בביוגרפיה הרשמית שלו, אדולף היטלר היה גיבור מלחמה, חייל קרבי מצטיין שזכה לעיטורים על תפקודו במלחמת העולם הראשונה. כעת מתברר, שכמו פרטים רבים אחרים, גם הסיפורים על עברו הצבאי של הפיהרר משופעים בשקרים ובחוסר דיוקים.
ד"ר תומאס וובר, שערך תחקיר בנושא שירותו הצבאי של היטלר, גילה מסמכים בארכיונים גרמניים שחשפו כי הצורר הנאצי כלל לא היה בחזית מלחמת העולם הראשונה, אלא שירת כרץ עורפי שהעביר מסרים בין המפקדות ורק לעיתים רחוקות התקרב לאזורי הלחימה. על פי אותם מסמכים, ששימשו את וובר בכתיבת ספרו "המלחמה הראשונה של היטלר", הפיהרר היה שנוא נפשם של חבריו הלוחמים, שאף כינו אותו "חזיר עורף".
ממחקרו של וובר עולה עוד כי היטלר קיבל עיטור גבורה לא בגלל תפקודו בשדה הקרב אלא בזכות קרבתו לקציני מטה בכירים. "היטלר הכיר את הקצינים שבידם היה הכוח להציע את מועמדותו לאות צלב הברזל ממדרגה ראשונה", סיפר וובר. "החיילים שכן לחמו בחזית לא היו מועמדים לקבל את אות הגבורה, מה שגרם להם לתעב עוד יותר חיילים כמו היטלר".
ד"ר וובר, מרצה להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת אברדין, ציין כי המיתוס של היטלר כלוחם אמיץ היה מלכתחילה חלק מהתעמולה הנאצית בניסיון להציגו כגיבור גרמני. המפלגה הנאצית הגדילה לעשות, ודאגה לשנות חלקים מספר זיכרונות שכתב אחד ממפקדיו של הפיהרר ב?1933. היטלר, מתברר, נחשב לחייל מתבודד ומוזר, שהעביר את זמנו בקריאת ספרים על פוליטיקה וציור.
התנהגותו הביזארית ותפקידו הרחק מה"אקשן" הפכו את מי שהיה למנהיגה של גרמניה הנאצית למושא קבוע ללעג בקרב החיילים. בדיחה שגורה בקרב חבריו לשירות כי היטלר היה מת מרעב "גם אם היה גר במפעל שימורים", הכל בגלל חוסר יכולתו לפתוח קופסת שימורים.
מעבר לתפקודו כחייל, מגלה וובר כי בניגוד להנחה הרווחת, נראה שמלחמת העולם הראשונה לא היתה זו שהביאה להקצנה בהשקפתו של היטלר. "חייו במלחמה היו למעשה נקודת התורפה שלו והאגדה הזאת היתה יכולה לקרוס כמו מגדל קלפים", הסביר וובר וטען כי בצבא הגרמני באותה תקופה כלל לא היו גילויים נרחבים של אנטישמיות.
מחקרו של ד"ר וובר מסתמך על מסמכים שמצא בין השאר בארכיון המלחמה של בוואריה, שעקב טעויות קטלוג לא התגלו על ידי היסטוריונים. בנוסף, מציג וובר בספרו מכתבים של חיילים ששירתו בגדוד המילואים של הפיהרר.
