רונלד רייגן

רונלד וילסון רייגן

(6 בפברואר 1911; טמפיקו שבאילינוי - 5 ביוני 2004; לוס אנג'לס שבקליפורניה) (בגיל 93)
רונלד וילסון רייגן, בתמונה רשמית מ-1981
שם בשפת המקור	Ronald Wilson Reagan
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג	ננסי רייגן
נשיא ארצות הברית ה-40
תקופת כהונה	20 בינואר 1981 - 20 בינואר 1989 (8 שנים)
סגן	ג'ורג' הרברט ווקר בוש
הקודם בתפקיד	ג'יימס ארל קרטר
הבא בתפקיד	ג'ורג' הרברט ווקר בוש

רונלד וילסון רייגן (באנגלית: Ronald Wilson Reagan‏; 6 בפברואר 1911 - 5 ביוני 2004) היה הנשיא ה-40 של ארצות הברית (1981–1989). בתקופת נשיאותו הסתיימה המלחמה הקרה ורבים מייחסים את תרומת מדיניותו הניצית כלפי ברית המועצות דאז והתעקשותו להמשיך ב"מלחמת הכוכבים" (פיתוח אמצעי הגנה כנגד טילים) למולה למאורע זה. הנהיג מדיניות כלכלית שמרנית, שכללה קיצוץ במסים והפחתת הוצאות הרווחה. קו כלכלי זה זוכה בשל כך, לעתים, לכינוי "רייגנומיקס" (או רייגניזם - תאצ'ריזם).

קורות חיים

שנים מוקדמות

משפחת רייגן בשנת 1916 - 1917: מימין לשמאל, האם נלי, הבן הצעיר רונלד, האח הבכור ניל והאב ג'ק

רונלד רייגן המציל - דיקסון, אילינוי, 1927

רונלד רייגן נולד ב-1911 בעיירה כפרית קטנה טמפיקו, שבצפון-מערב אילינוי, ארצות הברית, כבנם השני של ג'ק ונלי (וילסון) רייגן. הבן הבכור היה ניל רייגן (1908 - 1996). שני ההורים היו צאצאים של מהגרים, מצד האם מהגרים פרוטסטנטים מאנגליה ומסקוטלנד ואילו מצד האב מהגרים קתולים מאירלנד. ההורים נישאו בחתונה קתולית ב-1904.

רייגן כונה בצעירותו "דאץ' (הולנדי)". ראשית חייו לא הייתה קלה. אביו (1883 - 1941), היה סוכן מכירות של נעליים, אשר סבל מאלכוהוליזם. האב נהג לשמור על פכחון חודשים ארוכים, אך דווקא משהתבסס במקום עבודה מסוים, היה נכנס להילולת שיכרות בת ימים ארוכים ומאבד את מקום עבודתו. כתוצאה מכך, נאלצה המשפחה לנדוד ולעבור מעיירה לעיירה, במרבית ילדותו של רייגן. רק כשהיה בן 9 השתקעה המשפחה סוף כל סוף בעיירה דיקסון, אילינוי.

ככל הנראה כפעולת נגד לנוהגו זה של האב, חזרה אימו של רייגן (1883 - 1962), לנצרות פרוטסטנטית, לזרם הקרוי "חסידי ישו", אשר אחד מעיקריו החשובים ביותר היה המלחמה באלכוהוליזם. רייגן הצעיר נכנס לזרם זה בעקבותיה, ובגיל 15 היה מורה בשיעורי דת ומי שנשא את "דרשת הפסחא", רוכש אגב כך גם כישורי נואם מעולים. לאחר התבגרותו הוא עבר לזרם אחר בנצרות הפרוטסטנטית - פרסביטריאניזם.

רייגן הצטיין בבית הספר התיכון, בשחיה, ושימש כמציל. נטען כי במהלך חמש שנות עבודתו כמציל הוא הציל לא פחות מ-77 איש מטביעה. הוא נחשב לאחד התלמידים הפופולריים ביותר בבית ספרו.

לאחר סיום בית הספר התיכון למד רייגן לתואר ראשון ב-Eureka College באילינוי, וב-1932 קיבל BA בכלכלה וסוציולוגיה. בשל פופולריותו הרבה, גם בקולג', הוא נבחר במהלך לימודיו ליו"ר אגודת הסטודנטים. בנוסף, הוא גם היה קפטן נבחרת הקולג' בשחיה וחבר בנבחרת הפוטבול.

קריירה מוקדמת

רונלד רייגן בסרט ההוליוודי משנת 1938 "Cowboy from Brooklyn"

הקריירה המקצועית של רייגן החלה כשדר ספורט בתחנות רדיו שונות, תחילה באוניברסיטת איווה ואחר כך בדייוונפורט ובדה מוין איווה. הוא עסק בזה במשך כחמש שנים עד 1937. בביוגרפיה שלו הוא תיאר כיצד באחת הפעמים ניתק קו הטלפון שבו קיבל את המידע על משחק מסוים והוא בדה בשטף, תיאור של המשך המשחק.

קולו ומראהו החיצוני הנאה אפשרו לרייגן לפתח קריירה הוליוודית כשחקן קולנוע. בראשית 1937, כשהוא בן 26, התגלה על ידי צייד כשרונות, ובמאי 1937 חתם על חוזה ראשון כשחקן קולנוע עם "האחים וורנר". רייגן לא היה הכוכב המצליח ביותר בתקופתו, אך גם לא היה רחוק מכך. הוא קיבל תפקידים מרכזיים ביותר בכמה הפקות, גילם בין השאר את דמותו של סופרמן ובשלב מסוים בקריירה שלו היה שני רק לארול פלין. סך הכל הופיע בכ-70 סרטים שונים, מ-1937 עד 1964.

בעוד כוכבו הקולנועי דורך גילתה אותו גם הכוכבנית של אותה תקופה ג'יין וויימן (1917 - 2007), שהייתה כבר גרושה פעמיים באותה עת ושיחקה לצידו ב-1938, בסרט Brother Rat, כמו גם בסרט ההמשך. ב-26 בינואר 1940 השניים נישאו.

במלחמת העולם השנייה גויס גם רייגן בן ה-31, אך בשל גילו ובשל בעיות ראייה עשה את שירותו הצבאי בהוליווד, בהפקת סרטים עבור חיל האוויר של ארצות הברית. הוא השתחרר מהשירות הצבאי בדרגת קפטן.

רייגן הצעיר היה ליברל בדעותיו וחבר המפלגה הדמוקרטית. הוא תמך במדיניות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט. משהשתחרר בסיום המלחמה הוא החל בפעילות פוליטית במסגרת המפלגה הדמוקרטית ואף הגיע לדרגת נשיא האיגוד המקצועי של שחקני הקולנוע. מאבקו במסגרת האיגוד המקצועי כנגד קבוצת אופוזיציה, שנחשדה כבעלת נטיות קומוניסטיות, גרם לכך שדעותיו הליברליות השתנו בהדרגה יותר ויותר לכיוון מרכז המפה הפוליטית וימינה. באוקטובר 1947 הוא אף העיד בתוקף תפקידו כנשיא האיגוד המקצועי, ושיתף פעולה עם ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית בראשותו של ג'וזף מקארתי.

רונלד וננסי רייגן - קליפורניה - 1964

ב-28 ביוני 1948 התגרשה ממנו אשתו הראשונה ג'יין ויימן, בדיוק באותה שנה בה זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. לזוג הייתה אז בת אחת, מורין (1941 - 2001) ובן מאומץ, מייקל (נולד ב-1945 ואומץ סמוך מאד לאחר הלידה). בת נוספת שנולדה להם ב-1947 נפטרה מיד לאחר הלידה.

ב-4 במרץ 1952 נישא רייגן בשנית, לשחקנית ננסי דיוויס (נולדה ב-1921), אשר גם אימצה את שני ילדיו הראשונים. רייגן הכיר אותה לראשונה בנובמבר 1949, כשהיא פנתה אליו בתוקף תפקידו כנשיא האיגוד המקצועי כדי שיסייע לה להלחם בטענות שהופצו כנגדה אותה עת בעיתונות כאילו היא חברה במפלגה הקומוניסטית. לרייגן ואשתו השנייה ננסי נולדו שני ילדים: פטי (1952) ורונלד פרסקוט רייגן (1958).

הפעילות הפוליטית האחרונה של רייגן במסגרת המפלגה הדמוקרטית הייתה כשנטל חלק במסע הבחירות של הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן ב-1948. בשנות החמישים הוא הופיע בעיקר בטלוויזיה, בנאומים פוליטיים שהיו חלק ממסע פרסומת של ג'נרל אלקטריק. באותה תקופה הוא כבר הרבה להשתמש בהופעותיו הטלוויזיוניות כדי לגנות את הקומוניזם והחל לנטות יותר ויותר לכיוון השמרני. בחלק מההופעות הללו השתתפה גם ננסי אשתו ובהמשך גם הבת הבכורה המשותפת פטי.

ב-1962, עוד לפני שפרש מן המשחק הוא הצטרף רשמית למפלגה הרפובליקנית והתרכז מאז יותר ויותר בקידום הקריירה הפוליטית שלו. ב-1964 שיחק רייגן בסרטו האחרון. היה זה הסרט "הרוצחים", בבימויו של דון סיגל, שבו שיחק בפעם היחידה בקריירה שלו את תפקיד "האיש הרע".

קריירה פוליטית

בבחירות לנשיאות של 1964, בנאום מפורסם בשם "זמן לבחור", נאם רייגן בוועידה הרפובליקנית, הביע תמיכה במועמדותו לנשיאות של ברי גולדווטר, מועמד הרפובליקנים שנחשב לשמרן קיצוני, אך חשוב מכל, זכה להכרה ציבורית כלל ארצית. ב-1966 הוא רץ לראשונה למישרה פוליטית ציבורית ונבחר לתפקיד המושל ה-33 של קליפורניה, כשהוא מביס את המושל המכהן פאט בראון. רייגן ניצח ב-56 מתוך 58 המחוזות במדינה. הוא גם שב וניצח בבחירות שלאחר מכן למושלות קליפורניה, ב-1970. הוא לא רץ בשלישית לכהונת מושל קליפורניה בבחירות בנובמבר 1974 וסיים את תפקידו זה בינואר 1975.

רייגן התמודד לראשונה על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1968, והגיע רק למקום השלישי אחרי ריצ'רד ניקסון ונלסון רוקפלר. ב-1976, בהתמודדותו השנייה על המישרה, הוא הצליח לנהל קרב צמוד כנגד הנשיא המכהן ג'רלד פורד, אך הפסיד לבסוף בשנית (פורד הפסיד בהמשך, בבחירות הכלליות לג'ימי קרטר). רק ב-1980 הוא נבחר למועמד מפלגתו ולבסוף לנשיא. הוא גבר תחילה בקלות, בפריימריס הרפובליקניים, על ג'ורג' בוש (האב), בחר בו לאחר מכן כסגנו ובהמשך ניצח את הנשיא המכהן ג'ימי קרטר בבחירות שנערכו בנובמבר 1980, ניצחון מוחץ, כאשר זכה ב-44 מתוך 50 מדינות ארצות הברית.

רייגן הגיע לשלטון בגיל 70, ובכך שבר שיא בתולדות ארצות הברית. גם היותו נשוי בשנית אחרי גירושים היא עובדה יוצאת דופן בתולדותיהם של הנשיאים האמריקניים. הוא היה הנשיא הגרוש היחידי בתולדות ארצות הברית. משפחתו של רייגן משכה גם היא תשומת לב, ובמיוחד נחשפה לתקשורת בתו פטי, שנחשבה לכבשה השחורה של המשפחה ואשר הצטלמה למגזין עירום ותיארה יחסים משפחתיים מעורערים לכאורה.

נשיאות

הנשיא רייגן ואשתו ננסי במצעד יום השבעתו - ינואר 1981

הנשיא רונלד רייגן עם סגן הנשיא בוש

רייגן וגורבצ'וב - פיסגה ראשונה בז'נבה, נובמבר 1985

לניצחונו של רייגן תרמה הסתבכותו של קרטר במשבר בני הערובה שהוחזקו בידי המהפכנים האסלאמיים באיראן. 52 בני הערובה האמריקאים שוחררו על ידי השלטון האיראני, אחרי 444 ימים בשבי, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו של רייגן לתפקידו. גם המצב הכלכלי הרעוע, שהורע משמעותית תחת נשיאותו של קרטר, האינפלציה שעלתה כמעט פי שלושה (מ-4.8% ל-12.7% לשנה), והאבטלה שגדלה משמעותית, תרמו לניצחונו.

ב-30 במרץ 1981, כחודשיים בלבד לאחר תחילת נשיאותו, נעשה ניסיון להתנקש ברייגן. המתנקש ג'ון הינקלי, מעורער בנפשו, ביקש להרשים את השחקנית ג'ודי פוסטר שבה היה מאוהב אהבה חד-צדדית. הוא ירה ברייגן ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון. רייגן נפצע קשה מכדור בחזה, סמוך מאוד לאבי העורקים, במרחק של פחות מאינץ' אחד מלבו, דובר הבית הלבן ג'יימס בריידי נפצע קשה בראשו, וכמו כן נפצעו מאבטח ושוטר. רייגן הובהל לבית החולים לניתוח, אך למרות מצבו התעקש להיכנס בהליכה לבית החולים, בלא להיתמך באיש ממלוויו. הוא התעלף רק כשהיה כשישה מטרים בתוך בית החולים. לפני הניתוח שצריך היה לעבור, הוא התלוצץ עם סובביו, ולרופא שעמד לנתח אותו הוא אמר: "אני מקווה שאתה רפובליקאי" (תשובת הרופא: "היום כולנו רפובליקנים, אדוני הנשיא"). לאשתו ננסי אמר "יקירתי, שכחתי להתכופף" - ציטוט של דברי המתאגרף ג'ק דמפסי לאשתו, אחרי שהפסיד את תוארו ב-1926.

רייגן נותח והתאושש מניסיון ההתנקשות. הוא יצא מבית החולים 12 יום לאחר שנכנס אליו, כאשר גם ביציאתו הוא מתעקש ללכת במקום להיות מובל על ידי אחרים, או יושב על כיסא גלגלים.

מדיניות חוץ

8 בדצמבר 1987, נשיא ארצות הברית רונלד רייגן והמזכיר הכללי מיכאיל גורבצ'וב חותמים על הסכם INF בחדר המזרחי בבית הלבן

פיסגה אחרונה - ניו יורק, 1988

רייגן חולל מהפכה במדיניות החוץ של ארצות הברית ובכך שינה כנראה את פני המלחמה הקרה והעולם כולו. כל שלושת הנשיאים שקדמו לו: ניקסון, פורד וקרטר דגלו במדיניות הדטאנט - איזון הכוח הגרעיני בין המעצמות ו- Mutual Assured Destruction - MAD - השמדה הדדית מובטחת - במלחמה גרעינית שנינו יכולים להרוס את העולם ושנינו נושמד, ולכן אף אחד מאיתנו לא יפתח במלחמה גרעינית. רייגן, לעומת זאת, ראה בברית המועצות "אימפריית רשע", אותה יש לנצח ולא להכיל. הוא סבר שיש בעולם רק מעצמה לגיטימית אחת - ארצות הברית, משום שרק מנהיגיה נבחרים על ידי עמה, בעוד מנהיגי ברית המועצות מדכאים את עמם. ובהתאם לדעות אלה, הוא השקיע הון עתק ב"יוזמת ההגנה האסטרטגית" שאמורה הייתה לשבור את מאזן האימה בין ארצות הברית לברית המועצות, ולאפשר לאמריקנים להתגונן מפני טילים גרעיניים סובייטיים.

תוכנית זו, שכונתה "מלחמת הכוכבים", הייתה לפחות לדעת חלק מסוים מהציבור, בלתי מציאותית ולא מומשה, אך נטען שההוצאות הצבאיות שברית המועצות נגררה להן בעקבותיה, תרמו להתמוטטותה. אחרים מייחסים את קריסתו של הקומוניזם רק לגורמים פנימיים, בפרט פעילותו של מיכאיל גורבצ'וב. מכל מקום, ברית המועצות של גורבצ'וב וארצות הברית של רייגן, שתיהן ייחסו לתוכנית זו חשיבות עצומה. פיסגת ז'נבה בנובמבר 1985 הייתה פגישת ההיכרות בין רייגן לגורבצ'וב, אולם פיסגת רייקיאוויק, באוקטובר 1986 הייתה "הדבר האמיתי". ברית המועצות הסכימה לכל דרישות ארצות הברית בתחום הנשק הגרעיני ובלבד שארצות הברית תסכים לוותר על "יוזמת ההגנה האיסטרטגית" שלה. רייגן סירב ובמקום זה רק הגביר את הלחץ. ביוני 1987, בנאום מפורסם בברלין, למול חומת ברלין המחלקת את העיר למזרח ומערב, הוא קרא במפורש וכנגד העצות שקיבל ממשרד החוץ שלו: "מר גורבצ'וב, הרוס את החומה!". חצי שנה אחר כך, בדצמבר 1987, בפיסגת וושינגטון, נחתם הסכם ה-INF, הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני בין שתי המעצמות, אשר פתח שורה ארוכה נוספת של הסכמים לצמצום הנשק, במקביל לתהליכי הפנים שהובילו בסופו של דבר להתמוטטות ברית המועצות ונפילת הקומוניזם.

רייגן גילה מעורבות רבה במדיניות הבינלאומית גם באזורים נוספים ובין השאר, בהתאם למדיניות האנטי קומוניסטית הנוקשה והעקבית שלו, הוא שלח את כוחותיו באוקטובר 1983 לאי הקריבי הקטן גרנדה, שם התחוללה הפיכה קומוניסטית וכבש את האי בתוך זמן קצר, ניצחונה הראשון של ארצות הברית בפעולה צבאית, מאז התבוסה בווייטנאם, באמצע שנות השבעים.

על מדיניותו במזרח התיכון ראו להלן.

מדיניות כלכלית-חברתית

הקו הכלכלי שהנהיג רייגן היה שמרני. הוא דגל בהפחתות מסים, הקטנת תקציבי הממשלה והפחתת הרגולציה במשק, כך שהכלכלה תוכל לצמוח. כדי להילחם באינפלציה תמך בשנים 1981-1982 במדיניות הפיסקלית המצמצמת של נגיד הבנק הפדרלי, פול וולקר. מדיניות זו הצליחה לרסן את האינפלציה, אך במחיר של מיתון, שהמשק האמריקאי אמנם יצא ממנו בהמשך ועלה על פסי צמיחה.

הוא נקט עמדה נוקשה בסכסוכי עבודה. כאשר שבתו פקחי הטיסה, החליפם בפקחים צעירים ובכך נטל סיכון גדול, שכן חוסר ניסיונם של אלו עלול היה להוליד אסון, אולם בסופו של דבר גם המהלך הזה הצליח.

רייגן הוריד בתקופת שלטונו את המס הפרוגרסיבי לשפל (מ-90 אחוז מס הכנסה למדרגת המס העליונה, לפחות מ-40 אחוז)

בתחום הפנים הכריז על מלחמת חורמה בסמים ועל הטלת עונשי מאסר כבדים על הקשורים בסחר בהם. הייתה לו תרומה עקיפה, אם כי חשובה ביותר, לדיוקנה החברתי של ארצות הברית, על ידי מינויים של ארבעה שופטים שמרנים לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שהשליטו בו קו השונה לחלוטין מהליברליזם האקטיביסטי שאפיין אותו בעבר. אחת ממינויי רייגן, השופטת סנדרה דיי אוקונור הייתה האישה הראשונה לשבת במוסד שיפוטי רם זה.

המצב הכלכלי הטוב בתקופתו הביא אותו לניצחון על יריבו וולטר מונדייל ב-1984, שהיה "לנדסלייד" (Landslide) - הניצחון הגדול ביותר עד היום, בתולדות הבחירות בארצות הברית. רייגן זכה ב-49 מ-50 המדינות.

רייגן והמזרח התיכון

אחת השערוריות הגדולות של ממשל רייגן היא פרשת איראן-קונטראס: בכירים בממשל רייגן ערכו עסקה נפתלת שבמסגרתה נמכר נשק לאיראן והרווחים ניתנו למחתרת הקונטראס האנטי-קומוניסטית בניקרגואה. התברר שגם ישראל הייתה קשורה לפרשה זו.

ניסיונו של רייגן לסייע בהשלטת סדר בלבנון, בעקבות האנדרלמוסיה בזמן מלחמת האזרחים, לא צלח. מותם של 241 חיילי מארינס בפיגוע התאבדות של חזבאללה, שעורר אצל האמריקנים חששות ל"וייטנאם חוזרת", הביא אותו להסיג את כוחותיו משם.

זמן קצר בלבד לאחר תחילת כהונתו התעמת רייגן לראשונה עם שליט לוב דאז מועמר קדאפי. מטוסים אמריקאים הפילו באוגוסט 1981 שני מטוסי סוחוי לוביים במימי מפרץ סידרה שליד לוב, בעקבות נסיונותיו של קדאפי לספח את המפרץ ולהופכו לחלק מהמים הטריטוריאליים של לוב. בתקופת כהונתו השנייה של רייגן, באפריל 1986, הניחו טרוריסטים פצצה בדיסקוטק בברלין והרגו שלושה אנשים ובהם חייל אמריקאי אחד ופצעו רבים. עשרה ימים אחר כך הגיב רייגן בהפצצת ארמונו של קדאפי בלוב, בטענה שעקבות הטרוריסטים הובילו לקדאפי. קדאפי הצליח להימלט מארמונו ברגע האחרון ללא פגע, אך כששים לובים אחרים נהרגו ובהם מי שנטען כי היא בתו המאומצת של קדאפי.

רייגן נפרד ביומו האחרון כנשיא - 20 בינואר 1989

פסל הברונזה של רונלד רייגן, שהוצב ב-2009 ברוטונדה המרכזית בוושינגטון, מתחת לכיפת הקפיטול ומייצג את מדינת קליפורניה

באופן כללי נחשב רייגן לאחד מאוהדי ישראל הגדולים שישבו בבית הלבן, זאת אף על פי שתגובתו אחרי הפצצת הכור העיראקי ואחרי טבח סברה ושתילה לא הייתה חיובית, ואף על פי שבתקופתו הכירה ארצות הברית באש"ף כנציג העם הפלסטיני. בשל דימויו החיובי הזה, שגובה בסיוע צבאי וכלכלי רחב שהושיט לישראל, זכה רייגן לתמיכה רבה בקרב יהודי ארצות הברית, דבר יוצא דופן עבור נשיא מהמפלגה הרפובליקנית. בעיה מסוימת ביחסיו עם העולם היהודי אמנם נוצרה ב-1985, כאשר התעקש להניח זר בבית קברות גרמני שבו נקברו גם אנשי אס אס, אבל לא היה זה שבר של ממש לטווח ארוך.

הנשיא רייגן תמך בגלוי במאבקם של אסירי ציון והתנה בפני ג'ורבצ'וב את שיפור היחסים בין המדינות וחתימה על הסכמים כלכליים בשיפור יחסה של ברית המועצות ליהודיה, ובפרט הצליח להביא לשחרורו של אנטולי שרנסקי, שהיה אחד מסמלי המאבק, מברית המועצות.

מזכיר המדינה שלו, ג'ורג' שולץ, עמל על תוכניות שיאפשרו לתושבי השטחים אוטונומיה. תוכניות אלו היוו עילה למשברים קואליציוניים בישראל, אך סופן שלא יצא מהן דבר. ב-31 ביולי 1983 הכריז רייגן ש"יותר לא יקומו התנחלויות ישראליות בשטחים". יום לאחר ההכרזה הזו קמה היאחזות נח"ל חדשה בצפון השומרון, ליד הר גריזים. כתגובה על ההכרזה קראו לה מייסדיה "רוגן" על שם הנשיא רונלד רייגן. ההיאחזות הזו התאזרחה כעבור כשנה והיא היישוב יצהר‏.

אחרי הפרישה

ב-1992 אובחן רייגן כלוקה במחלת אלצהיימר, ובנובמבר 1994 הוא פרסם לציבור הודעה, בכתב ידו, על מחלתו: "אני הולך אל שקיעת חיי", אמר במכתב, "אך יודע אני שלאמריקה צפוי תמיד שחר זוהר". רייגן נפטר ממחלת האלצהיימר ב-5 ביוני 2004. הוא נקבר באתר הספרייה הנשיאותית שהוקמה על שמו, בסימי ואלי, קליפורניה.

ב-1999 מצא סקר של גאלופ כי רונלד רייגן נחשב בציבור האמריקאי לאחד מ-18 האישים הפופולריים ביותר במאה העשרים. ב-2005 קבעו רשת הטלוויזיה CNN ועורכי הטיים מגזין, ביחד, כי רונלד רייגן היה האדם המרתק ביותר בעולם ב-25 השנים האחרונות‏ ואילו טיים עצמו מצא כי הוא היה בין 100 המשפיעים ביותר בעולם במאה העשרים. ביוני 2005, במשאל שנערך בקרב צופי ערוץ דיסקברי הטלוויזיוני, נבחר רונלד רייגן לאמריקאי החשוב ביותר בהיסטוריה (לפני אברהם לינקולן, מרטין לותר קינג, ג'ורג' וושינגטון בנג'מין פרנקלין ואחרים)‏.

בכל מהלך כהונתו ניהל הנשיא רייגן יומן מפורט. ב-2007 פורסם יומן זה, כספר - "יומני רייגן", בהוצאת הרפר קולינס ובעריכת דאגלס ברינקלי. הספר הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

פרסים ואותות כבוד אחרים

ארונו של רייגן בהלוויתו

מדליית הזהב של הקונגרס שהוענקה בשנת 2002 לרונלד רייגן ולגברת הראשונה ננסי רייגן

רייגן קיבל בחייו מספר רב של פרסים ואותות כבוד. בין השאר הוא קיבל ב-1985 תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה ממכון ויצמן למדע. ב-1989 הוא קיבל את פרס סילבנוס ת'אייר של האקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט, תואר אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט הבריטי (GCB) ו"סרט גדול" של מסדר החרצית היפני. ב-1993 העניק לו סגנו לשעבר, הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. ב-2002 קיבלה רעייתו ננסי בשמו וגם עבורה את מדליית הזהב של הקונגרס.

ב-2007, כשלוש שנים לאחר מותו קיבלה ננסי רייגן עבור בעלה את פרס "מסדר הנשר הלבן", שהוא אות הכבוד הגבוה ביותר שמעניקה פולין. נשיא פולין העניק לרייגן את הפרס בגין תמיכתו הבלתי נלאית בכל מהלך נשיאותו, בסולידריות ובתנועה האנטי קומוניסטית הפולנית. לדברי לך קצינסקי, בלי נחישותו של רייגן ועזרתו לא ניתן היה להשיג את שחרורה של פולין מהקומוניזם‏.

ב-1998 קבע חוק מיוחד של הקונגרס כי נמל התעופה של הבירה האמריקאית וושינגטון (זה שנמצא בסמוך לה, להבדיל משדה התעופה דאלס, שממערב לה ושדה התעופה בולטימור וושינגטון) ייקרא מעתה שדה התעופה רייגן - Ronald Reagan Washington National Airport. באותה שנה נחנך גם בניין רונלד רייגן ומרכז הסחר הבינלאומי בשדרות פנסילבניה 1300 בוושינגטון. ב-2001 קרא הצי האמריקאי את אחת מנושאות המטוסים הגרעיניות שלו, מסדרת נימיץ, על שם רונלד רייגן. ב-2005 הנפיקה רשות הדואר האמריקאית בול לזכרו וב-2011 הונפק בול שני, לציון 100 שנה להולדתו.

ב-2008 הקימה העיר קובינגטון שבמדינת לואיזיאנה פסל ענק של רייגן, בגובה 3 מטר בערך, לזכרו. הפסל הזה נחשב לפסלו הגדול ביותר של רייגן עד היום‏. ב-2009 הוצב פסל ברונזה של רייגן ברוטונדה המרכזית בוושינגטון, מתחת לכיפת הקפיטול, שם הוא מייצג את מדינת קליפורניה. שנתיים אחר כך, כחלק מחגיגות 100 שנה להולדתו, הוצב פסל נוסף שלו בכיכר גרוונר, בלונדון, ליד השגרירות האמריקאית שם, לצידם של פסלי פרנקלין דלנו רוזוולט ודווייט אייזנהאואר, כהכרה בפועלו של רייגן לסיום המלחמה הקרה. לצידו של הפסל הוצבה פיסה מחומת ברלין המנותצת‏. גם בוורשה בירת פולין הוקם ב-2011, ממול לשגרירות ארצות הברית, פסל של רייגן‏ וכנ"ל גם בטביליסי, גאורגיה‏, ב"כיכר החירות" בבודפשט, הונגריה, ובערים נוספות, בתוך ומחוץ לארצות הברית.

בנוסף לכל זאת, מדינות וערים רבות בארצות הברית ומחוצה לה קראו על שמו בניינים שונים, בתי חולים, בתי ספר, פארקים, כיכרות (כיכר רונלד רייגן בקרקוב, פולין למשל), רחובות (רחוב רונלד רייגן בפראג, צ'כיה למשל) ודרכים בינעירוניות.

קפטן נבחרת פורטוגל בכדורגל ושחקן ריאל מדריד, כריסטיאנו רונאלדו יליד 1985, קרוי על שם רונלד רייגן.

ראו גם

• יום רונלד רייגן

לקריאה נוספת

• רונלד רייגן, חיים אמריקאים אוטוביוגרפיה, הוצאת סימון ושוסטר, 1990.

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה רשמית באתר הבית הלבן (באנגלית)
• ספריית רונלד רייגן (באנגלית)
• רונלד רייגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רונלד רייגן, באנציקלופדיה ynet