ג'ורג' הרברט ווקר בוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' הרברט ווקר בוש
(12 ביוני 1924; מילטון שבמסצ'וסטס) (בן 91)
George H. W. Bush, President of the United States, 1989 official portrait.jpg

ג'ורג' הרברט ווקר בוש, 1989
שם בשפת המקור George Herbert Walker Bush
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-41
תקופת כהונה 20 בינואר 1989 - 20 בינואר 1993 (4 שנים)
סגן דן קוויל
הקודם בתפקיד רונלד רייגן
הבא בתפקיד ביל קלינטון
סגן נשיא ארצות הברית ה-43
תקופת כהונה 20 בינואר 1981 - 20 בינואר 1989 (8 שנים)
הקודם בתפקיד וולטר מונדייל
הבא בתפקיד דן קווייל
תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן
הנשיא בוש מבקר חיילים בערב הסעודית, 1990
הנשיא בוש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני
ג'ורג' הרברט ווקר בוש ואשתו ברברה, יחד עם בנם הבכור ג'ורג' בינקותו.

ג'ורג' הרברט ווקר בושאנגלית: George Herbert Walker Bush; נולד ב-12 ביוני 1924) הוא הנשיא ה-41 של ארצות הברית, מינואר 1989 עד ינואר 1993.

בוש היה חבר בית הנבחרים מטעם מדינת טקסס בשנים 1967-1971, שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות בשנים 1971-1973, יו"ר המפלגה הרפובליקנית בשנים 1973-1974, ראש ה-CIA בשנים 1976-1977, וסגן נשיא ארצות הברית בשנים 1981-1989.

בנו, ג'ורג' ווקר בוש, הוא נשיאה ה-43 של ארצות הברית, ובנו השני, ג'ב בוש, הוא מושל מדינת פלורידה ה-43.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ושירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש גדל בעיר אנדובר שבמדינת מסצ'וסטס. אביו, פרסקוט בוש, היה איש עסקים וסנאטור מטעם קונטיקט. סבו, סמואל פרסקוט בוש, היה תעשיין ויועץ לנשיא הרברט הובר. הוא למד בפנימייה פרטית, ובלט כתלמיד וכספורטאי מצטיין. ביוני 1942 סיים את לימודיו, והתגייס לחיל הים האמריקאי.

ביוני 1943, בעת מלחמת העולם השנייה, סיים בהצלחה קורס טיס בן עשרה חודשים, והפך לטייס הקרב הצעיר ביותר ששירת בחיל הים (לפני יום הולדתו ה-19). בשנת 1944 הוצב עם יחידתו על נושאת המטוסים סן חסינטו (CVL-30), שלחמה בזירת האוקיינוס השקט נגד היפנים. ב-19 ביוני 1944 נאלץ לבצע נחיתת חירום במי האוקיינוס, וב-25 ביולי זכה לצל"ש על הטבעת ספינת מטען.

ב-2 בספטמבר 1944 השתתף בתקיפת מטרות יפניות באי שישיג'ימה. מטוסו נפגע מאש נגד מטוסים ומנועו החל לבעור, אך בוש התעקש להשלים את משימת התקיפה. הוא הצליח להרחיק בטיסה בכיוון האוקיינוס, ונאלץ לנטוש את המטוס בלב ים (אחד מאנשי צוותו נהרג במטוס, והשני צנח ונהרג כשפגע במים). בוש המתין בסירה מתנפחת במשך ארבע שעות, עד שחולץ על ידי הצוללת פינבק (SS-230), שעסקה בחילוץ טייסים שנטשו. על לחימתו קיבל עיטור גבורה ("צלב הטיסה המיוחד"). בהמשך החודש שירת על הצוללת, וסייע בחילוצם של טייסים אחרים.

בנובמבר 1944 חזר לנושאת המטוסים, ולחם בזירת הפיליפינים. בסוף 1944 יחידתו הוחלפה ונשלחה לארצות הברית, לאחר שאיבדה מחצית מטייסיה בקרבות. בוש הוצב בבסיס חיל הים בנורפוק (וירג'יניה), ושירת כמדריך טיס. בהמשך הוצב בטייסת מבצעית, ובספטמבר 1945 שוחרר מהצבא, והתקבל ללימודים באוניברסיטת ייל, שם הצטיין הן בספורט והן בלימודים. הוא היה קפטיין נבחרת הבייסבול וחבר באחווה פי ביתא קאפא.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בינואר 1945 התחתן עם ברברה פירס. נולדו להם שישה ילדים: ג'ורג' ווקר (לימים מושל מדינת טקסס ונשיא ארצות הברית), רובין (נפטרה ממחלת סרטן הדם בשנת 1953), ג'ון ( מכונה ג'ב, לימים מושלה ה-43 של פלורידה), ניל, מרווין ודורותי. בוש סיים את לימודיו בייל בשנת 1948, והחל לעבוד בחברת דרסר, שעסקה בחיפוש והפקת נפט בטקסס.

כניסה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו אביו לפניו גילה בוש עניין רב בפוליטיקה. בשנת 1964 התמודד על מושב בסנאט מטעם טקסס, אך הפסיד. במערכת הבחירות, בוש הביע התנגדות לחוק זכויות האזרח (חוק שהבטיח זכויות לאמריקאים-אפריקאים). בשנת 1966 נבחר לחבר בבית הנבחרים מטעם המחוז השביעי של טקסס. בשנת 1970 התמודד בשנית על מושב בסנאט מטעם טקסס, והפסיד. בשנת 1971 מונה לשגריר ארצות הברית באומות המאוחדות (או"ם), בשנת 1973 מונה ליו"ר המפלגה הרפובליקנית, אחר כך מונה לראש הנציגות האמריקאית בסין ובשנת 1976 מונה לראש סוכנות הביון המרכזית, ה-CIA.

בשנת 1980 התמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, אך הפסיד לרונלד רייגן שהיה מושל קליפורניה קודם לכן. רייגן בחר בבוש כמועמד לתפקיד סגן הנשיא, בזכות שמרנותו וניסיונו הפוליטי והבינלאומי. בוש כיהן כסגנו של הנשיא רונלד רייגן מינואר 1981 עד ינואר 1989. כסגן נשיא היה בוש אחראי למספר שטחי פעולה בתחום הפנים, כמו דה-רגולציה ותוכנית המאבק בסמים, וקיים מספר ניכר של ביקורים בארצות חוץ.

בשנת 1988 זכה במועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, ובחר בדן קוויל (סנאטור מטעם אינדיאנה) כמועמד לתפקיד סגן הנשיא. בוש הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית, מייקל דוקאקיס (מושל מסצ'וסטס), בהפרש גדול - 426 קולות אלקטורים מול 111.

כנשיא ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש הושבע לתפקיד הנשיא ב-20 בינואר 1989. הוא נאלץ להתמודד עם שינויים דרמטיים במערכת הבינלאומית עם נפילת מסך הברזל וסיום המלחמה הקרה. הוא הוביל את הפלישה האמריקאית לפנמה כדי להפיל את שלטונו של הגנרל מנואל נורייגה, אשר איים על ביטחון אזור התעלה, בעקבות פלישת עיראק לכווית בשנת 1990. ארצות הברית הובילה קואליציה של מדינות מטעם האו"ם, שתקפה את עיראק במטרה לשחרר את כווית, ופתחה במלחמת המפרץ. אף על פי שעיראק הובסה במהירות וחלק ניכר מצבאה הושמד, בוש סירב לכבוש את עיראק ולהפיל את משטרו של סדאם חוסיין.

בוש זכה במהלך המלחמה לפופולריות רבה, שנחלשה בגלל המיתון הכלכלי, הגרעון התקציבי והפשיעה בערים. בשנת 1990 העלה את שיעורי המסים, למרות העובדה שהבטיח לציבור שלא יעשה זאת. הפרת ההבטחה הרחיקה ממנו שמרנים רבים, ובבחירות שנערכו בשנת 1992 הוא הפסיד את הנשיאות לביל קלינטון.

בדצמבר 1992, העניק בוש חנינה נשיאותית לשישה מעורבים בפרשת איראן-קונטראס, בהם שר ההגנה לשעבר קספר ויינברגר, שנחשדו או הורשעו בהסתרת עובדות ובמתן עדות שקר לקונגרס.

בוש מינה שני שופטים לבית המשפט העליון: דייוויד סוטר בשנת 1990, וקלרנס תומס בשנת 1991. הוא גם נבחר בעצמו לאיש השנה של המגזין טיים לשנת 1990.

לאחר תקופת הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הפרישה חזר בוש לטקסס והוא מתגורר מאז בעיר יוסטון. ב-1997 כתב בוש ספר על מדיניות החוץ של ארצות הברית בתקופתו, "עולם בתהפוכות", יחד עם ברנט סקוקרופט, לשעבר היועץ לביטחון לאומי שלו.

בשנת 2000 נבחר בנו, ג'ורג' ווקר בוש (באותה עת מושל טקסס), לנשיא ה-43 של ארצות הברית.

בינואר 2005 נבחר לעמוד, עם הנשיא לשעבר ביל קלינטון, בראש קמפיין מיוחד לגיוס תרומות עבור נפגעי אסון הצונמי בדרום מזרח אסיה.

בשנת 2011 הוענקה לבוש מדליית החירות הנשיאותית על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטוןג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןג'יימס מדיסוןג'יימס מונרוג'ון קווינסי אדמסאנדרו ג'קסוןמרטין ואן ביורןויליאם הנרי הריסוןג'ון טיילרג'יימס פולקזאכרי טיילורמילרד פילמורפרנקלין פירסג'יימס ביוקנןאברהם לינקולןאנדרו ג'ונסוןיוליסס סימפסון גרנטרתרפורד הייזג'יימס גרפילדצ'סטר ארתורגרובר קליבלנדבנג'מין הריסוןגרובר קליבלנדויליאם מקינליתאודור רוזוולטויליאם האוורד טאפטוודרו וילסוןוורן הרדינגקלווין קולידג'הרברט הוברפרנקלין דלאנו רוזוולטהארי טרומןדווייט אייזנהאוארג'ון פיצג'רלד קנדילינדון ג'ונסוןריצ'רד ניקסוןג'רלד פורדג'ימי קרטררונלד רייגןג'ורג' הרברט ווקר בושביל קלינטוןג'ורג' ווקר בושברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.
סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןארון ברג'ורג' קלינטוןאלברידג' גרידניאל תומפקינסג'ון קלהוןמרטין ואן ביורןריצ'רד ג'ונסוןג'ון טיילרג'ורג' דאלאסמילרד פילמורויליאם רופוס קינגג'ון ברקינרידג'האניבל המליןאנדרו ג'ונסוןסקיילר קולפקסהנרי וילסוןויליאם א. וילרצ'סטר ארתורתומאס הנדריקסלוי פ. מורטוןעדלי סטיבנסוןגארט הוברטתאודור רוזוולטצ'ארלס וורן פיירבנקסג'יימס שרמןתומאס מרשלקלווין קולידג'צ'ארלס דאווסצ'ארלס קרטיסג'ון גארנרהנרי וולאסהארי טרומןאלבן ברקליריצ'רד ניקסוןלינדון ג'ונסוןיוברט האמפריספירו אגניוג'רלד פורדנלסון רוקפלרוולטר מונדיילג'ורג' הרברט ווקר בושדן קוויילאל גורדיק צ'ייניג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.
שגרירי ארצות הברית באו"ם
אדוארד סטטיניוסהרשל ג'ונסוןוורן אוסטיןהנרי קאבוט לודג'ג'יימס ויידסוורת'עדלי סטיבנסוןארתור גולדברגג'ורג' בולג'יימס ויגינסצ'ארלס יוסטג'ורג' בושג'ון סקאלידניאל פטריק מויניהאןויליאם סקרנטוןאנדרו יאנגדונלד מקהנריג'ין קירקפטריקורנון וולטרסתומאס פיקרינגאדוארד פרקינסמדליין אולברייטביל ריצ'רדסוןפיטר בורלאייריצ'רד הולברוקג'יימס קנינגהאםג'ון נגרופונטהג'ון דנפורת'אן פיטרסוןג'ון בולטוןאלחנדרו דניאל וולףזלמאי ח'לילזאדסוזן רייססמנתה פאוור Flag of the United States.svgU.N. Flag