הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti |
|||||
|
|||||
מוטו לאומי | 1983 (שנת ההכרזה על עצמאות)[1] | ||||
המנון לאומי | מצעד העצמאות | ||||
יבשת | אירופה | ||||
שפה רשמית | טורקית | ||||
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
לפקושה 35°08′N 33°28′E / 35.133°N 33.467°E |
||||
משטר | רפובליקה | ||||
ראש המדינה - נשיא |
נשיא דרוויס ארולו |
||||
הקמה - עצמאות - תאריך |
מקפריסין 15 בנובמבר 1983 |
||||
שטח - דירוג עולמי - אחוז שטח המים |
3,355 קמ"ר (ללא דירוג) 2.7% |
||||
אוכלוסייה (2006) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות |
265,100 נפש (ללא דירוג) 69.6 נפש לקמ"ר (ללא דירוג) |
||||
תמ"ג (2006) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש |
2,850,000 מיליון $ (ללא דירוג) (ללא דירוג) |
||||
מטבע | לירה טורקית חדשה (TRY) | ||||
אזור זמן | UTC +2 | ||||
סיומת אינטרנט | .nc.tr | ||||
קידומת בינלאומית | 90-392 |
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (טורקית: Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti או KKTC), היא מדינה עצמאית דה-פקטו המשתרעת בחלק הצפוני של האי קפריסין. היא פועלת כרפובליקה עצמאית, ואף הכריזה רשמית על עצמאות ב-1983, אולם לא הוכרה על ידי אף מדינה אחרת למעט טורקיה ודה-פקטו על ידי אזרבייג'ן[2].
למעשה, היא התקיימה בשם אחר: "המדינה הפדרטיבית הטורקית של צפון קפריסין" כבר משנת 1975, אולם גם אז היא לא הייתה מוכרת אלא על ידי טורקיה. החלק של "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" בשטח האי קפריסין הוא 37%. כמעט כל מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים, בכלל זה האו"ם, רואים ברפובליקת קפריסין, שנשלטת היום בידי קפריסאים-יוונים, את הריבון החוקי בכל שטח האי קפריסין. יוצאת מכלל זה טורקיה, שמכירה ב"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין"' תומכת בה כלכלית, דיפלומטית וצבאית, ואף עודדה אזרחים טורקים להתיישב בה. במקביל, טורקיה אינה מכירה באופן רשמי ברפובליקת קפריסין.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מונה כ־265,000 תושבים (2006) ושטחה הוא כ־3,355 קמ"ר. כמעט כל התושבים דוברי טורקית. אוכלוסיית הרפובליקה כוללת כ-50,000 מהגרים מטורקיה. יש מיעוט של דוברי יוונית וכן קהילה קטנה של מארונים. הרוב המכריע של הקפריסאים-היוונים שהתגוררו בצפון קפריסין (כ-200 אלף נפש) נמלטו או גורשו דרומה בשנת 1974, בשיא הסכסוך בין הקהילות היוונית והטורקית. במקביל גורשו קפריסאים-טורקים מדרום האי לצפונו (כ-60 אלף נפש). שאלת חזרתם של התושבים העקורים לבתיהם הקודמים היא סלע מחלוקת המעכב את יישוב הסכסוך בין הקפריסאים-היוונים לקפריסאים-הטורקים. הקפריסאים-היוונים תובעים להרשות לעקורים לשוב לבתיהם הקודמים, בעוד הקפריסאים-הטורקים תובעים לעגן את הסטטוס-קוו הנוכחי.
חלוקת האי ועיר הבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיר הבירה ניקוסיה (בטורקית: Lefkoşa, ביוונית: Λευκωσία) מחולקת בין הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין לבין רפובליקת קפריסין, ומשמשת בפועל בירה לשתיהן. הגבול בין שני חלקי האי, שנוצר ב-1975, מכונה "הקו הירוק", והוא למעשה שטח הפרדה מפורז הנשלט בידי כוחות האו"ם וכוחות בריטיים (כוחות האו"ם ברוב שטח ההפרדה, וכוחות בריטיים בחלקו הדרומי). קו זה שקט בדרך-כלל, אולם עד לאחרונה הוא היה סגור לחלוטין. זמן-מה לפני הצטרפות רפובליקת קפריסין לאיחוד האירופי, באפריל 2003, נפתח הגבול למעבר מוגבל של תושבים ותיירים. זאת, אף על פי שאין הכרה הדדית בין הממשלות של שני חלקי האי. הפשרת היחסים בין טורקיה ליוון מקלה על הקשר בין הממשלות הקפריסאיות למרות היעדר הכרה הדדית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פלישת טורקיה לקפריסין
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נוצרה למעשה בשנת 1975, עם חלוקת האי קפריסין לשתי ישויות פוליטיות. קפריסין קיבלה עצמאות מידי בריטניה ב-1960 לפי הסכם לחלוקת השלטון בין הקהילה היוונית לקהילה הטורקית באי. בנוסף הובטח בהסכם כי בריטניה תוסיף להחזיק בסיסים צבאיים באי (אחד הבסיסים, דקליה, נמצא כיום בחלקו הדרומי של אזור החיץ, ובסיס אחר, אקרוטירי, נמצא בתוך החלק היווני). המתח בין הקהילות, שהקשה על קיום ההסכם, עלה והתפרץ בעקבות הפיכה צבאית שביצעו קפריסאים-יוונים בעידודו של השלטון הצבאי ששלט אז ביוון. מטרתה של ההפיכה הייתה לאחד את קפריסין עם יוון. בתגובה, פלש צבא טורקיה ב-1974 לצפון קפריסין ויצר חיץ בין האזור שבו הייתה מרוכזת האוכלוסייה הטורקית ליתר חלקי האי. 200 אלף קפריסאים-יוונים שהתגוררו בצפון האי נמלטו או גורשו אל דרום האי, לאזור שעדיין נשלט בידי הממשלה הקפריסאית-היוונית, ובמקביל נמלטו או גורשו 60 אלף קפריסאים-טורקים אל צפון האי. כיום ההפרדה בין הקהילות היא כמעט מלאה, למעט שני כפרים הנמצאים בשטח המפורז בין חלקי האי.
בשנת 1983 הכריזו מנהיגי הקהילה הקפריסאית-הטורקית על עצמאות מלאה ועל ריבונות בשטח שנכבש בידי הצבא הטורקי ב-1974. הכרזת העצמאות קבעה את שם המדינה ל"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין". ההכרזה זכתה להכרה של טורקיה בלבד, ויתר מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים הוסיפו לראות בצפון קפריסין שטח כבוש, שהריבונות עליו אמורה לחזור לרפובליקת קפריסין השולטת בדרום האי. בתגובה לכך ביטלה טורקיה את הכרתה ברפובליקת קפריסין. סוגיית קפריסין הפכה לסלע מחלוקת בין טורקיה ליוון, אולם מאז 1975 היו רק אירועים אלימים מעטים על הגבול בין שני חלקי האי.
כיום, גורלה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, וחוסר נכונותה של טורקיה להכיר ברפובליקת קפריסין, מכבידים על ניהול המשא ומתן לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. רפובליקת קפריסין עצמה התקבלה כחברה באיחוד האירופי בשנת 2004. לפני הצטרפות רפובליקת קפריסין לאיחוד, נעשו מאמצים לאחד את שני חלקי האי לפדרציה יוונית-טורקית. המשא ומתן נעשה בתיווכו של מזכ"ל האו"ם קופי אנאן. טורקיה, יוון ושאר מדינות האיחוד האירופי הפעילו לחץ על הקהילות היוונית והטורקית בקפריסין להגיע לפתרון, אולם המאמצים עלו בתוהו. בשני משאלי עם שנערכו בנפרד בשני חלקי האי הסכימו רוב הקפריסאים-הטורקים לתוכנית הפדרציה, אולם רוב הקפריסאים-היוונים דחו אותה. הדחייה לא מנעה את קבלתה של רפובליקת קפריסין לאיחוד האירופי, אולם במקביל התרחב שיתוף הפעולה האירופי עם הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. עם זאת, עדיין אין הכרה בינלאומית ברפובליקה. הישג חשוב היה בכל זאת למשא ומתן האינטנסיבי - הגבול בין חלקי האי שהיה סגור לחלוטין במשך 30 שנה, נפתח למעבר מוגבל של אנשים בארבע נקודות - שתיים באזור שבשליטת בריטניה, אחת בניקוסיה, ואחת נוספת. כיום, יכולים קפריסאים-יוונים לבקר כתיירים בצפון האי, וקפריסאים-טורקים יכולים לבקר כתיירים בדרומו.
בבחירות שנערכו ב-18 באפריל 2010 נבחר ברוב קולות המועמד הלאומן דרוויס ארולו על פני המנהיג הקודם, מחמט עלי טלאט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 40 שנה לפלישה הטורקית לקפריסין, פרסום תעודות באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון | |||
---|---|---|---|
|
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי | |||
---|---|---|---|
|
מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות" | ||
---|---|---|
|