בוהמיה
|
||||||||||||||||||||||||||
בוהמיה (בצ'כית: Čechy; בגרמנית: Böhmen; בלטינית: Bohemia; ביידיש: בעהמין) הוא שם חבל הארץ המרכזי והמערבי של הרפובליקה הצ'כית היום. האזור תופס שני שלישים משטחה הכולל של הרפובליקה הצ'כית. שטחו 52,065 קילומטר רבוע ומספר תושביו ב־2005 היה 6.25 מיליון איש - כ־60 אחוז מכלל תושבי המדינה.
בוהמיה נחלקת כיום ל־10 מחוזות. בירת צ'כיה, פראג, שוכנת במרכז האזור, ומהווה את אחד המחוזות. לאורך הגבול בין בוהמיה וגרמניה שוכן חבל הסודטים, בו מתגורר מיעוט גרמני. בעברה של צ'כיה הייתה לבוהמיה חשיבות רבה, עד למלחמת העולם השנייה, ובה התקיימה במשך שנים זהותו של הלאום הצ'כי.
מבלי להמעיט בחשיבותו של השליש השלישי של צ'כיה, מוראביה, מהווה בוהמיה את המרכז הפוליטי והכלכלי של הרפובליקה הצ'כית.
תוכן עניינים
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה השנייה לפני הספירה, במסגרת השתלטות האימפריה הרומאית על צפון איטליה, העם הבואי (Boii), השייך לאומה הקלטית, ברח מפני הרומאים וחצה את האלפים למרכז אירופה והתיישב באיזור בוואריה כיום, הונגריה, אוסטריה ובוהמיה.
לאחר כ-300 שנים (במאה הראשונה לספירה), כונה האיזור בו העם הבואי השתכן, בויוהאמיום (Boiohaemum). השם הורכב משמו של העם הבואי והמילה "בית" בשפה הגרמאנית (haimaz).
הכינוי שבו משתמשים עד היום, "בוהמי", משמעו גם "איש רוח או אמנות המקיים אורח חיים שונה". מקור ביטוי זה הוא בצוענים שמקורם מבוהמיה. במאה ה-15 גירש מלך בוהמיה, זיגמונד, את כל הצוענים מארצו אל צרפת. הללו חיו שם בקהילות סגורות, והשמועות בנוגע לאורח חייהם המשונה פרחו. לאחר כ־400 שנים, במאה ה-19, הצוענים עצמם כבר מזמן לא נקראו "בוהמים"; המושג "בוהמה" נדבק אל האמנים וקיבל את משמעותו הנוספת, אשר נפוצה גם כיום: קבוצת או קהילת אמנים ואנשי רוח המנהלים אורח חיים שונה ובלתי־שגרתי.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוהמיה, אשר נקראת על שם העם הבואי השייך לאומה הקלטית, הינו איזור במרכז אירופה אליו התפשטו הבואים לאחר הפסדים בקרבות מרים מול הרומאים על שליטה בצפון איטליה. חלק נוסף מהעם הבואי נמלט מערבה יחד עם העם ההלווטי לאיזור דרום צרפת כיום.
תנועת העם הבואי וההלווטים איפשרה לעמים גרמאנים נוספים להתמקם באיזור מרכז היבשת. לבסוף העם הסוואבי (Suebi), תחת מלכותו של המלך מארובודוס (Marobodus), הפך לדומיננטי באיזור וניהל קרבות מרים עם הרומאים על שליטה בערבות והררי מרכז אירופה של היום תוך ליכוד השבטים הגרמאניים הנוספים ששהו באיזור (כגון הונדלים, קוואדיים, לוגיים, סמנונים ועוד).
בתקופת ימי הביניים המוקדמים התרחשה התפצלות של האומה הסוואבית לשני עמים עיקריים, האלמאניים והבוואריים, האחרון נגזר מהשם המקורי "בואי". שני השבטים הללו, יחד עם שאר השבטים הגרמאניים החלו להתפשט ברחבי אירופה. חלקם הגיעו עד ספרד בדרום מערב ועד הים הבלטי בצפון מערב.
לאחר תקופת הנדידה של העם הבוהמי, סביב המאה ה-6 לספירה, הוא החל להתערבב עם העם הסלאבי אשר הגיע ממזרח אירופה. כחלק מערבוב העמים נכנסה גם השפה הסלאבית והחלה להשתרש בשפה הגרמאנית העתיקה. ערבוב זה מהווה מקור לשפה הצ'כית המדוברת היום. הסלאבים הגיעו לאיזור בוהמיה בשלושה גלים עיקריים, בשנת 568 לספירה ובשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-7 לספירה, מעט לפני הקמת האימפרייה הפרנקית במאה ה-9.
ככלל, המאה ה-9 היוותה מפנה בכל איזור מרז אירופה כתוצאה מהתמוטטות שיטת הממשל המנוריאליסטי, אשר הביא לעלייה בהשפעה הצ'כית באיזור והתבוססות האומה האתנית הסלאבית.
שושלת פרמיסל (Premysl)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוהמיה היוותה חלק מרכזי וראשי באימרפיית מוראביה הגדולה בסוף המאה ה-9 ועמדה איתנה מול מתקפות המדיארים מהונגריה. אמנם, לאחר מותו של השליט סוואטופלוק בשנת 894, האימפריה נחלשה עקב מאבקי ירושה והתגברות הפשיטות מהמזרח ולבסוף התפרקה. יחד עם זאת, בתקופה הזו החלה השתלטות הנצרות הקתולית בבוהמיה ואיתה המלוכנות. לאחר אותה נפילת אימפריית מוראביה קמה מלוכה מקומית בוהמית תחת שלטונה של שושלת פרמיסל ששלטה בבוהמיה עד תחילת המאה ה-14.
בתחילה עסקה הממלכה בקליטת דת הנצרות הקתולית ובקיום יחסים קרובים עם ממלכת פרנקיה אשר לבסוף הפכה לאימפריה הרומית הקדושה.
לאחר הנצחון המוחץ של הממלכה הבהמית יחד עם האימפריה הרומית הקדושה על הפושטים מדיארים (בשנת 955), העניק האימפרטור הגרמאני אוטו הראשון את השטחים של בוהמיה ומוראביה כיום למלך בולסלאוס הראשון ובכך הוקמה רשמית הממלכה הבוהמית. הממלכה הבוהמית נשארה אוטונומית במשך דורות רבים ואף קיבלה חיזוק עצמאי משמעותי מהאימפריה הרומית הקדושה. זאת לאחר שהשליט יארומיר קיבל את אות הפאודל מהאימפרטור הרומאי היינריך השני לאחר שהביס את שליט פולין בולסלאב הראשון וכבש חזרה את פראג.
הראשונים שנקראו "מלך בוהמיה" ע"י האימפריה הרומית הקדושה הם הדוכסים וראטיסלאב השני (1085) וולאדיסלאב השני (1158), אך יורשיהם חזרו לתואר דוכס. התואר מלך הפך לתורשתי תחת שלטונו של המלך אוטוקאר הראשון (1198).
בתקופתו של נכדו של אוטוקאר הראשון, אוטוקאר השני (1253) התרחבה הממלכה לאיזורים שכיום הם אוסטריה וסלובניה. זאת עקב החלשות הממלכות באירופה עקב הפלישה המונגולית באמצע המאה ה-13.
שושלת לוקסמבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילתה של שליטת בית לוקסמבורג בבוהמיה החלה בשנת 1310 עם נישואיה של יורשת הכתר הבוהמי, הנסיכה אליזבת' לבנו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השביעי, יוהאן. בנו של יוהאן, קרל הרביעי התיישב בכס המלוכה הבוהמי בשנת 1346. הוא הקים את אוניברסיטת קארל בפראג, אשר הינה האוניברסיטה הראשונה במרכז אירופה כולה. תקופת כהונתו היוותה שיא בהתפתחות הפוליטית, הכלכלית והגיאוגרפית של בוהמיה. כמו כן, הוא בנה את טירת קרלשטיין אשר היוותה קו הגנה לעיר פראג ומקום מושבו ומיקום תכשיטי וכתרי המלוכה הבוהמיים ושל אימפריית רומא הקדושה. הטירה הפכה לאחד הסמלים של מרכז אירופה בכלל ושל ממלכת בוהמיה בפרט. הטירה שהשתמרה במלואה והעיירה הסמוכה מהוות מוקד תיירותי מהעיקריים של צ'כיה כיום. הצלחותיו הובילו לבחירתו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה הראשון מבוהמיה והוא העביר את בירת האימפרייה שבשליטתו לפראג. בתקופתו בוהמיה התפשטה לשלטה על שטחי מוראביה, לוסטיה העליונה והתחתונה, שלזיה, ברנדנבורג, נורנברג, לוקסמבורג וחלקים נרחבים מגרמניה ואוסטריה של היום.
הוסיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1415, יאן הוס, רקטור האוניבסריטה של קארל בפראג, אשר היה רפורמי בדעותיו כלפי הכנסייה והוגה דעות חשוב בזמנו, נידון למוות בשריפה על המוקד על כפירה בדת ע"י בית המשפט הצ'כי. זאת למרות שהיה נתון תחת הגנתו זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הוא נתן את אישורו להוצאת גזר הדין. פעולה זו, יחד עם הוצאה להורג של עוד חמישה מעוקביו של הוס ע"י הכנסייה הקתולית הובילו למרד של העם הבוהמי בכנסייה הקתולית ובאימפריה הרומית הקדושה. מרד זה נקרה המלחמות ההוסיות.
את המרד הוביל המצביא יאן ז'יז'קה הנחשב לאחד המצביאים הגדולים בהסטוריה ומהראשונים שהשתמשו בנשק חם באירופה. ז'יז'קה נחשב לגיבור לאומי עד היום ולמצביא שלא הפסיד באף קרב שבו נטל חלק.
לאחר מותו של ז'יז'קה בשנת 1424, נטל את הפיקוד הצבאי פרוקופ הגדול ותחת פיקודו ההוסים שלטו עוד כ-10 שנים על מרכז אירופה והשליטו טרור על האיזורים בהם שלטו עקב קנאותם הרבה. לאחר הקרבות הקשים ומותו של ז'ז'קה התפצלו ההוסיטים לשתי אסכולות עיקריות, האוטראקים המתונים והטאבוריטים הקיצוניים. לבסוף ניצחו האוטראקים (בעזרתם של הקתולים) את הטאבוריטים בקרב ליפאני בשנת 1434.
לאחר סיום המרד הארוך, קיבלה האימפריה הרומית הקדושה את דרישתם של האוטראקים לחופש דת בשנת 1436.
בשנת 1458 נבחר ג'ורג' מפודבראדי למלוך בבוהמיה והיה למלך העצמאי המוחלט האחרון ששלט בבוהמיה.
בשנת 1462 ביטל האפיפיור פיוס השני את ההסכם לפיו ישנו חופש דת בבוהמיה.
שושלת האבסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של המלך לואי השני, שליט הונגריה ובוהמיה, בקרב מוהאץ' בשנת 1526 כנגד האימפריה העות'מאנית, עלה לשלטון הארכי-דוכס פרדיננד האוסטרי (לימים יהפוך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה). בכך הפכה השושלת ההאבסבורגית לשליטה בבוהמיה והיא הפכה לחלק מהאימפריה ההאבסבורגית.
למרות החלטתו של פיוס השני על ביטול חופש הדת בבוהמיה, חופש דת (אם כי מוגבל) עדיין המשיך להיות נהוג בממלכה והיא הייתה לאחת הממלכות הליברליות ביותר בעולם הנוצרי בתקופת השושלת ההאבסבורגית, ועד שנת 1620.
בשנת 1609 הפך רודולף השני את פראג, בירת בוהמיה, לבירת האימפריה הרומית הקדושה. מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך בוהמיה, מת בשנת 1617 מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד פון סטריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר פרדיננד השני. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי הישועים, ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם (לימים פרוטסטנים). התנגדותם של תושבי בוהמיה למלכם החדש הייתה הניצוץ שחולל את מלחמת שלושים השנה שהחלה ב-1618, אותה ניתן לחלק לארבעה שלבים עיקריים, שהעיקרי בהם היה המרד הבוהמי.[1] במסגרת המרד, נבחר פרדריק החמישי למלוך על בוהמיה במקומו של פרדיננד השני. אשתו של פרדריק, אליזבת' סטיוארט נקראה גם מלכת הלבבות והייתה אהודה ביותר על אזרחי בוהמיה. היא הייתה ביתו של ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד. בקרב ההר הלבן, שנערך סמוך לפראג בשנת 1620, הכניע הקיסר פרדיננד השני את מלך בוהמיה, פרידריך החמישי שנמלט להולנד עם אישתו. בוהמיה נותרה בשליטת ההבסבורגים לאורך שלוש מאות השנים הבאות.
בסוף המאה ה-18 החלו להתעורר בבוהמיה תחושות תחייה לאומית. השפה הצ'כית תפסה את מקום השפה הגרמנית כשפה המנהלית, בהדרגה. בוהמיה נותרה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית למרות המרד של 1848, בו דרשו הצ'כים להתנתק מהאימפריה ולקבל עצמאות.
המאה ה-20 וה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה האוסטרו-הונגרית התמוטטה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוהמיה הפכה לחלק מצ'כוסלובקיה, תוך איחוד עם השטחים הסלובקיים, מוראביה וחלקים מהונגריה. הנשיא הראשון של מדינת צ'כוסלובקיה הנבחר, תומאס גריג מסריק (1918), הפך את המדינה לדמוקרטיה ליבראלית.
המיעוט הגדול, דובר הגרמנית ובעל התרבות הפרו-גרמאנית, ששכן בבוהמיה, שימש תירוץ לפלישת גרמניה הנאצית לצ'כיה בשנת 1938 ולחלוקה של בוהמיה לראשונה בהיסטוריה שלה, כאשר החלק שבו היה רוב גרמני מוחלט צורף לשטחי גרמניה הנאצית והחלק הנותר, יחד עם מוראביה הפך למדינת בובה תחת שליטת הנאצים. במסגרת הטיהורים האתניים והפוליטים של הנאצים, רבים מאזרחי בוהמיה נאסרו או הוצאו להורג במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה והאיחוד המחודש של צ'כיה עם סלובקיה, הוגלו רוב הגרמנים שנותרו בשטח בוהמיה.
בשנת 1946 עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בצ'כוסלובקיה תחת הנהגתו של קלמנט גוטוולד.
בזמן שליטת הקומוניסטים, בוהמיה הייתה אוסף של מחוזות עצמאיים.
לאחר נפילת הקומוניזם, בוהמיה סופחה לרפובליקת צ'כיה בשנת 1993. כיום מהווה בוהמיה חלק חשוב ומשמעותי, כלכלית ותרבותית, מהרפובליקה הצ'כית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לה בוהמיה: טיול בארץ האגדות של צ'כיה, באתר וואלה! NEWS, 31 במרץ 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארבעת השלבים במלחמת שלושים השנה היו: המרד הבוהמי, ההתערבות הדנית, ההתערבות השבדית וההתערבות הצרפתית.
 |
 |
 |
| בוהמיה | מוראביה | שלזיה הצ'כית |
 |
 |
 |
