רואנדה

רפובליקת רואנדה Igihugu cy'Imisozi Igihumbi Pays des Mille Collines
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	חופש, שיתוף פעולה, קידמה
המנון לאומי	רואנדה נזיזה
יבשת	אפריקה
שפה רשמית	צרפתית, קיניַרואנדה, אנגלית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	קיגאלי 1°57′S 30°4′E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא פול קגאמה Anastase Murekezi
הקמה - עצמאות - תאריך	מבלגיה 1 ביולי 1962
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	26,338 קמ"ר‏ 149 בעולם 5.3%
אוכלוסייה‏ (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	12,337,138 נפש‏  73 בעולם 468.42 נפש לקמ"ר 24 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 42.1% גילאי 15 - 24 18.9% גילאי 25 - 54 32.5% גילאי 55 - 64 4.0% גילאי 65 ומעלה 2.5%
תמ"ג‏ (הערכה לשנת 2014) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	18,700 מיליון $  143 בעולם 1,516 $ 214 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏ (2013) - דירוג עולמי	0.506  151 בעולם
מטבע	פרנק רואנדי ‏ (RWF)
אזור זמן	UTC +2
סיומת אינטרנט	.rw
קידומת בינלאומית	250
(למפת רואנדה מוגדלת)   קיגאלי גיסאניי גיטאראמה בורונדי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו טנזניה אוגנדה רואנדה (למפת רואנדה רגילה)   קיגאלי גיסאניי גיטאראמה בורונדי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו טנזניה אוגנדה רואנדה

רפובליקת רואנדה (המכונה "ארץ אלף הגבעות" - בקיניַרואנדה: Igihugu cy'Imisozi Igihumbi, בצרפתית: Pays des Mille Collines) היא מדינה במרכז אפריקה הגובלת באוגנדה, בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וטנזניה. האוכלוסייה המקומית מורכבת משלוש קבוצות אתניות. ההוטו, המהווים את רוב האוכלוסייה, הם איכרים מקבוצת עמי הבנטו. הטוטסי, הרועים אשר הגיעו לאזור במאה ה-15, היו עד 1959 הכת השולטת תחת מערכת פיאודלית המבוססת על נכסי בקר. הטווה נחשבים לשרידי המתיישבים הראשונים באזור והם בני הגזע הפיגמי.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של רואנדה, רצח העם ברואנדה

בניגוד לרבות ממדינות אפריקה, רואנדה היא המשך ישיר לישות מדינית היסטורית, שהתקיימה בגבולותיה בתקופה הפרה-קולוניאלית. תולדותיה כרוכות באלה של שכנתה בורונדי, ובתקופה המודרנית עומדות בצלו של המתח האתני שבין שתי הקבוצות העיקריות, הוטו וטוטסי.

היסטוריה פרה-קולוניאלית

יישוב אנושי היה קיים ברואנדה מתקופות פרה-היסטוריות. התושבים הידועים המוקדמים ביותר של האזור הנקרא כיום רואנדה היו עם פיגמי של נוודים שהתקיימו מצייד ולקט וחיו בקבוצות קטנות, אבותיהם של בני הטווה. באמצע האלף השני התיישבו באזור הכולל את רואנדה ובורונדי וסביבותיהם בני ההוטו, שעיסוקם המרכזי הוא עבודת אדמה, והטוטסי, שהם עם של רועים. הגירת ההוטו הייתה חלק מתנועה רחבה יותר של התפשטות עמי בנטו ברחבי אפריקה. מקורם של הטוטסי שנוי במחלוקת, בהיעדר מקורות כתובים. לא ברור אם הם צאצאים לעם שמקורו במזרח אפריקה, אשר הגיע לרואנדה בהגירה ממושכת או בכיבוש אלים, או שהם קבוצה שנבדלה מתוך ההוטו עם השנים על בסיס מעמדי.

ברואנדה נוצרה ממלכה ריכוזית למדי, בעלת צבא חזק, ששלטה בשטח רואנדה של ימינו ובחלק משטח קונגו. המלך ומרבית האצולה היו בני טוטסי, ובצבא שירתו שני העמים. המקנה, בקר, עזים וכבשים, שבו החזיקו בני טוטסי, שימש עדות לעוצמה ומעמד חברתי. ככל הידוע התקיימו שני העמים בהרמוניה יחסית, וניתן היה לבן הוטו להפוך טוטסי אם צבר מקנה.

היסטוריה קולוניאלית

השלטון הגרמני קיבל חסות על רואנדה במסגרת ועידת ברלין של 1884 וב-1890 החליטו המעצמות האירופיות לכלול את רואנדה ובורונדי בשטח ההשפעה של האימפריה הגרמנית. הגרמנים, שכוח האדם שהשקיעו בשליטה באזור היה קטן מאד, חדרו לאזור בהדרגה. הם שלטו באופן עקיף תוך הסתמכות על האצולה המקומית ועל המלך, שהסכים לקבל את חסותם כהגנה מפני מדינות שכנות ובהן בוגנדה. הגרמנים ראו ברואנדה חלק מ"מזרח אפריקה הגרמנית",

על ידי תמיכת הגרמנים הקולוניאליסטים במונרכיה וההיררכיה הקיימת, תוך תיעדוף הטוטסי על-פני ההוטו ומינוים לתפקידים משמעותיים במוסדות השלטון והאדמיניסטרציה, החלה להתבסס ההפרדה בין הטוטסי להוטו ברואנדה. הבדלה והפרדה זו נעשתה תוך הבניית תודעה מעמדית בין השתיים, כזו המקבילה לתודעה המעמדית באירופה‏.

השלטונות הגרמנים יצרו הפרדה בין ההוטו לטוטסי על פי תווי פנים, גובה וצבע עור. בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשו כוחות בלגים מקונגו הבלגית את האזור, ולאחריה נמסרה המושבה לאימפריה הבלגית, כחלק מהקולוניה רואנדה-אורונדי שכללה גם את בורונדי של ימינו. הבלגים המשיכו בהפרדה בין הטוטסי להוטו והעדיפו את הטוטסי על פני ההוטו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר חולקה אפריקה בין המעצמות המנצחות באירופה, ניתנה רואנדה לבלגיה. הקולוניאליזם הבלגי אופיין כבעל צורת שלטון ישיר, כאשר ניתן לראות את מעורבותו בתחומי החינוך, החקלאות, הבריאות והכלכלה. הבלגים המשיכו במגמה בה החלו הגרמנים והכניסו את הזהות האתנית לתעודות הזהות, וכן חובת נשיאתם, החל משנת 1935. הבלגים השרישו וחיזקו את התפיסה כי אלו הם גזעים נפרדים לגמרי, כאשר לרוב החלוקה הייתה על בסיס מראה פיזי או על-פי אמצעים כלכליים. נקודה זו הפכה אקוטית להבחנה בין שתי הקבוצות, ובתקופות מאוחרות יותר, אף היוותה גלגל הצלה לבני ההוטו. (Uvin, 1999, 253-271).

הקולוניאליזם הגרמני והבלגי כאחד, אופיין בגילויי ברוטאליות ואכזריות קשים ביותר. הונהגו עבודות כפייה בצורת עבודות חקלאיות, סיוע למסחר, התקנת טרסות למרגלות ההרים, סלילת כבישים ובניית מבני ציבור, כאשר בני ההוטו היוו את רוב כוח העבודה.

מגמה זו של עבדות אשר הונהגה ברואנדה על ידי מדינות אירופה, היוותה מעין "מפעל משותף" – לאירופים וכן לצ'יפים המקומיים, אשר הפיקו תועלת אישית, מההיבט הכוחני והחומרי כאחד. אותם צ'יפים מתוגמלים נמנו מבני שבט הטוטסי, אשר בנוסף לכך מילאו תפקידים מנהלתיים, בעוד בני ההוטו הועבדו קשות בעבודות הכפייה ונמצאו תחת איום מתמיד של עונשים אכזריים ביותר. החלוקה האירופאית העצימה את ניצני האיבה בין שתי הקבוצות, אשר מכורח המציאות דוכאו והושתקו עד כדי תרגומם לרגשות קנאה ושנאה של ממש. (Jones, 2006, 234-237)

במהלך תקופה זו, החלו עולות ומתפתחות באירופה תאוריות הגזע השונות. אלו הגיעו ליבשת אפריקה כתורה תפיסתית של חוקרים שונים אשר הגיעו לרואנדה וניסו "להלביש" תאוריות אלה על האוכלוסייה המקומית. דה פקטו, שועתקו כל הסטריאוטיפים הגזעניים של רוח הזמן המערבית כלפי התושבים המקומיים. כך, בעוד בני הטוטסי הוצגו כיפי-תואר, אינטליגנטים, חרוצים ונאמנים, שבטי ההוטו והטווא נתפסו כגזע שפל ונחות וכאנשים עצלנים, מכוערים ופרימיטיביים. Ibid., ibid.)). ניתן לראות בקידום בני הטוטסי ככלי אירופאי שלטוני-פוליטי הנועד למנוע מצב בו ההוטו, שהינו רוב מוחלט במדינה, יתגבש לגוף אחד חזק מספיק, כזה שיהווה אלטרנטיבה ותחליף לשלטון הקולוניאליסטי האירופאי במדינה. (Newberry, 1995, 12-17)

השליטה של בלגיה באזור הייתה ישירה בהרבה מזו של גרמניה. הבלגים הנהיגו מדיניות של עבודה כפויה, בעיקר במטעי קפה, תחת פיקוח של בני טוטסי. בכך הוחרפה האיבה וחודדו ההבדלים בין הטוטסי להוטו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, נעשתה רואנדה לשטח חסות של האו"ם, תחת ניהולה של בלגיה. החלו מהלכים של דמוקרטיזציה במושבה וצומצמה אפליית ההוטו. בתקופה זו נשמעו קריאות לעצמאות רואנדה ולשחרור מעול שלטון האדם הלבן בעיקר מצד הטוטסי. כתוצאה מלחץ פנימי וחיצוני כאחד על דרך התנהלות העניינים ברואנדה, החליפו הבלגים את עמדתם והעבירו תמיכתם להוטו. (Jones, 2006, 236)

בעקבות מספר אירועים, כמו רצח המלך צ'ארלס ב-1959, ובריחתו של אחרון המונרכים בני הטוטסי, המלך קיגלי ה-5, זכו בני ההוטו ליותר כוח. כאשר רואנדה ובורונדי קיבלו את עצמאותן ב-1962, החזיקו ההוטו במרבית הכוח ברואנדה, ואילו בבורונדי, שהייתה ממלכה חוקתית, רוכז הכוח בידי בני טוטסי. מאות אלפי בני טוטסי היו לפליטים במדינות השכנות, בעיקר אוגנדה, כתוצאה מכמה גלים של מעשי טבח וגירוש שהחלו ב-1959. הפליטים לא הורשו לשוב, והממשלה הרואנדית נקטה באפליה ממוסדת נגד הטוטסי והסיתה נגדם. ארגוני גרילה של בני טוטסי פעלו נגד הממשלה מבסיסים מעבר לגבול, בבורונדי ובאוגנדה.

הרפובליקה הראשונה - 1959-1973

עד שנת 1959 השליטה ברואנדה הייתה בידי המיעוט במדינה, מיעוט זה היה שבט הטוטסי, כפי שהזכרנו קודם לכן, שבט הטוטסי תועדף על ידי אותם קולוניאליסטים אשר שלטו ברואנדה טרם הכרזת העצמאות. משנה זו, התעצם המתח בין שתי הקבוצות, כאשר הכריז השלטון הבלגי בריש-גלי כי הוא מעביר תמיכתו מבני הטוטסי להוטו, נקודה אשר הגבירה במהלך תקופה זו את רוח ההרס והאיבה בין השניים. בני ההוטו החלו פורעים בטוטסי, בקריאות נקמה על שנים של דיכוי. לאחר הבחירות הראשונות, הפכו הטוטסי ל"נחותים" ואת השלטון תפסו ההוטו. לאחר ההפיכה, אכן התקיימו בחירות אך ברור היה לכל שבשלטון יזכה נציג שבט ההוטו וזאת מכיוון שלשבט זה עליונות מספרית ברורה (נויברגר, 2005, עמ' 42-49).

העוינות ששררה בין שתי הקבוצות האתניות (ההוטו והטוטסי) הייתה, כפי שכבר צוין, לרוב כתוצאה ממדיניות ההעדפה שנקטו גרמניה ובלגיה בתקופה בה הונהגה רואנדה כקולוניה אך לא זאת בלבד, אותה שנאה נבנתה לאורך השנים והגיעה לנקודת משבר כאשר יצאה רואנדה לעצמאות, העוינות בין שתי הקבוצות האתניות הייתה "עצמאית" לחלוטין וזאת כתוצאה מהיסטוריה עקובת דם ביחסי שתי הקבוצות (ההוטו והטוטסי). אומנם גם הטוטסי וגם ההוטו חשו תיעוב עמוק כלפי השלטון הקולוניאלי אך שנאה משותפת זו לא הביאה לכדי איחוד כוחות בין השניים כנגד האויב החיצוני; כפי שהייתה מחלוקת בין ילידי רואנדה והכובשים הזרים, כך הייתה מחלוקת בין הילידים עצמם. De Lame, 2005, 33-43) ).

בשנת 1959 התרחשה הפיכה ברואנדה, זו הונהגה על ידי "גרגורי קאיבנדה". אדם זה הוביל את המאבק להפלת "המונרכיה של בני הטוטסי" בשנות ה-50. כתוצאה ממאבק זה, העבירו הבלגים את תמיכתם באופן רשמי לבני שבט ההוטו. שינוי זה הביא להגברת המתח הפנימי בין השתיים, המתח הגיע לשיא בין השנים 1959-1961 כאשר טבחו בני שבט ההוטו במאות מבני שבט הטוטסי, המאבק הגלוי החל בשנת 1959 לאחר שקבוצה השייכת לבני הטוטסי ניסו לפגוע באישיות מבני שבט ההוטו וכתוצאה מכך, החלו בני שבט ההוטו לפגוע בנציגים רשמיים מבני שבט הטוטסי ובהם אנשי ציבור ופוליטיקאים, כך החלה הסלמה במאבק המזוין בין שתי הקבוצות, הסלמה זו הביאה לכך שכ-100,000 פליטים (מבני הטוטסי) ברחו למדינות השכנות (אוגנדה, בורונדי, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). בשנת 1961 הופלה המונרכיה של בני הטוטסי ורואנדה, כמדינה עצמאית, החלה להתכונן לבחירותיה הראשונות.

בשנת 1962 נערכו הבחירות הראשונות ברואנדה, שהוכרה כמדינה עצמאית, את הבחירות יזם גי לוז'יסט (Guy Logiest). בשנים שלאחר הבחירות ועליית כוחם של ההוטו בתוך גבולות רואנדה, החלה להתפתח אופוזיציה מטעם הטוטסי במדינות השכנות, שאליהן נסו מספר שנים קודם לכן. דוגמה לכך היא קבוצת הגרילה המשתייכת לשבט הטוטסי, "איניאנזה", קבוצה זו שיגרה התקפות חוזרות ונשנות ממדינות שכנות, על בני ההוטו בתוך גבולות רואנדה בין השנים 1961-1966. התקפות אלו גבו מחיר דמים גבוה מצד בני שבט ההוטו. קבוצת גרילה זו כונתה על ידי השלטון (בני ההוטו) ברואנדה "Cockroaches" (מקקים). כתוצאה מאותן התקפות מזוינות מצד ה"איניאנזה", גבר הדיכוי של בני שבט הטוטסי בתוך גבולות רואנדה, הדיכוי התבטא פעמים רבות ברצח המוני של טוטסי. (Cyrus, 1995, 48-53).

לאחר קבלת העצמאות

גרגואר קָיִיבּנדָה, שהנהיג את התנועה לשוויון-זכויות לבני הוטו, כיהן כנשיא המדינה למן עצמאותה ועד הדחתו ב-1973. בשנת 1965 הוא נבחר בשנית לנשיאות ובשנת 1969 הוא נבחר בשלישית. אולם בתקופה זו החלו להישמע קולות אופוזיציוניים כנגד השלטון על דרך פעולתו ועל שחיתות. בשנה זו היה גל התקפות נוסף על בני הטוטסי בגבולות המדינה ולפי הערכות, בשנה זו נרצחו כ-20,000 טוטסי וכ-300,000 טוטסי ברחו מהמדינה למדינות שכנות.

בשנת 1973 ביצע ז'ובנל הָבּיָרימָנָה הפיכה צבאית ותפס את השלטון. הפיכה זו הייתה הביטוי הראשון למחלוקת פנימית בתוך קבוצת בני ההוטו. רואנדה זכתה לתקופת פריחה מסוימת לאחר ההפיכה, אך במהרה התגלה שלמעשה אין הרבה הבדל בין המשטר שקדם להפיכה וזה שבא אחריה. הבירימנה, ששלט במדינה עד ההתנקשות בחייו ב-1994, המשיך את מדיניות האפליה נגד הטוטסי. בדומה לקיבנדה, ובניגוד לחלק ממדינות האזור שתמכו בברית המועצות, נקט הבירימנה מדיניות פרו-מערבית וקיים קשרים טובים עם ארצות הברית, צרפת ובלגיה, ובתקופה מסוימת גם עם ישראל. באשר ליחס כלפי הטוטסי, ההפיכה שהתחוללה בשנת 1973 ייצגה קו "נצי" יותר וקיימת סברה שהקצנה זו ביחס באה בעקבות הטבח שעשו הטוטסי בהוטו בבורונדי בשנת 1972. המשטר שקם ברואנדה לאחר ההפיכה בשנת 1973, היה טוטליטרי. מפלגת השליט שנקראה ("MRND" Mouvement Republicain National pour le Developpement), הוקמה בשנת 1974 וארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1978, הוכרזה רשמית כמפלגת שלטון יחיד, מפלגה זו חייבה כל גבר אישה או ילד ברואנדה להיות חבר בה‏.

באוקטובר 1990 פלשה לרואנדה החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF), שנשלטה בידי הטוטסי, מבסיסה באוגנדה. הממשלה הצבאית של הבירימנה הגיבה ברצח המוני של בני הטוטסי, בטענה שהם מנסים לשעבד מחדש את בני ההוטו. מלחמת האזרחים נמשכה עד 1993, כאשר צבא אוגנדה נלחם לצד החזית הפטריוטית, ואילו זאיר, צרפת ובלגיה מסייעות לממשלה. ביולי 1992 החלו הממשלה וה-RPF בדיונים על הפסקת אש בארושה שבטנזניה, ובסוף משא ומתן ארוך נחתמו ב-1993 הסכמי ארושה, והמלחמה הסתיימה באופן זמני.

ב-6 באפריל 1994 בוצעה התנקשות בחייו של הנשיא הבירימנה כאשר מטוסו יורט בעודו נוחת בקיגאלי. זהות המתנקשים אינה ידועה: הן ה-RPF והן קיצונים בני הוטו הוחזקו כחשודים במעשה. במהלך שלושת החודשים הבאים, הצבא וקבוצות מיליציה רצחו יותר מ-800 אלף בני טוטסי, במה שנודע כרצח העם ברואנדה. ארגון ה-RPF פלש שוב למדינה, ותפס את צפון רואנדה עד חודש יולי. המלחמה הסתיימה לאחר התערבות צרפתית. החזית הפטריוטית תפסה את השלטון והקימה ממשלת מעבר לקראת כינון דמוקרטיה. איש החזית פסטר ביזימונגו, בן הוטו, מונה לנשיא, אך מנהיג החזית הפטריוטית פול קגאמה, שכיהן כסגן הנשיא וכשר ההגנה, ריכז בידיו את מרבית הכוח הפוליטי.

יותר משני מיליון בני הוטו ברחו מרואנדה לאחר המלחמה, מתוך חשש מנקמת בני הטוטסי. רובם חזרו מאז, אף על פי שכמה מיליציות נותרו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ונעשו מעורבות במלחמת האזרחים במדינה. ב-2003, עם סיום מלחמת האזרחים, אומצה חוקה חדשה אשר אוסרת כל סוג של אפליה על רקע אתני במדינה. באותה שנה נערכו לראשונה בחירות חופשיות, שבהן ניצחה מפלגת החזית הפטריוטית הרואנדית ומנהיגה פול קגאמה נבחר לנשיא.

רואנדה הייתה אחת המדינות שהשתתפו במלחמת קונגו השנייה שהתרחשה בין השנים 1998 ל-2003, ועודנה מעורבת במתרחש במזרח קונגו, שם חיים פליטים רואנדים רבים ופועלים ארגונים צבאיים של הוטו וטוטסי.

מאז 1994 אין אלימות פוליטית או אתנית בהיקף רחב במדינה, והיא משתקמת בהדרגה.

פוליטיקה

נשיא רואנדה פול קגאמה בוועידת פסגה של הקהילייה המזרח אפריקנית. רואנדה הצטרפה לקהילייה ב-2007.

המשטר ברואנדה נקבע בחוקה שאושרה במשאל עם ב-2003. החוקה משקפת את ניסיון העבר הקשה של המדינה: אפליה ממוסדת על רקע גזעי, שלטון מושחת, לא יעיל ודיקטטורי, והפרות של זכויות האדם שהגיעו לשיאן הנורא ברצח העם. המבוא לחוקה וסעיפי היסוד שלה מדגישים את הצורך באחדות לאומית, בשוויון בין הקבוצות האתניות, בכיבוד זכויות האדם ובשלטון החוק. המבנה הפוליטי שנקבע על ידי החוקה אמור לממש ערכים ומטרות אלה.

רואנדה היא דמוקרטיה נשיאותית רב-מפלגתית, שבה הנשיא הוא ראש המדינה וגם עומד בראש הרשות המבצעת וממנה את ראש הממשלה ואת השרים. הנשיא נבחר בבחירות ישירות על ידי העם. תקופת כהונתו היא 7 שנים, והוא יכול לכהן לכל היותר שתי קדנציות.

הרשות המחוקקת בנויה משני בתים, בית נבחרים וסנאט. בבית הנבחרים, הבית התחתון, 80 מקומות. 24 נציגות (נשים בלבד) נבחרות מטעם מחוזות בחירה. 53 נציגים (גברים או נשים) נבחרים בבחירות כלליות ויחסיות. שני נציגים נוספים נבחרים על ידי מועצות צעירים, ואחד על ידי ארגון הנכים. בסנאט מכהנים 26 חברים, שממונים או נבחרים על ידי מוסדות שלטון וגופים שונים, מהם 8 ממונים על ידי הנשיא. חברי הבית התחתון מכהנים במשך 5 שנים, וחברי הסנאט במשך 8 שנים.

דגש מיוחד, מעשי והצהרתי, ניתן בחוקת רואנדה לשוויון מגדרי. שוויון בין גברים ונשים, המתבטא גם בייצוג שווה לנשים בין מקבלי ההחלטות, נתפס לא רק כערך בפני עצמו, אלא גם ככלי להפחתת המתחים בין מרכיבים בחברה (בפרט, המתח הבין-אתני)‏. נשים מהוות יותר ממחצית מכלל המחוקקים בפרלמנט שנבחר ב-2008. שיעורן היחסי בבית הנבחרים הוא הגבוה בעולם.‏

בית המשפט העליון, הגוף העליון של הרשות השופטת, מונה 14 שופטים, הממונים על ידי הנשיא באישור הסנאט.

החוקה אינה מכירה באפליה כלשהי ואוסרת על קיומן של מפלגות אתניות. גורמי אופוזיציה מאשימים את הממשלה בכך שהיא משתמשת באיסור זה כתואנת-שווא לפסול מתנגדי שלטון לגיטימיים.

המפלגה הדומיננטית ברואנדה מאז 1994 היא החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF או FPR) מפלגתו של הנשיא פול קגאמה. הבחירות האחרונות לבית הנבחרים נערכו בספטמבר 2008, מערכת הבחירות השנייה מאז קבלת החוקה. גוש שכלל את החזית הפטריוטית הרואנדית וכמה שותפות קואליציוניות קטנות גרף 80 אחוזים מן הקולות. מלבדו התמודדו עוד שתי מפלגות קטנות, שאף הן תומכות בקגאמה, ושום מפלגת אופוזיציה ממשית לא השתתפה בבחירות. הבחירות האחרונות לנשיאות נערכו ב-2003, וקגאמה ניצח בהן ברוב גדול.

ב-29 בנובמבר 2009 הצטרפה המדינה לחבר העמים הבריטי, אף שמעולם לא הייתה נתונה לשליטה בריטית.

שלטון מקומי

מאז התקופה הקולוניאלית נחלקה רואנדה ליחידות משנה שנקראו פרפקטורות, שמספרן וגבולותיהן השתנו במשך השנים. ב-2006 שונה מבנה השלטון האזורי, 12 יחידות המשנה שהיו קיימות אז בוטלו, והמדינה חולקה מחדש לחמש יחידות, ארבע פרובינציות (בקינירואנדה - intara): צפון, דרום, מזרח, מערב, ויחידה נוספת שכוללת את עיר הבירה קיגאלי וסביבותיה הקרובות. החלוקה המחודשת נועדה ליצור פרובינציות שבהן שורר יותר גיוון אתני, וכמו כן בכוונת הממשלה לבזר סמכויות לשלטון האזורי. מושלי הפרובינציות מונו לתפקידם על ידי הממשלה, אך ייבחרו בעתיד על ידי התושבים.

הפרובינציות נחלקות ל-31 מחוזות. קיימות עוד שתי רמות של חלוקת משנה מתחת לרמת המחוז.

כלכלה

שדות מעובדים ברואנדה. החקלאות היא הענף הכלכלי העיקרי.

רואנדה היא מדינה כפרית. כ-90% מאוכלוסייה מתגוררת בכפרים, ורוב האיכרים מתקיימים מגידול עצמי בחלקות אדמה קטנות. משק החי - בקר, עזים וכבשים - מהווה ענף חשוב. בכוונת הממשלה להפחית את שיעור העוסקים בחקלאות ל-50% עד 2020.

רואנדה היא מדינה ללא מוצא לים, עם משאבים טבעיים מועטים, תשתית לקויה ותעשייה מינימלית. סיבה נוספת לקושי הכלכלי היא שובם של מאות אלפי פליטים, בעיקר בני טוטסי, אחרי 1994.

מוצרי הייצוא העיקריים הם קפה ותה. כן מייצאים זנים של חרצית המשמשים, מלבד לנוי, גם להפקת קוטל חרקים. רואנדה אינה ברוכה במשאבי טבע, אך כורים בה בכמויות קטנות מספר מחצבים, בהם טונגסטן וקסיטריט. התיירות מהווה מקור הכנסה משמעותי, ותרומתה לתוצר ב-2008 מוערכת ב-5.3%[1]. מוקדי המשיכה העיקריים הם שרידי יערות העד, שבהם ניתן לצפות בגורילות.

רצח העם ב-1994 ריסק לחלוטין את כלכלת המדינה, שהייתה ענייה גם לפני כן. מאז נמצאת הכלכלה במגמת שיפור. בין 1998 ל-2007 נרשמה צמיחה כלכלית של יותר מ-6% בממוצע שנתי, בין הגבוהות באפריקה. הממשלה נוקטת מדיניות נאו-ליברלית, מפריטה חברות בבעלות ממשלתית ומפחיתה מחסומי סחר. לצד הצמיחה, העמיק האי-שוויון בחברה.‏

התחבורה במדינה מבוססת על כבישים, נוסף על מעט שיט באגם קיוו. הבירה קיגאלי נמצאת במוקד רשת הדרכים במדינה. תשתית הכבישים השתפרה משמעותית כתוצאה מסיוע חוץ לאחר רצח העם, וחלק לא מבוטל מהכבישים המרכזיים הם כבישים סלולים באיכות טובה. עם זאת, מרבית הכבישים עודם דרכי עפר.

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של רואנדה

טמפרטורה ממוצעת ליממה (במעלות צלזיוס) ומשקעים חודשיים ממוצעים לאורך השנה בקיגאלי, שבמרכז רואנדה

נוף גבעות אופייני

רואנדה היא מדינה ללא מוצא לים, ששטחה הכולל כ-26,338 קמ"ר, והיא ממוקמת בלבה של אפריקה, מעט מדרום לקו המשווה. היא גובלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו במערב, באוגנדה בצפון, בטנזניה במזרח ובבורונדי מדרום.

פני השטח

רואנדה מצויה ברום גבוה, ברובה מעל 1,500 מטרים. קו פרשת המים שבין אגני הניקוז הנילוס והקונגו עובר ברכס הרים, שחוצה את מערב רואנדה מצפון לדרום. חלקו הצפוני של הרכס מורכב מהרי געש, והוא יורד בשיפוע חד לכיוון אגם קיוו והנהר רוזיזי, המהווים את הגבול עם קונגו. אגם קיוו ועמק הרוזיזי הם חלק מן השבר הסורי אפריקאי. בצדו המזרחי של הרכס השיפוע מתון, ושטח המדינה שמזרחה לו מורכב מרמה זרועה בגבעות משתפלות, שנתנו למדינה את כינויה "ארץ אלף הגבעות". החלק הסמוך לגבול המזרחי הוא מישורי יותר וזרוע ביצות ואגמים.

הנקודה הנמוכה ביותר היא בגובה 950 מטרים מפני הים, והגבוהה ביותר, הר הגעש קריסמבי, היא בגובה 4,507 מטרים.

במדינה 23 אגמים גדולים, שהגדול שבהם הוא אגם קיוו, והיא משובצת בנהרות רבים. כ-1,390 קמ"ר משטח המדינה מכוסים מים.

אקלים

הרום הגבוה ממתן את השפעות קו הרוחב הטרופי על האקלים. הטמפרטורה ביום נעה בדרך-כלל בין 22 ל-27 מעלות צלזיוס, ובלילה בין 16 ל-20 מעלות, עם הבדלים קטנים בין חודשי השנה.

השנה נחלקת לשתי עונות גשומות, הקצרה באוקטובר ונובמבר והארוכה מאמצע מרץ ועד סוף מאי, ושתי עונות יבשות ביניהן. עיקר הגשם מתרכז בעונות הגשומות, אך גשם יורד בכל חודשי השנה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 780 מ"מ בשנה במזרח ל-1,600 מ"מ בהרי המערב. על אף שממוצע המשקעים הרב-שנתי גבוה מאד, המדינה מועדת לבצורות תקופתיות, שנזקן חמור עקב היעדר מערכות השקיה.

דמוגרפיה

ילדים כפריים רואנדים, סמוך לפארק נסיונל דה וולקן

במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-2002, נמנו בה 8.13 מיליון נפש. גודל האוכלוסייה ב-2008 מוערך בין 8.5 ל-10 מיליון.

85% מהתושבים הם בני הוטו, כ-14% הם טוטסי, והאחוז הנותר הם טווה, עם פיגמי. קיימים גם מיעוטים קטנים מאוד של אסייתים (בעיקר הודים, שהגיעו מאוגנדה השכנה), ערבים ואירופים. מגמת הממשלה היא לטשטש ככל האפשר את ההבדלים שבין ההוטו לטוטסי ולחזק את הזהות הרואנדית המשותפת.

כל הקבוצות דוברות בשפה אחת, קינירואנדה. קינירואנדה משתייכת לקבוצת שפות הבנטו, וקרובה מאוד לקירונדי, המדוברת בבורונדי השכנה. חלק מהתושבים דוברים גם צרפתית, שפת השלטון הקולוניאלי. חלק אחר, בעיקר בני טוטסי שהיו פליטים באוגנדה, דובר אנגלית. סוואהילית משמשת לעתים לצורכי מסחר.

האוכלוסייה היא כפרית ברובה הגדול (כ-90%), ושיעור העירוניות הוא הנמוך ביותר באפריקה, אם כי הוא עולה לאיטו בשנים האחרונות. בבירה קיגאלי חיים כ-750 אלף נפש (הערכה מ-2005), והיא העיר הגדולה היחידה: בעיר השנייה בגודלה, בּוּטַרֵה שבפרובינציה הדרומית, חיים 89,000 נפש (2005). בסך הכל רק ב-15 יישובים חיים למעלה מ-10,000 בני אדם, נכון ל-2005. על אף היעדרן של ערים גדולות, צפיפות האוכלוסין היא בין הגבוהות באפריקה, ורוב שטח המדינה זרוע כפרים קטנים על צדי גבעות.

הדת השלטת במדינה היא נצרות, בעיקר נצרות קתולית. על-פי דוח של ממשלת רואנדה מ-2006, כ-56.5% מן התושבים הם קתולים, כ-38% פרוטסטנטים מכנסיות שונות, 5% מוסלמים ועוד כ-2% חסרי דת. מיעוט זעיר מאמין באמונות אנימיסטיות. קיימות טענות‏ ששיעור המוסלמים עלה משמעותית (עד 14%) לאחר רצח העם, בעקבות המרות דת של נוצרים שהתאכזבו מהתנהגות הכנסייה בזמן הטבח. עם זאת, על פי מקורות אחרים, כגון ספר העובדות העולמי, שיעור המוסלמים לא השתנה משמעותית.

קישורים חיצוניים

• רואנדה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• פרק בפודקאסט "עושים רוח" העוסק ברצח העם ברואנדה, בהשתקמותה ובעמדת ישראל באשר למתרחש
• האתר הרשמי של ממשלת רואנדה (באנגלית, צרפתית, קינירואנדה)
• איתי אנגל, ארץ חדשה, באתר ynet‏, 25 בנובמבר 2009
• אודי גורן, רואנדה: מכמעט "טוטאל לוֹס" למודל לחיקוי, באתר ynet‏, 26 בספטמבר 2011
• אורי משגב, ביהמ"ש דחה עתירה שביקשה לחשוף תיעוד לייצוא נשק מישראל לרואנדה בעת רצח העם, באתר הארץ, 02 בינואר 2015