הרפורמה בכלכלת סין
.png)
הרפורמה בכלכלת סין (בסינית: 改革开放, בפין-יין: Gǎigé kāifàng) היא שם כולל למגוון רפורמות שיזם דנג שיאופינג החל משנת 1978 בכלכלת סין שנודעו גם בשם "סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים". מטרותיה של הרפורמה שהחלה בשנת 1978, סוכמו למה בידי דנג שיאופינג שידוע כארבע המודרניזציות: חקלאות, תעשייה, מדע וטכנולוגיה.
הרפורמה נחלה הצלחה מרובה, הובילה לצמיחה מסיבית ושינתה את פני של כלכלת סין, מכלכלה מתוכננת נכשלת שמתבססת בעיקר על חקלאות ותעשייה עם אחוזי ייצוא אפסיים לכלכלה שוק (למחצה), הגדולה בעולם במונחי כוח קנייה שמתבססת רבות על ייצוא על השקעה זרה ועל סקטור השירותים.
לפי נתוני הבנק העולמי בן השנים 1978 ל2014 צמח התמ"ג הריאלי לנפש פי 48, והייצוא הסיני כאחוז מהתמ"ג מ-4.5% בשנת 1978 ל-22% בשנת 2014.[2]
יש המשווים את הצמיחה והתיעוש של סין במהלך אותם שנים לצמיחה של מערב אירופה וארצות הברית בזמן המהפכה התעשייתית והמהפכה הטכנולוגית.
תוכן עניינים
יישום הרפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדרך בה בחר דנג להפוך את סין למדינה מודרנית-מתועשת הייתה רפורמה כלכלית נרחבת במשק הסיני שהתבססה על ליברליזציה נרחבת תוך כדי פיתוח של מספר מגזרים כלכלים תוך כדי התחשבות במאפיינים כלכליים וחברתיים אשר התאימו לחברה הסינית המתפתחת (בניגוד לצעדיו של מאו בדילוג הגדול קדימה).
לטענתו, בשנות שלטונו של מאו הייתה סין בשלב מוקדם של סוציאליזם וכעת על המפלגה לעשות הכול כדי להיטיב את הסוציאליזם במדינה במאפייניו הסיניים. פירוש זה לקומוניזם הסיני הפחית את תפקידה של האידאולוגיה המפלגתית בתהליכי קבלת ההחלטות הכלכליים, מה שהביא ליצירת מדיניות של יעילות והשתפרות. על ידי הפחתת החשיבות של השיתופיות בכלכלה, יצא דנג נגד התחושה בקרב העם שמשמעות הסוציאליזם היא "עוני משותף לכל" ותמך בגישה פרגמטית בניגוד לקודמיו שנודעו בגישתם האידאולוגית הנודע גם בשם "דגניזם"(על שם דנג ). שלא כמו חואה גוונפנג, דנג האמין שאין לדחות מדיניות רק מכיוון שהיא אינה תואמת את משנתו של מאו, ובניגוד לדעה השמרנית הוא גם הסכים לאמץ מודלים אשר היו קיימים בחברות קפיטליסטיות ברחבי העולם כמו. דנג נודע כפרגמטיסט אמרה מפורסמת המיוחסת לדנג - ואשר לפי הטענה הכעיסה מאוד את מאו - קבעה כי "אין זה משנה אם החתול הוא לבן או שחור כל עוד הוא תופס עכברים".
הגל הראשון של הרפורמות של דנג החל בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 כלל פתיחה של המשק הסיני להשקעות זרות ולמיקור חוץ,דה-קולקטיביזציה של ענף החקלאות, אישור לפתיחת עסקים פרטיים, הסרת הפיקוח על המחירים ופתיחת השוק הסיני לסחר חופשי וזאת לצד שמירה על מונופולי ענק ממשלתיים בענפי הנפט והבנקאות. מה שהוביל לגידול מסיבי בגודלו של המגזר הפרטי ל70% מהתמ"ג בשנת 2005.[3] הרפורמות שהוביל בכלכלת סין הובילו לצמיחה מסיבית בתמ"ג מה שבא לידי ביטוי בגידול מסיבי בתמ"ג הסיני ולאחוזי צמיחה אדירים של 9.5% בממוצע משנת 1978 ועד לשנת 2013.[4] דנג תמך בהקמה של אזורים שמקיימים הפרדה משפטית וכלכלית מהמחוזות המנהלים של סין בשם אזורים כלכלים מיוחדים שהיוו מנוע מרכזי לצמיחה של חלקים רבים בסין לצד אזוריים מנהלים מיוחדים כגון הונג קונג ומקאו.
דנג שיאופינג נפטר ב-19 בפברואר 1997 בגיל 93. הרפורמות שהנהיג היו בעלות השפעה עצומה על סין, והובילו להפיכתה לאחת המעצמות הכלכליות והפוליטיות המשפיעות והחזקות בעולם. והחל מאמצע העשור השני של המאה העשרים ואחת למעצמה הכלכלית הגדולה בעולם על פי תמ"ג כוח קנייה.
הרפורמה בענף החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בענף החקלאות הוביל דנג תהליך רפורמה שכללה דה-קולקטיביזציה ופתיחה של משקים קולקטיבים למשקים פרטים שאחראים על רווחיותם שנודעה בשם "מערכת אחראיות ביתית". מה שהוביל לגידול בתפוקה החקלאית של 8.2% אחוז לשנה לעומת 2.7% בשנים לפני הרפורמה בענף החקלאות.
הרפורמה בענף התעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה שקדמה לרפורמות, התאפיינה התעשייה הסינית בשליטת המדינה בפיקוח על מחירים ובהשקעה זרה קרובה לאפסית, מ1980 עם פתיחת התעשייה הסינית למסחר וקביעת המחירים בידי כוחות השוק לצד פתיחת אזורים כלכלים מיוחדים פחת חלקה של הממשלה בתעשייה מ-81% ב-1980 ל-15% ב-2005 ותעשיות רבות כגון תעשיית הרכב והפלדה הסיניות צמחו דרמטית[5] ,[6] מה שאפשר ביחד עם קיומם של אזורים כלכלים מיוחדים שמשכו משקיעים להעביר את המפעלים לסין שהתאפיינה בכוח עבודה זול (בין היתר דרך מיקור חוץ) לגידול מסיבי בייצוא הסיני, דבר הבא לידי ביטוי בגידול היצוא הסיני כאחוז מהתמ"ג מ-4.5% בשנת 1978 לשיא של 35% בשנת 2006 ו-22% ב2014 לפי נתוני הבנק העולמי.[7]
השפעה על אי שוויון כלכלי ועוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפורמות הכלכליות בסין לצד הצמיחה הגדילו דרמטית את אי השוויון הכלכלי בסין והובילו לביקורת נרחבת מצד ארגוני השמאל החדש אך עם זאת קטן העוני מוחלט (הנמדד על ידי על פי אוכלוסייה המשתכרת מהכנסה הנמוכה מ-2 דולר ליום ) דרסטית מ-85% בשנת 1981 ל-33% בשנת 2008.[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://unstats.un.org/unsd/snaama/selbasicFast.asp
- ^ Exports of goods and services (% of GDP)
- ^ Engardio, Peter (21 August 2005). "'China Is a Private-Sector Economy'". Bloomberg Businessweek.
- ^ Scissors, Derek (May–June 2009). "Deng Undone: The Costs of Halting Market Reform in China". Foreign Affairs 88 (3).
- ^ Perkins 2008, p. 862
- ^ "China poised to be world’s largest auto market". MSNBC. 2009-02-04.
- ^ http://data.worldbank.org/indicator/NE.EXP.GNFS.ZS
- ^ http://www.globalissues.org/article/4/poverty-around-the-world#WorldBanksPovertyEste
