דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה רפובליקנית היא תפיסת עולם דמוקרטית, הרואה בציבור האזרחים את מקור הסמכות. היחיד הוא חלק מציבור אזרחים גדול, והשאיפה היא להטמיע בחברה תרבות פוליטית אחידה[1]. זאת בעוד דמוקרטיה ליברלית רואה ביחיד את עיקר הדמוקרטיה, ולכן נותנת דגש על הגנה על זכויות הפרט, ובעיקר על זכותם של האזרחים לגבש מגוון רחב של תפיסות פוליטיות.
דוגמה לדמוקרטיה רפובליקנית היא הרפובליקה הצרפתית המנסה להטמיע קבוצות אתניות לתרבות אחידה, ולכן קיימים בצרפת מאבקים כנגד כיסויי ראש מסורתיים לבנות מוסלמיות בבתי הספר הממלכתיים. על פי תפיסת הדמוקרטיה הרפובליקנית, אין לראות במהלך הצרפתי התנגדות לאסלאם, אלא רצון לתרבות פוליטית אחידה.
מטבע הדברים, הדמוקרטיה הרפובליקנית מתאפיינת בממשל מרכזי חזק יחסית, ומעמידה את מוסד המדינה כנגד חירויות של קבוצות שונות המתנגדות לאינטרסים של מרבית ציבור האזרחים במדינה, ולכן תיתכן פגיעה בחירויות הפרט. הדמוקרטיה הרפובליקנית מנסה להמיר את הזיקות הסקטוריאליות בזיקה למדינה. כלומר, השוואת כל חובותיהם של אזרחי כל המגזרים במדינה, על ידי טיפוח ההשתתפות הפוליטית של יחידים וקבוצות במוסדות המדינה, בחינוך ממלכתי, בשירות צבאי לכל האזרחים, משאלי עם ועוד. במקביל מוסדות המדינה מקימים תמריץ משפטי, חברתי, כלכלי לאזרחות מדינתית. מושג ה"אזרחות" מקבלת עידוד משמעותי בדמוקרטיה הרפובליקנית.
