חוף השנהב

רפובליקת חוף השנהב République de Côte d'Ivoire
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אחדות, משמעת ועבודה
המנון לאומי	שיר אביג'ן
יבשת	אפריקה
שפה רשמית	צרפתית
עיר בירה	יאמוסוקרו‏‏‏ 6°50′N 5°15′W
העיר הגדולה ביותר	אבידג'אן
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא אלאסן אואטרה דניאל קבלאן דֶנקָה
הקמה - עצמאות - תאריך	מצרפת 7 באוגוסט 1960
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	322,463 קמ"ר‏ 69 בעולם 1.4%
אוכלוסייה‏ (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	22,848,945 נפש‏  54 בעולם 70.86 נפש לקמ"ר 131 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 38.4% גילאי 15 - 24 21.0% גילאי 25 - 54 33.0% גילאי 55 - 64 4.3% גילאי 65 ומעלה 3.3%
תמ"ג‏ (הערכה לשנת 2014) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	71,950 מיליון $  91 בעולם 3,149 $ 186 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏ (2013) - דירוג עולמי	0.452  171 בעולם
מטבע	פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן	UTC
סיומת אינטרנט	.ci
קידומת בינלאומית	225

רפובליקת חוף השנהב (בצרפתית: République de Côte d'Ivoire, ) היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת במדינות ליבריה, גינאה, מאלי, בורקינה פאסו וגאנה, ויש לה רצועת חוף לאורך מפרץ גינאה.

השם

המדינה הייתה ידועה כ"חוף השנהב", ובאנגלית היא נקראה - Ivory Coast, בגרמנית - Elfenbeinküste , בספרדית - Costa de Marfil, בצרפתית - Côte-d'Ivoire, וכן הלאה. בגלל חוסר האחידות שנוצר בזירה הבינלאומית, באוקטובר 1985 ביקשה הממשלה להכיר במדינה כ-Côte d'Ivoire (ללא מקף) בכל השפות, ועל פי החוק הבינלאומי, שמה של המדינה לא ניתן לתרגום לשפה אחרת.

למרות החלטת הממשלה, בשפה האנגלית עדיין משתמשים לרוב ב-"Ivory Coast" (לעתים גם ביידוע: The Ivory Coast). אולם, ממשלות משתמשות ב-"Côte d'Ivoire" מתוך היענות לדרישת המדינה. באתר משרד החוץ הישראלי נכתב שמה של המדינה קוט דיוואר‏.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של חוף השנהב

על פי הממצאים הארכאולוגיים, נראה שבחוף השנהב התקיימה נוכחות אנושית משמעותית לקראת סוף תקופת האבן הקדומה, בין 15,000 ל-10,000 שנים לפני הספירה. סוחרים ברברים מצפון אפריקה הגיעו לאזור בתקופה הרומית המוקדמת, וסחרו במלח, זהב ועבדים.

לחוף השנהב הגיעו מגלי ארצות פורטוגזים בדרך הים בשנות השישים של המאה ה-15, וזה הפך למרכז לסחר בעבדים ובשנהב ומכאן שמו.

בשנת 1842 השתלטה צרפת על חוף השנהב, והמושבה הצרפתית התקיימה עד לשנת 1946. משנה זו ועד 1960 היא הייתה טריטוריה תחת מנדט צרפתי, במטרה להכשירה לקראת עצמאות. ב-7 באוגוסט שנת 1960 קיבלה חוף השנהב עצמאות מלאה וצורפה לחבר העמים הצרפתי.

הנשיא לורן גבאגבו כיהן בשלטון משנת 2000 ועד 2011. מאז ניסיון הפיכה בשנת 2002 והסכם הפסקת האש ב-2003 מחולקת המדינה לשניים: בחלק הצפוני המוסלמי שולטים המורדים שאינם מקבלים את שלטונו של הנשיא המכהן ובדרום המדינה נמצא השלטון הרשמי. בנובמבר 2004 תקף חיל האוויר בסיס של המורדים בצפון המדינה ו-9 חיילים צרפתיים נהרגו. בתגובה הושמד רוב חיל האוויר בהוראת נשיא צרפת. כתוצאה מכך החלו מהומות אנטי-צרפתיות בעיר אבידג'אן.

בנובמבר 2010 התקיימו בחירות במדינה בהן ניצח אלאסן אואטרה את הנשיא המכהן גבאגבו, אך האחרון סירב לפנות את כסאו על אף הלחץ הבינלאומי עליו לעשות כן. אואטרה זכה לתמיכת מיליציית המורדים המוסלמים השולטים מצפון לקווי הפסקת האש, בעוד גבאגבו שלט בדרום הנוצרי העשיר, בו מרוכזת עיקר הפעילות הכלכלית של חוף השנהב - הכוללת נתח של שליש מייצוא הקקאו העולמי. המשבר הפוליטי הפך לעימות מזוין בעל אופי אתני‏, שגבה את חייהם של כ-1,500 בני אדם, והסתיים באפריל 2011 - עם התערבות כוחות צבא צרפתיים, שעצרו את גבאגבו וסייעו לאואטרה לתפוס את השלטון.

פוליטיקה

הבירה הרשמית מאז 1983 היא ימוסוקרו, אולם בפועל אבידג'אן ממשיכה להיות המרכז האדמיניסטרטיבי, ומרבית המדינות מחזיקות שגרירות באבידג'אן. הנשיא לורן גבאגבו שלט מאז שנת 2000 ועד 2011 בה הודח בפועל לאחר שהפסיד בבחירות כמה חודשים לפני כן.

מלחמת אזרחים שהחלה בשנת 2002 בין הצפון לדרום הביאה לפגיעה באוכלוסייה. ארגונים הומניטריים בינלאומיים פרסמו דוחות על בעיות בטיפול באזרחים שבויים בשני הצדדים, ועל עבדות ילדים בתעשיית הקקאו.

בחודש נובמבר 2010 נערכו בחירות דמוקרטיות במדינה, בהן הודח הנשיא המכהן. משלא היה מוכן לפנות את כס הנשיאות, החלו מהומות במדינה, בהן נרצחו אלפי תושבים והאשמות בגין רצח עם הוטחו בו מכל עבר.

החל משנת 2010, נשיא חוף השנהב הוא אלאסן אואטרה.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת חוף השנהב

כ-67% מהתושבים מתפרנסים מחקלאות. 4% משטח המדינה משמשים את החקלאות, 40% הם אדמות-מרעה, 34% מכוסים יערות.

הגידולים העיקריים הם: תירס, אורז, דוחן, כותנה, קקאו, בננות, בוטנים, דקלים, עצי צמג, אננס, טבק, ירקות ופירות.

בשטחה של חוף השנהב מחצבים שונים בהם בעיקר זהב ומנגן.

גידול מקנה: בקר, צאן.

ענפי היצוא העיקריים הם: קפה, קקאו, בננות וקורות עץ לא מעובדות.

המרכז הפיננסי, הכלכלי והתעשייתי היא העיר אבידג'אן.

תעשייה

התעשייה עוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית, בייצור מוצרי מזון, סוכר, שמני מאכל, טקסטיל, עיבוד עץ, זיקוק נפט, ייצור מוצרי טבק, חומרי בניין, מלט ומוצרי עור.

תחבורה

במדינה יש דרכים באורך כולל של 68,000 ק"מ, מתוכם 5,000 ק"מ הם כבישי אספלט, וכן 1,177 ק"מ של מסילות ברזל. בצי הסוחר ישנן כמה אוניות בנפח כולל של 7,800 טון.

חוף השנהב מפעילה תחבורה אווירית למדינות שכנות ולמדינות מערב אפריקה.

גאוגרפיה

מפת חוף השנהב

אקלים

בדרום, באזור חוף והשפלה, חם ולח בכל עונות השנה. בפנים הארץ חם מאוד ולח באביב ובקיץ, חם ויבש בחורף.

הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם ביותר ושל החודש הקר ביותר הן: בדרום, 30 ,28; בפנים הארץ 24 - 32, 24.

גשמים יורדים בדרום הארץ בכל עונות השנה, אך בעיקר בקיץ. בפנים הארץ הם יורדים בעיקר באביב, בראשית הקיץ ובסתיו. כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא 1,800 - 2,000 מ"מ, ובצפון 1,000 - 1,200 מ"מ.

דמוגרפיה

כ-40% מהאוכלוסייה הם מוסלמים (גרים בעיקר בצפון), כ-30% מהאוכלוסייה הם נוצרים (גרים בעיקר בדרום), השאר מחזיקים בדתות שבטיות מקומיות.

קישורים חיצוניים

• פרופיל המדינה באתר Lonely Planet
• פרופיל המדינה - באתר BBC
• חוף השנהב, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• רן דגוני, ...וארבעת איי היציבות (טנזניה, זמביה, חוף השנהב ומלאווי), מעריב, 22 באפריל 1984