קטאר

מדינת קטאר دولة قطر
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	א-סלאם אל-אמירי ("המנון האמירות")
יבשת	אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב
שפה רשמית	ערבית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	דוחה 25°18′N 51°32′E
משטר	מונרכיה
ראש המדינה - אמיר - ראש ממשלה	אמיר תמים בן חמד אאל ת'אני עבדאללה בן נאסר בן ח'ליפה אאל ת'אני
הקמה - עצמאות - תאריך	מבריטניה 3 בספטמבר 1971
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	11,586 קמ"ר  166 בעולם זניח
אוכלוסייה‏ (הערכה ליולי 2014) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	2,123,160 נפש  145 בעולם 183.25 נפש לקמ"ר 67 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 12.5% גילאי 15 - 24 13.4% גילאי 25 - 54 69.9% גילאי 55 - 64 3.4% גילאי 65 ומעלה 0.9%
תמ"ג‏ (הערכה לשנת 2014) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	323,200 מיליון $  50 בעולם 152,226 $ 2 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏ (2013) - דירוג עולמי	0.851  31 בעולם
מטבע	ריאל קטארי ‏ (QAR)
אזור זמן	UTC +3
סיומת אינטרנט	.qa
קידומת בינלאומית	974

מפת קטאר

קטאר (בערבית: دولة قطر‏, תעתיק מדויק: דַּוְלַת קַטַר, הטעמה מלעילית) היא אמירות קטנה בצפון-מזרח חצי האי ערב.

קטאר שוכנת בחצי אי היוצא צפונה מחצי האי ערב אל מימי המפרץ הפרסי. גבולה היבשתי היחיד הוא עם ערב הסעודית השוכנת לדרומה, ומיצר ים צר מפריד בינה לבין מדינת האי בחריין ממערב.

משפחת אאל ת'אני שולטת בקטאר מאז המאה ה-18. האמירות, שהייתה במאה ה-20 מדינת חסות של האימפריה הבריטית, זכתה לעצמאות מלאה ב-1971.

המשטר בקטאר הוא מלוכה אבסולוטית, שבראשה עומד מאז 2013 האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני. מערכת החוק נשענת על חוקי השריעה המוסלמיים.

אוכלוסיית קטאר מוערכת ב-2 מיליון נפש, אך רק מיעוט קטן מתוכה, כ-15%, הם אזרחי המדינה, והיתר הם מהגרי עבודה. אזרחי קטאר הם ערבים, סונים ברובם.

כלכלת קטאר מתבססת בעיקר על הפקת נפט וגז טבעי. התוצר המקומי הגולמי לנפש בקטאר הוא מן הגבוהים בעולם.

במאה ה-21 מגבירה קטאר את מעורבותה בענייני המזרח התיכון, בין היתר באמצעות ערוץ הטלוויזיה רב-ההשפעה אלג'זירה. בשנת 2009 נקבע כי מונדיאל 2022 יערך בקטאר

היסטוריה

בקטאר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מלפני כמה אלפי שנים. עם זאת, במקורות הערביים מוזכרת קטאר רק מהמאה התשיעית.

במאה ה-18 נתפסה קטאר על ידי משפחת אאל ת'אני, שבאה מתוך חצי האי ערב, כבשה את בחריין, והשתלטה גם על קטאר.

האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ונטשה אותו בתחילת מלחמת העולם הראשונה. בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות עד הכרזתה כעצמאית בשנת 1971.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קטאר

מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיקה משפחת ת'אני (آل ثاني) בשלטון במדינה, כאשר בראש המדינה עומד האמיר בן משפחת ת'אני.

מבחינה פוליטית, קטאר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קדמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.

החוק הבסיסי בקטאר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטאר, והעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.

בקטאר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2006 (Freedom in the World 2006) מציין את קטאר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1-7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות.

זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטארית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת ת'אני.

ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, את אביו האמיר ח'ליפה בן חמד בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אלג'זירה שבסיסה בקטאר צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ויחסית בלתי מצונזר בארצות ערב.

ב-25 ביוני 2013, בנאום טלוויזיוני, העביר האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בן ה61, את השלטון לבנו הרביעי תמים בן חמד אאל ת'אני בן ה33. העברת השלטון עברה בשלום, וזכתה לברכתם של בני משפחת השלטון.

יחסים עם ישראל

קטאר קיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל עד לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2008, אז הורתה לראש הנציגות הישראלית לשוב לישראל. קטאר הסכימה להשאיר את משרדי הנציגות בידי ישראל, ובהם פעלו שני עובדים מקומיים. באוגוסט 2011 החליטה ישראל לסגור נציגות זו עקב פעילותה האנטי-ישראלית של קטאר וקשריה העמוקים עם ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, שבמסגרתם ביקר תכופות בדוחא ח'אלד משעל והועבר לארגון סיוע כספי בהיקף של כמיליון אירו בשנה. לפי דו"ח של משרד החוץ הישראלי, קטאר פעלה לעידוד ולמימון תביעות משפטיות נגד ישראל בכל הנוגע למשט לעזה, כמו גם להכפשת ישראל באמצעות רשת הטלוויזיה אלג'זירה המשמשת במה להתבטאויות אנטי ישראליות חריפות, לרבות השאיפה למחיקת ישראל מהמפה. ממשלת ישראל החליטה גם לאסור על שיתוף פעולה בין קטאר לתעשיות הביטחוניות הישראליות ולמנוע רכש נוסף של מוצרים צבאיים ונשק ישראלי מתקדם על ידי קטאר.‏

כלכלה

כלכלת קטאר מבוססת בעיקר על הנפט, שנתגלה בה בשנת 1939, ועל הגז הטבעי. בשל העושר הרב המופק מהנפט, לצד האוכלוסייה המצומצמת, התמ"ג לנפש בה הוא במקום השני בעולם, ועומד על 92,536 דולר לנפש (2012)‏. הממשלה עושה מאמצים לפתח ענפי כלכלה נוספים, כגון התעשייה, התיירות והבנקאות.

שיעור האינפלציה בקטאר כ-2.3%, ושיעור האבטלה כ- 2.7%. חובה החיצוני של קטאר הוא 17.5 מיליארד דולרים.

כוח העבודה שלה עומד על כ- 140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי המופעלים על ידי קטארגז, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטאר עומד על כ-10%.

במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. הנמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטאר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.

בשנת 2005 הוקמה קרן "QIA" במטרה לבסס את כלכלת קטאר על ידי התרחבות לתחומי השקעות שונים, כולל רכישות נכסים וחברות בעיקר במדינות זרות. מאז שהוקמה החלה הקרן במסע רכישות והיא גדלה בקצב מהיר.

גאוגרפיה

קטאר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.

קטאר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכל אדמה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים.

פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פורים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים בעיקר מדברי, חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. המשאבים הטבעיים של קטאר הם נפט, גז טבעי ודגים.

אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטאר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים. שוררות בה תמיד סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.

נתונים מספריים נוספים

• קו החוף: 563 קילומטרים
• אקלים: בעיקר מדבר; חם ויבש; לח ולוהט בקיץ
• פני הקרקע:בעיקר שטוח ועקר (חסר פוריות של צמחים), מכוסה ברובו מדבר, ומכוסה גם בחול ובחצץ
• קיצוניות גובה:
  • הנקודה הנמוכה ביותר - המפרץ הפרסי, 0 מטרים
  • הנקודה הגבוהה ביותר - קוריאן אבו אל באול, 103 מטרים
• משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי ודגים
• שימוש אדמה:
  • אדמה ראויה לעיבוד: 1%
  • אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
  • שדה מרעה תמידי: 5%
  • יערות: 0%
  • אחרים: 95%
• סכנות תמידיות: ערפל, סופות חול ואבק
• סביבה - מים: מקורות מים מתוקים מצומצמים; חסרים מים הראויים לשתייה; התלות במים מתוקים דרך התפלה גדלה ומתגברת.

שפות

השפה הרשמית במדינה היא ערבית.

ראו גם

• קטאר איירווייז
• איחוד האמירויות הערביות

קישורים חיצוניים

• משרד החוץ הקטארי
• הכול על קטאר, באתר "שטיינהרט קציר"
• מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• דורון פסקין, מכונת הכסף מקטאר שמניעה את חמאס, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2014
• אייל להמן ורועי קייס, קטאר, מסע למעצמה הקטנה בעולם, באתר ynet‏, 28 ביולי 2014
• אשר שכטר, המדינה בעלת אלף הפרצופים: מה בעצם רוצה קטאר מחיינו?, באתר TheMarker‏, 1 באוגוסט 2014
• חמאס ומדיניות החוץ של קטר, מגזין המזרח הקרוב, 27 ביולי 2014

הערות שוליים

מדינות המזרח התיכון
איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · קפריסין · תימן פורטל: המזרח התיכון

מדינות המפרץ הפרסי
איראן · איחוד האמירויות הערביות · בחריין · כווית · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר

חברות הליגה הערבית
איחוד האמירויות הערביות • איי קומורו • אלג'יריה • בחריין • ג'יבוטי • הרשות הפלסטינית • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מאוריטניה • מצרים • מרוקו • סודאן • סומליה • סוריה (מושעית) • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • קטאר • תוניסיה • תימן