אמנת מאסטריכט
אמנת מאסטריכט (רשמית, האמנה על האיחוד האירופי) נחתמה ב-7 בפברואר 1992 במאסטריכט, הולנד, בין חברי הקהילה האירופית, ונכנסה לתוקף ב-1 בנובמבר 1993, תחת מועצת דלור. האמנה הובילה ליצירת האיחוד האירופי, והייתה התוצאה של דיונים נפרדים על איחוד כלכלי ופוליטי.
האמנה הובילה ליצירתו של האירו, והציגה את מבנה שלושת העמודים (עמוד הקהילה, עמוד מדיניות החוץ והביטחון (CFSP), ועמוד המשפט והפנים). עמוד מדיניות החוץ והביטחון נבנה על יסוד שיתוף הפעולה האירופאי הפוליטי (EPC), אך הוא הוכנס תחת סמכות האמנה והורחב. עמוד המשפט והפנים כלל שיתוף פעולה באכיפת החוק, משפט פלילי, עניינים משפטיים אזרחיים, מקלט והגירה. האמנה הפכה לאבן היסוד של הבנק המרכזי האירופי - הסמכות המוניטרית העליונה של האיחוד האירופי ומנהיג המדיניות המוניטרית של האירו.
במקור, הקהילה האירופית (EC) עסקה בעיקר בעניינים כלכליים וענייני סחר. למועצה האירופית ובית הדין האירופי לצדק, שניהם עצמאיים מהממשלות של חברי הקהילה, היה הרבה כוח במערכת. לפרלמנט האירופי, שנבחר ישירות על ידי אזרחי המדינות החברות בקהילה, גם היה כוח מסוים, והממשלות השונות שלטו בשאר הכוח. שיטה זו נקרא שיטת הקהילה, או על-לאומיות, מכיוון שלמוסדות הבינלאומיים שלא נשלטו ישירות על ידי היה הרבה כוח והשפעה, וניתן היה לכפות החלטות על חברים בקהילה על ידי דעת הרוב.
יוזמי האמנה שאפו להרחיב את סמכויותיה בתחום מדיניות החוץ, הביטחון ועניינים פליליים בתוך הקהילה האירופית. אולם, מדינות חברות רבות חשבו כי נושאים אלה רגישים מדי כדי שיתנהלו בידי הקהילה האירופית, וכי ההשפעה של הממשלות בנושאים אלה צריכה להיות גדולה יותר מההשפעה של הקהילה האירופית בהם. לפיכך, הציעו שיטה בין-ממשלית, ולא על-לאומית. מדינות חברות אחרות חששו כי שיטה כזו תאיים על הכוח של המוסדות הבינלאומיים העצמאיים (המועצה האירופית, בית המשפט האירופי לצדק והפרלמנט האירופי) ביחס לעניינים הכלכליים שאז נדונו על ידי הקהילה האירופית. לפיכך, פותח המבנה של שלושת העמודים על מנת להפריד בין הנושאים המסורתיים של הקהילה האירופית – הנושאים הכלכליים – לבין הנושאים הביטחוניים, המדיניים והפליליים.
אמנת מאסטריכט נחתמה ב-7 בפברואר 1992 במאסטריכט שבהולנד, שם התקיימו דיונים סופיים בדצמבר 1991. האמנה הכנסה לתוקף ב-1 בנובמבר 1993, ותוקנה ושופרה על ידי אמנות מאוחרות יותר.
אישור האמנה לא היה פשוט בכמה מהמדינות. משאל עם בצרפת תמך באמנה ברוב קטן מאוד – 51.05% תמכו בו, ודנמרק דחתה את האמנה המקורית. בבריטניה, האישור נעשה על ידי הפרלמנט הבריטי, שם "מורדי מאסטריכט" כמעט הפילו את ממשלתו של ג'ון מייג'ור בשל נושא זה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסכם רומא (1957)
- אמנת לוקסמבורג (1986)
- אמנת אמסטרדם (1997)
- אמנת ניס (2004)
- אמנת ליסבון
