מרוקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת מרוקו (ממלכת המגרב)
المغرب
المملكة المغربية
Flag of Morocco.svg Coat of arms of Morocco.svg
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה
מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטאר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל מדיירה ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל איי קרגלן מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר אנטארקטיקה ג'ורג'יה הדרומית פרגוואי אורוגוואי ארגנטינה בוליביה ברזיל גיאנה הצרפתית סורינאם גיאנה ונצואלה קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורבגיה שבדיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד ברבדוס בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלוקריה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיהMorocco on the globe (claimed + de-facto hatched) (Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי "אללה, המולדת, המלך"
המנון לאומי ההמנון השריפי
יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית, ברברית
עיר בירה רבאט
34°02′N 6°51′W / 34.033°N 6.850°W / 34.033; -6.850
העיר הגדולה ביותר קזבלנקה (אד-דאר אל-בידא)
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- מלך
- ראש ממשלה
מלך
מוחמד השישי
עבדאללה בנכיראן
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
2 במרץ 1956
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
446,550 קמ"ר‏[2]
58 בעולם
זניח
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2014)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

32,987,206 נפש‏[2] 
38 בעולם
73.87 נפש לקמ"ר
128 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 26.7%
גילאי 15 - 24 17.7%
גילאי 25 - 54 42.0%
גילאי 55 - 64 7.3%
גילאי 65 ומעלה 6.3%
תמ"ג[4]
(הערכה לשנת 2014)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

254,400 מיליון $ 
56 בעולם
7,712 $
149 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2013)

- דירוג עולמי

0.617 
129 בעולם
מטבע דירהם ‏ (MAD‏; מחולק ל-100 סנתימאת, سنتيمات)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .ma
קידומת בינלאומית 212
מפת מרוקו
נווה מדבר על גבול הסהרה
אמן ריקועי מתכת במרוקו

ממלכת מרוקוערבית: المغرب - אל-מַעְ'רִבּ‏, או المملكة المغربية - אַלְ-מַמְלַכַּה (א)לְ-מַעְ'רִבִּיַּה) היא מדינה בשלטון מונרכי בקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה. מצפון היא גובלת בים התיכון, בסאוטה ומלילה (ספרד) ובמצר גיברלטר, במערבה באוקיינוס האטלנטי, במזרחה באלג'יריה ובדרומה בסהרה המערבית, אשר נמצאת בשליטת מרוקו מאז שנות ה-70. מרוקו קיבלה את עצמאותה מצרפת בשנת 1956. בירת מרוקו היא העיר רבאט, אף שהעיר הגדולה והחשובה ביותר היא קזבלנקה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הממלכה המלא משמעותו "הממלכה המערבית" (בערבית: المملكة المغربية), או "ממלכת המערב". "אל-מע'רב אל-ערבי" (כלומר "המערב הערבי", נכתב לעתים קרובות בעברית "המגרב") הוא השם הערבי המקובל לאזור צפון-מערב אפריקה, וממנו נובע שמה של הממלכה. השם "מרוקו" בשאר השפות מקורו בשמה של בירת מרוקו לשעבר – העיר "מרקש" (פירוש שמה: "ארץ האלים" בברברית).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – האידריסים, אל-מוראביטון, אל-מוואחידון, המרינים, הווטאסים, הסעדים, העלאווים

האזור שבו שוכנת מרוקו יושב כבר בתקופה הפלאוליתית. באזור הרי האטלס הגבוה נמצאו ציורי סלע המתוארכים לתקופה הפלאוליתית העליונה. תושביה המקוריים של מרוקו נקראים "בֶּרְבֶּרִים".

הפיניקים חדרו למרוקו והקימו בה תחנות מסחר. במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס הגיעו הרומאים למרוקו, השתלטו על המלכים הברברים וייסדו פרובינקיה רומית שכינו "מאוריטניה טינגיטנה". שלטון הרומאים לא כלל את אזור ההר והמדבר, שם המשיכו הברברים והיהודים שהתיישבו במרוקו דאז לחיות בעצמאות. הרומאים שלטו באזור עד שנת 429, אז פלשו הוונדלים לצפון-מערב אפריקה. הוונדלים נטמעו באוכלוסייה המקומית ונחלשו, כך שבשנת 533 נכבשה מרוקו על ידי האימפריה הביזנטית.

הכיבוש הערבי של מרוקו התרחש בשנת 703. בעקבות הכיבוש התאסלמו הברברים. בעקבות ריחוקה של מרוקו מהמרכזים האימפריאליים של הח'ליפות האסלאמית ששכנו בסוריה ועיראק, לרוב שלטו על מרוקו שושלות מוסלמיות עצמאיות. בשנת 781 ייסד אידריס הראשון את השושלת המוסלמית הראשונה ששלטה במרוקו, השושלת האידריסית. אידריס הגיע למרוקו לאחר שנמלט מבית עבאס במזרח. העיר פאס נוסדה והפכה למרכז המלוכה של מרוקו. במאה ה-10 מרוקו נכנסה תחת השפעת הפטימים, ששלטו במצרים, וחדלה להתקיים כישות עצמאית.

בשנת 1061 ייסדו הברברים הדרומיים תנועה דתית שהטיפה לשמירת המוסר המוסלמי. אנשיה, שנקראו "מוראביטון", בנו מבצרי מאמינים לוחמים ויצאו למלחמת קודש (ג'יהאד) בהנהגתו של יוסוף בן תאשפין. בשנת 1069 בנו את העיר מרקש.

באמצע המאה ה-12 עלה כוחם של אל-מוואחידון, ברברים שישבו בהרי האנטי-אטלס. הם כבשו את מרוקו. בראשם עמד עבד אל-מואמין. המווחאדון שלטו במרוקו עד שנת 1269. בתקופת שלטונם כבשו את דרום ספרד. תקופתם התאפיינה ברדיפות קשות כנגד יהודים ולא-מוסלמים, אך גם בפריחה תרבותית וכלכלית שבאה לידי ביטוי במתן פטרונות למלומדים רבים ובארכיטקטורה מפוארת. בשנת 1269 כבשה את השלטון שושלת חדשה בשם בנו מרין, אשר שלטה במרוקו עד שנת 1472. תקופת שלטונם מצטיינת בפריחה כלכלית ותרבותית. בשנת 1438 בנו את המלאח הראשון בפס.

במאה ה-15 עלו לשלטון ה"וואטאסים" - משפחה של וזירים ובירוקרטים בכירים שהצליחה להשתלט על הממלכה. במאה ה-16 משפחה שריפית (שמייחסת את מוצאה לנביא מוחמד) בשם הסעדים עלתה מדרום מרוקו והצליחה לתפוס את השלטון במדינה. אחמד אל-מנסור היה השליט הסעדי המפורסם ביותר, לאחר שהצליח להביס את צבא פורטוגל האימפריאלית בקרב שלושת המלכים וכן להדוף את הפלישה של האימפריה העות'מאנית לשטחיו.

באמצע המאה ה-17 עלתה לשלטון השושלת העלאווית, השולטת עד היום במרוקו. מולאי איסמעיל אבן שריף, המלך השני בשושלת, הפך את העיר מקנס לעיר הבירה של מרוקו בשנת 1682. בשנות שלטונו של מולאי חסן, ששלט בין השנים 1894-1873, גברה השפעת הצרפתים והספרדים במרוקו.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1904 הוכרה מרוקו כמדינה בתחום ההשפעה של צרפת. מרוקו נעשתה למדינת חסות צרפתית עם חתימת הסכם פס ב-30 במרץ 1912. למרות זאת, חלק מצפון המדינה ("מרוקו הספרדית") נשלט על ידי ספרד. משפחת המלוכה העלאווית שלטה בתקופה זו ולאחר קבלת העצמאות מצרפת ב-1956, הסולטאן מוחמד החמישי קיבל את התואר "מלך" ומרוקו נעשתה לממלכה עצמאית. באותו זמן סופחה למרוקו טנג'יר, שהייתה קודם עיר בינלאומית.

ב-1961 לאחר מותו של מוחמד החמישי, עלה לשלטון חסן השני, אשר שמר על זיקתה של מרוקו למערב ובמיוחד לארצות הברית, על אף הצטרפות המדינה לליגה הערבית ב-1958. בשנות ה-70 סיפחה מרוקו את סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי החל מועידת ברלין ב-1884, אך קודם לכן הייתה אזור השפעה מרוקאי. הסיפוח לא הוכר בקהילה הבינלאומית, והביא למתיחות בינה לבין שכנותיה אלג'יריה ומאוריטניה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההפגנות במרוקו (2011)

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוקו היא מונרכיה חוקתית, ובה פרלמנט הנבחר על ידי העם. המלך אחראי לממשלה ולצבא (בין שאר תפקידיו). מפלגות אופוזיציה הן חוקיות במרוקו וקיימות. מאז ספטמבר 2007, ראש ממשלת מרוקו הוא עבאס אל-פאסי. מלך מרוקו הוא מוחמד השישי מאז יולי 1999. המלך ממנה את ראש הממשלה (ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט) ואת חברי הממשלה.

דו"ח חירות בעולם דירג את מרוקו כמדינה "לא חופשית"

סהרה המערבית נמצאת בשליטת מרוקו מאז 1979. מרוקו תובעת ריבונות על השטח מאז ויתרה עליו ספרד ב-1975, ומחזיקה בכולו מאז ויתרה מאוריטניה על שליטתה בחלקים ממנו ב-1979. מרוקו התעלמה מהכרזת עצמאות של תושבי הטריטוריה, וכיום נתון עתיד השטח למשאל עם בחסות האו"ם, אלא שאין הסכמה בין הצדדים על הגדרת בעלי זכות הבחירה במשאל.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-מרוקו

במשך שנים רבות התקיימו קשרים גלויים וחשאיים בין ישראל לבין מרוקו. המלך חסן השני תמך בפיוס ובפשרה בסכסוך הישראלי-ערבי ותיווך בין הצדדים בהסכם השלום בין ישראל למצרים ובמשא המתן בין ישראל לפלסטינים. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות. בשנת 2000, בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, ניתקה מרוקו את יחסיה עם ישראל, אך ישראלים יכולים להיכנס למרוקו ולטייל בה (בקבוצות מאורגנות או עם דרכון זר).

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרוקו אחת הכלכלות היותר חזקות באפריקה. כלכלת המדינה ליברלית למדי ונשענת על תעשיית הפוספטים כגון זרחן. (מרוקו היא ספקית הפוספטים השלישית בגודלה בעולם אחרי סין וארצות הברית). מקור ההכנסה השני בחשיבותו של המדינה הוא העברות של כספי תושבים שעובדים בחו"ל. מגזרים חשובים נוספים הם החקלאות, הטקסטיל והתיירות. בין שנת 2000 ו-2007 צמחה כלכלת המדינה בקצב של 4%-5% בשנה.

האבטלה, העומדת על כ-9.6% (נכון ל-2008) והחוב הלאומי הגדול, מהווים נטל כבד על כלכלת המדינה.

סביבת ההשקעות במדינה נוחה מאוד: ההגבלות מעטות, מערכת המס יעילה, וישנם תמריצים למשקיעים. אחד היעדים העומדים כיום בפני כלכלת מרוקו הוא השגת צמיחה מתמשכת ויציבה, ועידוד גיוון התעשייה.

את תפקיד הסמכות המוניטרית העליונה במדינה ממלא הבנק המרכזי של מרוקו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות מרוקו

רכס הרי האטלס הוא האזור הגבוה ביותר של מרוקו, הוא עובר כעמוד שדרה לאורך כל הארץ, מדרום-מערב לצפון-מזרח. הרי האטלס מתחלקים לרכס האטלס התיכון ולרכס האטלס הרים. הפסגה הגבוהה ביותר היא ג'בל טובקאל (4165 מטר), הנמצאת ברכס הרים. מדרום לרכס הרים משתרע עמק סוס, ומעבר לו - רכס הרי מול האטלס. מצפון לרכס הרים עובר שקע אום א-רביע, ומעבר לו - רכס האטלס התיכון. רכס נוסף, לאורך החוף הים-תיכוני, הוא של הרי הריף. ממערב לשלשלות ההרים הללו משתפלת רמה היורדת עד חוף האוקיינוס האטלנטי. שני הנהרות העיקריים במרוקו הם מולויה, הנשפך לים התיכון, ואום א-רביע, הנשפך לאוקיינוס האטלנטי.

מרוקו מחולקת ל-13 מחוזות (לא כולל סהרה המערבית שבה שלושה מחוזות).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית בגודלה, אחרי מצרים, אלג'יריה ו-סודאן. אוכלוסייתה מונה כ-33 מיליון נפש (נכון לשנת 2014). מרבית תושבי המדינה (95%) הם מוסלמים סונים, ממוצא ערבי, ברברי או עירוב של שני העמים. הערבים פלשו למרוקו במאה ה-7 ובמאה ה-11 ומאז הפכו לרוב.

ישנו מיעוט שיעי קטן, שאוכלוסייתו מונה כמה אלפי שיעים,שרובם תושבי חוץ מלבנון או מעיראק. הקהילה הבהאית ממוקמת בעיקר באזורים עירוניים, ומונה 350-400 תושבים.

כמו כן חיים במדינה כ-100,000 תושבים שאינם אזרחי המדינה אלא עובדים בה בלבד ללא אזרחות, רובם אזרחי צרפת וספרד.

השפה הרשמית במרוקו היא הערבית, המשמשת בכל אמצעי התקשורת הלאומיים. הערבית המרוקאית היא דיאלקט הנפוץ בעיקר במערב המדינה והיא מעין שילוב של שפות ברבריות והערבית. שפות נוספות במרוקו הן: תמאזיגת, תאריפית ותשלחית, המדוברות על ידי האוכלוסייה הברברית במדינה, המהווה למעלה ממחצית תושביה. בצפון המדינה ישנם כ-20,000 איש המדברים ספרדית.

רוב אוכלוסיית מרוקו מתגוררת מערבית לרכס הרי האטלס, אזור המבודד על ידי רכס ההרים ממדבר סהרה.

הערים החשובות במדינה הן:

  • קזבלנקה - העיר הראשונה בגודלה, מרכז המסחר והתעשייה במרוקו וכן נמל חשוב.
  • רבאט - העיר השנייה בגודלה, עיר הבירה בה מרוכזים כל משרדי הממשלה.
  • פס - העיר השלישית בגודלה, העיר החשובה ביותר לעם הערבי במרוקו ובה המרכז הדתי של המדינה.
  • מרקש - העיר הרביעית בגודלה, במרכז המדינה. העיר היא אתר תיירותי חשוב מאוד, באזור השבטים הברברים.
  • טנג'יר - העיר החמישית בגודלה, בה יש נמל חשוב המקשר בין מרוקו לספרד.

החלוקה הדתית היא:

יהדות מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, העלייה ממרוקו

עדויות אפיגרפיות מלמדות, שכבר במאה ה-3 לספירה חיו יהודים במרוקו, אף שעל פי מסורות מקומיות, יהודים הגיעו למרוקו כבר לאחר חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס. יהדות מרוקו הייתה קהילה יהודית מהגדולות ביותר והחשובות ביותר בתפוצות, ומרכז ליהדות צפון אפריקה ("המגרב"). בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, הגיעו למרוקו רבים מיהודי ממלכת ספרד, וחוללו תמורה בצביונה של יהדות מרוקו.

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות חיו בה כ-265,000 יהודים והיא הייתה הקהילה היהודית הגדולה בצפון אפריקה. ב-1948 החלו פוגרומים ופגיעות שונות ביהודי מרוקו, בעקבותיהם עזבו כ-67,000 יהודים את מרוקו‏[6]. מהקמת מדינת ישראל ב-1948 ועד לשנת 1967 היגרו למעלה מ-250,000 מבני יהדות מרוקו למדינת ישראל. רבים נוספים היגרו לצרפת ולצפון אמריקה. כיום מתגוררים במרוקו כ-2,500 יהודים בלבד, מרביתם בקזבלנקה, שריד לקהילה גדולה זו.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפס שוכנת מדרסת אל-קרוויין שהוקמה במאה ה-9, המוגדרת על ידי אונסק"ו כמוסד ההשכלה הגבוהה העתיק ביותר המתקיים ברציפות עד ימינו. בימי הביניים פעלו בה כמה מגדולי הרוח של התקופה, כגון אבן ח'לדון, אבן ערבי ואחרים. כיום המוסד היא אוניברסיטה רשמית בחסות המדינה.

מרוקו מפורסמת במטבחה המגוון, המשלב השפעות ערביות, ברבריות, מוריות, מזרח תיכוניות, ים תיכוניות, אפריקאיות ויהודיות.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד כה, צברה מרוקו במשחקים האולימפיים 21 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בין הבולטים בספורטאיה נמנה האצן הישאם אל גרוז', המחזיק בשיאי עולם שונים במרחקים בינוניים. הספורט האהוב ביותר במדינה הוא כדורגל ונבחרת מרוקו הופיעה 4 פעמים באליפות העולם בכדורגל וזכתה פעם אחת (1976) בגביע אפריקה לאומות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ 2.0 2.1 לא כולל סהרה המערבית
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-23 באפריל 2015
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ ראו: אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר, הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון, הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ: ירושלים, 2009, עמ' 196.


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · מרוקו · הרפובליקה המרכז-אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


אפריקה
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
חברות הליגה הערבית

איחוד האמירויות הערביותאיי קומורואלג'יריהבחרייןג'יבוטיהרשות הפלסטיניתירדןכוויתלבנוןלובמאוריטניהמצריםמרוקוסודאןסומליהסוריה (מושעית) • עומאןעיראקערב הסעודיתקטארתוניסיהתימן

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאון | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
צפון אפריקה

סודאן · מצרים · לוב · תוניסיה · אלג'יריה · מרוקו · רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית · מאוריטניה

מדינות קשורות: אתיופיה 1 · אריתריאה 1


הערות: 1נחשבת רק לעתים כחלק מצפון אפריקה. 2 במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב.
צפון אפריקה