האומות המאוחדות
האומות המאוחדות | |||
---|---|---|---|
מפת המדינות החברות באומות המאוחדות לפי סדר הצטרפותן |
|||
|
|||
תחום: | ארגון בינלאומי | ||
מטה הארגון: | מטה האו"ם, שטח בינלאומי במנהטן שבניו יורק | ||
שפה רשמית: | רוסית, סינית, ספרדית, ערבית, צרפתית, אנגלית | ||
חברים: | 193 מדינות חברות | ||
הקמה: | 26 ביוני 1945 - מגילת האומות המאוחדות נחתמת 24 באוקטובר 1945 - אשרורה וכניסתה לתוקף |
||
מזכיר כללי: | המזכיר הכללי באן קי-מון | ||
דף הבית: | www.un.org |
האומות המאוחדות (או בראשי תיבות, האו"ם) הוא ארגון בינלאומי שמטרותיו המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבינלאומי, הביטחון הבינלאומי, התפתחות כלכלית, התקדמות חברתית, זכויות האדם והשגת שלום עולמי. האו"ם נוסד בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים, להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי. האו"ם כולל מספר גופים המסונפים אליו, שהוקמו לצורך השגת ויישום מטרותיו.
נכון לשנת 2011 ישנן 193 מדינות חברות בארגון, כלומר כמעט כל מדינה ריבונית בעולם. האו"ם והארגונים במסגרתו מקבלים החלטות בנושאים מהותיים וניהוליים. בארגון שש זרועות עיקריות: העצרת הכללית (המקום העיקרי שבו מתאספות כל המדינות החברות), מועצת הביטחון (שבה מתקבלות החלטות בנוגע לענייני שלום וביטחון), המועצה הכלכלית חברתית (שמסייעת לקידום שיתוף פעולה ופיתוח בינלאומי בנושאי כלכלה וחברה), המזכירות (שמספקת מחקרים, מידע ועניינים טכניים אחרים שהאו"ם נזקק לו בפעילותו השוטפת), בית הדין הבינלאומי לצדק (הרשות השופטת העיקרית), ומועצת הנאמנות (שכרגע איננה פעילה). לצד הזרועות המרכזיות האלה, פועלות תוכניות וקרנות של האו"ם וכן סוכנויות מיוחדות. הבולטים שבהם ארגון הבריאות העולמי, תוכנית המזון העולמית, ויוניצ"ף, קרן האו"ם לילדים. ראש מערכת האו"ם, העומד בראשות ועדת ראשי הארגונים CEB, הוא המזכיר הכללי. מאז 2007, מכהן בתפקיד זה באן קי-מון מקוריאה הדרומית. בדרך כלל המזכ"ל מכהן שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת, והוא נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם. ארגון האומות המאוחדות ממומן על ידי דמי חבר מהמדינות החברות בו, בעיקר ארצות הברית, גרמניה, ויפן, ונקבעו בו שש שפות רשמיות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לפירוקו של חבר הלאומים הכושל (שהיה קיים בין השנים 1919-1946, ואליו ארצות הברית מעולם לא הצטרפה), הוקם האו"ם בשנת 1945 כדי לשמור על השלום העולמי ולקדם שיתוף פעולה בפתרון בעיות בינלאומיות בנושאי כלכלה, חברה וזכויות אדם. התוכנית הרצינית הראשונה להקמת ארגון בינלאומי חדש נרקמה במשרדי משרד החוץ האמריקאי ב-1939. פרנקלין רוזוולט טבע לראשונה את המונח "אומות מאוחדות" ככינוי לבעלות הברית. השימוש הרשמי הראשון במונח זה היה ב-1 בינואר 1942, כש-26 ממשלות חתמו על האמנה האטלנטית, בה התחייבו להמשך המאמץ המלחמתי[1]. באפריל של שנת 1945, השתתפו 50 ממשלות ומספר ארגונים בלתי-ממשלתיים ב"וועדת האומות המאוחדת בנושא מוסד בינלאומי" בסן פרנסיסקו. בוועידה זו נכתבה ונוסחה מגילת האומות המאוחדות. ב-24 באוקטובר 1945 אושרה המגילה על ידי המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון שעתידה לקום – צרפת, סין, ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית – יחד עם 46 מדינות נוספות, ובכך הוקם ארגון האו"ם. יום זה מצוין כיום האומות המאוחדות. פגישותיה הראשונות של העצרת הכללית, שבה היו נציגים מ-51 לאומים, ושל מועצת הביטחון, התקיימו כבר בינואר 1946 בלונדון[2].
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המונח האומות המאוחדות טבע לראשונה פרנקלין רוזוולט ככינוי לבעלות הברית. השימוש הרשמי הראשון במונח זה היה ב-1 בינואר 1942, כש-26 ממשלות חתמו על האמנה האטלנטית, בה התחייבו להמשך המאמץ המלחמתי[3].
'סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות', (United Nations Relief and Rehabilitation Administration), הידועה בשם אונרר"א (UNRRA)[4], מוסד לסיוע לפליטים ואזרחים של בעלות-הברית במדינות המשוחררות של אירופה והמזרח הרחוק נוסדה רשמית ב- 9 בנובמבר 1943 בבית הלבן בוושינגטון, בהשתתפות 44 נציגים של האומות המאוחדות[5]. בשנת 1946, ניתן השם לארגון האו"ם שנכנס לנעליו של חבר הלאומים.
מבנה האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת האומות המאוחדות מבוססת על חמש זרועות עיקריות (בעבר היו שש – מועצת הנאמנות השעתה את פעילותה בשנת 1994, לאחר הכרזת העצמאות של פלאו): העצרת הכללית, מועצת הביטחון, המועצה הכלכלית חברתית (ECOSOC), המזכירות, ובית הדין הבינלאומי לצדק. הזרועות האלה משקפות שלושה יסודות עליהם מושתת הארגון העולמי: הפיתוח הכלכלי-חברתי, השמירה על השלום והביטחון וההגנה על זכויות האדם. בעשור השני של המאה ה-21 פועלת בנוסף גם המועצה לזכויות אדם, ששודרגה ב-2007 ממעמד של ועדת משנה של אקוסוק. מעמדה של המועצה לא שונה רשמית במגילת האו"ם, ולכן איננו מקביל לשתי המועצות האחרות (מועצת הביטחון והמועצה הכלכלית חברתית).
ארבעה מתוך חמשת המוסדות המרכזיים פועלים במטה האו"ם בניו-יורק: בניין האו"ם, הבנוי על שטח בינלאומי בעיר ניו יורק. בית הדין הבינלאומי לצדק נמצא בהאג, הולנד. סוכנוית מיוחדות אחרות פועלות במשרדי האו"ם השונים בז'נבה (בארמון האומות), וינה, וניירובי. ישנם עוד מוסדות או"ם ברחבי העולם.
שש השפות הרשמיות של האו"ם, שבהן משתמשים בפגישות בין-ממשלתיות ובמסמכים רשמיים, הן ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית, אך במזכירות האו"ם נעשה שימוש בשתי שפות בלבד, אנגלית וצרפתית. ארבע מתוך שש השפות הרשמיות הן השפות הלאומיות של החברות הקבועות במועצת הביטחון (אנגלית היא השפה הרשמית בבריטניה ובארצות הברית דה-פקטו). ספרדית וערבית הן השפות הרשמיות הנפוצות ביותר באו"ם: ספרדית היא השפה הרשמית ב-20 מדינות, וערבית ב-26. חמש מתוך שש השפות הרשמיות נבחרו בעת הקמת האו"ם, ואילו הערבית נוספה בשנת 1973.
העצרת הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – העצרת הכללית של האומות המאוחדות
העצרת הכללית היא מוסד ההתאספות המרכזי של האומות המאוחדות. היא מורכבת מכל המדינות החברות באו"ם, והן נפגשות על בסיס "מושבים" שנתיים. נשיא העצרת נבחר מתוך המדינות החברות. בשבועיים הראשונים של כל מושב שנתי, ניתנת לכל המדינות החברות הזכות לנאום במליאה. באופן מסורתי, המזכ"ל נואם בתחילת כל מושב שנתי, ולאחריו נשיא העצרת. המושב הראשון התכנס בינואר 1946 בלונדון, וכלל נציגים מ-51 מדינות.
בעת הצבעות בעצרת הכללית על שאלות חשובות, יש צורך ברוב של שני שלישים מתוך הנציגים הנמצאים והמצביעים כדי להכריע בשאלה. דוגמאות לשאלות חשובות הן: המלצות בנוגע לשלום וביטחון, צירוף מדינות חברות לוועדות ולזרועות מסוימות של האו"ם, קבלה, השעיה או סילוק של מדינות מהארגון ועניינים תקציביים. כל ההחלטות האחרות מתקבלות על בסיס רוב רגיל. לכל מדינה חברה יש קול אחד. חוץ מענייני קבלה וסילוק מהארגון ועניינים תקציביים, החלטות העצרת אינן מחייבות את המדינות החברות. העצרת יכולה לקבל החלטות שתכליתן לתת המלצות בנוגע לכל נושא תחת טווח השפעתו של האו"ם, מלבד נושאי שלום וביטחון, הנמצאים תחת שיקולה של מועצת הביטחון, ולא העצרת הכללית.
באופן תאורטי, שיטת הבחירות הנהוגה כעת באו"ם, בה ניתן קול אחד לכל מדינה, יכולה לגרום למצב בו נציגים של 8% מאוכלוסיית העולם יעבירו החלטות ברוב הדרוש, של שני שלישים בעצרת הכללית (ראה רשימת מדינות לפי אוכלוסייה). כמו כן, היחס בין תרומתה הכלכלי של חברה בעצרת לבין כוחה בקבלת ההחלטות הכלליות אינו פרופורציונלי. כך לדוגמה, מעמד קולה של ארצות הברית בעצרת שווה למעמד קולם של האיים המלדיביים. באופן כללי, כשליש מהחברות בעצרת הכללית מספקות פחות מאלפית מתקציב האו"ם, כאשר שש מדינות בלבד מספקות כ-85% ממנו.
מועצת הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מועצת הביטחון
תפקיד מועצת הביטחון הוא לשמור על השלום והביטחון בין מדינות. בעוד שזרועות אחרות של האו"ם יכולות רק לקבוע המלצות לממשלות החברות בארגון, למועצת הביטחון יש את הכוח לקבל החלטות מחייבות שהממשלות החברות באו"ם צריכות לבצע[6]. מקרה ידוע של ניצול כוחה של מועצת הביטחון הוא בעניין דרום אפריקה, שעליה הטילה המועצה סנקציות רבות שהחלישו אותה וסייעו בהפלת משטר האפרטהייד בה.
במועצה יכולות להיות חברות עד 15 מדינות, שמתוכן 5 הן חברות קבועות – סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וארצות הברית, והעשר האחרות אינן קבועות. נכון לשנת 2015, המדינות הלא-קבועות במועצת הביטחון הן ליטא, צ'אד, ניגריה, ונצואלה, מלזיה, צ'ילה, ניו זילנד, ספרד, אנגולה וירדן. כל אחת מכהנת כשנתיים, ולאחר שנתיים של כהונה היא עוזבת חשוב לציין שלא כל 10 המדינות עוזבות יחד אלא העזיבה מתבצעת כך שכאשר 5 מדינות עוזבות יש 5 שעדיין נמצאת בתפקיד. לחמש החברות הקבועות יש את היכולת להטיל וטו על החלטות מהותיות (לא פרוצדוריאליות) שהמועצה מקבלת, ובכך למנוע את הוצאתה לפועל. חברה קבועה אינה יכולה להטיל וטו על עצם הדיון בנושא מסוים שאינה מסכימה לו. עשרת המקומות שאינם קבועים במועצת הביטחון נתפסים לתקופה בת שנתיים, על ידי מדינות שנבחרו לכך בעצרת הכללית. הבחירה מתבצעת על בסיס אזורי (מכל אזור בעולם נבחרת מדינה). נשיאות מועצת הביטחון עוברת בין המדינות החברות במועצה מדי חודש, והסבב מתבצע על פי סדר אלפביתי.
המזכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש מזכירות האומות המאוחדות עומד המזכיר הכללי (המזכ"ל), הנעזר בצוות עובדים של אזרחים ממדינות שונות מרחבי העולם. המזכירות מספקת מחקרים, מידע ושירותים שלהם זקוקים הגופים השונים של האו"ם במהלך עבודתם השוטפת. כמו כן המזכירות מבצעת משימות ופעילויות כפי שהורו לה גופים שונים: העצרת הכללית, מועצת הביטחון, המועצה הכלכלית חברתית, וסוכנויות או"ם אחרות. מגילת האו"ם קובעת שעל העובדים המועסקים במזכירות "לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של יעילות, כשירות והגינות". כמו כן מדגישה המגילה את החשיבות שבהעסקת עובדים מכל אזורי העולם.
כמו כן, המגילה קובעת שעל עובדי המזכירות אסור לקבל הוראות משום רשות שאיננה האו"ם. כל המדינות החברות באו"ם מחויבות לכבד את האופי הבינלאומי של המזכירות ולא לנסות להשפיע על עובדיה. האחריות על בחירת צוות העובדים של המזכירות מוטלת באופן בלעדי על המזכ"ל.
המזכיר הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המזכיר הכללי של האומות המאוחדות
המזכ"ל עומד בראש המזכירות, וכמו כן בפועל הוא משמש גם כדובר האו"ם וכמנהיגו. המזכ"ל הנוכחי הוא באן קי-מון, שהחליף את קופי אנאן בשנת 2007. באן קי-מון עתיד לסיים את כהונתו בשנת 2016.
בין תפקידיו של המזכיר הכללי של הארגון: סיוע בפתירת מחלוקות בינלאומיות, ניהול מבצעים בעלי אופי של "שמירת שלום", ארגון ועידות בינלאומיות, איסוף מידע בנוגע ליישומן של החלטות מועצת הביטחון, והתייעצות עם הממשלות החברות בנוגע ליוזמות שונות. המזכ"ל מפעיל מספר תתי-משרדים, העוסקים בנושאים ספציפיים כמו המשרד לתיאום פעולות הומניטריות והמשרד למבצעי שמירת-שלום.
בחזונו ראה רוזוולט את תפקיד המזכ"ל כ"מתווך עולמי". במגילת האו"ם המזכ"ל מתואר כ"מנהל אדמיניסטרטיבי הבכיר"[7], אך עם זאת המגילה מדגישה שהמזכ"ל יכול להביא לפני מועצת הביטחון "כל נושא שלדעתו יכול לסכן את שימור השלום והביטחון הבינלאומיים"[8], ובכך נותנת המגילה לתפקיד המזכ"ל טווח עשייה רחב יותר על הבמה הבינלאומית. תפקיד המזכ"ל התפתח במהלך השנים לדו-תפקידי: מנהל ארגון האו"ם מחד, ודיפלומט ומתווך, המטפל במחלוקות בין מדינות ומוצא הסכמה רחבה בבעיות גלובליות מאידך.
המזכ"ל ממונה על ידי העצרת הכללית, לאחר המלצה של מועצת הביטחון (שבה, כזכור, כל חברה קבועה יכולה להטיל וטו על ההחלטה). העצרת הכללית יכולה תאורטית שלא לבחור באדם שהומלץ על ידי מועצת הביטחון (אם לא יהיה רוב בהצבעה)[9], אך דבר זה מעולם לא קרה. אין קריטריונים ברורים למשרה, אך במהלך השנים התפתחה הנורמה לפיה כל מזכ"ל יחזיק בתפקיד במשך כהונה אחת או שתיים (כהונה אחת היא בת חמש שנים), שיתקיים סבב גאוגרפי בנוגע למקום מוצאו של המזכ"ל ושלעולם לא יהיה מאחת המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון.
מס' | שם | ארץ מוצא | ת. התחלת תפקיד | ת. סיום תפקיד | הערות |
---|---|---|---|---|---|
1 | טריגווה לי | נורבגיה | 2 בפברואר 1946 | 10 בנובמבר 1952 | התפטר. המזכ"ל הראשון מסקנדינביה |
2 | דאג המרשלד | שבדיה | 10 באפריל 1953 | 18 בספטמבר 1961 | נפטר בעודו מזכ"ל |
3 | או תאנט | בורמה (מאז 1989, "מיאנמר") | 10 בנובמבר 1961 | 1 בינואר 1972 | המזכ"ל הראשון מאסיה |
4 | קורט ולדהיים | אוסטריה | 1 בינואר 1972 | 1 בינואר 1982 | במלחמת העולם השנייה שירת כקצין ביחידות וורמאכט שביצעו פשעי מלחמה. |
5 | חוויאר פרז דה קוויאר | פרו | 1 בינואר 1982 | 1 בינואר 1992 | המזכ"ל הראשון מדרום אמריקה |
6 | בוטרוס בוטרוס ראלי | מצרים | 1 בינואר 1992 | 1 בינואר 1997 | המזכ"ל הראשון מאפריקה |
7 | קופי אנאן | גאנה | 1 בינואר 1997 | 1 בינואר 2007 | |
8 | באן קי-מון | קוריאה הדרומית | 1 בינואר 2007 | מכהן |
בית הדין הבינלאומי לצדק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בית הדין הבינלאומי לצדק
בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) נמצא בעיר האג שבהולנד, והוא הזרוע השופטת העיקרית של האומות המאוחדות. הוא הוקם בשנת 1945, והחליף את "בית הדין הקבוע לצדק בינלאומי", שהיה הזרוע השופטת של חבר הלאומים. לבית הדין יש חוקה, והיא מקור כוחו החוקי. החוקה היא חלק בלתי נפרד ממגילת האו"ם[11].
בית הדין שוכן ב"ארמון השלום", בו גם נמצאת "אקדמיית האג לחוק בינלאומי", מרכז פרטי ללימודי החוק הבינלאומי, ואף מספר מבין השופטים הנוכחיים בבית הדין הם בוגרי האקדמייה או מרצים לשעבר. לבית הדין שני תפקידים: לדון במחלוקות שבין מדינות, שכוללות לעתים מקרים של פשעי מלחמה, פלישות מדיניות בלתי-חוקיות, טיהור אתני, ועוד[12], ומתן חוות דעת בסוגיות משפטיות שמופנות אליו על ידי העצרת הכללית או על ידי מועצת הביטחון. בית הדין מורכב מ-15 שופטים שנבחרים במשותף על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון לכהונה בת תשע שנים, שבסיומה ניתן לבחור בהם מחדש. מדי שלוש שנים נערכות בחירות לחמישה שופטים. ההחלטות מתקבלות ברוב קולות של השופטים היושבים בדין, ואם הדעות נחלקות שווה בשווה, לנשיא קול מכריע. כאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין של בית הדין, רשאית מועצת הביטחון לנקוט צעדים כנגד מדינה זו. לחוות דעת אין אופי מחייב.
בית דין המקורב אל ה-ICJ הוא בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), שהחל לפעול בשנת 2002 בעקבות דיונים בינלאומיים שיזמה העצרת הכללית. ה-ICC הוא בית הדין הבינלאומי הקבוע הראשון שמטרתו היא לשפוט את אלו המבצעים את החמורים בפשעים תחת החוק הבינלאומי, כמו פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, ורצח עם. ה-ICC הוא עצמאי מהאו"ם מבחינה ניהולית, כלומר יש לו צוות עובדים ותקציב עצמאי ומנותק מהאו"ם. אך עדיין קיים קשר בין הגופים, מתוקף תפקידם, וישנו "הסכם יחסים" בין ה-ICC והאו"ם, שקובע כיצד מתקשרים שני הגופים זה עם זה מבחינה חוקית[13].
המועצה הכלכלית חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות
המועצה הכלכלית חברתית (ECOSOC) מסייעת לעצרת הכללית בקידום שיתוף פעולה ופיתוח בינלאומי בנושאי כלכלה וחברה. במועצה חברות 45 מדינות, הנבחרות על ידי העצרת הכללית לכהונה בת שלוש שנים. נשיא המועצה נבחר לכהונה בת שנה אחת, ומדינת המוצא שלו תמיד נמנית בין הכוחות הכלכליים הקטנים או הבינוניים מבין אלו של המדינות במועצה. המועצה נפגשת אחת לשנה בחודש יולי, ל"מושב" בן ארבעה שבועות. תפקידיה של המועצה הם בין היתר איסוף מידע, ייעוץ למדינות חברות, ונתינת המלצות. עם זאת, תפקידה העיקרי והחשוב ביותר של המועצה הוא לתאם בין הפעילויות החופפות הנעשות בגופים שונים באו"ם. כמו כן, כוחה של המועצה הוא בהקמת מוסדות וגופים שונים בתחומי הכלכלה, החברה, זכויות האדם, הבריאות וכו'. הקמת גופים אלו מקדמת את הטיפול בבעיות בתחומים הללו ומאפשרת את פיתרונן או הקלתן באופן ממוקד ונמרץ יותר בטרם הוקם הגוף. לפיכך, למועצה יש מספר גופי משנה, ביניהם הוועדה למעמד האישה, הוועדה לזכויות האדם, הוועדה לענייני סחר בינלאומי, הוועדה לאנרגיה מתחדשת וכן נציב האו"ם לענייני פליטים.
ארגונים מתמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קטגוריה:ארגונים המסונפים לאו"ם
ישנם סוכנויות ומשרדי או"ם רבים שמטרתם לפעול בנושאים מסוימים. כמה מהארגונים המוכרים לציבור הם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ארגון המזון והחקלאות, אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם), הבנק העולמי וארגון הבריאות העולמי.
דרך ארגונים אלו מבצע האו"ם את מרבית עבודתו ההומניטרית, כמו תוכניות חיסון המוניות (דרך ארגון הבריאות), מיגור הרעב (דרך תוכנית המזון העולמית), והגנה על אוכלוסייה פגיעה וחסרת בית (דרך נציבות האו"ם לפליטים).
מגילת האומות המאוחדות קובעת שכל אחת מהזרועות המרכזיות באו"ם יכולה להקים "סוכנויות מתמחות" (specialized agencies) שונות, במטרה לבצע דרכה את מטרתה המקורית של אותה זרוע מרכזית.
מס' | ראשי תיבות | דגל | שם הסוכנות | משרדים | ראש הסוכנות | שנת הקמה |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | FAO | ארגון המזון והחקלאות | רומא, איטליה | ז'ק דיוף | 1945 | |
2 | IAEA | הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית | וינה, אוסטריה | יוקיה אמאנו | 1957 | |
3 | ICAO | הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית | מונטריאול, קנדה | ריימונד בנג'מין | 1947 | |
4 | IFAD | הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי | רומא, איטליה | קאניו נוואזה | 1977 | |
5 | ILO | ארגון העבודה הבינלאומי | ז'נבה, שווייץ | ז'ואן סומאביה | 1946 (1919) | |
6 | IMO | ארגון הימאות הבינלאומי | לונדון, הממלכה המאוחדת | את'ימיוס מיטרופולוס | 1948 | |
7 | IMF | קרן המטבע הבינלאומית | וושינגטון די. סי, ארצות הברית | כריסטין לגארד | 1945 (1944) | |
8 | ITU | איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי | ז'נבה, שווייץ | האמדון תור | 1947 (1865) | |
9 | UNESCO | אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם | פריז, צרפת | אירינה בוקובה | 1946 | |
10 | UNIDO | ארגון האו"ם לפיתוח תעשייתי | וינה, אוסטריה | לי יונג | 1966 | |
11 | UPU | איגוד הדואר העולמי | ברן, שווייץ | אדוארד דאיין | 1947 (1874) | |
12 | WB | הבנק העולמי | וושינגטון די. סי, ארצות הברית | רוברט זוליק | 1945 (1944) | |
13 | WFP | תוכנית המזון העולמית | רומא, איטליה | ארת'רין קוזן | 1963 | |
14 | WHO | ארגון הבריאות העולמי | ז'נבה, שווייץ | מרגרט צ'אן | 1948 | |
15 | WIPO | הארגון העולמי לקניין רוחני | ז'נבה, שווייץ | פרנסיס גורי | 1974 | |
16 | WMO | הארגון המטאורולוגי העולמי | ז'נבה, שווייץ | אלכסנדר בדריסקי | 1950 (1873) | |
17 | UNWTO | ארגון התיירות העולמי | מדריד, ספרד | טאלב ריפאי | 1974 |
חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מדינות החברות באומות המאוחדות
עם הצטרפותה של דרום סודאן ביולי 2011, ישנן כעת 193 מדינות חברות באומות המאוחדות. כל המדינות הן מדינות מוכרות[14] וריבוניות.
מגילת האומות המאוחדות מתארת את חוקי הקבלה לארגון[15]:
1. החברות באומות המאוחדות פתוחה לכל המדינות שוחרות-השלום שמקבלות על עצמן את החובות הכתובות במגילה הנוכחית, ושהארגון ראה כי הן יכולות ורוצות להוציא לפועל את החובות הללו. 2. קבלתה הסופית לארגון של כל מדינה החפצה להצטרף לאומות המאוחדות תלויה באישורה של העצרת הכללית, שתקבל החלטה ע"פ המלצותיה של מועצת הביטחון. |
||
G77[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-G77 (Group of 77) היא קואליציה רופפת של מדינות מתפתחות, שיעודה הוא קידום האינטרסים הכלכליים המשותפים לחבריה ויצירת מעמד משותף משופר בניהול משא ומתן באו"ם, מתוקף האינטרסים הקיומיים המשותפים של המדינות הללו. 77 מדינות ייסדו את הארגון, אך הוא הורחב מאז ומונה, נכון ל-2014, 136 מדינות חברות. הארגון נוסד על-פי המודל של ה-G7, שהורחב ל-8 חברות ומכונה G8.
פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמירה על השלום והביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות
לאחר אישורה של מועצת הביטחון, שולח האו"ם כוחות "שמירת שלום" לאזורים בהם קונפליקטים צבאיים בין חמושים נגמרו או הושהו. זאת, כדי לאכוף את תנאי הסכמי הפסקת-האש שהתקבלו, ובכדי לשדל את הצדדים הלוחמים להימנע מחידוש העוינות והלחימה. מאחר שלאו"ם אין צבא משלו, המדינות החברות באו"ם תורמות כוחות צבאיים למשימות שמירת השלום. חיילי כוחות אלו, הנקראים גם "הקסדות הכחולות", מקבלים מדליה בשם "מדליית האומות המאוחדות" (שהיא איננה מדליה צבאית, מכיוון שהאו"ם איננו מדינה ריבונית עם צבא, אלא זו מדליה בינלאומית). "כוחות שמירת השלום", כשלם וכאבסטרקט, קיבלו פרס נובל לשלום בשנת 1988.
מייסדי האו"ם ראו בחזונם את הארגון כפועל למנוע עימותים בינלאומים, ולהפיכת המלחמות העתידיות לבלתי-אפשריות, אך פרוץ המלחמה הקרה הפכה את הסכמי שמירת-השלום קשים ליישום עד בלתי-אפשריים, מכיוון שהעולם התחלק לשני מחנות עוינים. בעקבות סיומה של המלחמה הקרה, נשמעו קריאות בקהילייה הבינלאומית לאו"ם להפוך לסוכנות שמטרתה השגת שלום עולמי – שכן ישנם עשרות עימותים צבאיים בעולם[16]. ואכן, אופיו של האו"ם כ"שומר שלום", שעומעם בעת המלחמה הקרה, חזר והתייצב ככזה לאחריה.
מחקר של תאגיד ראנד משנת 2005 מצא כי בממוצע הצליח האו"ם בכשני שליש ממאמצי שמירת-השלום שלו. המחקר השווה את מאמצי האו"ם לבניית מדינות (צעדים שונים שמטרתם הפלת הרודנות והדיקטטורה, השגת דמוקרטיה וכו') לאלו של ארצות הברית, ומצא ששבעה מתוך שמונת המקרים שבהם התערב האו"ם נמצאים כעת במצב של שלום, לעומת ארבעה מתוך שמונה של ארצות הברית[17]. "הדו"ח לביטחון האדם" שיצא גם הוא בשנת 2005 דיווח על ירידה במספר המלחמות, רציחות-עם ופגיעה בזכויות האדם מאז סוף המלחמה הקרה. הדו"ח הציג הוכחה (אמנם נסיבתית), שאקטיביזם בינלאומי – סוג הפעילות של האו"ם – הוא הסיבה העיקרית לירידה במספר העימותים המזוינים מאז סוף המלחמה הקרה[18]. בהיסטוריה של האו"ם ניתן למצוא גם מצבים בהם הארגון לא רק פעל לשמירת השלום אלא השתתף בעימות עצמו, לדוגמה במלחמת קוריאה (בה כוחות או"ם לקחו חלק משמעותי בלחימה עצמה), ובמלחמת המפרץ הראשונה.
האו"ם גם נתפס כאחראי לכמה כשלונות בתחום. במקרים רבים המדינות החברות במועצת הביטחון כשלו בהשגת החלטה במועצה, או שכשלו באכיפתה, בעיה הנובעת מאופיו בינלאומי של הארגון. וויכוחים ואי-הסכמות בדיוני מועצת הביטחון בנוגע לפעולות והתערבויות צבאיות נתפסו בעולם ככשלונות ישירים של המאמץ להשגת השלום, כגון אי-מניעת רצח העם ברואנדה[19], אי-שליחת סיוע הומניטרי וההתערבות בכללה במלחמת קונגו השנייה, אי-ההתערבות בטבח סרברניצה, אף על פי שבמקום היו חיילי או"ם עם הסמכות להשתמש בכוח, הכישלון בשליחת מזון לאנשים המתים מרעב בסומליה, הכישלון ביישום החלטות מועצת הביטחון הקשורות לסכסוך ישראלי-פלסטיני, והכישלון המתמשך במניעת רצח העם, ואף שליחת סיוע, בדארפור. חיילים מכוחות שמירת השלום של האו"ם אף הואשמו באונס ילדים, התעללות מינית ושידול לזנות במהלך מבצעי "שמירת שלום" שונים, החל משנת 2003: בקונגו[20], האיטי[21][22], ליבריה[23], סודאן[24], בורונדי וחוף השנהב[25]. דורי גולד, שגריר ישראל לאו"ם בעבר, ביקר בשנת 2004 את מדיניות ה"רלטיביזם המוסרי" של האו"ם, לדבריו. כמו כן, הגדיר דורי את הזמנת יאסר ערפאת לנאום בפני העצרת הכללית בשנת 1998 כ"נקודת השפל בהיסטוריית האומות המאוחדות".
בנוסף לשמירה על השלום, האו"ם פעיל ומעודד התפרקות מנשק. במקור, מגילת האו"ם בשנת 1945 כללה פיקוח (רגולציה) על כלי נשק, וכללה דרכים להגבלת המשאבים הכלכליים והאנושיים היוצרים כלי נשק[26]. אך למרות זאת, הנשק הגרעיני הופיע בעולם שבועות בודדים לאחר החתימה על המגילה, וכתוצאה מכך נעצרו באופן מוחלט כל הניסיונות להגבלת הנשק, והרעיונות על פירוק העולם מנשק נגוזו. לעומת זאת תשומת הלב עברה לנשק הגרעיני, והחלטה הראשונה של המושב הראשון של העצרת הכללית ביקשה הצעות ספציפיות ל"סילוק הנשקים האטומיים מצבאות מדינתיים, וכל נשק אחר המסוגל להשמדה המונית"[27]. עוד דוגמאות לפעילות האו"ם בנושא ההתפרקות בנשק הן האמנה למניעת ניסויים גרעיניים, אמנת החלל החיצון, והאיסור על השימוש בנשק כימי ובמוקשים.
זכויות אדם וסיוע הומניטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאבק למען זכויות האדם היה אחת הסיבות המרכזיות להקמת האו"ם. זוועות מלחמת העולם השנייה ורצח העם שחווה העולם במאה העשרים הובילו להסכמה רחבה ובינלאומית, קונצנזוס, שהארגון החדש חייב לפעול למניעת טרגדיות דומות בעתיד. אחת מהמטרות הראשוניות הייתה ליצור מסגרת חוקית שבה יישמעו וידונו תלונות בנושאי זכויות אדם, ואף לפעול בנושא. מגילת האו"ם מחייבת את כל המדינות החברות לקדם "כבוד אוניברסלי לזכויות האדם ושמירה עליהן" ובנוסף קובעת המגילה שעל כל המדינות "לפעול ביחד ולחוד" על מנת לקיים את הנאמר לעיל. ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אומצה על ידי העצרת הכללית בשנת 1948 כסטנדרט שעל כל המדינות מוטלת החובה להשיג, אך אין להכרזה אופי חוקי מחייב. העצרת הכללית דנה באופן קבוע בנושאים הקשורים לזכויות האדם.
האו"ם ומוסדותיו הם הגורם המרכזי המקיים ומיישם את העקרונות הכתובים ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". לדוגמה, האו"ם תומך ומסייע למדינות בתהליך המעבר למשטר דמוקרטי, על ידי סיוע טכני בביצוע בחירות חופשיות והגונות, שיפור הרשות השופטת, ניסוח חוקת המדינה, הדרכת פקידי ממשל בנושאי זכויות אדם, והפיכת תנועות צבאיות למפלגות פוליטיות. פעולות אלו תרמו באופן משמעותי להפצת הדמוקרטיה ברחבי העולם. האו"ם עזר לערוך בחירות במדינות ללא עבר דמוקרטי בכלל, או עבר מועט, כגון אפגניסטן ומזרח טימור. האו"ם גם מקדם את זכות האישה להשתתף באופן מלא בחיים הפוליטיים, הכלכליים, והחברתיים של מדינתה. האו"ם מקדם את זכויות האדם דרך בריתות וחוזים שהוא עורך, ומתייחס לתלונות ספיצפיות בנושאים אלו בעצרת הכללית, מועצת הביטחון, ובית הדין הבינלאומי לצדק.
מטרת מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, שהוקמה בשנת 2006[28], היא להתייחס ולטפל במקרים של הפרת זכויות אדם. המועצה היא ממשיכה של קודמתה בתפקיד, "נציבות האו"ם לזכויות אדם" (שהפסיקה לפעול בעקבות ביקורת נגדה על כך שחברי הוועדה עצמם באים ממדינות שאינן מבטיחות זכויות אדם[29]). במועצה יש 47 חברים, המחולקים לפי אזורים גאוגרפיים, המכהנים בתפקיד לתקופה של שלוש שנים. מועמד למועצה חייב לקבל את הסכמת רוב העצרת הכללית. גם מועצת זכויות האדם של האו"ם לקתה בחוליים של קודמה והואשמה פעמים רבות בהטייה אנטי-ישראלית, צביעות והעלמת עין מהפרת זכויות אדם חמורות של מדינות לא-מערביות.
בשיתוף פעולה עם ארגונים אחרים, כדוגמת הצלב האדום, מספק האו"ם מזון, מים לשתייה, מקלט ושירותים הומניטריים אחרים לאוכלוסיות הסובלות מרעב, שנעקרו מבתיהם בעקבות מלחמה, או שנפגעו בעקבות אסון. הזרועות ההומניטריות המרכזיות באו"ם הן "תוכנית המזון העולמית" (שעוזרת להאכיל יותר ממאה מיליון אנשים בשנה, ב-80 ארצות), ונציבות האו"ם לפליטים, המפעילה פרויקטים ביותר ב-116 מדינות.
פיתוח חברתי וכלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האו"ם מעורב ותומך בפיתוח העולם בערוצי הכלכלה והחברה, למשל על ידי ניסוח "יעדי הפיתוח של המילניום". ארגונים כמו ארגון הבריאות העולמי, "תוכנית האו"ם לאיידס", "הקרן הגלובלית למלחמה באיידס, שחפת ומלריה" הם בין המוסדות המובילים בקרב נגד המחלות ברחבי העולם, ובמיוחד במדינות עניות.
האו"ם מקדם התפתחות עולמית גם דרך ארגונים וסוכניות המקורבים אליו. לדוגמה, הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הם מוסדות עצמאיים מתמחים, המתפקדים רק כ"משקיפים" במסגרת האו"ם. (בתחילה היו מנותקים מהאו"ם, לפי הסכם ברטון-וודס[30]). מדי שנה מפרסם האו"ם את מדד הפיתוח האנושי, המדרג את מדינות העולם לפי מדדים של עוני, אוריינות, חינוך, תוחלת חיים ומדדים נוספים.
יעדי הפיתוח של המילניום (קישור חיצוני): |
|
|
"יעדי המילניום לפיתוח" הם שמונה יעדים שכל 192 מדינות האו"ם הסכימו לנסות להשיג עד שנת 2015[31]. יעדים אלו הוכרזו בפסגת המילניום בספטמבר 2000.
פעילויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות פעילותו של האו"ם, מעל 80 קולוניות השיגו עצמאות מדינית[32]. העצרת הכללית אימצה את ה"הכרזה על הענקת עצמאות למדינות ועמים שנשלטו על ידי מעצמות" בשנת 1960 ללא קולות שהצביעו נגד, אך כל המדינות שהיו אימפריות קולוניאליות נמנעו. דרך הקמת "ועדת האו"ם לדה-קולוניזציה"[33] שהוקמה בשנת 1962 הקדיש האו"ם תשומת לב רבה לדה-קולוניזציה, וכן תמך במדינות חדשות שקמו כתוצאה מתנועות ויוזמות תוך-מדינתיות להגדרה עצמית. התהליך התרחש במדינות אירופה, באסיה, ובאפריקה, כמו גם באזורים אחרים בעולם, למשל הים הקריבי ואיים באוקיינוס השקט.
האו"ם נוהג להכריז על מועדים בינלאומיים, שהם תקופות זמן המוקדשות להתעמקות בנושא מסוים חשוב בעל השלכה ועניין בינלאומיים. מועדים אלו הפכו, בעזרת האו"ם, לכוחות חזקים הדוחפים ומעלים למודעות בעיות ונושאים מסוימים לרמת תודעה בינלאומית, כגון יום האיידס העולמי, יום כדור הארץ, יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, ויום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
- ערך מורחב – קטגוריה:מועדי האומות המאוחדות
מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה | תרומה (באחוזים, מתוך התקציב) |
---|---|
ארצות הברית | 22.00% |
יפן | 16.624% |
גרמניה | 8.577% |
בריטניה | 6.642% |
צרפת | 6.301% |
איטליה | 5.079% |
קנדה | 2.977% |
ספרד | 2.968% |
סין | 2.667% |
מקסיקו | 2.257% |
שאר המדינות | 23.908% |
האו"ם ממומן על ידי תרומות מדודות והתנדבותיות הניתנות לארגון על ידי המדינות החברות בו. העצרת הכללית מאשרת את התקציב הדו-שנתי הרגיל וקובעת הערכות תרומה לכל מדינה חברה. ההערכות מבוססות בהרחבה על היכולת היחסית של כל מדינה לתרום לארגון, ההכנסה הלאומית הגולמית, ומותאמות ומשתנות לפי החובות שיש למדינה, או הכנסה לנפש נמוכה[35]. העצרת משתמשת גם במדד הפיתוח האנושי כדי לקבוע את ההערכות.
העצרת קבעה עיקרון לפיו האו"ם לא יהיה תלוי באופן גורף במדינה חברה אחת כדי לממן את פעילותו. לכן ישנה "תקרת" תרומה, שקובעת את הסכום המקסימלי, באחוזים מתוך כלל התקציב, שכל מדינה חברה יכולה לתרום לתקציב. בשנת 2000, העצרת שינתה את התקרה בעקבות שינויים כלכליים גלובליים, והתקרה ירדה מ-25% ל-22%. ארצות הברית היא היחידה שמגיעה בתרומתה לתקרה זו. בנוסף לסכום מקסימום, העצרת קבעה גם סכום מינימום, "רצפת תרומה" לכל מדינה. כל מדינה חברה חייבת לתרום לפחות 0.001% מהתקציב הדו-שנתי.
התקציב השנתי לשנים 2008-09 מוערך בכ-4.19 מיליארד דולר, כלומר קצת יותר מ-2 מיליארד דולר לשנה (ראה טבלה המפרטת את התורמים המרכזיים).
ישנן תוכניות מיוחדות של האו"ם שאינן נכללות בתקציב הרגיל (כמו יוניצ"ף ותוכנית המזון העולמית), והן ממומנות על ידי תרומות התנדבותיות מממשלות החברות באו"ם. רוב התרומות הן בכסף, אך לפעמים נתרמות לארגונים סחורות חקלאיות ומוצרים שונים. משום שארגונים אלו מבוססים על תרומות, ואינן מקבלים תקציב מהאו"ם, רוב הארגונים הללו סובלים ממחסור כבד בעת מיתונים כלכליים. ביולי 2009, תוכנית המזון העולמית דיווחה שהיא נאלצה להפסיק מספר משירותיה מפני שהתקציב היה קטן מדי[36]. בשנת 2010, קיבלה תוכנית המזון פחות מרבע מהתקציב הדרוש לפעילותה.
האו"ם וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – יחסי ישראל-האו"ם
ארגון האומות המאוחדות היה זה שגילה נכונות להקמת מדינת ישראל על-פי תוכנית החלוקה. החלטה זו התקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, ומהווה מאז יום היסטורי לציונות בכלל, ולמדינת ישראל בפרט. ההכרה בישראל כחברה מן המניין לא הייתה מהיום הראשון להקמתה. טרם קבלתה כחברה רשמית הופעלו שלל לחצים מצד המעצמות, ברית המועצות וארצות הברית, כאשר כל אחת מהן ניסתה לנכס לעצמה את הכנסתה של ישראל לארגון. דבר שכזה, לסברתן, יכול היה לעזור בקירובה של ישראל לאחת מהן, דבר שהיה לו פוטנציאל להשפעה אסטרטגית עצומה ולקידום מדיניותן במזרח התיכון. ב-11 במאי 1949, הפכה מדינת ישראל לחברה ה-59 במספר של האו"ם, כאשר 37 מדינות הצביעו בעד צירופה, 13 התנגדו ו-9 נמנעו. המובילה העיקרית לקבלתה של ישראל כחברה הייתה ברית המועצות.
ברבות השנים התקבלו במסגרת האסיפה הכללית של האו"ם מספר החלטות שפגעו בתדמיתה של ישראל ובהצדקת פעולותיה בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה ובשטחי אויב בעתות מלחמה וצרכים מבצעיים, לבנון וסוריה. כך, לדוגמה, ב-17 באוקטובר 1975 קיבלה עצרת האו"ם החלטה להשוואת תפיסת "הציונות" לתפיסה גזענית (החלטה 3379). רק בדצמבר 1991 ביטלה העצרת את אותה החלטה שנויה במחלוקת (החלטה 4686). כמו כן, קיבלה עצרת האו"ם החלטה לשלוח את סוגיית בניית גדר ההפרדה לידי בית הדין הבינלאומי בהאג כאשר ב-9 ביולי 2004 התפרסמה החלטתם של 14 משופטיו, במסגרתה הואשמה ישראל בהפרת החוק הבינלאומי וביצירת תנאים למשבר הומניטרי.
מערכת היחסים בין ישראל לבין האו"ם רווית אירועים, חלקם חיוביים אך רובם שליליים. כך לדוגמה, כל אחת מ-16 מהחלטותיה של מועצת זכויות האדם של האו"ם התקבלה כנגד מדיניות צה"ל בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה. מה שמונע פעמים רבות ממוסדות האו"ם לקבל החלטות גינוי ונקיטת צעדים אופרטיביים נגד מדיניותה של ישראל היא זכות הווטו האמריקאית שמעניקה לישראל מעטפת הגנה פעם אחר פעם. רבות מהצעות הגינוי כנגד ישראל הן פרי יוזמתה של הקואליציה האיסלאמית בעצרת הכללית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוניפי"ל - כוח האו"ם הזמני בלבנון
- אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים
- ממשלה עולמית
- מודל האו"ם
- או"ם שמום
- סין באומות המאוחדות
- צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה
- ציונות זו גזענות
- פסגת המילניום
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
- האתר הרשמי של האומות המאוחדות
- מתנדבי האומות המאוחדות
- הדף של האומות המאוחדות בפייסבוק
- האומות המאוחדות, באנציקלופדיה ynet
- חיים איסרוביץ, או"ם שמום?, באתר nrg, 15 בספטמבר 2005
- עין על האו"ם - אתר ביקורת (באנגלית)
- תיעוד ישיבות - העצרת הכללית, מועצת הביטחון ועוד (באנגלית)
- אבא אבן בדיוני עצרת האו"ם, יומני כרמל נובמבר 1949 (התחלה 1:20)
- משה שרת בדיוני עצרת האו"ם על ירושלים, יומני כרמל ינואר 1950
- תערוכת האומות המאוחדות ברחובות, יומני כרמל יולי 1951 (התחלה 1:17)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "האומות המאוחדות". וילטון, דיוויד.
- ^ "אבני דרך בארגון האו"ם".
- ^ "האומות המאוחדות". וילטון, דיוויד
- ^ להבדיל מאונר"א
- ^ אונרר"א באתר יד ושם
- ^ פרק 5, סעיף 25 במגילת האומות המאוחדות. כל המדינות החברות באו"ם קיבלו על עצמן את המגילה.
- ^ מגילת האו"ם, סעיף 97 (באנגלית)
- ^ מגילת האו"ם, סעיף 99 (באנגלית)
- ^ תהליך מינויו של המזכיר הכללי
- ^ מזכירים כלליים של האומות המאוחדות בעבר
- ^ חוקת בית הדין הבינלאומי לצדק
- ^ בית הדין, בית הדין הבינלאומי לצדק
- ^ "הסכם בין בית הדין הפלילי הבינלאומי לאומות המאוחדות" (קובץ PDF). (אנגלית)
- ^ קוסובו וטאיוון, שהן מדינות שאינן מוכרות באופן מלא על ידי הקהילייה הבינלאומית, לא מוכרות על ידי האו"ם.
- ^ מגילת האו"ם, פרק 2, סעיף 4
- ^ רשימה של העימותים והמלחמות כעת, אתר "globalsecurity"
- ^ תאגיד ראנד, קובץ PDF: "תפקידו של האו"ם בבניית מדינות: מקונגו ועד עיראק
- ^ המרכז לביטחון האדם. "הדו"ח לביטחון האדם לשנת 2005"
- ^ "עם נבגד - תפקיד המערב ברצח העם ברואנדה", ביקורת ספר, הספר המלא ב-Google Books
- ^ "האשמות כנגד האו"ם על התעללות מינית בקונגו"
- ^ "חיילי האו"ם מתמודדים עם האשמות של התעללות בילדים"
- ^ "טענות על התעללות כנגד כוחות שמירת השלום בהאיטי"
- ^ "עובדי סיוע בליבריה נאשמים בהתעללות מינית"
- ^ "צוות של האו"ם נאשם באונס ילדים בסודאן"
- ^ "שומרי שלום מתעללים בילדים"
- ^ מגילת האו"ם, סעיף 26
- ^ החלטות שהתקבלו במושב הראשון של העצרת הכללית. אפשר גם לראות צילום של ההחלטה עצמה כאן. (קובץ pdf, אנגלית)
- ^ החלטה מספר 251, המושב ה-60 של העצרת הכללית
- ^ "בושת האומות המאוחדות"
- ^ "אודות - הבנק הלאומי והאומות והמאוחדות"
- ^ "יעדי המילניום"
- ^ מדינות ללא שלטון עצמי
- ^ אתר הוועדה
- ^ הערכת תרומות המדינות לתקציב 2009 - קובץ Pdf.
- ^ הודעה לעיתונות בנושא
- ^ "לתוכנית המזון אין מספיק כסף"
האו"ם | ||
---|---|---|
חברים | מדינות החברות באומות המאוחדות | |
ארגוני האו"ם | העצרת הכללית - מועצת הביטחון - המועצה הכלכלית חברתית - מועצת הנאמנות - המזכירות - בית הדין הבינלאומי לצדק | |
החלטות האו"ם | החלטות העצרת הכללית - החלטות מועצת הביטחון | |
ערכים נוספים | מגילת האומות המאוחדות - קריאות לשינויים במועצת הביטחון של האו"ם |
זוכי פרס נובל לשלום | ||
---|---|---|
1901–1925 | דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטינג, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברליין, דוז (1925) | |
1926–1950 | בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950) | |
1951–1975 | ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבינלאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974) • סחרוב (1975) | |
1976–2000 | ויליאמס, מגוואייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000) | |
2001 ואילך | האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) |
מזכ"לי האומות המאוחדות | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
גלאדווין ג'ב (זמני) | טריגווה לי | דאג המרשלד | או תאנט | קורט ולדהיים | חוויאר פרז דה קוויאר | בוטרוס בוטרוס ראלי | קופי אנאן | באן קי-מון |
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי | |||
---|---|---|---|
|