משה ספדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה ספדיה

משה סַפְדִּי‏ה (Moshe Safdie, מבוטא "סַפְדִּי"; נולד ב-14 ביולי 1938) הוא אדריכל ומתכנן ערים ישראלי-קנדי בעל שם עולמי. שמו קשור בתכנון מספר פרויקטים ציבוריים רחבי-היקף ובולטים בקנדה, ישראל ומדינות נוספות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספדיה נולד בחיפה, ובגיל צעיר עקרה משפחתו למונטריאול שבקנדה. הוא למד אדריכלות באוניברסיטת מקגיל במונטריאול ואת התמחותו עשה תוך עבודה אצל האדריכל הנודע לואיס קאן בפילדלפיה. בפרסומו הגדול הראשון זכה כאשר פרויקט "הביטאט 67'" (Habitat `67), אותו תכנן כעבודת המאסטר שלו, נבחר להיבנות במסגרת התערוכה העולמית "אקספו 67'" במונטריאול.

לאחר מלחמת ששת הימים משפחתו של ספדיה הייתה מהראשונות להתיישב ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. הוא תכנן את הקומפלקס של ישיבת פורת יוסף ואת המרחב בין רחבת הכותל המערבי והרובע היהודי, הציע עיצוב מחדש של רחבת הכותל המערבי והשתתף בתחרות על עיצוב רחוב היהודים ברובע היהודי‏[1]. בשנת 1974 החליטה ועדת שרים למנות ועדה של אדריכלים לדון בתוכניתו לעיצוב מחדש של רחבת הכותל המערבי‏[2], אולם בסופו של דבר התוכנית נגנזה, בין השאר בגלל התנגדות של חוגים דתיים‏[3].

בשנת 1976 החל ספדיה ללמד אדריכלות באוניברסיטת הרווארד שבמסצ'וסטס, אשר בקרבתה הקים את משרדו הראשי. הוא מחזיק במשרדים בבוסטון, בטורונטו ובירושלים. ביולי 1978 התמנה לראש מחלקת מינוי ערים בהרווארד‏[4].

בשנות ה-70 נבחר ספדיה להיות חלק מן הצוות המתכנן של מתחם ממילא בירושלים, בפרויקט שיקום רחב היקף של שכונת הגבול המוזנחת, שלאחר איחוד ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים מצאה עצמה בלב העיר ומקשרת בין העיר העתיקה לירושלים המערבית. תוכניתו של ספדיה הייתה שנויה במחלוקת, היות ששיקמה מעט מאוד מן המבנים המקוריים וכללה בעיקר את הריסת השכונה תוך פינוי תושביה, והקמת פרויקט נדל"ן יוקרתי על חורבותיה. ביצוע התוכנית התעכב והתארך שנים רבות מסיבות שאינן קשורות לספדיה, ורק בשנת 2011 הושלם.

בשנות ה-90 נבחר ספדיה לתכן את החלק האווירי של פרויקט נתב"ג 2000, שהושלם בשנת 2004. כמו כן תכנן את מבנה המוזיאון החדש ביד ושם, שנחנך בשנת 2005 והשתתף בתכנון העיר מודיעין. שמו של ספדיה נכרך גם בתוכנית ספדיה השנויה במחלוקת; תוכנית מתאר עירונית להרחבת העיר ירושלים מערבה. לתוכנית קמו מתנגדים רבים, בעיקר מצד גורמי שמירת הנוף והטבע, המתנגדים לכירסום בשטחים הפתוחים והירוקים שבמערב העיר. לבסוף בוטלה תוכניתו של ספדיה.

עבודותיו האחרות של ספדיה פזורות ברחבי העולם, רבות מהן בקנדה ובארצות הברית, וכוללות מבני ציבור, פרויקטים למגורים ומיזמי תיירות.

בשנת 2015, הוא זכה בפרס היוקרתי ביותר בעולם לאדריכלים - מדליית זהב על מפעל חיים מהמכון האמריקאי לאדריכלות‏[5]

פרויקטים בולטים אשר תכנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט האביטאט, מונטריאול, 1967
כפר דוד בממילא ובנייני מרכז שמשון-בית שמואל, בתכנונו של משה ספדיה
שכונת מגורים במדרשת שדה בוקר, 1978
בניין באוניברסיטת בר-אילן
מרינה ביי סנדס ברקע (מקרוב פסל-מזרקה ה"מרליון" (אנ') המהווה האנשה של סינגפור)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה ספדיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יורם קניוק, משה ספדי בונה בירושלים, דבר, 17 בספטמבר 1971; המשך
  2. ^ הצעת ספדי נתקבלה כבסיס לתכנון רחבת הכותל, דבר, 3 בספטמבר 1974
  3. ^ טוביה מנדלסון, ורהפטיג מסתייג מתכנית ספדי לבינוי אזור הכותל, דבר, 9 ביולי 1973
    טוביה מנדלסון, מתנגדים לתכנית ספדי לעיצוב רחבת הכותל, דבר, 15 בספטמבר 1974
  4. ^ האדריכל - ראש מח' בינוי ערים בהרווארד, מעריב, 25 ביולי 1978
  5. ^ ראיון עם משה ספדיה, מאקו
  6. ^ נחנך המוזיאון בארקנסו שתיכנן משה ספדיה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
מקור: https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משה_ספדיה&oldid=17481629