ישראל היום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg ישראל היום
IsraelHayom.svg
לוגו העיתון
תדירות חינמון יומי
סוגה חדשות
פורמט טבלואיד
מו"ל אשר בהרב
בעלים 100% Media LLC Israeli (שלדון אדלסון)‏[1]
מנכ"ל ציפי קורן‏[2]
עורך עמוס רגב
נוסד 30 ביולי 2007
שפה עברית
מערכת רחוב השלושה 2, תל אביב
תפוצה 320,000 עותקים בימי חול,
400,000 עותקים בימי שישי וערבי חג‏[3]
מדינה ישראל
israelhayom.co.il
הגיליון הראשון של "ישראל היום"

ישראל היום הוא חינמון יומי ישראלי שיוצא לאור החל מ-30 ביולי 2007. מתחילת שנת 2011 הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בקרב העיתונים הישראליים היומיים בימי חול‏[4].

העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה עד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותו של איל ההון האמריקאי שלדון אדלסון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון "ישראל היום" הוקם אחרי שאיל ההון שלדון אדלסון גויס על ידי קבוצת שלמה בן צבי לרכוש נתח בעיתון "ישראלי"‏[5]. הקשר בין אדלסון לבן צבי לא עלה יפה‏[6]‏[7], ואדלסון, באמצעות חברת "ניוזקו" שבבעלותו ובבעלות אשתו‏[8], הקים ב-30 ביולי 2007 את "ישראל היום", ששמו הוא גרסה ישראלית לשמו של היומון האמריקני הנפוץ ביותר, "USA Today" (בין שני היומונים אין קשר עסקי כלשהו)‏[9].

לתפקיד עורכו של העיתון מונה עמוס רגב, לתפקיד המו"ל מונה אשר בהרב ולתפקיד המנכ"ל מונתה ציפי קורן. במאמץ לרכוש מעמד ואמינות גייס העיתון לשורותיו כמה עיתונאים ותיקים ומוכרים, כמו דן מרגלית שעזב את "מעריב"‏[10] ומרדכי גילת, שעזב את "ידיעות אחרונות"‏[11]. צעדים נוספים היו אימוץ עקרונות עיתונאיים מקובלים והצטרפות למועצת העיתונות בישראל, צעד שפירושו, בין השאר, קבלת כללי האתיקה שמכתיבה המועצה. בחודש הראשון לפעולתו הוקדשו כל שטחי הפרסום בעיתון לפרסום חינם לגופים הפועלים לתועלת הציבור.

מבנה העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי חול כולל "ישראל היום" חלק יחיד, קונטרס החדשות וכן מדורים קבועים: דעות, תרבות, כלכלה, פנאי (תשבצים יומיים, הורוסקופ יומי), ספורט ורכילות; ומדורים לא קבועים, כגון: תיירות, אופנה, אוכל, אינטרנט, רכב, עיצוב וריגושים, ניו-אייג', הכנסת ועוד.

העיתון קטן יחסית לעיתונים הנפוצים בישראל. מדור הדעות שלו, המשתרע על שני עמודים, דומה בגודלו לזה של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בדרך כלל מתפרסמים במדור זה ארבעה מאמרים, קריקטורה מאת שלמה כהן, סטיקר יומי ודעות הקוראים. מדור הפנאי של העיתון משתרע על שני עמודים. מדור הכלכלה השתרע בהתחלה על עמוד אחד בלבד וכלל ידיעות מדה מרקר, ובאמצע יולי 2008 פתח העיתון במדור כלכלי עצמאי בעל שלושה או ארבעה עמודים. מדור הספורט משתרע על פני ארבעה עד שישה עמודים. מדור התרבות משתרע על פני שני עמודים כאשר לפעמים נוסף עמוד שעוסק בטלוויזיה.

בגיליון יום שישי כולל "ישראל היום" את החלקים הבאים:

תפוצת העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת גליונות של "ישראל היום" בירושלים

בתחילת דרכו, תפוצת העיתון מנתה כ-250,000 עותקים, בתחילת 2010 מנתה כ-315,000 עותקים אך בתחילת 2011 תפוצתו ירדה בהדרגה ל-275,000 עותקים. עד שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום למנויים לצד הפצה בחינם בנקודות הפצה באוקטובר 2011 חולקו 100,000 גיליונות ללקוחות פרטיים אל ביתם ואילו השאר מחולקים בתחנות רכבת, בקניונים, ברשתות השיווק הגדולות ובמוקדי חלוקה נוספים. לאחר שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום לצד חלוקה בחינם לא פורסמו נתונים בדבר מספר הקוראים המשלמים בעד העיתון. לאחר שב-2010 הדביק "ישראל היום" את היומון "ידיעות אחרונות", בשיעור חשיפה של 35.2 אחוז, ב-2011 עלה שיעור חשיפתו ל-39.3 אחוז בקרב הקוראים בישראל בימי חול‏[12].

בשנתיים הראשונות לקיומו לא יצא "ישראל היום" בימי שישי ובערבי חג, מלבד שני מקרים מיוחדים: בעקבות חשיפת הפרשה שבה נחשד אהוד אולמרט בקבלת כספים שלא כדין‏[13] ועם מציאת גופתה של הילדה הנעדרת רוז פיזם‏[14]. מנובמבר 2009 מחולק היומון גם ביום שישי, בגיליון סוף שבוע מורחב‏[15]. מהדורה זו הופצה ב-255,000 עותקים ומתחילת 2010 ב-350,000 עותקים. בהמשך הוגדלה התפוצה ל-375,000 עותקים, אך בתחילת 2011 חזרה תפוצת מהדורת סוף השבוע ל-350,000 עותקים.

מהדורה מקוונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר "ישראל היום", מוצג גיליון וירטואלי של העיתון יומי הכולל מאגר גליונות "ישראל היום" ללא תשלום מנובמבר 2007, כמו גם ניוזלטר יומי הנשלח ישירות לתיבת הדואר האלקטרונית של הנרשמים. ביוני 2011 השיק העיתון ניוזלטר בשפה האנגלית‏[16]. מאוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום, בשעה שבנקודות ההפצה מחולק העיתון חינם.

ב-10 בפברואר 2011 הושקה האפליקציה הסלולרית של ישראל היום המאפשרת לקרוא את דפי העיתון על צג המכשיר.

בהמשך פתח העיתון אתר חדשות באינטרנט‏[17].

במרץ 2014 רכש העיתון תמורת 3 מיליון ש"ח את אתר האינטרנט "nrg מעריב"‏[18] ושינה את שמו ל-"nrg"‏[19].

תוכנית עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית "ישראל היום" בתל אביב

לדברי המו"לים של "ישראל היום", העיתון מבוסס על תוכנית עסקית המבוססת על הכנסות מפרסום מודעות, שתביא אותו לרווחיות‏[20], אך נמנעו מלציין לוח זמנים להשגת יעד הרווחיות‏[21]. כחברה פרטית, העיתון אינו מפרסם דו"חות כספיים, אך ההערכות הן שבשלוש השנים הראשונות לפעילותו הגיעו הפסדיו ל-250 מיליון ש"ח‏[22], להערכתו של שלמה בן-צבי, שהיה שותפו של אדלסון בחינמון "ישראלי", ההפסדים גבוהים יותר‏[6]. החל באוקטובר 2011, חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום שנועד לממן את עלות ההפצה.

בדצמבר 2013 רכש "ישראל היום" את בית הדפוס ששימש את העיתון "מעריב" לשם הדפסה עצמאית של העיתון (שהודפס קודם לכן בבתי הדפוס של "הארץ" ו"גלובס")‏[23].

הצעה לתיקון פקודת העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו של "ישראל היום" הפחיתה את הפופולאריות של יומונים אחרים בישראל, ובדצמבר 2009 העלתה קבוצה של חברי הכנסת הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת העיתונות. ההצעה תבעה כי השליטה בעיתון תהיה בידי אנשים שהם אזרחי ישראל ותושביה‏[24], ונתפשה כמכוונת לאסור או לבטל את בעלותו ותמיכתו של שלדון אדלסון ב"ישראל היום". היוזמה להגשתה יוחסה לארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ולעופר נמרודי, מו"ל "מעריב"‏[25]. נמרודי אף התריע ש"ישראל היום" עלול להביא לסגירת "מעריב" ולפגיעה קשה ב"ידיעות אחרונות"‏[26] עורך "ישראל היום", בתגובה להצעת החוק, גרס כי היא מכוונת לסתימת פיות‏[27].

הצעת חוק נוספת שכוונה נגד "ישראל היום" הוגשה על ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין (שהייתה בין מעלי הצעת החוק הפרטית). בהצעה זו הוצע להגביל לשנה את חלוקתם ללא תשלום של עיתונים, ב-2 ביוני 2010 נדחתה ההצעה בקריאה טרומית ברוב של 61 מתנגדים מול 14 תומכים‏[28]. הצעת חוק שלישית, שהוגשה על ידי חברי הכנסת סולודקין, מירי רגב ודוד רותם (כולם ממעלי הצעת החוק הראשונה), ביקשה לאסור מכירת מוצר או שירות "במחיר טורפני", שהוא מחיר הנמוך ב-50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או מעלות אספקתו של השירות‏[29]

מודעה במסגרת מסע הפרסום של "ישראל היום" נגד התיקון לפקודת העיתונות שכוון נגדו

במרץ 2014 הגישו חברי כנסת משבע סיעות מהאופוזיציה ומהקואליציה הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות, שכוונה נגד "ישראל היום" ולפיה כל עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר עבור לא פחות מ-70% ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר‏[30]. בתגובה ב"ישראל היום" נפתחה פינה המבקרת את החוק, תומכיו ובעלי "ידיעות אחרונות" ומפרסמת אנשים בכירים ומפורסמים שמתנגדים לחוק בהם נשיאת מועצת העיתונות והשופטת בדימוס דליה דורנר. לקראת ההצבעה על הצעת החוק יצא "ישראל היום" במסע פרסום נרחב נגדה. ההצעה אושרה בקריאה טרומית ב-12 בנובמבר 2014‏[31], אך הכנסת פוזרה לפני שהחוק עבר.

הנטייה לטובת נתניהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחקיר של מורן ראדה, שפורסם באתר "העין השביעית" ב-2008 גרס כי, "מעריב" ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מפגינים כלפי נתניהו יחס ש"אינו הוגן במיוחד" ואף שמחים במפלותיו. מהצד השני "ישראל היום" מגלה העדפה ברורה לנתניהו "כמעט בכל בחירה עריכתית... העיתון מצניע אירועים שאינם תורמים ליצירת תדמית חיובית עבור נתניהו, ומנגד מגדיל ומרומם אירועים שבאים לסייע לו ולקדם אותו ואת הליכוד". עם זאת, ראדה ציינה שבשאר התחומים אין הבדל בין הסיקור של ישראל היום ומתחריו‏[32]. למסקנה דומה הגיע גם אורן פרסיקו, במאמר שפרסם ב"העין השביעית" אחרי הבחירות לכנסת ה-18. פרסיקו גרס כי במהלך מערכת הבחירות פורסם ב"ישראל היום" רק מאמר אחד נגד הליכוד או נתניהו, לעומת עשרות מאמרים שתקפו את מפלגת קדימה ואת העומדת בראשה‏[33].

באתר לאטמה, המזוהה עם הימין הפוליטי, הגיעו למסקנות דומות - ישראל היום גילו העדפה ברורה לנתניהו בעוד שמתחריו גילו העדפה ברורה נגד נתניהו‏[34]‏[35], אך בשאר תחומי הסיקור ישראל היום הפגין קו דומה למתחריו, ואף במקרים מסוימים נוטה שמאלה‏[36].

הסופר אהוד בן עזר, שהיה בעל טור ב"ישראל היום", חדל לכתוב בו את טורו, ובשבועונו "חדשות בן עזר" נימק זאת בפסילת טור דעה שכתב, בו צידד באהוד אולמרט‏[37].

בהיותו ראש הממשלה, מתח אהוד אולמרט ביקורת בפני בעל העיתון, שלדון אדלסון, שנחשב למקורבו של בנימין נתניהו, על כי העיתון היומי שבבעלותו, "ישראל היום", נוקט עמדה פוליטית‏[38]. בתחקיר התוכנית "המקור" ששודר בערוץ 10 בפברואר 2013, נטען כי העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, מתערב בתכנים של כתבי העיתון ומטה אותם כדי שיסקרו באופן חיובי את נתניהו‏[39].

שבועון החדשות "האקונומיסט" טען שהכותרות של "ישראל היום" מאושרות בקביעות על ידי לשכת ראש הממשלה‏[40].

מהצד הימני של המפה הפוליטית, נמתחה ביקורת על ישראל היום. אביגדור ליברמן יצא נגד העיתון, השווה אותו לעיתון הרוסי פראבדה וטען כי הוא עיתון פרסונלי ולא אידאולוגי‏[41]. גם שר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, אמר כי "'ישראל היום' זה 'פראבדה', זה שופר של בן אדם אחד - של ראש הממשלה"‏[42].

עם הכותבים הקבועים במדור הדעות בעיתון נמנה יוסי ביילין, איש מחנה השמאל, והדעות שהוא מציג, כגון המאמר שכותרתו "הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים"‏[43], רחוקות מאלה של נתניהו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל היום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמיר אגמון ועמי צדיק, ניתוח ההשלכות הכלכליות של ריכוזיות ובעלויות צולבות על כלי התקשורת, ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2011, עמוד 11
  2. ^ ציפי קורן, מנכ"ל, באתר ישראל היום
  3. ^ לפי נתונים שמתפרסמים בשער העיתון, באישור רואי חשבון; הנתונים לגבי ימי חול נכונים מ-1 במאי 2014
  4. ^ כך לפי סקר חשיפה של TGI מיולי 2010
  5. ^ רוני קורן-דינר, שלדון אדלסון שוקל להקים עיתון חינם ענק ולהפיץ אותו בהיקף של עד חצי מיליון עותקים בתיבות דואר, באתר הארץ, 20 בפברואר 2007
  6. ^ 6.0 6.1 אורן פרסיקו, "נטול כל תוחלת רווחית", באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2011
  7. ^ אחרי פירוק השותפות בין בן צבי לאדלסון דעך היומון "ישראלי" ונסגר כחצי שנה אחרי תחילת הפצתו של "ישראל היום"
  8. ^ בשולי ידיעות המתפרסמות ב"ישראל היום" ועוסקות בבני הזוג אדלסון מקפיד העיתון לציין: "גילוי נאות: ד"ר מרים ושלדון אדלסון הם בעלי החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'".
  9. ^ עפרה לקס, ‏ישראל מחר?, באתר בשבע - ערוץ 7, 17 בדצמבר 2009
    שוקי טאוסיג, "ישראל היום" מבקר באוסטרליה, באתר העין השביעית, 6 במרץ 2008
  10. ^ אסף כרמל, דן מרגלית עוזב את "מעריב" ומצטרף ל"ישראל היום", באתר הארץ, 10 ביולי 2007
  11. ^ אסף כרמל, מרדכי גילת עוזב את "ידיעות אחרונות", כנראה ל"ישראל היום", באתר הארץ
  12. ^ כך לפי סקר חשיפה של TGI מיולי 2010 וכן אופיר בר-זהר, מי העיתון הגדול ביותר בישראל? "ישראל היום" השתווה ל"ידיעות אחרונות", דה מרקר, ‏28 ביולי 2010
  13. ^ גיליון 196, באתר "ישראל היום", 9 במאי 2008
  14. ^ גיליון 285, באתר "ישראל היום", 12 בספטמבר 2008
  15. ^ אופיר בר-זהר, מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" תופץ ביום שישי ב-100 אלף עותקים, TheMarker‏, 16 בנובמבר 2009
  16. ^ דוד אברהם, יזרעאל טודיי: "ישראל היום" השיק ניוזלטר באנגלית, נענע10, 22 ביוני 2011
  17. ^ ‫נתי טוקר, "ישראל היום" פותח חזית חדשה ברשת: ישיק אתר שיתחרה ב-ynet, באתר TheMarker‏, 2 בספטמבר 2012‬
  18. ^ לי-אור אברבך, ‏ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-NRG ל"ישראל היום", באתר גלובס, 30 במרץ 2014
  19. ^ אלכסנדר כץ, סיומה של תקופה: לאחר עשור - המילה 'מעריב' הוסרה הערב מהלוגו של nrg, באתר אייס, 1 במאי 2014
  20. ^ רק אדלסון יכול, באתר וואלה! NEWS‏, 26 בדצמבר 2009
  21. ^ אופיר בר-זהר, "הפצת מהדורת שישי היא מהלך שלא מגיע מאינטרס מסחרי, אלא פוליטי; זה כסף שאין לו מחיר", באתר TheMarker‏, 22 בנובמבר 2009
  22. ^ טלי ציפורי, לי-אור אברבך, ‏הערכות: הפסדי "ישראל היום" ב-3 שנים - 250 מיליון שקל, באתר גלובס, 7 ביולי 2010
  23. ^ נתי טוקר, "ישראל היום" רכש את בית הדפוס של "מעריב" ומעביר חלק מפעילותו לבת ים, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2013
  24. ^ הצעת פקודת העיתונות, התש"ע-2009
  25. ^ עידן יוסף, הצעת חוק לעצירת אדלסון, חדשות מחלקה ראשונה, 16 בדצמבר 2009
  26. ^ צבי זרחיה, נמרודי הזהיר: "ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" ב-2010, באתר TheMarker‏, ‏20 בדצמבר 2009.
  27. ^ עמוס רגב, ‏החוק למען מוזס ונמרודי, באתר "ישראל היום", 18 בדצמבר 2009
  28. ^ הכנסת דחתה את חוק "ישראל היום", דה מרקר, 2 ביוני 2010
  29. ^ צבי זרחיה, נציגי נתניהו לוחצים למנוע אישור חוק "ישראל היום"; הערכות: ההצעה לא תעבור, באתר TheMarker‏, ‏16 במאי 2010.
  30. ^ עמית סגל, ‏פרסום ראשון: הצעת חוק חדשה נגד עיתון "ישראל היום", באתר ‏mako‏‏, ‏19 במרץ 2014‏
  31. ^ וואלה, "השבוע: חוק "ישראל היום" מגיע לכנסת", העין השביעית חוק "רק לא אדלסון"
  32. ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
  33. ^ אורן פרסיקו, אצל אביגדור בחצר, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2009
  34. ^ שוקי בלס, שני צידי המטבע, באתר "לאטמה", 8 בפברואר 2012
  35. ^ שוקי בלס, אנונימוס מכנה בשמות גנאי, באתר "לאטמה", 27 במרץ 2011
  36. ^ אבישי עברי, ישראל היום עיתון ימני?, באתר "לאטמה", 21 בדצמבר 2011
  37. ^ אהוד בן עזר, ‏מדוע אתם לא מאשימים אף פעם את עצמכם?, "חדשות בן עזר" 504, 28 בדצמבר 2009
  38. ^ איציק וולף, אולמרט לאדלסון: "ישראל היום" - פוליטי, באתר nfc, ‏30 בדצמבר 2007
    אסף כרמל, "'ישראל היום' - עלון מפלגתי שהתחפש למוצר תקשורתי", באתר הארץ, 14 בינואר 2008
  39. ^ דוד אברהם‏, תחקיר "המקור": כך עובדת "השיטה" של "ישראל היום", באתר וואלה! NEWS‏, 5 בפברואר 2013
  40. ^ A tough deal to swallow, The Economist, April 8th 2015
    נתי טוקר, אקונומיסט: הכותרות של "ישראל היום" מאושרות באופן קבוע על ידי לשכת נתניהו, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2015
  41. ^ דוד אברהם‏, ליברמן על "ישראל היום": "זה עיתון פרסונלי, לא אידיאולוגי", באתר וואלה! NEWS‏, 20 באוגוסט 2013
  42. ^ נתי טוקר, בנט נגד "ישראל היום": "זה פראבדה של ראש הממשלה", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2014
  43. ^ יוסי ביילין, הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים, "ישראל היום", 23 בדצמבר 2011


Flag of Israel.svg
עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים ידיעות אחרונות • הארץ • מקור ראשון • מעריב השבוע
מחולקים חינם ישראל היום • ישראל פוסט • ידיעות אחרונות (בגרסה מקוצרת)
כלכלה ועסקים גלובס • TheMarker • כלכליסט
המגזר הדתי והחרדי המודיע • יתד נאמן • המבשר • הפלס • מקור ראשון
עיתונים ברוסית וסטי • רוסקי איזראילטיאנין • נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • International Herald Tribune (באנגלית) • חדשות ישראל (בגרמנית)
עיתונים שנסגרו דבר • הצופה • על המשמר • למרחב • קול העם • חרות • חדשות • ישראלי • יום חדש • 24 דקות • לעצטע נייעס (ביידיש) • שערים • הבקר • היום • מעריב
מקור: https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל_היום&oldid=17278850