חוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוקה היא מסמך מחייב המגדיר את עקרונות היסוד של המשטר במדינה ואת זכויות אזרחיה.

חוקה חייבת מהגדרתה לכלול את הוראות היסוד בדבר מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושבי המדינה; אך חלק זה אינו הכרחי להגדרת החוקה ככזו (חוקת ארצות הברית, למשל, אינה עוסקת כלל בנושאים אלו; רק התיקונים שלה עוסקת בהן). יש מדינות המשלבות בחוקתן זכויות מיעוטים. בפדרציה ובקונפדרציה החוקה גם מסדירה את סמכויות השלטון המרכזי וסמכויות השלטון המקומי-מדינתי.

לחוקה מעמד מעל לחוק, ולרוב אין תוקף לחוק העומד בסתירה לחוקה. יש הטוענים כי החוקה מטבעה יציבה יחסית[דרוש מקור], אם כי גם בה נעשים שינויים במהלך השנים. בדרך כלל נדרש רוב מיוחד לאישור שינוי בחוקה, ולעתים מאושר שינוי כזה בדרך של משאל עם, יתר על כן, על פי תפיסות נאו-שמרניות מסוימות, וכדי למנוע הגעה למצבים של חוסר יציבות או אף התפרקות הדמוקרטיה, דרוש רוב אל-זמני על מנת לבטל סעיף בחוקה.

במדינות דמוקרטיות נחשבת החוקה לאמנה חברתית בין תושבי המדינה, והממשלה יונקת את כוחה מהעם, תוך שכוח זה מוגבל על ידי זכויות האדם שנקבעו בחוקה.

החוקה הוותיקה ביותר כיום היא זו של סן מרינו, משנת 1600. החוקה המהווה מודל לחוקה של מדינות אחרות, היא חוקת ארצות הברית, משנת 1789. לאחריה נוצרו החוקה הפולנית ב-1791 והחוקה הצרפתית ב-1792.

ברוב מדינות העולם החוקה היא מסמך כתוב או אוסף של מסמכים המוגדרים כחוקה. בממלכה המאוחדת, החוקה היא אוסף של עקרונות, חלקם בלתי כתובים, שהתגבשו במשך השנים, וידועים בכינוי "מוסכמות חוקתיות". חלק קטן ממוסכמות חוקתיות אלו התגבשו ברבות השנים במסמכים שונים, כמו המגנה קרטה ומספר חוקים שחוקקו בידי הפרלמנט של בריטניה.

חוקה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוקה (ישראל)

בהתאם לאמור במגילת העצמאות, נבחרה הכנסת הראשונה כאספה מכוננת שהייתה אמורה לכונן חוקה למדינת ישראל. לאחר המאבק על החוקה שהתנהל בשנותיה הראשונות של המדינה, החליטה הכנסת ב-13 ביוני 1950 שלא לכונן חוקה מיידית, אלא לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לכדי חוקה בבוא הזמן - החלטה זו מכונה "פשרת הררי".

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, קבע שחוקי היסוד הם בגדר חוקה למדינה, וזו הייתה הגישה המקובלת במשך כל כהונתו בתפקיד זה. עם המתנגדים לגישה זו נמנה עמיתו, שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין.

במשך השנים אנשים וגופים שונים ניסחו הצעות חוקה, אשר חלקן הגיעו לכנסת וחלקן נשארו בגדר הצעה בלבד. ביניהן:

הצעת ליאו כהן, 1949

הצעת קלינגהופר, 1964

הצעת אקצין, 1965

הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית 2007https://www.wikiwand.com/he/%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%94

הצעת המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]