טאיוואן

הרפובליקה הסינית 中華民國 Zhōnghuá Mínguó
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	שלושת העקרונות של העם
יבשת	אסיה
שפה רשמית	מנדרינית
עיר בירה	טאיפיי ‏‏‏ 25°02′N 121°38′E
העיר הגדולה ביותר	טאיפיי
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה נשיא ראש ממשלה	נשיא מא יינג-ג'יו Jiang Yi-huah
הקמה - הוכרזה - נוסדה	מהפכת שינהאי 10 באוקטובר 1911 1 בינואר 1912
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	35,980 קמ"ר  139 בעולם 10.34%
אוכלוסייה‏ (הערכה ליולי 2014) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	23,359,928 נפש  51 בעולם 649.25 נפש לקמ"ר 18 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 14.0% גילאי 15 - 24 13.4% גילאי 25 - 54 47.4% גילאי 55 - 64 13.2% גילאי 65 ומעלה 12.0%
תמ"ג‏ (הערכה לשנת 2014) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	1,022,000 מיליון $  21 בעולם 43,750 $ 34 בעולם
מטבע	דולר טאיוואני חדש ‏ (TWD)
אזור זמן	UTC +8
סיומת אינטרנט	.tw
קידומת בינלאומית	886
(למפת טאיוואן מוגדלת)   טאיפיי ניו טאיפיי גאושיונג טאיג'ונג ג'ינצ'נג ג'ונגשינג טאינאן שינג'ו ג'ילונג ג'יאיי מצר טאיוואן הרפובליקה העממית של סין ים סין המזרחי ים סין הדרומי טאיוואן (למפת טאיוואן רגילה)   טאיפיי ניו טאיפיי גאושיונג טאיג'ונג ג'ינצ'נג ג'ונגשינג טאינאן שינג'ו ג'ילונג ג'יאיי מצר טאיוואן הרפובליקה העממית של סין ים סין המזרחי ים סין הדרומי טאיוואן

בערך זה מופיע גופן מזרח אסייתי. כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

גורד השחקים טאיפיי 101 בבירה טאיפיי, שהיה עד 2009 המבנה הגבוה בעולם

האי טאיוואן, כפי שצולם מהחלל על ידי NASA

טאיוואן (סינית: 臺灣) או הרפובליקה הסינית (סינית: 中華民國, פיניין: Zhōnghuá Mínguó) היא מדינה דה פקטו הכוללת כיום את האי טאיוואן שלחופי מחוז פֿוּג'ײֶן של סין, וכן קבוצות האיים פנגו, ג'ינמן ומאצו. בעבר כללה הרפובליקה הסינית את כל סין היבשתית. מדינה זו מכונה גם "סין הלאומית", "טאיפּיי הסינית" ו"טאיוואן", כדי להבדילה מהרפובליקה העממית של סין, השולטת כיום בסין היבשתית, הונג קונג, מקאו, האי האינאן ואיים נוספים, ומוכרת בדרך כלל כ"סין העממית" או פשוט כ"סין". באנגלית מכונה טאיוואן בשם Republic of China או ROC ואילו סין נקראת גם People's Republic of China או PRC. כל אחת מהרפובליקות טוענת לריבונות על סין כולה והן אינן מכירות זו בזו, אם כי יש ביניהן קשרי מסחר. "הרפובליקה העממית של סין" מחרימה כל מדינה שמכירה ב"רפובליקה הסינית".

היסטוריה

בסוף המאה ה-19, לאחר מלחמת סין-יפן הראשונה, פלשה יפן לטאיוואן כפי שהוסכם בהסכם שימונוסקי. בטאיוואן ישבו אז מספר שבטים המפולגים ביניהם. יחסי השבטים הסידיקים (השבטים של הטאיוואנים הילידים) עם הכובש הקולוניאלי היפני ידעו רק מורדות. היפנים העבידו את בני השבטים והתעמרו בנשותיהם וילדיהם, אותם חייבו לעבור 'חינוך מחדש' וללמוד יפנית. כך במהלך כל המחצית הראשונה של המאה ה-20 ניסו היפנים ליצור חברה מודרנית "מתורבתת", תוך דיכוי התרבויות המקומיות באלימות מרובה. מונה רודאו, שפלישת היפנים לאי ב-1895 התרחשה בהיותו בגיל צעיר, הצליח לאחד כעבור 35 שנה את כל השבטים הילידים ויצא עמם לקרב בניסיון להציל את כבודם וחרותם. במהלכים טקטיים מתוחכמים, נותקו קשרי תחנות משטרה יפניות כהקדמה למכה כואבת שהנחיתו הילידים בוושה, הבירה המתורבתת שהקימו יפן בלב ההרים. מרד זה כונה 'תקרית וושה' והתפתח למרד כללי של רוב השבטים הילידים בהרים תחת מונה רודאו למשך חודש אחד, וספיחים יחידים במשך מספר חודשים. בסופו של דבר, דוכא המרד ביד קשה בידי היפנים והיה כנראה מהקרבות הראשונים שדוכאו באמצעות פצצות כימיות במזרח אסיה (אחרי הניסיון הרב שנרכש במלחמת העולם הראשונה). אחרוני מנהיגי הילידים הלוחמים התאבדו, וגופתו של מונה רודאו נמצאה כעבור מספר שנים במערה במעלה ההרים. גופתו (שמעולם לא אומתה זהותה) הוצגה במוזיאון תקופה, הוסתרה במחסן בין 1949-1974, עד שנקברה מחדש לפני מספר שנים באזור ההרים.

הרפובליקה הסינית הוקמה בסין היבשתית אחרי נפילתה של השושלת הקיסרית הסינית האחרונה בשנת 1912. סוּן יאט סֵן נבחר כנשיא הסיני הראשון, אולם שלטונו לא האריך ימים. הרפובליקה נקלעה עד מהרה לאנרכיה, ושליטתו של סון יאט סן נותרה מוגבלת למחוזות הדרומיים של סין. עם מותו ב-1925 תפס את מקומו צְ'יאנג קאי שֵק, שהצליח להשתלט מחדש על סין ולאחד אותה, בעזרתה של ברית המועצות. צ'יאנג קאי שק חדל לשתף פעולה עם ברית המועצות לאחר ניצחונו, והחל לסלק גורמים קומוניסטיים ממוסדות השלטון. הדבר הצית עד מהרה מלחמת אזרחים.

ב-1931 פלשה יפן למנצ'וריה בצפון-מזרח סין וכבשה אותה. המלחמה בין יפן לסין התחדשה עם פרוץ מלחמת סין-יפן השנייה ב-1937, שהחל מסוף 1941 השתלבה במלחמת העולם השנייה. ב-1945 נכנעה יפן לארצות הברית, ואיבדה את שליטתה בסין. עם כניעת היפנים התחדשה מלחמת האזרחים בין צ'יאנג קאי שק ליריביו הקומוניסטים ובראשם מָאוּ דְזֶה דוֹנְג (מאוּ טְסה טוּנְג). על פי פרשנות של מומחים אחדים, המלחמה בסין הייתה אחת מהזירות הראשונות של המאבק בין שתי המעצמות, ברית המועצות וארצות הברית, שהתחולל אחרי מלחמת העולם השנייה. עם זאת, לכל אחת מהמעצמות הייתה הסתייגות מבעלי-בריתה הסינים. סטלין, שליט ברית-המועצות דאז, ראה במאו דזה דונג איום על ההגמוניה שלו במדינות הקומוניסטיות. ארצות הברית הייתה מוטרדת מכך שכספי הסיוע ששלחה לצ'יאנג קאי שק "נבלעו" במנגנון השלטוני המושחת שהתפתח בסין.

מלחמת האזרחים הסינית הסתיימה ב-1949 בניצחונו של מאו דזה דונג, שהקים את "הרפובליקה העממית של סין" ברוב שטחה של סין. ארצות הברית שהסתייגותה מצ'יאנג קאי שק הלכה וגברה, הייתה מוכנה רק לסייע לו להגר לאי טאיוואן ולהגן על האי מפני הכוחות הקומוניסטיים.

הרפובליקה הסינית בהנהגתו של צ'יאנג קאי שק הצטמצמה, אם כן, לשטחו של האי טאיוואן והאיים הסמוכים לו. צ'יאנג קאי שק הוסיף לראות את עצמו כשליטה הלגיטימי של סין כולה, ולכן לא הכריז על עצמאות האי, אלא ראה בו משכן זמני לשלטון החוקי של סין. השלטון הקומוניסטי שהתגבש בסין המשיך מצדו לראות בטאיוואן חלק מסין, והגדיר את האי כ"מחוז מורד". מצב זה שורר עד היום, ומהווה מקור למתיחות בין סין לטאיוואן, ובעקיפין בין סין לארצות הברית.

פוליטיקה ומעמד בינלאומי

ערך מורחב – מעמדה הבינלאומי של טאיוואן

מעמדה של הרפובליקה הסינית, טאיוואן, מורכב. בפועל זוהי מדינה עצמאית, אולם היא מעולם לא הכריזה על עצמאות ואינה מוכרת כמדינה עצמאית על ידי הקהילה הבינלאומית. לאחרונה מתנהל ויכוח ער בטאיוואן בנוגע להכרזת עצמאות רשמית, בעוד סין העממית מאיימת כי תתקוף את טאיוואן אם זו תכריז על עצמאות.

לאחר היווצרות הישות הפוליטית החדשה באי בתמיכתה של ארצות הברית, ולמרות מחאותיה של ברית-המועצות, זכתה טאיוואן במקום השמור לסין בין חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון באו"ם. מצב זה השתנה עם המהפך שחולל ריצ'רד ניקסון במדיניות החוץ של ארצות הברית, כשכיהן כנשיא בין השנים 1969-1974. בתקופה זו הכירה ארצות הברית בשלטון הסיני הקומוניסטי כשלטון הלגיטימי בסין, ובכך הביאה לסילוקה של טאיוואן מהאו"ם ולקבלת "הרפובליקה העממית של סין" במקומה (על כך ראו בערך סין והאומות המאוחדות). הדבר השפיע על יחסי טאיוואן גם עם מדינות נוספות. עם ההפרדות מסין היבשתית רבות ממדינות העולם (בעיקר מדינות המערב) הכירו בשלטון הטאיוואני כשלטון החוקי של סין. אך החל משנות ה-70 רבות מהן החליפו את ההכרה בשלטון סין העממית. כיום רק 24 ממדינות העולם מקיימות יחסים דיפלומטיים עם טאיוואן באופן רשמי, אך רובן המכריע מדינות קטנות מאוד או מועטות השפעה בינלאומית.

הדמוקרטיזציה בשלטון שהתחוללה בטאיוואן בשנות התשעים, חיזקה את התומכים בהכרזה על עצמאות טאיוואן ועל ניתוקה מסין. סין העממית הגיבה בחריפות רבה לאפשרות הזאת, ואיימה לפלוש לטאיוואן אם זו תכריז על עצמאות. לעת עתה נשמר הסטטוס קוו, על-פיו הרפובליקה הסינית אינה מוכרת על ידי רוב מדינות העולם ועל ידי רוב הארגונים הבינלאומיים, אולם טאיוואן מוכרת כישות אוטונומית בארגון הסחר העולמי, בוועד האולימפי הבינלאומי ובארגונים בינלאומיים אחרים. רוב מדינות העולם אינן מחזיקות שגרירויות בטאיוואן, ותחת זאת הן שולחות משלחות סחר או משלחות כלכליות שמתפקדות למעשה כשגרירויות.

ארצות הברית בעלת הקשרים ההדוקים עם שתי היריבות עדיין מגינה על טאיוואן באמצעות שליחת כוחות צבא למצר המפריד בין סין לאי, וכן שומרת על הסטטוס קוו באמצעים דיפלומטיים.

כלכלה

טאיוואן מאופיינת כמשק קפיטליסטי-יזמי מוטה יצוא, בעל שיעורי אינפלציה ואבטלה נמוכים. במשך שלושת העשורים האחרונים, כלכלת טאיוואן צמחה בקצב מרשים של כ-8% בשנה. מאז שנות החמישים, אז זכתה טאיוואן לסיוע כלכלי מסיבי מארצות הברית, התפתחה תעשייתה במהירות. חלקה של החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ירד מ-35% בשנות ה-50 של המאה ה-20 ל-2.7% בלבד כיום.

ביחס לשאר שכנותיה, טאיוואן לא נפגעה באופן משמעותי מהמשבר הכלכלי באסיה בשנת 1997. גורם נוסף המבדיל בינה לבין שכנותיה הוא העובדה שכלכלתה מבוססת בעיקר על חברות קטנות ובינוניות, ולא על תאגידי ענק, ששולטים לדוגמה בכלכלות יפן ודרום קוריאה.

טאיוואן היא אחת היצואניות החשובות של מכשירי חשמל, מכונות, חומרת מחשבים (כגון מעבדים ומסכי LCD) ומוצרי תעשייה אחרים. חמש שותפות הסחר הגדולות שלה הן סין העממית, ארצות הברית, הונג קונג, יפן וסינגפור, המטבע המקומי הוא דולר טאיוואני, והיא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO).

השגשוג הכלכלי הביא להשקעת הון טאיוואני במדינות השכנות במזרח אסיה, ובכלל זה בסין העממית, שמספקת לתעשייה הטאיוואנית כמות גדולה של ידיים עובדות. הפער בין חשיבותה הכלכלית של טאיוואן עבור יריבתה הגדולה, לבין המתיחות הפוליטית המתמדת ששוררת בינה לבין סין, מביא בסופו של דבר, למיתון הסכסוך הפוליטי, ולשמירת הסטטוס קוו המתוח בין המדינות. טאיוואן נכללת ברשימת ארבעת הנמרים של אסיה יחד עם הונג קונג, קוריאה הדרומית וסינגפור.

שוק התקשורת ברפובליקה נשלט על ידי טשונגוואה טלקום שבעבר הייתה חלק של משרד ממשלתי והופרטה במהלך שנת 1996.

חברת התעופה הלאומית של טאיוואן היא צ'יינה איירליינס.

גאוגרפיה

ערך מורחב – טאיוואן (אי)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

טאיוואן היא אי מדרום מזרח לסין. עיר הבירה טאיפיי נמצאת בצפון האי. במרכז האי ישנה שרשרת הרים ובה נמצא ההר הגבוה ביותר באי הנקרא בשם - הר 'יו-שן' המתנשא לגובה של כ-3,997 מטר מעל גובה פני הים. בדרום האי שוכנות גאושיונג, שהיא העיר השנייה בגודלה במדינה, וטאינאן, שהיא העיר העתיקה במדינה.

דמוגרפיה

אוכלוסיית הרפובליקה הסינית ביולי 2006 עמדה על 23 מיליון אנשים בשטח של 35,890 קילומטר מרובע. צפיפות האוכלוסייה, 640 נפש בקילומטר מרובע, היא ה-12 בגובהה בעולם. 98% מאוכלוסייתה הם סינים בני האן.

פילוג האוכלוסייה לפי דת

• בודהיזם - 35.1%
• טאואיזם - 33%
• חוסר דת - 14%
• נצרות - 3.9%
• אי-קואן טאו - 3.5%

ראו גם

• הרפובליקה של טאיוואן (1895)
• טאיוואן (אי)

קישורים חיצוניים

• טייוואן - מאפיינים פיזיים, באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
• זהרה רון, סין האחרת, באתר מסע אחר
• ישראל פישר, בלי יחסים דיפלומטיים ועם הצל הגדול של סין - טייוואן לא מפסיקה לשגשג, באתר TheMarker‏, 1 בינואר 2015