כשפים בוונקבמבה
הניילון הלח רישרש כשהמשאית המשיכה לטפס באיטיות, מסתובבת על פני התהומות. אני שונא משאיות בדרכים הרריות בלילה. שתים עשרה שנה שאין לי אמונה בנהגים בשום חלק הררי של העולם.
"נהג איטי במיוחד." אמר דנדן מתחת לצעיף הניילון, "איך הצלחנו למצוא משאית כזאת?"
"התעוררנו מאוחר, איחרנו לאוטובוס ולא רצינו לחכות לטיסה."
"כן" אמר דנדן, "מצב אופייני למוצ'ילרים צעירים. עד מתי אתה חושב שנמשיך לנסוע ככה?"
החולם, הסופר הנוסע, הוא המחבר את הדברים. הומרוס של האיליאדה והאודיסיאה. הרודוטוס, ממציא המושג היסטוריה, נוסע ברחבי המזרח התיכון ומספר על הזונה הנפלאה מכולן, על הפירמידות, הלבירינט, על מקדש אמון, ומציין ביובש כי חובתו לתאר בדיוק את מה שהוא רואה ושומע גם אם אין הדברים נשמעים לו כאמת מוחלטת. האם אנחנו נושאים תודעה היסטורית של מסע וקשיי הדרך?
אחת הקבוצות שהשתמשה ביעילות במיסטיקת החשיש שהיתה מקובלת בפרס באותו זמן ובנשק הטרור האישי, נולדה לפני כתשע-מאות שנים בהרים של צפון פרס, מקום שם טיפחו הפאטימים האיסמעיליים - מוסלמים שיעים, כת של מרצחים שחייהם אינם נחשבים, לא בעיני שליטיהם ולא בעיניהם - מכונות הרג אנושיות חד-פעמיות. הכת האיסמעלית הניזארית נוסדה בסוף המאה העשירית בצפון פרס על ידי חסאן אי-סבאח, משורר, תיאולוג ופילוסוף, והגיעה להישגים מדיניים עד כדי ריבונות טריטוריאלית ודתית על פני שטחים, שומרת על עצמאותה מפני גושים ומעצמות מקומיות ואזוריות.
מה אמור אדם לעשות כשהוא רואה נשים נאנסות מול עיניו ברכבת אפילה במרחביה של אסיה?
© כל הזכויות שמורות
