היאלמר ברנטינג
| (23 בנובמבר 1860; סטוקהולם שבשבדיה - 24 בפברואר 1925; סטוקהולם שבשבדיה) (בגיל 64) | |
 היאלמר ברנטינג |
|
| שם בשפת המקור | Hjalmar Branting |
|---|---|
| מדינה | שבדיה |
| מפלגה | SAP |
| ראש ממשלת שבדיה ה-16 | |
| תקופת כהונה | 18 באוקטובר 1924 - 24 בינואר 1925 (14 שבועות ויום) |
| מונרך בתקופה | גוסטב החמישי, מלך שבדיה |
| ראש ממשלת שבדיה ה-16 | |
| תקופת כהונה | 13 באוקטובר 1921 - 19 באפריל 1923 (שנה ו-26 שבועות) |
| מונרך בתקופה | גוסטב החמישי, מלך שבדיה |
| ראש ממשלת שבדיה ה-16 | |
| תקופת כהונה | 10 במרץ 1920 - 27 באוקטובר 1920 (33 שבועות ויום) |
| מונרך בתקופה | גוסטב החמישי, מלך שבדיה |
קרל היאלמר ברנטינג (Karl Hjalmar Branting; 23 בנובמבר 1860 - 24 בפברואר 1925) היה מדינאי שבדי סוציאל-דמוקרטי. ברנטינג היה מנהיגה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שבדיה בין 1907 ל-1925. בתקופה זו נאבקה המפלגה למען דמוקרטיזציה של שבדיה ומתן זכות הצבעה לכל. בהנהגתו הפכה המפלגה לגוף פוליטי מרכזי בשבדיה, והמדינה עצמה עברה תהליך דמוקרטיזציה בו היה לברנטינג חלק חשוב. ברנטינג שימש כראש ממשלת שבדיה במשך שלוש תקופות כהונה (1920, 1921 - 1923, 1924 - 1925), והיה ראש הממשלה הסוציאל-דמוקרטי הראשון של שבדיה, ובין הראשונים בעולם. כראש ממשלה הביא לצירוף שבדיה לחבר הלאומים, ושימש בעצמו כנציג שבדיה בחבר. על פעילותו זו קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 1921.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנטינג נולד בסטוקהולם למשפחה אמידה. סבו מצד אמו נשא בתואר אצולה. הוא היה בן יחיד להוריו, שהתגרשו ונישאו בשנית בילדותו. את הכשרתו המקצועית קיבל באסטרונומיה מתמטית ושימש כעוזר במצפה הכוכבים בסטוקהולם, אך הוא עזב את עבודתו המדעית על מנת להיות לעיתונאי בשנת 1884. בשנת 1886 היה לעורך העיתון "Social-Demokraten", וביחד עם אוגוסט פאלם היה לאחד ממיסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שבדיה שנוסדה ב-1889. הוא שימש כחבר הפרלמנט הראשון מטעם המפלגה מ-1896 ובמשך שש שנים היה חבר הפרלמנט היחיד. בתקופה זו זכות ההצבעה לבית העליון של הפרלמנט השבדי הייתה נתונה לאחוז קטן מהאוכלוסייה, וזכות ההצבעה לבית התחתון הייתה נתונה לכרבע מהאוכלוסייה, על פי מבחני רכוש. מאפיין נוסף של זכות ההצבעה היה כי הזכות ניתנה גם לתאגידים, וכי ככל שהיה לאדם רכוש רב יותר, כן גדל מספר הקולות שניתנו לו, כך שאדם עשיר היה יכול להטיל אל הקלפי מספר מאות קולות. בנסיבות אלו, המפלגה החדשה שייצגה את מעמד הפועלים השבדי, לא יכלה לצפות להצלחה אלקטורלית ששיקפה את מידת התמיכה באוכלוסייה, ודרשה ראשית לכל דמוקרטיזציה, וזכות הצבעה שווה לכל. במאבק זה שיתפה פעולה עם מפלגות ליברליות שייצגו את מעמדות הביניים, והעלו אף הן דרישה זו.
ברנטינג ראה עצמו כמחויב לעקרונות הכלליים של המרקסיזם, אך הוא תמך בהגשמת הסוציאליזם ברפורמות הדרגתיות שנועדו לשפר את מצב הפועלים, תוך שיתוף פעולה עם המפלגות הבורגניות ובמסגרת הכללית של השיטה הקפיטליסטית. בכך הייתה ה-SAP בהנהגתו שונה ממפלגות סוציאל-דמוקרטיות בנות זמנה, כגון ה-SPD הגרמנית. ברנטינג קיבל את הרוויזיוניזם של אדוארד ברנשטיין ותמך במעבר בדרכי שלום מקפיטליזם לסוציאליזם. הוא האמין שמשתינתן זכות ההצבעה השווה לכל, ניתן יהיה להשיג את הגשמת הסוציאליזם באמצעים פרלמנטריים.
ברנטינג הוביל את מפלגתו להתנגדות למלחמה שנועדה לשמור את נורבגיה באיחוד עם שבדיה. כאשר אירע בשנת 1905 המשבר הפוליטי שהוביל לעצמאותה של נורבגיה, הוא טבע את הסיסמה "הסר ידיך מנורבגיה, המלך!". הסוציאל-דמוקרטים הובילו מהלך להתנגדות לגיוס המילואים ואיימו בשביתה כללית כנגד המלחמה, ומייחסים למהלכים אלו אחריות לכך שמלחמה זו נמנעה לבסוף.
בשנת 1917 עקב באהדה אחר מהפכת פברואר ברוסיה. הוא תמך במנשביקים והגן על ממשלת קרנסקי, ואף ביקר באופן אישי בפטרוגראד. כאשר פרצה מהפכת אוקטובר גינה את הבולשביקים. עמדה זו הייתה בין הגורמים שהביאו לפיצול במפלגתו, והחלק השמאלי פרש והקים את "מפלגת השמאל" בראשות זת הוגלונד. קבוצה זו הפכה לאחר מכן למפלגה הקומוניסטית השבדית. הוגלונד עצמו שב מאוחר יותר למפלגת האם, ואף פרסם ביוגרפיה בת שני כרכים על ברנטינג.
בבחירות בשנת 1920 קיבלה המפלגה כ-36.1% מהקולות, ויריביה היו מפוצלים בין הגוש הליברלי, הגוש השמרני, ומפלגות איכרים. ברנטינג הקים ממשלת מיעוט, שהחזיקה מעמד כחצי שנה, בטרם הוחלף בידי המנהיג הליברלי לואיס דה גאר, שעמד בראש ממשלה זמנית של הליברלים והשמרנים. בשנת 1921 התקיימו בשבדיה הבחירות הראשונות בהן ניתנה זכות הצבעה שווה לכל, ובהן נבחר לראשונה הפרלמנט הדמוקרטי הראשון בתולדות שבדיה, המבוסס על זכות הצבעה אוניברסלית ושווה, לה הטיף ברנטינג במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו. בבחירות אלו זכו הסוציאל-דמוקרטים ב-39.4% מהקולות, וברנטינג הקים שוב ממשלה בראשותו. זו החזיקה מעמד כשנתיים, בטרם נאלץ ברנטינג לפרוש ואת מקומו כראש ממשלה תפס המנהיג השמרני ארנסט טריגר. בבחירות שהתקיימו ב-1924, הוביל ברנטינג את מפלגתו במסע תעמולה מוצלח שביקר את מדיניותו של ראש הממשל השמרני טריגר. בבחירות זכתה מפלגתו של ברנטינג ב-41% מהקולות, וברנטינג שב וקיבל את תפקיד ראש הממשלה, אך לאחר זמן קצר הידרדרה בריאותו, והוא חלה בשפעת שפגעה בשריר הלב. הוא נאלץ לפרוש בינואר 1924 והעביר את כיסאו ליורשו, הסוציאל-דמוקרט ריקרד סנדלר. ברנטינג מת בביתו בסטוקהולם בפברואר 1925.
כראש ממשלה פעל בזירה הבינלאומית לקבלת שבדיה לחבר הלאומים, והיה פעיל באופן אישי כציר שבדיה לחבר הלאומים. כאשר השאלה האם קבוצת איי אולנד תימסר לשבדיה לאחר קבלת עצמאות פינלנד מרוסיה הועלתה, הותיר ברנטינג לחבר הלאומים את ההכרעה, וזה הכריע כי האיים יעברו לריבונות פינית, אך תושבי האיים ישמרו על מידה מסוימת של אוטונומיה שתשמור על תרבותם ושפתם השבדית. על פועלו בחבר הלאומים זכה ברנטינג בשנת 1921 בפרס נובל לשלום.
ברנטינג מונצח באנדרטה בסטוקהולם, וכן בתחנת רכבת ואוטובוס גדולה בגטבורג. כן נקרא על שמו רחוב בקופנהגן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| זוכי פרס נובל לשלום | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטינג, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברליין, דוז (1925) |  |
| 1926–1950 | בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950) | |
| 1951–1975 | ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבינלאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974) • סחרוב (1975) | |
| 1976–2000 | ויליאמס, מגוואייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000) | |
| 2001 ואילך | האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) | |
