תעלת סואץ

תעלת סואץ בתצלום לווין של נאס"א

מפה מוגדלת

מיקום התעלה. התעלה חוסכת את הקפת יבשת אפריקה

ספינת מלחמה אמריקנית משייטת בתעלה

פירוט מעבר האניות בתעלה, עיתון החבצלת, ספטמבר 1871

חוף פורט סעיד בעת מעבר ספינת טילים אח"י תרשיש (סער 4) בתעלה, 15 דצמבר 1979

תעלת סואץ (בערבית: قناة السويس) היא תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, ממערב למדבר סיני ומשמשת למעבר אוניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי וים סוף, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון, לבין העיר סואץ בדרום. רוחבה של התעלה נע בין 100 ל-200 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים.

חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהצורך להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער, ובכך לקצר ולהוזיל משמעותית את הדרך.

התעלה מהווה כיום את קו הגבול בין יבשת אסיה ליבשת אפריקה. בין מלחמת ששת הימים (1967) ועד לנסיגה הישראלית מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים (1980‏-1982), הייתה התעלה גם קו הגבול בין ישראל למצרים.

ב-6 באוגוסט 2015 נחנכה תעלת סואץ החדשה המקבילה לתעלה הקיימת ואורכה 72 ק"מ‏. בכך מתאפשרת תנועה דו-סטרית של אוניות. תקוות המצרים שהתעלה הכפולה תניב הכנסה של כ-13 מיליארד דולר בשנה, כפליים מן ההכנסה הנוכחית ותייצר מאות אלפי משרות חדשות.

כריית התעלה

בתוואי התעלה היו כבר ניסיונות קודמים לכריית מעבר ימי. אולם התעלות שנחפרו נסתמו בחול. הרומאים עשו שימוש באזור למעבר של סירות קטנות וקראו לו תעלת הפרעונים.

כריית התעלה הנוכחית החלה ב-25 באפריל 1859 ונמשכה 10 שנים עד 1869. הכרייה נוהלה על ידי חברה צרפתית בראשותו של פרדיננד דה לספס עבור ממשלות מצרים וצרפת. על-פי הערכות שונות, כמיליון וחצי פועלים מצרים הועסקו בעבודות הבנייה וכ-125,000 מהם מתו תוך כדי העבודות, בעיקר מכולרה. החיבור הימי בין מפרץ סואץ לים התיכון נוצר ב-15 באוגוסט 1869. התעלה נחנכה בטקס חגיגי בהשתתפות נציגים רמי מעלה מכל העולם ב-16 בנובמבר 1869, ונפתחה רשמית לשיט ב-17 בנובמבר במשט חגיגי בן שלושה ימים מפורט סעיד לפורט איברהים שבסואץ. בראש המשט, שכלל 68 כלי שיט מכל העולם, עמדה ה"איגל" הצרפתית, ועל סיפונה הקיסרית אז'ני דה מונטיז'ו, אשתו של נפוליאון השלישי. מאוחר יותר מכרה ממשלת מצרים את חלקה בתעלה לממלכה המאוחדת, על מנת להחזיר הלוואות בינלאומיות. כתוצאה מכך, נכנסו כוחות בריטים לאזור ב-1882 על מנת לשמור על האינטרסים הבריטיים, והחלה ההגמוניה הבריטית על מצרים. ב-1888, אמנת קושטא קבעה שתעלת סואץ תשרת באופן שווה את כל המדינות גם בזמן מלחמה. בריטניה ומצרים חתמו ב-1936 על הסכם שיאפשר נוכחות של הצבא הבריטי בתעלה למשך 20 שנים.

התעלה ומלחמות ישראל ומצרים

בתחילת שנות ה-50, עם התקרבות המועד לסיום תקופת ההסכם, נערכו שיחות בין הבריטים לבין המצרים בנוגע להמשך נוכחות הצבא הבריטי. בשל החשש לחופש השיט הישראלי, ישראל יזמה מבצע הונאה (הידוע בכינויו העסק הביש) שמטרתו הייתה לגרום לסכסוך בין מצרים לבריטניה וצרפת, באמצעות יצירת רושם של פעילות מחתרת מצרית כנגד מוסדות מערביים וכך למנוע את פינוי הצבא הבריטי. מבצע זה כשל ולבסוף הכוחות הבריטים נסוגו ב-18 ביולי 1956.

בעקבות רצונו של גמאל עבד אל נאצר לגייס כספים לבניית סכר אסואן, הכריזה מצרים על הלאמת התעלה ב-26 ביולי 1956, ואסרה על אוניות ישראליות לעבור בה. בתגובה, תכננו הממלכה המאוחדת וצרפת את מבצע מוסקטר לכיבוש אזור התעלה בתאום עם ישראל. על פי התכנון המוקדם בין הממלכה המאוחדת וצרפת, כבשה ישראל את חצי האי סיני ובתוך שבוע הגיעה עד לקו המים. לאחר כניסתה של ישראל למלחמה, פלשו כוחות צרפתיים ובריטיים למצרים על-פי ההסכם, וכבשו חלקים ממנה, כאשר מטרתם הייתה להחזיר לידם את השליטה בתעלה ולהפיל את שלטונו של נאצר. בתגובה, טיבעו המצרים אוניות בתעלה וחסמו אותה ומדינות ערב שיבשו את אספקת הנפט לעולם. כהמשך להשתלשלות האירועים, לחצה ארצות הברית מדינית וכלכלית על הממלכה המאוחדת לסגת ממצרים. לאחר סיום הקרבות הכריז האו"ם על תעלת סואץ כרכוש מצרים.

בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967, נסגרה התעלה למעבר אוניות. בסיום המלחמה היוותה התעלה את קו הפסקת האש בין ישראל למצרים.

בתקופת מלחמת ההתשה התנהלו חילופי אש משני צידי התעלה, והוקמו מעוזים ישראלים כחלק מקו בר לב בצידה המזרחי של התעלה.

בתחילת מלחמת יום הכיפורים צלח הצבא המצרי את התעלה לכיוון חצי האי סיני, ובעקבות זאת התנהלו קרבות קשים בין צה"ל לצבא המצרי. לאחר שצה"ל צלח אף הוא את התעלה לכיוון מערב, התנהלו קרבות קשים משני עברי התעלה. במהלך מלחמת יום הכיפורים נפלו או ננטשו כל המעוזים הישראלים לאורך תעלת סואץ, למעט מעוז בודפשט שהיה על שפת הים התיכון. כחלק ממבצע אבירי לב, נחסמה התעלה לחלוטין על ידי גשר יבשתי שנבנה על ידי חיל ההנדסה.

תעלת סואץ נפתחה מחדש למעבר אוניות (כולל אוניות ישראליות) רק ב-1975, בעקבות ביצוע הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב-1974, ובמסגרתו נסוגה ישראל משתי גדות התעלה, הוצבו כוחות שמירת השלום של האו"ם בחצי האי סיני, ולאחר שהתעלה נוקתה והורחבה, היא הוכשרה מחדש לשיט.

התעלה במאה ה-21

השיט בתעלה מתבצע בשיירות ואורך בין 11 ל-16 שעות, כשביום אחד עוברות בה כ-80 אוניות: שתי שיירות מדרום לצפון, ושיירה אחת בכיוון ההפוך. השיירות חולפות זו על פני זו באגם המר הגדול ובסמוך לעיר קנטרה. מדי שנה עוברות בתעלה כ-20,000 ספינות בנפח מטען של כ-400 מיליון טונות, המהווים כ-10% מתנועת הספינות בעולם. התעלה מאפשרת מעבר ספינות בהדחק של עד 150,000 טון, עם שוקע גוף של עד 20 מטר. קיימות תוכניות להעמיק את התעלה כדי לאפשר מעבר אוניות אף בשוקע של 22 מטר בעתיד, דבר שיאפשר מעבר של מיכליות ענק בתעלה‏.

ביולוגיים ימיים הביעו חשש שבעקבות העמקת התעלה יעברו מינים נוספים של בעלי חיים ימיים מים סוף לים התיכון, ויגרמו להכחדה של מינים קיימים. כבר היום ידוע על מינים רבים של בעלי חיים שהיגרו צפונה דרך התעלה במה שקרוי הגירה לספסית. תופעת המדוזות המטרידה בחופי ישראל מציינת פן גלוי של ההגירה הזו.

מצרים חפרה תעלה מקבילה, להרחבת היקף השיט, במסגרת הפרויקט תעלת סואץ החדשה. זו נחנכה באוגוסט 2015.‏

איומים ביטחוניים

לאחר ההפיכה במצרים ב-2011, החלו גורמי טרור וג'יהאד להתפשט בחצי האי סיני, עובדה המשפיעה על ביטחון אזור התעלה. ב-2 בספטמבר 2013 הודיעה רשות תעלת סואץ המצרית כי בלמה ניסיון של ארגון טרור לפגוע בתנועת הספינות בתעלה‏.

ראו גם

• אמנת קושטא
• פרשת הספינה בת גלים
• הצי הצהוב
• סואצמקס
• אאידה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תעלת סואץ בוויקישיתוף

• רשות תעלת סואץ (באנגלית)
• תעלת סואץ, באנציקלופדיה ynet
• נתונים אודות תעלת סואץ (באנגלית)
• אתר מפורט על בניית תעלת סואץ באתר ה-Fondation Napoléon
• על הסינדרום הלספסיאני - הגירת בעלי חיים ימיים מים סוף לים התיכון - מאת ד"ר דני גולני באתר מט"ח
• אשכול הגירה לספאסיאנית, באתר הידען
• סואץ וגם סואס באתר האקדמיה ללשון
• תקוות ואתגרים בדרך לתעלת סואץ החדשה - מגזין המזרח הקרוב, 3 בינואר 2015
• תיעוד: תעלת סואץ מאז 1869, באתר ynet‏