פיאצה דיי מיראקולי
קואורדינטות: 43°43′24″N 10°23′43″E / 43.72333°N 10.39528°E
| כיכר הדואומו בפיזה | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית |
|
 |
|
| מדינה |  איטליה |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6 | |
| קואורדינטות | 43°43′24″N 10°23′43″E / 43.723333333333°N 10.395277777778°E |
פיאצה דיי מיראקולי (איטלקית: Piazza dei Miracoli - כיכר הנסים), הידועה גם בתור פיאצה דל דואומו[1] (Piazza del Duomo - כיכר הקתדרלה), היא כיכר עירונית מוקפת חומה, במרכז העיר פיזה שבאיטליה. הכיכר נחשבת לאחד ממרכזי האמנות הראשיים בעולם בימי הביניים. חלק מהכיכר מרוצף וחלק מכוסה בדשא, והיא ידועה בזכות ארבעה מבני דת גדולי ממדים: הדואומו, מגדל פיזה, הבפטיסטריום והקמפו סנטו מונומנטלה.
שמה של הכיכר, שתרגומו לעברית הוא "כיכר הנסים", הומצא על ידי הסופר והמשורר האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו, שברומן "Forse che si forse che no" ("אולי כן, אולי לא") תיאר אותה בדרך הבאה:
 |
L’Ardea roteò nel cielo di Cristo, sul prato dei Miracoli.
(האנפה הסובבת מעל שמי הצלוב, מעל ערבת הניסים) |
 |
לעתים טועים ומייחסים את שם הכיכר לקמפו דיי מיראקולי (Campo dei Miracoli - שדה הנסים), שהוא שדה קסמים בדיוני המופיע בספר פינוקיו, ובו מטבע זהב יצמיח עץ של כסף.
בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על הכיכר כאתר מורשת עולמית.
תוכן עניינים
מגדל פיזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מגדל פיזה
ערך מורחב – המגדל הנטוי של פיזה (Torre pendente di Pisa) הוא מגדל פעמונים עצמאי המהווה חלק מקתדרלת פיזה (הדואומו). הוא שוכן מאחורי הקתדרלה, ונחשב למבנה השלישי מבחינת גילו לאחר הדואומו והבפטיסטריום. למרות שהוא היה אמור להיות אנכי, המגדל החל לנטות לכיוון דרום-מזרח זמן קצר לאחר שבנייתו החלה ב-1173, בעקבות יסודות רעועים ותנאי קרקע לא מתאימים, שגרמו לתזוזת היסודות. כיום נטייתו של המגדל היא לכיוון דרום-מערב.
המגדל מתנשא לגובה של 55.86 מטרים מהקרקע בצד הנמוך שלו, ולגובה של 56.70 מטרים בצד הגבוה. עובי הקירות בבסיס המגדל הוא 4.09 מטרים, ובראש המגדל 2.48 מטרים. משקלו של המגדל מוערך בכ-14,500 טונות מעוקבים. יש בו 296 או 294 מדרגות, כיוון שבקומה השביעית יש שתי מדרגות פחות בגרם המדרגות הצפוני. המגדל נטה בזווית של 5.5 מעלות עד ששופץ בין 1990 ל-2001, ולאחר מכן תוקנה הנטייה ל-3.99 מעלות. משמעות הדבר היא שקצה המגדל נמצא במרחק 3.9 מטרים מהמקום שבו הוא אמור להיות אם המגדל היה אנכי באופן מושלם.
הדואומו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לב הכיכר הוא קתדרלת סנטה מריה אסונטה הימי-ביניימית, המורכבת מחמש ספינות עם טרנספט תלת-ספינתי. היא ידועה גם בתור פרימטיאל, כיוון שהארכיבישוף של פיזה היה פרימוס מאז 1092 בקירוב. בניית הקתדרלה החלה ב-1063 בראשות האדריכל בוזקטו, והיא סימנה את תחילת הסגנון הרומנסקי באדריכלות של פיזה. הפסיפסים בפנים הקתדרלה נוצרו תחת השפעה ביזנטית, ואילו הקשתות המחודדות תחת השפעה אסלאמית.
חזית הקתדרלה עשויה משיש אפור ואבן לבנה עם מעגלי שיש צבעוני, והיא נבנתה על ידי אמן בשם ריינאלדו כפי שניתן להסיק מכתובת הנמצאת מעל הדלת המרכזית.
דלתות הכניסה הראשיות נוצרו מברונזה בסדנה של האמן ג'אמבולוניה, אך בעבר נכנסו המבקרים דרך "פורטה די סן רניירי" (דלת רניירי הקדוש) בחזית מגדל פיזה. דלת זו נוצרה על ידי בונאנו פיזאנו בערך ב-1180, ועד ליצירת דלתותיו של ג'אמבולוניה שכנה מול הבפטיסטריום. מעל הדלתות נמצאות ארבע גלריות פתוחות, מעליהן פסלים של מריה וישו, ובפינות פסלים של ארבעת כותבי הבשורות בברית החדשה. באחת מן הגלריות הללו נמצא קברו של בוזקטו.
פנים הקתדרלה מצופה בשיש שחור ולבן, תקרה מצופה זהב וכיפה עם פרסקו. רוב החלק הפנימי שופץ לאחר שריפה שפרצה ב-1595 והרסה את יצירות האמנות מימי הביניים.
הפסיפס שבאפסיס, המתאר את ישו, מוקף על ידי פסלים של הבתולה המבורכת ויוחנן כותב הבשורה, ששרדו את השריפה. ראש הפסל של יוחנן מ-1302 היה יצירתו האחרונה של האמן צ'ימבואה, שמת באותה שנה בפיזה. הקופולה, השוכנת בנקודת החיבור בין הספינה לטרנספט, קושטה על ידי האמן רימינאלדי בציור המתאר את עליית מרים לשמים. ישנה טענה כי גלילאו ניסח את התאוריה שלו על תנועת המטוטלת לאחר שצפה במנורה המתנדנדת מתקרת הספינה. המנורה הנוכחית גדולה יותר מזו שהייתה בתקופתו, והיא נשמרת בקפלת אאולה שבקמפו סנטו. העמודים הקורינתיים הנמצאים בין הספינה למזבח הובאו במקור ממסגד בפלרמו, שנכבשה על ידי פיזה ב-1063. תקרת המשושים של הקתדרלה הוחלפה לאחר השריפה של 1595, והנוכחית מקושטת בסמל של בית מדיצ'י.
דוכן הדרשות המגולף, ששרד גם כן את השריפה, נוצר על ידי ג'ובאני פיזאנו בין 1302 ל-1310. הוא הוזז ממקומו הקבוע במהלך השיקום של הקתדרלה, והתגלה מחדש רק ב-1926. הדוכן נתמך על ידי שני עמודים שבראשם פסלי אריות מצד אחד, ועל ידי קריאטידה וטלאמון בצד השני. הכן המרכזי מקושט בתיאורים של שבע האמנויות החופשיות והמעלות התאולוגיות. דוכן הדרשות המשוחזר נבנה בשינויים אחדים מהדוכן המקורי, ששכן ליד המזבח הראשי. גם המדרגות, שככל הנראה היו עשויות משיש, אבדו במשך השנים.
בחלק העליון של הקתדרלה יש פנלים המתארים בדרמטיות סצנות מהברית החדשה, שנחצבו בשיש הלבן והופרדו על ידי דמויות של נביאים: הבשורה למרים, טבח התמימים, לידת ישו, סגידת הרועים, הבריחה למצרים, צליבת ישו, ושני פנלים המתארים את יום הדין.
בכנסייה נמצאים גם קבריהם של ריינריוס, הקדוש המגן של פיזה, ושל קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השביעי. קברו של הקיסר נוצר על ידי הפסל טינו די קאמאינו ב-1315 באפסיס שמאחורי המזבח הראשי, ובמשך השנים השתנה מיקומו פעמים רבות בגלל סיבות פוליטיות. הסרקופג עצמו נותר בקתדרלה, אך חלק מהפסלים הועברו לקמפו סנטו או לראש חזית הקתדרלה. הפסלים המקוריים נמצאים במוזיאון אופרה דל דואומו. קבר נוסף הנמצא בקתדרלה הוא זה של האפיפיור גרגוריוס השמיני, אך הוא נהרס בשריפה שפרצה ב-1600.
הקתדרלה, בדומה למבנים אחרים בעיר, נטתה על צדה מאז שנבנתה.
הבפטיסטריום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבפטיסטריום של יוחנן הקדוש (Battistero di San Giovanni), המוקדש ליוחנן המטביל, ניצב מול הקצה המערבי של הדואומו. מבנה רומנסקי עגול זה נבנה החל מאמצע המאה ה-12 על ידי האדריכל דיוטיסאלבי ("אלוהים מציל אותך"), שעבד גם על הגרסה הפיזאית של כנסיית הקבר הקדוש בירושלים. שמו של האדריכל מוזכר באחד העמודים שבתוך הבפטיסטריום, בו הוא מכונה דיוטיסאלבי מגיסטר. בניית הבפטיסטריום הסתיימה רק במאה ה-14 כשנבנו הלוג'יה, הקומה העליונה והכיפה. חלקים אלו עוצבו בסגנון גותי על ידי ניקולא פיזאנו וג'ובאני פיזאנו.
מבנה זה נחשב לאחד הגדולים ביותר מסוגו באיטליה, והיקפו 107.25 מטרים. אם בחישוב הגובה כוללים את פסל יוחנן המטביל, אזי הבפטיסטריום גבוה בסנטימטרים אחדים ממגדל פיזה.
השער הראשי, הניצב מול חזית הקתדרלה, מאוגף על ידי שני עמודים קלאסיים, והמשקופים מעוצבים בסגנון ביזנטי. המשקוף העליון מחולק לשניים. החלק התחתון מתאר מספר אירועים מחייו המאוחרים של יוחנן המטביל, והחלק העליון מתאר את ישו בין מרים ויוחנן, ומסביבם מלאכים והשליחים.
אגן הטבילה המתומן הנמצא במרכז המבנה מתוארך לשנת 1246, אז נוצר על ידי גידו ביגארלי דה קומו. פסל הברונזה של יוחנן המטביל נמצא במרכז האגן. דוכן הדרשה פוסל על ידי ניקולה פיזאנו בין 1255 ל-1260. הסצנות על הדוכן, ובעיקר הצורה הקלאסית של הרקולס העירום, הן דוגמה טובה לאיכויותיו של ניקולה פיזאנו כאחד מאמני הרנסאנס החשובים ביותר.
קמפו סנטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמפו סנטו מונומנטלה (Campo Santo monumentale - בית קברות מונומנטלי) שוכן בקצה הצפוני של הכיכר. אזור זה הוא בית קברות מוקף חומה, שנטען לגביו כי הוקם מסביב לעפר שהובא מגבעת הגולגולתא במסע הצלב הרביעי על ידי אובלדו דה לנפראנצ'י, ארכיבישוף של פיזה מהמאה ה-12.
המבנה עצמו הוא קלויסטר גותי שהוקם ב-1278 על ידי ג'ובאני די סימונה. הוא מת ב-1284 לאחר שפיזה ספגה תבוסה בקרב הימי מלוריה מול גנואה. הקמתו של בית הקברות הסתיימה רק ב-1464. הקיר החיצוני מורכב מ-43 קשתות, ויש בו שתי כניסות. השער בקצה הימני מעוטר במשכן גותי עם פסלים של מריה וישו המוקפים בארבעה קדושים. הפסלים הללו נוצרו על ידי אחד מתלמידיו של ג'ובאני פיזאנו. רוב הקברים נמצאים בתוך ארקדות, וחלק באזור הפנימי של בית הקברות. החצר הפנימית מוקפת בקשתות רחבות עם קורות אמצע ותחרת חלונות.
בעבר היה בבית הקברות אוסף גדול של פסלים רומיים וסרקופגים, אך כיום נותרו רק 84 מתוכם. בערך ב-1360 כוסו הקירות בפרסקאות. סיפורי הברית הישנה הוצבו בגלריה הצפונית, ואילו הארקדה הדרומית הייתה ידועה בזכות סיפורי ספר בראשית. ב-27 ביולי 1944 הופלו פצצות תבערה על ידי מטוסי בעלות הברית, הציתו את הגג והרסו אותם. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו עבודות השיקום. הגג שוחזר במידה רבה למצב הקדם-מלחמתי שלו, והפרסקאות הופרדו מהקירות על מנת לשחזרם במקום אחר. לאחר הסרת הפרסקאות נחשף מתחתם ציור קדום יותר, שהופרדו גם כן מהקיר והועברו לתצוגה במוזיאון הנמצא בצד השני של הכיכר. הפרסקאות המשוחזרים מועברים בהדרגה למיקומם המקורי בבית הקברות על מנת להחזיר לו את מראהו בתקופה שלפני המלחמה.
ספדאלה נואובו די סנטו ספיריטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקצה הדרומי של הכיכר שוכן מבנה הספדאלה נואובו די סנטו ספיריטו (Spedale Nuovo di Santo Spirito - בית החולים החדש של רוח הקודש), שהוקם ב-1257 על ידי ג'ובאני די סימונה. מטרת בית החולים הייתה לסייע לצליינים, עניים, חולים וילדים נטושים. בתקופה מאוחרת יותר שונה שמו לספדאלה דלה מיזריקורדיה (בית החולים של הרחמים) או די סנטה קיארה על שם הכנסייה הקטנה ששכנה במתחם.
הצד החיצוני נבנה מקיר לבנים עם חלונות המורכבים משני חלקים בסגנון גותי, ופנים המבנה נצבע בשחור ולבן על מנת לחקות את צבעי השיש של שאר הבניינים בכיכר. ב-1562 נערכו מספר עבודות שיפוצים בבית החולים על מנת להתאימו למה שהיה מקובל ברנסאנס הפיורנטיני: צורת כל הדלתות והחלונות הוחלפה למלבן, ומסביבם נבנו מסגרות מאבן חול אפורה.
המקום אינו מתפקד עוד כבית חולים, ומאז 1979 משמש חלקו המרכזי כמוזיאון שבו מוצגים הפרסקאות של הקמפו סנטו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פיאצה דיי מיראקולי באתר ה-Opera della Primaziale
- ארכיון פיאצה דיי מיראקולי באתר אוניברסיטת פרארה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בכניסה לכיכר, על קיר אחד הבניינים, קיים שלט הנושא שם זה
