתר לילדים ולנוער על שם פנינה זלצמן.
במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, הוסר הלוט ביולי 2014 מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתה של פנינה זלצמן ברחוב דובנוב 20 א' בתל אביב.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמר מור-סלע, 'תיתני הכל, תבקשי מעט ואל תצפי לכלום', קלסיק 5 (2006), 22–28. (ראיון עם קבלת פרס ישראל)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים באתר פרסי ישראל
- רונית סתר, פנינה זלצמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- פנינה זלצמן באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית (באנגלית)
- פנינה זלצמן באתר doremi
- אורי קיסרי, הפסנתרנית פנינה זלצמן, דואר היום, 22 בספטמבר 1935
- מנשה רבינא, תוים: פנינה זלצמן, דבר, 19 בינואר 1945
- פנינה זלצמן מספרת, דבר, 31 באוקטובר 1947
- פנינה זלצמן, דבר, 11 באוגוסט 1950
- מנשה רבינא, פסנתרניות: פנינה זלצמן, דבר, 9 בדצמבר 1955
- מנשה רבינא, אמש בקונצרט: פנינה זלצמן, דבר, 1 בפברואר 1960
- חנוך רון, זלצמן – אטלינגר – ויזל: בטריו אחד, דבר, 28 באפריל 1972
- זאב רב-נוף, תקליטים: פנינים חצויות, דבר, 27 ביוני 1972
- מרים בר, מוסיקה: רביעיית הפסנתר הישראלית, דבר, 6 בדצמבר 1972
- חגי חיטרון, מתה פנינה זלצמן, הגברת הראשונה של הפסנתר הישראלי, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2006
- מרב יודילוביץ', הפסנתרנית פנינה זלצמן הלכה לעולמה, באתר ynet, 16 בדצמבר 2006
- נפטרה הפסנתרנית פנינה זלצמן, אתר "הבמה", 17 בדצמבר 2006
- תחרות פנינה זלצמן ליוצרים צעירים מס' 3 "הזוכים בתחרות"
מפרי עטה:
- אני אמות מאוּשר: הפסנתרנית פנינה זלצמן מעלה זכרונות מפגישותיה עם ארתור רובינשטיין, מעריב, 23 בדצמבר 1982
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נפטר ש. זלצמן, מעריב, 17 בנובמבר 1969.
- ^ יוסף לפיד, פנינה זלצמן הוזמנה לבריה"מ, מעריב, 7 באפריל 1963.
- ^ יאיר לויטן, תערוכה בספרייה: העיתונאית יאירה יסמין תיעדה את המחאות במצרים ובישראל, b@r-ilan עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה, 24 בינואר 2012
