ונצואלה

הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה República Bolivariana de Venezuela
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	תהילה לאנשים אמיצים
יבשת	דרום אמריקה
שפה רשמית	ספרדית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	קראקס 10°30′N 66°58′W
משטר	רפובליקה פדרלית
ראש המדינה - נשיא	נשיא ניקולאס מאדורו
הקמה - עצמאות - הוכרזה - הוכרה	מספרד 5 ביולי 1811 24 ביוני 1821
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	912,050 קמ"ר  33 בעולם 0.3%
אוכלוסייה‏ (הערכה ליולי 2014) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	28,868,486 נפש  45 בעולם 31.65 נפש לקמ"ר 178 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 28.2% גילאי 15 - 24 18.8% גילאי 25 - 54 39.6% גילאי 55 - 64 7.5% גילאי 65 ומעלה 5.9%
תמ"ג‏ (הערכה לשנת 2014) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	545,700 מיליון $  34 בעולם 18,903 $ 81 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏ (2013) - דירוג עולמי	0.764  67 בעולם
מטבע	בוליבר ונצואלי ‏ (VEB)
אזור זמן	UTC -4.5
סיומת אינטרנט	.ve
קידומת בינלאומית	58

הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה (בספרדית: República Bolivariana de Venezuela) היא מדינה שממוקמת באזור הצפוני של דרום אמריקה. היא גובלת עם קולומביה במערב, ברזיל בדרום, עם גיאנה במזרח, ועם הים הקריבי בצפון.

היסטוריה

כחצי מיליון בני שבטי הקאריב, אראוואק וצ'יבצ'ה חיו באזור שנקרא כיום ונצואלה, עד שהגיעו הכובשים הספרדיים.

אמריגו וספוצ'י היה כנראה האירופאי הראשון שהגיע לחופי ונצואלה (ב-1500), אנשי המשלחת שבראשותו הם אלה שהעניקו למדינה את שמה הנוכחי שמשמעותו - ונציה הקטנה. (בגלל מנהגם של התושבים שחיו בשפך הנהר לבנות בתים על עמודים הנטועים ביובלי הדלתה).

הספרדים התיישבו בתחילת המאה השש עשרה בעיר קומנה (Cumaná), והפכו אותה לעיר מרכזית. המקומיים נאבקו בספרדים, אשר היו נחושים בדעתם לחפש אחר זהב. כאשר מאמציהם עלו בתוהו, נטשו את ונצואלה החבולה.

ונצואלה הכריזה על עצמאותה ב-5 ביולי 1811, אך ניסיון ראשון זה להקים רפובליקה עצמאית לא צלח, וכמוהו גם ניסיון נוסף ב-1813. ב-1821 הביסו כוחותיו של המשחרר הגדול של דרום אמריקה, יליד המקום בעצמו, סימון בוליבר, את הספרדים וסילקו אותם מאזור ונצואלה, שנעשה חלק מרפובליקת קולומביה הגדולה. ב-1830 מרדה ונצואלה בקולומביה הגדולה והכריזה על עצמאות. משבר פקד אותה, מאבקי כוח, הפיכות ומעשי טרור שאיימו על שלמותה, וסדרה של רודנים מיליטנטיים שלטו בה ביד רמה.

פוליטיקה

הפוליטיקה של ונצואלה, כמו מדינות אחרות באמריקה הלטינית, אופיינה לאחר עצמאותה בחוסר יציבות פוליטית, הפיכות צבאיות. ב-1958 הסתיימה תקופת הדיקטטורה של הגנרל פרז חימנז ששלט מ-1952 והוכרז על בחירות להמשך אותה שנה. אך טרם הבחירות נחתם הסכם פונטו פיחו בין נציגים של שלוש המפלגות הגדולות. הסכם זה חילק למעשה את השלטון בין המפלגות הללו. כיום נהוג בוונצואלה לכנות את המשטרים שבין אותה תקופה לתקופת בחירתו של הוגו צ'אווס לנשיא, המשטרים הפונטו פיחסטים.

ב-1989, עקב המצב הכלכלי הקשה החלו התקוממויות עממיות בפרברי קראקס שהתפשטו תחילה לקראקס עצמה ולאחר מכן ליתר המדינה. במהלך האירועים בהם פשטו עניים על בתי עסק, חסמו כבישים ושיתקו את הבירה קראקס, הורה הנשיא קרלוס אנדרס פרס למשטרה לפתוח באש חיה על מפגינים וגרם למותם של מאות עד אלפי אנשים^{[דרוש מקור]}. התקוממויות אלו הנקראות קרקסו (מילולית: מכת קראקס), היו שלב ראשון בשינוי מאזן הפוליטיקה בוונצואלה.

ב-1992 הוביל גנרל בשם הוגו צ'אווס ניסיון הפיכה צבאי שנכשל אך מיקם את צ'אווס עמוק בתודעה הציבורית מבחינה פוליטית. לאחר יציאתו מן הכלא הקים צ'אווס את התנועה לרפובליקה החמישית, שחרתה על דגלה את הסוציאליזם והמלחמה בשחיתות ודרשה ליצור חוקה חדשה שתשרת את האינטרסים של העם. ב-1998 נבחר צ'אווס לנשיאות, והוביל מהלך ליצירת חוקה חדשה שתגביר את הדמוקרטיה במדינה. ב-1999 נבחר מחדש על פי אותה החוקה.

באופוזיציה יושבות המפלגות המסורתיות "אקסיון דמוקרטיקה" (הפעולה הדמוקרטית) וקופאי (דמוקרטית נוצרית), יחד עם מפלגות נוספות קטנות יותר, אך האופוזיציה איננה מאוחדת וחלשה. העם הונצואלני מאוד מפולג כיום בין האופוזיציה לקואליציה, כאשר תומכיו של צ'אווס מכונים צ'אוויסטים והמתנגדים מכונים אסקוולידוס (escualidos). רובה של התקשורת מתנגדת במובהק לממשלתו של צ'אווס, אך ישנם מספר רב של אמצעי תקשורת קטנים ולא כלכליים שתומכים בשלטונו של צ'אווס. עיקר הפילוג הוא סביב השאלה האם לתמוך בסוציאליזם שנתמך על ידי צ'אווס, לבין כלכלת שוק חופשית, והוא מאופיין בהתפלגות מעמדית ברורה שבה העניים תומכים ברובם הגדול בסוציאליזם והעשירים תומכים בשוק החופשי. מעמד הביניים אינו אחיד כמו היתר.

האופוזיציה מואשמת פעמים רבות בניסיונות לא דמוקרטיים להפיל את השלטון, כמו ניסיון ההפיכה באפריל 2002 שהסתיים בכישלון וכן התנקשות בחייו של התובע הכללי דנילו אנדרסון ובשביתה הכללית 2002-2003.

צ'אווס הוביל מדיניות של קונפליקט עם ארצות הברית על רקע "מדיניותה האימפריאליסטית" לדבריו, שהובילה להטלת מגבלות על ידי ממשלת ארצות הברית על מכירת נשק לוונצואלה, לאחר שנים רבות בהם רובם של כלי הנשק של צבא ונצואלה היו מתוצרת ארצות הברית. המגבלות על רכישת נשק מארצות הברית הובילו את ונצואלה להידוק יחסים עם רוסיה. בקיץ 2006 נחתמה בין רוסיה וונצואלה עסקת נשק גדולה שכללה 103,000 רובי קלצ'ניקוב, 24 מטוסי קרב מדגם סוחוי-30 ו-30 מסוקי קרב.‏

ביוני 2011 אושפז צ'אווס בבית חולים בקובה וגורמי מודיעין אמריקאים דיווחו כי מצבו קריטי.‏‏‏‏‏‏ ב-1 ביולי, לאחר שלושה שבועות של "נתק" שעוררו שמועות רבות על מצבו, הודיע צ'אווס בנאום לאומה בשידור חי, כי חלה בסרטן וכי יעבור ניתוח נוסף וינצח בקרב על חייו.‏‏‏

ב-7 באוקטובר 2012 התמודד צ'אווס בבחירות לנשיאות מול מועמד האופוזיציה אנריקה קפרילס רדונסקי, שהיה הפוליטיקאי הראשון זה שנים שנתמך על ידי כל גורמי האופוזיציה המשמעותיים בוונצואלה. צ'אווס ניצח בבחירות, אך ברוב דחוק ביחס למערכות בחירות קודמות בהן השתתף.

בריאותו של צ'אווס הוסיפה להידרדר. ב-10 בינואר 2013 היה צריך צ'אווס להישבע לנשיא, לפי החוקה, אך בריאותו הלקויה לא איפשרה לו. ב-5 במרץ מת צ'אווס. לפי החוקה, את מקומו של הנשיא צריך היה למלא נשיא האסיפה הלאומית דיוסדאדו קבאז'ו, אולם ב-8 במרץ הושבע לנשיא סגן הנשיא ניקולאס מאדורו. לפי החוקה, עם מותו של הנשיא צריכות להתקיים בחירות במדינה בתוך שלושים ימים, והללו נקבעו ל-14 באפריל. מאדורו ניצח בבחירות והושבע כנשיא.

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של ונצואלה

ונצואלה נמצאת בצפון אמריקה הדרומית, בין קווי הרוחב 0 ל-10 צפון. היא גובלת בים הקריבי בצפון, בגיאנה במזרח, בברזיל בדרום ובקולומביה במערב. ונצואלה מחולקת מבחינה מנהלית ל-24 יחידות: 23 מדינות (estados) ומחוז הבירה.

קו החוף משתרע לאורך 2,800 ק"מ.

הנקודה הנמוכה ביותר היא בגובה פני הים והגבוהה ביותר בגובה 4,981 מטרים, פיקו בוליבר.

ונצואלה מחולקת למספר חבלים:

• אזור קורו (Coro) בצפון המדינה.
• רמת גיאנה הכוללת כמחצית המדינה. גובהה הממוצע 2,700 מטר מעל פני הים. הרמה אינה משטח אחיד אלא מחורצת על ידי ערוצי נחלים ופסגות הרים; בחלק המזרחי של הרמה נמצא מפל אנחל הנחשב לגבוה ביותר בעולם (979 מטר). תכסית הרמה כוללת יער צפוף ומטעי עץ הגומי. האוכלוסייה המקומית כוללת שבטים השומרים על בידולם משאר האוכלוסייה.
• מישורי יינוס (Llanos).
• שפלת האמזונס.
• שפלת מאראקאיבו (Maracaibo Basin) בחלקה המערבי של המדינה, שבמרכזה נמצא אגם מאראקאיבו.
• הרי האנדים.

אקלים

המדינה נמצאת כולה בתחום שבו שורר אקלים טרופי. למרות זאת האקלים משתנה החל מאקלים טרופי מובהק ועד לאקלים אלפיני בהתאם לגובה, לטופוגרפיה, לכיוון ולמהירות הרוח בכל אזור. השינויים העונתיים באים לידי ביטוי בעיקר במשקעים ולא בהבדלי טמפרטורה. ברוב המדינה יש עונה גשומה מובהקת. גשמים יורדים בעיקר מחודש מאי ועד נובמבר הנחשבים חודשי החורף. שאר חודשי השנה מהווים את הקיץ בוונצואלה.

ונצואלה מתחלקת ל-4 קבוצות של גבהים הנבדלים זה מזה באקלים. מתחת לגבהים של 800 מטר האקלים הטרופי מייצר אוויר חם וטמפרטורות יציבות שבין 26° מעלות צלזיוס ל-28° C. בגובה שבין 800 ל-2,000 מטרים מזג האוויר קר יותר והטמפרטורות נעות בין 12° C ל-25° C. רבות מן הערים במדינה, כולל הבירה, קראקס, שוכנות דווקא בגבהים אלה. בגבהים שבין 2,000 ל-3,000 מטרים הטמפרטורות הן נמוכות יותר, מ-9° C ועד 11° C. מעל 3,000 מטרים הטמפרטורות צונחות כבר מתחת ל-8° C.

כמות המשקעים הממוצעת בשנה נעה בין 430 מילימטר באזור הקאריבי במערב, לבין 1,000 מילימטר שבמפרץ אורינוקו במזרח. בהרים כמויות המשקעים משתנות מאוד בין אזור אחד למשנהו. בעמקים שאינם חשופים לרוח לא יורדים משקעים רבים ולעומת זאת מדרונות החשופים לרוחות צפון-מזרחיות מקבלים גשם רב. בקראקס יורדים 750 מילימטר של משקים בממוצע בשנה כשיותר מחצי מהם יורדים בין חודש יוני לאוגוסט.

כלכלה

תעשיית הנפט שולטת בכלכלה המעורבת בוונצואלה. תעשיית הנפט מספקת כשליש מהתוצר המקומי הגולמי במדינה, בערך 80% מסך הייצוא שלה, ובערך חצי מהכנסות הממשלה. תחנות שאיבת הנפט העיקרית במדינה נמצאות בסביבות אגם מאראקאיבו, מפרץ ונצואלה ובקרבת אגן נהר האורינוקו, בו נמצא מאגר הנפט הגדול ביותר במדינה. כיום, מנסה ונצואלה לגוון את כלכלתה, ולהפחית את תלותה בתעשיית הנפט. היו ניסיונות לפתח תעשייה כבדה בתחום הברזל והאלומיניום וניסיון להחיות את החקלאות במדינה. תעשיית הברזל והחקלאות במדינה מספקים חלק מסך הייצוא של המדינה. במדינה גם קיימות תעשייות של חומרי בניין, טקסטיל, הרכבת כלי רכב וכלי טיס. תחום הנדל"ן והתיירות במדינה מפותחים גם כן.

משנות ה-50 עד שנות ה-80 הייתה כלכלת המדינה החזקה ביותר בדרום אמריקה. הפריחה הכלכלית באותן שנים משכה מהגרים רבים. כלכלת המדינה נחלשה במהלך משבר הנפט של שנות ה-80. עם עליית מחירי הנפט בשנים האחרונות הכלכה בוונצואלה החלה להתחזק. הגידול בתמ"ג הוא בערך 10% בשנה.

המטבע המקומי הוא בוליבר ונצואלי. עד שנות ה-70 נחשב הבוליבר לאחד המטבעות היציבים ביותר באמריקה הלטינית, אך אז נפל קורבן לאינפלציה גבוהה. עם עליית מחירי הנפט חזר הבוליבר ליציבות מסוימת. לפי דיווחי הבנק המרכזי במדינה נכון לינואר 2008 מדד האינפלציה עומד על 21.9%. נכון לדצמבר 2007 6.2% מכוח העבודה מובטלים.

למרות היחסים המתוחים בין ארצות הברית לוונצואלה כמעט חצי מהייצוא הוא לארצות הברית וכמעט שליש מהייבוא הוא משם. קולומביה (מדינה נוספת שיחסיה עם ונצואלה מתוחים מאוד), ברזיל, מקסיקו, סין ופנמה הן המדינות מהן מגיע שאר הייבוא. שאר הייצוא מגיע לאנטילים ההולנדיים ולסין.

דמוגרפיה

לפי המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בוונצואלה, נכון לשנת 2006 התגוררו במדינה 27,250,414 תושבים. החל משנת 1926 מפקד האוכלוסין בונצאולה לא מתייחס לחלוקה אתנית ולכן ההערכות בנושא הן גסות. כ-70% מהאוכלוסייה הם מסטיסים, כלומר צאצאים לאירופים ולילידי אמריקה. כ-20% נוספים הם לבנים, בעיקר ממוצא ספרדי, איטלקי, פורטוגזי וגרמני. מיעוט מוכר נוסף הוא אפרו-ונצואלים' אך מספריהם אינם ידועים בגלל מידע דמוגרפי דל ממפקדי האוכלוסין. כמה מיעוטים קטנים מיבשת אסיה קיימים בוונצואלה. לבנונים, טורקים, ערבים וסינים. רק 5% מהאוכלוסייה הם ילידים (אינדיאנים). לקבוצות אלה חברו מהגרים מאירופה ושאר מדינות דרום אמריקה באמצע המאה ה-20 בימי הפריחה הכלכלית במדינה.

כ-85% מהתושבים חיים באזורים עירוניים. 73% מהתושבים חיים במרחק של לא יותר מ-100 קילומטר מקו החוף. למרות שכמעט חצי משטח המדינה נמצא מדרום לנהר האורינוקו רק 5% מהתושבים מתגוררים שם.

השפה הרשמית היא ספרדית. כמו כן במדינה מדוברות 31 שפות ידועות של ילידים. 93% מהתושבים יודעים קרוא וכתוב.

96% מהתושבים הם נוצרים קתולים, 2% הם נוצרים פרוטסטנטים, 2% אחרים.

תוחלת החיים הממוצעת היא 74.54 שנים. לפי מדד הפוריות במדינה כל אישה יולדת בממוצע 2.23 ילדים.

אירועים מיוחדים

• קרנבל – מתקיים בימים שני ושלישי שלפני יום רביעי של האפר.
• 5 ביולי - יום העצמאות של ונצואלה. נחגג בכל המדינה תוך מתן דגש על תרבות ושירים ונצואלים.
• 24 ביולי - הולדת סימון בוליבר.
• 24 בדצמבר - ערב חג המולד.

יהדות ונצואלה כיום

ערך מורחב – יהדות ונצואלה

הקהילה היהודית בוונצואלה, שהיא אחת הקהילות העתיקות באמריקה הלטינית, מנתה בתחילת שנות ה-2000 כ-25,300 איש (כ-60 אחוז מהם אשכנזים, והשאר ספרדים), אך כיום עקב המצב הפוליטי והמדיני וכן עקב ההתדרדרות בתחושת הביטחון האישי, ההערכה היא שהקהילה הצטמצמה לכ-7,000 איש בלבד (כשרובם מבני הקהילה הספרדית). המרכז היהודי הגדול במדינה הינו בקראקאס עם זאת ישנם גם ריכוזי יהודים קטנים בערים מרקאיבו ופורלמאר.

חינוך ותרבות

בבירה - קאראקס - בית ספר יהודי -"הרצל-ביאליק" (הברייקה)- ובו כ-1,000 תלמידים (90% מילדי היהודים), המוחזק על ידי "ההתאחדות היהודית", וגן ילדים וכן בית שמואל/מאור התורה ות"ת סיני בהם לומדים כמה מאות ילדים. שליחי המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית מקיימים לימודים גם באמצעות האינטרנט. העיתונות היהודית כוללת שבועון (בספרדית).

דת

אין ארגון כללי ארצי, אך קיימת "ההתאחדות היהודית" (אוניון) של הקהילה האשכנזית, ולספרדים - "ארגון יהודי ונצואלה" (אסוססיון), בקראקס. בבירה, קראקס, ובכל רחבי המדינה יש בתי-כנסת אחדים, ומספר רבנים. בעיר קראקס קיימים מספר בתי כנסת מרכזיים: רבינטו ונצואלה - בית הכנסת הראשון בעיר הוקם ב-1952. בתי כנסת נוספים הם האוניון ישראליטה (שמשמש גם כמרכז של הקהילה האשכנזית בעיר), מגן דוד, תפארת ישראל מריפרץ אסוסיון (המרכז הספרדי), בית אל, כתר תורה, מאור התורה, אור תורה, ובית שמואל.

יחסי ישראל-ונצואלה

ערך מורחב – יחסי ונצואלה-ישראל

היחסים הדיפלומטיים של ונצואלה וישראל מתוחים במיוחד, לאור הקשר הקרוב של ישראל וארצות הברית, שמסוכסכת עם ונצואלה. נשיא ונצואלה המנוח, הוגו צ'אווס, הביע תמיכה בפלסטינים במספר מקרים, ובחודש יולי 2006 אף גינה את "התקפת ישראל בלבנון", כדבריו. שגריר ונצואלה בישראל זומן לפגישה במשרד החוץ, בו הובהר לו כי "ישראל קובלת על חוסר האיזון בדברי הנשיא", המצב נוטה לצד הפלסטינים, וכי "ישראל רוצה ביחסי ידידות עם ונצואלה, וציפיותיה היא ליותר איזון בהצהרות הממשל".‏ לאחר זימון זה, ב-3 באוגוסט 2006, הורה הנשיא צ'אבס להחזיר את שגריר המדינה מישראל, ושב וגינה את הפעילות הצבאית של ישראל בלבנון. בוונצואלה עצמה, הארגונים היהודיים מוחים על השבת השגריר בישראל לקראקס, כדי למחות על המתקפה של ישראל בלבנון. ארגונים אלה מאשימים את ממשלת ונצואלה "באנטישמיות ובתמיכה חד צדדית בחזבאללה ובחמאס". בתגובה הוחלט במשרד החוץ הישראלי להחזיר את השגריר להתייעצויות בירושלים.

בעקבות מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה סילקה ונצואלה את כל אנשי סגל השגרירות מארצה והודיעה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. בחודש ינואר 2009 נסגרה הנציגות הדיפלומטית של ונצואלה בישראל. כיום אין לישראל שגרירות בונצואלה ואין שום יחסים דפלומטיים בין המדינות, אולם פעל קונסול ישראלי בשגרירות קנדה בבירה קראקס, לאחר שנסגרה שגרירות קנדה בונצואלה נסגרה גם אופציה זו וכיום אין שום יחסים בין ישראל לונצואלה. עד תחילת שנות האלפיים מערכת היחסים בין המדינות הייתה יותר מתקינה. כך, למשל, ב-1998 הנפיקה ונצואלה גיליונית מזכרת לציון 50 שנים לעצמאות ישראל.

ראו גם

• רפובליקת קולומביה הגדולה
• גיאנה אסקיבה

קישורים חיצוניים

• ונצואלה, באנציקלופדיה ynet
• ונצואלה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)