דיכוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיכוי הוא הפעלה של כוח שרירותי ואכזרי על אדם או על קבוצה של בני אדם. המונח משמש בעיקר לתאר דיכוי של קבוצה מסוימת באמצעות אלימות, סמכות או נורמות חברתיות. דיכוי יכול, אך אינו חייב, להיות ממוסד באופן רשמי, ולעתים רחוקות הוא מוגבל לפעילות ממשלתית.
רמות של דיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרופסור אילן גור זאב, בהסתמכו על יסודות בחשיבתם של הוגי אסכולת פרנקפורט, חילק את הדיכוי לשלוש רמות :
- דיכוי מרמה ראשונה - דיכוי ישיר, על ידי כוחנות ועונשין. הדיכוי מתאפשר משום שהמדכא חזק מן המדוכא. בדיכוי זה הנדכא חש עצמו פגוע במישרין. כנגד דיכוי זה ניתן להתקומם אם כי לא תמיד להצליח. דוגמה לתצורה זו יכולה להיות בריונות וסחטנות.
- דיכוי מרמה שנייה - דיכוי המיוצר על ידי מערכת מחשבה אידאולוגית, המצדיקה את קיום המעמדות. התקוממות כנגד דיכוי זה דורשת הכרה והטלת ספק במסגרות וחייבת להיות במסגרת של ביקורת המציאות. דוגמה לתצורה זו יכולה להיות משטרים דוגמת משטרים טוטאליטריים או מונרכיים.
- דיכוי מרמה שלישית - דיכוי זה מעצב בדרך של מניפולציה את נפש המדוכא, כך שלא רק שלא יוכל להתקומם - אלא גם שלא ירצה בכך. לשם כך מייצר המדכא צרכים במדוכא באופן מלאכותי, וממלא אותם עבורו וכך שומר על מסגרת הכוח בה הוא פועל. המדוכא לא ימרוד ולא ירצה למרוד משום שמסגרת הדיכוי מספקת לו את הצורך המלאכותי. דוגמה לתצורה זו יכולה להיות למשל השימוש שחברות סיגריות עושות בלקוחותיהן. מרכוזה טוען כי צורת דיכוי זו היא הבסיס לחברה הקפיטליסטית הצרכנית, על ידי עיצוב התודעה של "רמת חיים" כמושפעת מ"הצורך לקנות\לנכס" שהינו בלתי סופי ומושפע מחווית "פוסט-קניה" מתמדת. רמה זו קרויה לעתים גם "על-דיכוי".
