צ'צ'נים
| צ'צ'נים |
|---|
| אוכלוסייה |
| בין 1.75 ל-2 מיליון נפש |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים |
| הפדרציה הרוסית (במיוחד צ'צ'ניה ודאגסטן), גאורגיה, טורקיה, קזחסטן, המזרח התיכון |
| שפות |
| צ'צ'נית, רוסית |
| דת |
| אסלאם סוני |
| קבוצות אתניות קשורות |
| אינגושים, באצבים וכיסטים |
צ'צ'נים (בצ'צ'נית: Нохчи נוחצ'י) מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בצפון הקווקז. דתם של הצ'צ'נים היא האסלאם הסוני. הצ'צ'נים סבלו מרדיפות ומגירוש בתקופת סטלין, ולאחר יצירת הפדרציה הרוסית היה העם הצ'צ'ני מעורב במלחמת צ'צ'ניה הראשונה ובמלחמת צ'צ'ניה השנייה, שתי מלחמות שהפילו קורבנות רבים, והביאו לטענות רבות על פשעי מלחמה משני הצדדים. גם לאחר סיום הלחימה, ממשיכה צ'צ'ניה להיות מוקד ללחימה בעצימות נמוכה, ולמעשי טרור.
תוכן עניינים
מקורות השם "צ'צ'נים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "צ'צ'נים" מגיע מהלשון הפרסית. הצ'צ'נים מתייחסים לעצמם כ"נוחצ'י", שם שמשמעותו בשפתם 'אנשי נוח'. השם מופיע לראשונה במקורות ערביים החל מן המאה ה-8. יש המייחסים את השם לתבוסה שהנחילו הצ'צ'נים לרוסים בקרב ליד הכפר צ'צ'ן אאול בשנת 1732, אך השם מופיע במקורות רוסים כבר ב-1692.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבטי הוואינח, אבותיהם של הצ'צ'נים והאינגושים חיו באזור ההרים של הקווקז החל מהתקופה הפרה-היסטורית. החל מהמאה ה-16 החלו השבטים להתיישב באזור השפלה, והחל תהליך של התאסלמות בהשפעת העמים השכנים.
בתקופה זו החל תהליך ארוך וקשה של חדירת ההשפעה הרוסית לאזור הקווקז. הצ'צ'נים, עם נחלותיהם הרבות באזור השפלה הפורה, ועם השליטה בגישה למעברי ההרים המרכזיים, היו מטרה עיקרית לניסיונות ההתפשטות הרוסיים. ההשתלטות הרוסית על אזור הקווקז לוותה ביחס קשה אל האוכלוסייה הצ'צ'נית, ורבים גורשו או היגרו אל המזרח התיכון. המאה ה-19 הביאה למספר מרידות צ'צ'ניות נגד האימפריה הרוסית כמו גם לניסיונות חוזרים ונשנים לרוסיפיקציה של האוכלוסייה. עלייתה של ברית המועצות הוסיפה לכך ניסיונות לקולקטיביזציה כפויה, ומסעות תעמולה נגד הדת.
ב-1944 הורה סטלין על גירושם מאדמתם של הצ'צ'נים, האינגושים ועמים רבים נוספים מעמי הקווקז לקזחסטן ולסיביר. גירושים אלו הביאו למותם של בין רבע לחצי מהמגורשים. שלוש שנים לאחר מות סטלין, ב-1957 הורשו חלק מהמגורשים לחזור לאדמתם, אך המגורשים ששבו סבלו מאפליה. נפילת ברית המועצות הביאה להכרזתה של רפובליקה צ'צ'נית עצמאית, תחת הנהגתו של ג'וחר דודייב, גנרל לשעבר בחיל-האוויר הסובייטי, שנבחר לנשיא. הרוסים לא השלימו עם המהלך ועל רקע זה פרצה מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. במלחמה זו ספגו הכוחות הרוסים תבוסה, אך פלישת קיצונים אסלאמיים צ'צ'נים לדאגסטן השכנה באוגוסט 1999 הביאה לפריצת מלחמת צ'צ'ניה השנייה שבה הובסו הבדלנים הצ'צ'נים. במערכה זו (שעדיין נמשכת בפועל אף על פי שרשמית הסתיימה ב-2001) נהרס חלק נכבד מהערים והכפרים של צ'צ'ניה ובעיקר עיר הבירה- גרוזני. למרות הטיפול החריף של הצבא הרוסי במלחמתו בבדלנים הצ'צ'נים (הוצאות רבות להורג, הרס כפרים שלמים) הוא טרם הצליח להכניעם כליל. על פי עדויות ארגוני זכויות האדם ישנם מקרים רבים של ניצול סמכויות החירום שנתונות בידי הצבא להתעמרות באוכלוסייה האזרחית, שבאה לידי ביטוי בחטיפות סיטונאיות ומעשי אונס וביזה. הצ'צ'נים עודם נלחמים נגד הצבא הרוסי, ומלחמתם מלווה במעשי טרור נגד הרוסים, בצ'צ'ניה, בדאגסטן וברוסיה, ובלוחמת גרילה נגד הכוחות הרוסים בצ'צ'ניה עצמה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2002 מנה העם הצ'צ'ני בין 1.75 ל-2 מיליון נפש. העם הצ'צ'ני מרוכז ברובו בצ'צ'ניה (כ-1,031,000 נפש), שהיא חלק מן הפדרציה הרוסית. ישנם ריכוזים צ'צ'ניים ניכרים באזורים נוספים של הפדרציה הרוסית, במיוחד בדאגסטן (88,000), אינגושטיה (95,000) ומוסקבה (14,000). מספרם הכולל של הצ'צ'נים בפדרציה הרוסית הוא 1.36 מיליון נפש.
מחוץ לרוסיה ניתן למצוא פזורה צ'צ'נית במיוחד בגאורגיה (4,100), קזחסטן (75,000), טורקיה (90,000) והעולם הערבי, במיוחד בירדן (8,000) ובסוריה (4,000). כן קיימים ריכוזים נוספים של צ'צ'נים מחוץ לצ'צ'ניה ומספרם בין 250,000 ל-500,000 נפש. צ'צ'נים אלו הם צאצאיהם של גולים צ'צ'נים מתקופת מלחמות הקווקז, שהובילו לסיפוחה של צ'צ'ניה על ידי האימפריה הרוסית ב-1850, וכן של מגורשים צ'צ'נים שגורשו על ידי ברית המועצות לקזחסטן בשנת 1944. מ-1994 התיישבו אלפי פליטים צ'צ'נים בארצות האיחוד האירופי ובמקומות נוספים, כתוצאה מהמלחמות הצ'צ'ניות.
שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפה הצ'צ'נית שייכת למשפחת הצפון הצפון מרכז קווקזיות, הקרובות לשפה האינגושית ולדיאלקט הבאצבי הנהוג בגאורגיה. רוב הצ'צ'נים דוברים גם רוסית.
