פיוס השישי
פיוס השישי, בשמו האמיתי הרוזן ג'ובאני אנג'לו בראסקי (באיטלקית: Giovanni Angelo Braschi; 27 בדצמבר 1717 צ'זנה, אמיליה-רומאניה - 29 באוגוסט 1799) היה אפיפיור ברומא בין השנים 1775-1799.
ראשית ימיו ובחירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בצ'זנה למשפחת אצולה. למד בקולג' ישועי ובאוניברסיטת פרארה. מונה לקרדינל ב-1773.
הקונקלווה שהתכנסה מיד עם מות קודמו, קלמנס הארבעה עשר באוקטובר 1774, נמשכה כחמישה חודשים (134 ימים, בהם נערכו 256 הצבעות) במהלכם לא יכלו הקרדינלים למצוא מועמד מוסכם. הקרדינלים נחלקו ביו סיעה בהנהגת האצולה הרומאית הוותיקה, שתמכה בקרדינל ממשפחת קולונה ובישועים (ה-Zelanti) כנגד סיעה שהתנגדה לישועים ברוח שהנהיג האפיפיור הקודם, שנחלקה בעצמה בין נציגי מלכי אירופה השונים. כך תמכה אוסטריה בקרדינל ויסקונטי, נונציו לשעבר בווינה וספרד, פורטוגל וצרפת תמכו בקרדינלים אחרים. רק בסוף 1774 הועלה שמו של בראסקי כמועמד אפשרי מוסכם, אך הוא זכה לרוב הדרוש רק ב-15 בפברואר 1775.
כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1781 פעל בנחישות נגד האבסולטיזם הנאור של הקיסר יוזף השני (היוזפיניזם). בשנת 1782 אף ביקר בווינה מתוך ניסיון כושל להניא את הקיסר ממדיניותו החדשה. לפי האנקדוטה, הקיסר לא נישק את ידו אלא לחץ אותה.
ב-1796 פלשו הצרפתים בפיקודו של נפוליאון לאיטליה, ובחורף 1797 נאלץ פיוס השישי לחתום על שלום טולנטינו. בהסכם זה ויתר האפיפיור על השטחים בדרום צרפת, ועל פרארה, בולוניה ורומאניה שסופחו לרפובליקה הציסאלפינית שתחת חסותה של צרפת וכמו כן התחייב לתשלום פיצויי־מלחמה. ב-1798 כבש הגנרל הצרפתי ברתיה (Berthier) בשליחות נפוליאון את רומא וצרף את השטחים שנותרו בשליטת מדינת האפיפיור לרפובליקה הרומית. האפיפיור פיוס השישי, שלא הסכים לוותר על ריבונותו על שטחים אלה, נלקח כאסיר לואלנס בצרפת ומת שם ב-29 באוגוסט 1799.
בקונקלווה שהתכנסה כעבור שנה, בשנת 1800, נבחר במקומו הרוזן לואיג'י ברנאבה קיאראמונטי, הנודע כאפיפיור פיוס השביעי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| הקודם: קלמנס הארבעה עשר |
אפיפיור (רשימה) |
הבא: פיוס השביעי |
