סנקט פטרבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לנינגרד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סנקט פטרבורג
Санкт-Петербу́рг

Coat of Arms of Saint Petersburg (2003).svg
סמל העיר

Flag of Saint Petersburg Russia.svg
דגל העיר

SPB Collage 2014-2.jpg
מדינה / טריטוריה Flag of Russia.svg  רוסיה
אובלסטי Flag of Leningrad Oblast.svg  מחוז לנינגרד
ראש העיר גאורגי פולטאבצ'נקו
שטח 1,439 קמ"ר
תאריך ייסוד 27 במאי 1703
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

5,028,000‏  (נכון ל-2013)
5,400,000‏  (נכון ל-2002)
3594 נפש לקמ"ר (נכון ל-2013)
קואורדינטות 59°56′00″N 30°20′00″E / 59.9333333333333°N 30.3333333333333°E / 59.9333333333333; 30.3333333333333קואורדינטות: 59°56′00″N 30°20′00″E / 59.9333333333333°N 30.3333333333333°E / 59.9333333333333; 30.3333333333333
אזור זמן UTC +3
http://eng.gov.spb.ru
http://www.st-petersburg.ru/en
לחצו כדי להקטין חזרה
איראן טורקמניסטן הרפובליקה העממית של סין קזחסטן אוזבקיסטן מונגוליה יפן קוריאה הצפונית הרפובליקה העממית של סין נורבגיה דנמרק גרמניה שבדיה ארצות הברית פינלנד קירגיזסטן גאורגיה טורקיה ארמניה אזרבייג'ן אוקראינה פולין ליטא לטביה אסטוניה בלארוס נורבגיה מחוז סחלין מחוז קמצ'טקה המחוז היהודי האוטונומי מחוז פרימוריה מחוז חברובסק טובה (רפובליקה) חקסיה מחוז קמרובו אלטאי (רפובליקה) מחוז אלטאי מחוז נובוסיבירסק מחוז אומסק מחוז טיומן מחוז טומסק בוריאטיה מחוז עבר הבאיקל מחוז אמור מחוז מגדן המחוז האוטונומי צ'וקוטקה מחוז אירקוטסק רפובליקת סאחה-יקוטיה מחוז קרסנויארסק המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ המחוז האוטונומי חנטי ומנסי (יוגרה) מחוז סברדלובסק מחוז צ'ליאבינסק מחוז קורגן מחוז אורנבורג המחוז האוטונומי של הניינץ רפובליקת קומי בשקורטוסטן מחוז פרם מחוז וולוגדה קרליה (רפובליקה) מחוז מורמנסק מחוז ארכנגלסק מחוז קלינינגרד סנקט פטרבורג מחוז לנינגרד טטרסטן אודמורטיה מחוז קירוב מחוז קוסטרומה מחוז סמרה מחוז פסקוב מחוז טבר מחוז נובגורוד מחוז ירוסלבל מחוז סמולנסק מוסקבה מחוז מוסקבה מחוז ולדימיר מחוז איוואנובו מארי אל צ'ובשיה מורדוביה מחוז פנזה מחוז ניז'ני נובגורוד מחוז אולייאנובסק מחוז סראטוב מחוז בריאנסק מחוז קלוגה מחוז טולה מחוז ריאזאן מחוז אוריול מחוז ליפצק מחוז וורונז' מחוז בלגורוד מחוז קורסק מחוז טמבוב מחוז וולגוגרד מחוז רוסטוב מחוז אסטרחן קלמיקיה דאגסטן אדיגיה מחוז קרסנודאר קאראצ'אי-צ'רקסיה קברדינו-בלקריה מחוז סטברופול צפון אוסטיה - אלניה אינגושטיה צ'צ'ניהSaint Petersburg in Russia (special marker).svg
אודות התמונה

סנקט פטרבורג (או: סנט פטרסבורג, ברוסית: Санкт-Петербу́рг, בעבר: לנינגרד) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). תושבי העיר מכנים אותה בקיצור פטרבורג או פיטר (Питер). העיר שוכנת בצפון-מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנֶבָה.

סנקט פטרבורג היא מרכז תרבותי אירופי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כעיר נמל ופתח למסחר עם אירופה.

העיר נוסדה במאי 1703 על ידי הצאר פיוטר הגדול כ"חלון לאירופה" ושימשה כעיר הבירה מ-1712 ועד 1918. היא חדלה לשמש עיר הבירה לאחר מהפכת אוקטובר, כאשר הבירה שבה למוסקבה. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-4.7 מיליון תושבים והיא בירת מחוז לנינגרד.

שם העיר השתנה מספר פעמים בהיסטוריה, ואת שמה הנוכחי מבטאים אנשים בדרכים שונות. כשנוסדה העיר, היא נקראה על שם פטרוס הקדוש. פיוטר הגדול בחר להשתמש בתחילית "סנקט" ובסיומת "בורג" שמקורן בגרמנית, ובכך רצה לשוות לעיר אופי בינלאומי. בשנת 1914 שונה שמה לפטרוגרד (ברוסית: Петроград), ובשנת 1924 שונה שמה ללנינגרד (ברוסית: Ленинград) על שם ולדימיר לנין. ב-1991 היא שבה וקיבלה את השם "סנקט פטרבורג", לאחר משאל עם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של סנקט פטרבורג
המרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Petersburg-square.jpg
כיכר הארמון, מבט מחלון של הארמיטאז'
מדינה Flag of Russia.svg  רוסיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6
קואורדינטות 59°57′00″N 30°19′00″E / 59.95°N 30.316666666667°E / 59.95; 30.316666666667 
Leningrad1978.jpg

הקמת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצאר פיוטר הראשון כבש במלחמה הצפונית הגדולה את אזור אינגריאן (מידי השבדים) בשנת 1703 ומאז החלה לבנות עיר חדשה במטרה של "לקרוע חלון לאירופה" (דהיינו- מוצא לים). פיוטר קרא לעיר על שם השליח פיוטר הקדוש, השם המקורי SanktPiterburh היה למעשה חיקוי להגייה ההולנדית Sint Petersburg, פיוטר חי ולמד לתקופה מסוימת בהולנד.

בניית העיר החלה בזמן מלחמה. המבנה הראשון שנבנה היה מבצר הידוע כיום כמבצר פטרופבלובסקיה ואשר נשא את השם המקורי SanktPiterburh. המבנה נבנה באי הארנבים, בגדה הימנית של נהר הנֶבָה, מספר קילומטרים ביבשה מהמפרץ. אדמת הביצה שהקיפה את המבצר עברה ייבוש, והעיר נפרסה כלפי חוץ מתוך המבצר, בהשגחתם של מהנדסים גרמנים שהוזמנו לרוסיה על ידי הצאר.

פיוטר אסר על בניית מבנים מאבן בכל רוסיה מחוץ לגבולות העיר, על מנת שכל סתתי האבן ברוסיה יבואו לסייע בבניית העיר. בניית העיר החדשה הייתה כרוכה בסבל לא יתואר להמוני העובדים שהועסקו בתנאי כפייה. על פי הערכות כ-30 אלף מהם מתו במהלך הבנייה.

הסופר דוסטוייבסקי כינה אותה "העיר המלאכותית ביותר בעולם" בשל מיקומה כיד היוצאת אל הים הבאלטי, ואילו הסופר אלכסנדר פושקין קרא לה "החלון אל אירופה".

העיר הייתה גם בסיס חיל הים של הצאר, המוגן על ידי האי המבוצר קרונשטאדט, שנבנה מיד לאחר תום עבודות הבנייה בעיר שיזם הצאר. האדם הראשון שבנה את ביתו בעיר היה קורנליוס קרואיס, מפקד הצי הבלטי. כיום משמש בסיס הצי הרוסי במקום כמטה חיל הים הרוסי, ואילו נמל הבית של הצי הבלטי שוכן בקלינינגרד.

הצאר פיוטר, שקיבל השראה מהערים ונציה ואמסטרדם, חזה שסירות ואוניות יהיו אמצעי התעבורה הבלעדיים בתעלות העיר, ולכן הורה שלא ייבנה גשר קבוע מעל נהר הנֶבָה. הוראה זו שונתה בשנת 1850, עת הותרה בנייתם של גשרים נפתחים מעל הנהר.

הפיכתה לבירת רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1712 הפכה העיר לבירת האימפריה הרוסית, והעברת משרדי הממשלה אליה נתנה דחיפה גדולה להתפתחותה. בהמשך הפכה פטרבורג למרכז התרבות הרוסית ופרחו בה התיאטרון, הבלט, הפעילות הספרותית, המוזיקלית, והמדעית. כל גדולי סופרי רוסיה במאה ה-19 חיו באופן זמני או קבוע בעיר. במשך המאה ה-18 וה-19 בנתה האליטה הרוסיה בצורה פזרנית את העיר, משאירה אחריה ארמונות רבים ששרדו עד היום. העיר סבלה ממספר רב של שטפונות, הנורא שבהם היה ב-7 בנובמבר 1824 כאשר המים עלו 4.21 מטרים מעל מפלס המים הרגיל.

במאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג למרכז התסיסה החברתית והמהפכנית ברוסיה, בין השאר בגלל הימצאותם של פועלי התעשייה בקרבה משמעותית לאצולה הרוסית בעיר. אך גם בשל גידולה העצום של העיר במאה ה-19 וביטול צמיתות האיכרים על ידי צאר אלכסנדר השני ב-1861. בתי מגורים נבנו בפאתי העיר וצמחו תעשיות חדשות, עד סוף המאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים באירופה.

עם התפתחות התעשייה צמחו תנועות פועלים קיצוניות, ותנועות סוציאליסטיות היו אחראיות להתנקשויות באנשי אצולה רבים, בהם גם של הצאר אלכסנדר השני שנרצח באחד מרחובות העיר בשנת 1881.

בתקופת המהפכה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1905 פרצה המהפכה הרוסית הראשונה (הידועה בתור מהפכת 1905) בעיר, שהתרחבה למחוזות רבים אחרים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שינה הצאר ניקולאי השני את שם העיר ב-31 באוגוסט 1914, מסנקט פטרבורג שהיה בעל צליל גרמני לפטרוגראד (ברוסית: העיר של פיוטר) שהיה בעל צליל סלאבי יותר; דבר שהיה אמור להעלות את המורל של העם הרוסי.

ב-1917 החלה המהפכה הרוסית (השלב הראשון בפברואר 1917) בשלב הראשון הורדת הממשל הצארי והקמת שני מרכזי כוח פוליטיים (הממשלה הזמנית וסובייט פטרוגראד). ב-25 באוקטובר פרצו הקומוניסטים את ארמון החורף בעיר, מקום מושבה של הממשלה הזמנית, ותפסו את השלטון.

החלה מלחמת האזרחים הרוסית. בגלל קרבתם של הכוחות האנטי-מהפכניים (הצבא הלבן) והמצב הפוליטי המעורער אולץ המנהיג הבולשביקי ולדימיר לנין להימלט למוסקבה, בירתה הקודמת של רוסיה, ב-5 במרץ 1918. מהלך זה נראה בהתחלה כזמני (וכך הוא הוצג) אבל מוסקבה נשארה הבירה עד עצם היום הזה. העברתה של הבירה למוסקבה הביאה להגירה המונית אל הבירה החדשה ועד 1920, אוכלוסייתה של העיר קטנה לכדי שליש. ב-24 בינואר 1924 שלושה ימים לאחר מותו של לנין, קיבלה העיר את השם לנינגרד לכבודו. מהלך זה נראה אז כסוג של התנערות מהרקע האימפריאליסטי של העיר.

המצור על לנינגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המצור על לנינגרד

בזמן מלחמת העולם השנייה נמשך המצור על לנינגרד, על ידי כוחות הוורמאכט של גרמניה הנאצית, מה-8 בספטמבר 1941 עד ל-27 בינואר 1944, לאורך 29 חודשים רצופים. היטלר הורה באופן מפורש להחריב את העיר עד היסוד ולא לקבל כניעה - כלומר להביא למותם של מיליוני תושבי העיר. מפקדי הוורמאכט במקום לא הסתייגו כלל, אלא הרחיבו הנחיות כלליות אלו לפקודות מפורשות ומפורטות: פגיעה באספקת המים, המזון והדלק בכוונה להביא לרעב, לצד פקודות לא לקבל שום כניעה מצד אזרחי העיר, ולירות על מנת להרוג אזרחים המבקשים להיכנע או לברוח מהעיר הנצורה.‏[1]
הכוחות הגרמנים יחד עם משתפי הפעולה (בהם הפינים) מנו כ-750,000 נפש ואילו הכוחות הרוסים כולל משמר אזרחי מנו כמיליון נפש. במשך זמן זה הוקמה "הדרך לחיים" מעל אגם לאדוגה (שהיה קפוא במשך רוב השנה) אבל היה פתוח לתקיפות אוויריות ורק כאחת מתוך שלוש משאיות שהושמה למשימה הגיעה ליעדה. במשך המלחמה נהרגו כ-800 אלף תושבים מתוך שלושה מיליון - שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר מעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית, ואולי בכלל. בעקבות העקשנות ההירואית של תושבי העיר, הייתה סנקט פטרבורג העיר הסובייטית הראשונה שקיבלה את מעמד עיר גיבורים.

לאחר המלחמה נבנתה מחדש העיר בעזרת הציורים הישנים של מבניה והעיר חזרה להיות מרכז תרבותי ואינטלקטואלי כבעבר. במרכז העיר הוקמה "כיכר הניצחון", לזכר המלחמה והמצור, וכן הוקם לזכרם ב-Poklonnaya Gora שבמוסקבה "פארק הניצחון", ובו היכל זיכרון עם 900 פגזים מוארים, כנגד מספר ימי המצור על סנקט פטרבורג.

העיר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הפרסטרויקה החל בברית המועצות גל של החזרת שמות קודמים למקומות ששמם שונה. ב-12 ביוני 1991 נערך בעיר משאל עם שבו החליטו תושבי העיר להחזיר את השם המקורי "סנקט פטרבורג", עם תמיכה של 54% אחוזים. ההחלטה נכנסה לתוקף באישור המועצה העליונה של רוסיה ב-6 בספטמבר באותה השנה. שמות הרחובות, הפארקים והארמונות חזרו גם כן לשמם המקורי. אך במשאל עם נוסף שנערך בחרו המקומיים להשאיר את שם המחוז "מחוז לנינגרד" מהתקופה הסובייטית ולא לשנותו.

אקלים ומיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנקט פטרבורג היא העיר הצפונית ביותר בעולם מבין הערים בעלות אוכלוסייה של יותר ממיליון איש. היא ממוקמת בצפון-מערב רוסיה על שפת הים הבלטי בשפך נהר הנֶבה. הגובה מעל פני הים במרכז העיר הוא 1-5מ'. סנקט פטרבורג היא עיר בעלת אקלים קר ולח. מספר ימי השמש במהלך השנה הוא כ-62 בלבד. הטמפרטורה היומית הממוצעת עומדת על 17.8° ביולי, ו־−7.7° בינואר.


מזג אוויר בסנקט פטרבורג
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) -4.8 -4.6 0.0 7.4 14.7 19.4 22.0 20.1 14.5 7.7 1.6 -2.5 8.1
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -10.5 -10.6 -6.9 -0.2 5.7 10.8 13.9 12.5 7.9 2.8 -2.4 -7.3 1.4
משקעים ממוצעים (מ"מ) 37 30 34 33 37 57 77 80 69 66 55 50 625
מקור: Погода и климат

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מושל סנקט פטרבורג, מועצת סנקט פטרבורג

העיר סנקט פטרבורג היא עיר פדרלית שבראשה עומד מושל סנקט פטרבורג המנהל את מועצת סנקט פטרבורג המכונה רשמית ממשלת העיר והמושל מכונה רשמית ראש ממשלת סנקט פטרבורג.

לצד ממשלת העיר פועלת המועצה המחוקקת של סנקט פטרבורג, כפרלמנט עירוני, המחוקקת חוקים עירוניים ובלבד שאלה אינם נוגדים את חוקת רוסיה. כך למשל קיים חוק עירוני לפיו אסורה מכירת משקאות אלכוהוליים לאחר השעה 23:00 בלילה.

בגלל חשיבותה ההיסטורית של העיר וקרבתה לאירופה, תפקיד מושל העיר נהנה מיוקרה רבה, שאין מקבילה לה ברוסיה למעט תפקיד ראש עיריית מוסקבה.

אתרים ומוקדי תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר היא אחד מאתרי התיירות המרכזיים והחשובים ברוסיה. על פי מיטב המסורת הנורדית, נבנתה העיר בשטח גדול, ורובה הוא אזורי פארקים, תעלות ואגמים. שטח העיר הוא כ-1439 קמ"ר, מה שעושה אותה לעיר השנייה בגודל שטחה באירופה עבור מעל למיליון תושבים, לאחר לונדון. העיר גדולה בשטחה פי שניים מניו יורק ופי 18 מפריז. סנקט פטרבורג היא העיר הצפונית ביותר הכוללת יותר ממיליון תושבים. בשנת 1990 הוכרז המרכז ההיסטורי של העיר (לראשונה לאחר נפילת מסך הברזל בברית המועצות), שלפעמים נקרא גם המוזיאון החוץ-מבני של נאו קלאסיציזם, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

סנקט פטרבורג היא עיר בעלת רקע תרבותי ואדריכלי עשיר. הופעתה המלכותית של העיר היא תוצאה של שלל פרטי אדריכלות, בהם: שדרות ישרות ורחבות, שטחים פתוחים, פארקים וגנים, גדרות מתכת מקושטות, פסלים ואנדרטות. בניגוד לרוב הערים העתיקות באירופה שהלכו והתפתחו לאורך השנים בצורה טבעית, סנקט פטרבורג נבנתה מלכתחילה עם תכנון קפדני ותוך הקצאת משאבים אדירים.

כחלק מהתכנון, הוזרמו מי נהר הנֶבָה דרך עשרות תעלות, אשר משתלבות במרקם המרכז העירוני עם גשריהם ומעגניהם. תעלות מים אלה מוסיפות לאווירה המיוחדת השוררת בעיר ובזכותן הוענק לה הכינוי "ונציה של הצפון".

בין שפע המוזיאונים נמנה הארמיטאז' השוכן ברובו בארמון החורף של הצארים ובעל אוסף ציורים מן המפורסמים בעולם. אתרים הראויים לציון הם בין היתר קתדרלת יצחק (איסאקייבסקי סאבור) ומנזר אלכסנדר נֶבסְקִי שבו קבורים גדולי הספרות הרוסית. בקתדרלת פטר ופול קבורים רבים מבני משפחת המלוכה (בית רומנוב), כיכר הארמון עם עמוד אלכסנדר.

בעיר פעילים כ-40 תיאטראות, ביניהם תיאטרון מרינסקי, שהוא אחד מבתי האופרה הבולטים בעולם. בתיאטרון זה שוכנת גם אחת מלהקות הבלט המוכרות בעולם - " בלט קירוב". העיר היא ביתה של "אקדמיה וגנובה" שהוא מבתי הספר לבלט הטובים בעולם.

בין יצירות האדריכלות מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19 נמנים מבצר פטר ופאול הקדושים הממוקם על אי השולט על שפך הנהר והנמל, מכון סְמוֹלְנִי, שדרת נֶװְסְקִי, בניין הבורסה באי וָסִילְײֵבְסְקִי, כיכר הדקבריסטים, רחוב האדריכל רוֹסִי, כיכר האמנויות. בשנת 1960 הוקמה אנדרטת זיכרון פִיסְקָרֵבְסְקָאיָה לזכר נספי מלחמת העולם השנייה והמצור. בשנים 1950 - 1980 הוקמו שכונות מגורים, בנייני ממשל וציבור.

בשיא הקיץ מתרחשת בעיר תופעת הלילות לבנים, ואשר במהלכה השמש שוקעת מתחת לקו האופק למשך פרק זמן קצר, ועל כן חשיכה של ממש איננה משתררת כלל ועיקר. בתקופה זו מתרחשים בעיר פסטיבלים רבים, שהידוע בהם הוא פסטיבל הלילות הלבנים.

הגדה האנגלית - רחוב אופנתי על גדת נהר הנבה; ברקע נראת קתדרלת איסק הקדוש

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מתגוררים 5,028,000 תושבים (2013). סנקט פטרבורג הינה העיר השנייה בגודלה ברוסיה והרביעית באירופה. על פי מפקד אוכלוסין כלל רוסי שנערך בשנת 2010, נמצא כי בעיר מתגוררים בני יותר מ-200 לאומים, וביניהם: רוסים (95.5%), אוקראינים (1.52%), בלארוסים (0.9%), טטרים (0.73%) ויהודים (0.57%). כ-7.89% מהאוכלוסייה לא הגדירו את השתייכותם האתנית.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי יסוד העיר ב-1703 הותר להתיישב בה רק ליהודים שהמירו דתם, או לפי היתר מיוחד מהצאר. באופן אירוני, המפקד הראשון של משטרת סנקט פטרבורג היה דווקא יהודי מומר בשם אנטואן דיווער. אחרי חלוקת פולין ב-1795 לעיר הגיע משלחת יהודית כדי לדון בזכויותיהם של אחיהם, למעשה הם הניחו את היסוד לקהילה היהודית. ב-1893 נבנה בית הכנסת קורל הגדול, שהכיל 1,200 מקומות. ב-1917 בעקבות מהפכת פברואר בוטלו כל ההגבלות להתיישבות היהודית בעיר. אחרי שנה זו הקהילה גדלה משמעותית. רבה האחרון של הקהילה היהודית היה הרב דוד קצנלבוגן (1847-1930). כמזכיר הקהילה שימש י. גינצבורג (1871 - 1942).

בשנת 1930, עם מותו של הרב דוד קצנלנבוגן, בית הכנסת הגדול נסגר, אך נפתח שוב בעקבות פניות חברי הקהילה. כרב הקהילה בין 1934 - 1936 שימש מנדל גלוסקין, אחריו הרב אברהם בן ראובן לובנוב מ-1943 עד 1973. ב-1978 כחלק מהכנות לאולימפיאדה במוסקבה שופץ בית הכנסת כאחד ממוקדי התיירות בעיר. בשנות השמונים כרב בית הכנסת נבחר יפים לויטיס. ב-1989 חודשה הפעילות הקהילתית. ב-1990 נפתח בית ספר יהודי על ידי מיכאל קוריץ. כרב העיר מכהן הרב מנחם פבזנר שהגיע לעיר ב-1992, מאז 1997 הוא בתפקידו הנוכחי. נשיא הקהילה היהודית בעיר הוא מרק גרוברג.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנה ריד: לנינגרד, טרגדיה של עיר במצור, עמ' 116-120.


Flag of Russia
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ברוסיה

המכלול הארכיטקטוני של לאוורת השילוש-סרגייב בסרגייב פוסאדכנסיית העלייה לשמים בקולומנסקויהדרבנטהמכלול ההיסטורי ותרבותי של איי סולובצקיהרצועה הקורונית (עם ליטא) • מנזר פראפונטובמנזר נובודוויצ'יהמכלול ההיסטורי והאדריכלי של הקרמלין של קאזאןהמרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשוריםהאתרים ההיסטוריים של נובגורודהמרכז ההיסטורי בירוסלבלקיז'יהקרמלין והכיכר האדומה במוסקבההקשת הגאודזית של שטרובה (עם תשע מדינות אחרות) • האתרים הלבנים בוולדימיר ובסוזדלסיחוטה-אליןהרי הזהב של אלטאיימת באיקלהמערכת הטבעית באי וראנגלאגם אובס נואור (עם מונגוליה) • היערות הבתוליים בקומיהרי הגעש של קמצ'טקההקווקז המערבירמת פוטוראנה * המתחם ההיסטורי והארכאולוגי בבולגר