פיוטר הגדול

פיוטר הגדול, מצביע על סנקט פטרבורג במפה כמקום מושבו ובירת האימפריה ומחזיק בידו הימנית חרב המונחת על תותח כסימן לכיבושיו הרבים. הסרט הכחול שהוא עונד מסמן כי הצאר עוטר בעיטור אנדריי הקדוש

פיוטר הראשון אלכסייביץ' (ברוסית: Пётр I Алексеевич) המוכר בשם פיוטר הגדול וכן פטר הגדול (9 ביוני 1672 - 8 בפברואר 1725 לפי הלוח הגרגוריאני, 30 במאי 1672 - 28 בינואר 1725 לפי הלוח היוליאני) היה שליט רוסיה החל מ-7 במאי 1682 ועד ליום מותו. ראשית שלטונו הייתה במשותף עם אחיו החלש איוואן החמישי, עד למותו של האח בשנת 1696. משנה זו נותר שליט יחיד עד שנת 1724, בה החל לחלוק את השלטון עם אשתו יקטרינה הראשונה. תקופת שלטונו של פיוטר עמדה בסימן התפשטותה הטריטוריאלית של רוסיה לכיוון מערב והפיכתה למעצמה אירופית מהדרג הראשון. כיום נחשב לאבי רוסיה המודרנית.

ביוגרפיה

נעוריו

פיוטר הראשון, בנם של הצאר אלכסיי הראשון ואשתו השנייה, נטליה קירילובנה נרישקינה, נולד במוסקבה. עוד קודם לכן נישא אלכסיי הראשון למריה מילוסלבסקיה, וממנה נולדו לו חמישה בנים ושמונה בנות, אף על פי שרק שניים מהבנים - פיודור ואיוואן - נותרו בחיים עם לידתו של פיוטר. בשנת 1674 מת אלכסיי הראשון, ופיודור, בכור בניו, היה ליורשו.

במהלך שש שנות שלטונו של פיודור לא ידעה רוסיה אירועים מיוחדים; משהסתלק מבלי להעמיד יורש, התעורר ויכוח על הירושה בין משפחותיהן של נרישקינה ומילוסלבסקיה. יורש העצר אמור היה להיות איוואן, אולם הלה סבל מפיגור קל שמנע ממנו לקבל את הירושה. בעקבות זאת, התכנסה הדומה הבויארית, מועצת האריסטוקרטים הרוסים, ובחרה בפיוטר בן העשר ליורש, כשאמו משמשת עוצרת. עם זאת, אחת מבנותיו של אלכסיי, סופיה אלכסייבנה סירבה להכיר בכך והסיתה את ה"סטרלצים" (הצבא הסדיר של רוסיה; פירוש מילולי - קלעים) למרוד במלכות. במסגרת מרד זה נרצחו מרבית קרוביו וחבריו של פיוטר. אפשר שהאלימות שבה חזה גרמה לו לטראומה בשנותיו המאוחרות.

לפי דרישתה של סופיה, פיוטר ואיוואן ישלטו במשותף, כשהאחרון יהיה הבכיר מבין השניים. סופיה שימשה כעוצרת וריכזה בידיה את כל הסמכויות השלטוניות במדינה למשך שבע שנים, עד שיגיעו הנערים לבגרות. פיוטר עצמו לא הוטרד מכך, והעביר את זמנו במשחקי מלחמה עם ידידיו, מהם צמחו שני הרגימנטים הראשונים של הצבא הסדיר החדש שלו ולאחר מכן גם ה"גווארדיה" הרוסית. בנוסף לכך התעניין פיוטר בבניית ספינות ואף שט בספינה שבנה וכונתה "הספינה של פיוטר הגדול". אמו כפתה עליו להינשא, ובשנת 1689 נישא לאודוקסיה לופוחינה. הנישואין היו כישלון חרוץ והסתיימו כעבור עשר שנים, כשכפה פיוטר על אשתו להצטרף למנזר.

בקיץ 1689 תכנן פיוטר ליטול את רסן השלטון מידיה של אחותו למחצה סופיה, שמעמדה נחלש עם כישלון המערכה בקרים. כשלמדה סופיה על תוכניותיו, קשרה נגדו יחד עם אחדים ממנהיגי הסטרלצים. אלא שלרוע מזלה, פלג יריב בסטרלצים תכנן להיפטר ממנה בלאו הכי. היא הודחה מהשלטון, וכך החלה תקופת שלטונם המשותפת של פיוטר הראשון ואיוואן החמישי.

גם בשלב זה לא הייתה בידיו של פיוטר שליטה מלאה על המדינה; רק עם מות אמו בשנת 1694 נעשה פיוטר שליט עצמאי לחלוטין. רשמית, השלטון התחלק בינו לבין אחיו למחצה, אלא שתפקודו של איוואן היה מוגבל ביותר, והוא מת בשנת 1696. עתה נעשה פיוטר שליטה היחיד של רוסיה.

ראשית שלטונו

בראשית שלטונו יישם פיוטר רפורמות מקיפות שמטרתן להביא למודרניזציה ברוסיה. בעצת יועציו המערביים ארגן את הצבא הרוסי בהתאם לתפיסות אירופיות, פיזר את גדודי הסטרלצים המרדניים והרכיב צבא חדש על בסיס שני רג'מנטים שעם מפקדיהם שיחק בילדותו. בנוסף לכך חלם להפוך את רוסיה למעצמה ימית. הבעיה העיקרית עם חלומו זה הייתה נעוצה בעובדה שבזמנו לא היה לרוסיה מוצא ראוי לשמו לים. כל מדיניותו העתידית שאפה להשיג מוצא זה, או כפי שהוא קרא לו - "חלון לאירופה". מדיניותו נתקלה בהתנגדות רבה בתוך רוסיה, אולם הוא דיכא באכזריות כל ביטוי מרי בסמכותו.

על מנת לשפר את מעמדה של רוסיה כמעצמה ימית, תכנן פיוטר לכבוש מוצאים נוספים לים הפתוח. בראשית שלטונו היה הים הלבן המוצא היחיד שבשליטתו. באותה תקופה נשלט הים הבלטי על ידי שבדיה. פיוטר ביקש להשתלט על הים הכספי, אך לשם כך היה עליו לגרש את הטטרים מקרבתו. הוא נאלץ לנהל מלחמה נגד החאן של קרים, שהיה הוואסאל של הסולטאן העות'מאני. יעד הכיבוש העיקרי של פיוטר היה המצודה העות'מאנית בעיר אזוב, השוכנת על נהר הדון. בקיץ 1695 ארגן פיוטר את מערכת אזוב על מנת לכבוש את המצודה, אולם תוכניתו לא צלחה. פיוטר שב למוסקבה בנובמבר אותה שנה, ועבר לבנות צי גדול. ביולי 1696 שלח כוח ימי בן שלושים ספינות לערך על מנת לכבוש את המצודה, עד שזו נפלה ביולי של אותה שנה.

פיוטר ידע שאין בכוחה של רוסיה להתמודד לבדה עם האימפריה העות'מאנית החזקה. בשנת 1697 יצא לאירופה בחברת יועציו הרבים - "המשלחת הגדולה" - כדי לבקש את עזרת המלכים האירופיים. תקוותיו נגוזו במהרה; צרפת הייתה בת בריתו המסורתית של הסולטאן העות'מאני, ואילו בית הבסבורג האוסטרי ביקש לשמור על יציבות במזרח שעה שהוא מנהל את מלחמותיו במערב. זאת ועוד, פיוטר בחר בהזדמנות שגויה לבקש בן ברית; עיקר עניינם של האירופים בתקופה זו היה בשאלת ירושת מלך ספרד קרלוס השני, ולא בניהול מלחמה נגד הסולטאן. שאלת הירושה גרמה למלחמה עקובה מדם במערב אירופה הידועה בתור מלחמת הירושה הספרדית.

הגם שנכשלה בניסיונותיה להקים ברית אנטי-עות'מאנית, המשיכה "המשלחת הגדולה" לסייר באירופה. בביקוריו באנגליה, באימפריה הרומית הקדושה ובצרפת למד הצאר הרוסי אודות התרבות המערבית. הוא חזה בבניית ספינות בדטפורד ובאמסטרדם, למד על הארטילריה המודרנית בביקורו בקניגסברג. ביקורו נקטע בשנת 1698, אז נקרא לסור בדחיפות לרוסיה על מנת לדכא את מרד החיילים במוסקבה. אלא שהמרד דוכא עוד לפני שובו של הצאר, במחיר הרוג בודד. למרות זאת, פיוטר לא גילה רחמים כלפי המורדים. יותר מ-1,200 מהם עונו והוצאו להורג, כשפיוטר עצמו נמנה עם המוציאים להורג. הסטרלצים פוזרו, ומושא הערצתם - סופיה, אחותו למחצה של פיוטר - הוכרחה להצטרף למנזר. בשובו לרוסיה התגרש באופן רשמי מאשתו, הצארינה יבדוקיה לופוחינה, אותה גירש למנזר שנים קודם לכן. היא ילדה לו שלושה בנים, אולם רק אחד - יורש העצר אלכסיי שרד מעבר לגיל ההתבגרות, הואשם בבגידה ונפטר במעצר.

בביקוריו בממלכות האירופיות התרשם פיוטר כי המנהגים והגינונים האירופיים עליונים על אלו הנהוגים ברוסיה. בעקבות זאת, ציווה על כל פקידיו ואנשי חצרו לגזוז את זקניהם הארוכים ולעטות מלבושים אירופיים. בויארים שביקשו לשמור על זקניהם נדרשו לשלם מס שנתי בן מאה רובל, סכום עתק בימים ההם, כשברובל אחד אפשר היה לקנות 20 חזירים. יתר על כן, בשנת 1699 השתנה מניין השנים. במקום למנות את השנים מבריאת העולם לפי התנ"ך, התחילו למנות את השנים החל מהולדתו של ישו, אך לוח השנה היוליאני נותר בשימוש.

המלחמה הצפונית הגדולה

ערך מורחב – המלחמה הצפונית הגדולה

מונומנט פיוטר הגדול ליד קתדרלת איסק הקדוש בסנקט פטרבורג

פיוטר כונן שלום עם האימפריה העות'מאנית, והפנה את תשומת לבו להשגת העליונות המיוחלת בים. יעדו הבא היה הים הבלטי, שחלקו המזרחי נכבש כמעט כולו על ידי שבדיה חמישים שנה קודם לכן. פיוטר הכריז על המלחמה הצפונית הגדולה כנגד שבדיה ועל מלכה בן ה-16, קרל השנים עשר. אויבותיה הנוספות של שבדיה באותה תקופה היו דנמרק, נורבגיה, סקסוניה ופולין.

רוסיה לא הייתה מוכנה דיה למלחמה בצבא השבדי החזק, וניסיונה הראשון לתפוס את החוף הבלטי הסתיים באסון בקרב נרבה שנערך בשנת 1700 ועלה לרוסיה במחיר דמים של עשרות אלפי הרוגים. התבוסה בנרבה ביטלה את מעמדה של רוסיה כשחקן משמעותי במלחמה למשך מספר שנים, ואפשרה לקרל למקד את תשומת לבו בפולין ובסקסוניה. פיוטר ניצל תקופה זו כדי לשפר את איכות צבאו ואף לכבוש את השטח בו שוכנת כיום אסטוניה, שעה שהמלך השבדי, שהיה משוכנע ביכולתו להכניע את הרוסים, מתעלם מהמתרחש בגזרה זו.

בשנת 1703, בעיצומם של הקרבות בין שבדיה ופולין, ייסד פיוטר את עירו החדשה סנקט פטרבורג (על שם פטרוס הקדוש) באזור אינגריה (שאותה כבש מידי שבדיה). כדי לנצל את מלוא המשאבים לצורך בניית העיר החדשה, אותה ביקש להפוך לבירת רוסיה, אסר פיוטר על בניית מבני אבן כלשהם מחוץ לשטח העיר, עד אשר בניינה יושלם. במקביל, לקח פיוטר את מרתה סקוורונסקיה כפילגש. לאחר שהמירה דתה לנצרות אורתודוקסית ואימצה את השם יקטרינה, נישאה לפיוטר בחשאי בשנת 1707.

סדרת הפסדים הביאה את המלך הפולני אוגוסט השני לוותר על כתרו בשנת 1706. תשומת לבם של השבדים הועברה עתה לרוסיה, וב-1708 פלשו לתחומה. ביולי של אותה שנה נוצחו כוחותיו של פיוטר בקרב גולובצ'ין. וקרל המשיך את מסעו לתוך רוסיה, תוך כדי שהוא כורת ברית עם ההטמן של הקוזאקים איוואן מזפה. ציוד הצבא השבדי היה דל מאוד והוא סבל ממחסור חמור. קרל סמך על התגבורת שהייתה אמורה להגיע משבדיה ויחד איתה הספקה רבה, אך בקרב לסנאיה ספג כוח זה הפסד צורב ואבד את כל המטען.

למרות אובדן האספקה סירב קרל לסגת, ובמקום זה בחר לפלוש לאוקראינה, שבה היה לו בן ברית בדמותו של מזפה. פיוטר השכיל לשנע את כוחותיו דרומה, ולהשמיד כל נכס רוסי שיכול היה לסייע לשבדים בדרכם לאוקראינה. ללא אספקה ראויה, השבדים לא הצליחו לכלכל את כוחותיהם, וסבלו בחורף הקר של 1708-1709. אף על פי כן, עם בוא הקיץ חידשו השבדים את מאמציהם לכבוש את אוקראינה. בשלב זה גילה פיוטר תוקפנות רבה יותר, וצבאו פגש בצבא השבדי בקרב פולטבה ב-27 ביוני 1709. עתה קצר פיוטר את פירות ההשקעה בצבאו: הצבא הרוסי גרם לעשרת אלפים הרוגים בקירוב לצבא השבדי, ושבה את רוב שרידיו של הצבא השבדי במחיר של כמה אלפי הרוגים ופצועים מצידם. בפולין שב אוגוסט השני לכהן כמלך. קרל נמלט לשטח האימפריה העות'מאנית ששמרה עד אז על נייטרליות, וניסה לשכנע את הסולטאן, אחמד השלישי לסייע לו במערכה מחודשת נגד הרוסים.

פיוטר הוכיח את פזיזותו כשתקף את האימפריה העות'מאנית ב-1710, פעולה שבעקבותיה לא יכלה האחרונה להישאר נייטרלית. המערכה שניהל פיוטר נגד העות'מאנים הייתה הרת-אסון - צבאו כותר בערבות הגדולות. בהסכם השלום שנחתם לאחר המלחמה נאלצה רוסיה להשיב לחזקת העות'מאנים את נמלי הים השחור שתפסה בשנת 1697. בתמורה, הסכים הסולטאן להתיר לפיוטר ולצבאו לעזוב את המחנה המכותר ולגרש את קרל מארצו.

צבאותיו הצפוניים של פיוטר השתלטו על המחוז השבדי ליבוניה (צפונה של לטביה המודרנית ודרומה של אסטוניה המודרנית), ודחקו את השבדים לאזור פינלנד. רובה של פינלנד נכבשה על ידי הרוסים בשנת 1714. הצי הרוסי היה כה חזק, עד כי פלישה לשבדיה גופא הסתמנה כאפשרות מציאותית. פיוטר אף השיג את תמיכתן הצבאית של פרוסיה ונסיכות האנובר. ובכל זאת, סירב קרל להיכנע, ורק נפילתו בקרב בשנת 1718 אפשרה את סיום המלחמה. עד 1720 כרתה שבדיה הסכמי שלום עם כל אויבותיה, מלבד רוסיה. בשנת 1721 סיים חוזה נישטאד את המלחמה, שנודעה כ"המלחמה הצפונית הגדולה". בסיומה השיגה רוסיה את אינגריה, אסטוניה, ליבוניה וחלק ניכר מקרליה; בתמורה, נדרשה רוסיה לשלם סכום בן שני מיליון ריקסדלר, כמו גם להשיב את פינלנד לחזקה שבדית. יחד עם זאת, הותר לצאר לספח אדמות פיניות בקרבת סנקט פטרבורג, שנקבעה כבירתו בשנת 1712. מלחמה זו סיימה את ההגמוניה השבדית במזרח אירופה והיא לא השתקמה לעולם מהפסד זה וירדה מעמדת הבכורה שהייתה לה לדרגה משנית בקרב מדינות אירופה.

סוף שלטונו

שנותיו האחרונות של פיוטר עמדו בסימן רפורמות נוספות ברוסיה. בשנת 1721 זכה לתואר "קיסר רוסיה כולה" (Император Всероссийский). תוארו הקיסרי זכה אמנם להכרתם של שליטי שבדיה, פולין ופרוסיה, אולם מלבד אלה לא הכיר בו אף מלך אירופי. לדעת רבים סימל התואר "קיסר" עליונות שיש בה איום כלפי מלכים "רגילים". שליטים אחדים חששו שמא פיוטר יכריז על סמכותו בשטחם, בדומה לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשר תבע בשעתו את הסמכות השלטונית בכל האומות הנוצריות.

פיוטר אף שינה את מבנה הכנסייה האורתודוקסית. מנהיגה המסורתי של כנסייה זו היה הפטריארך של מוסקבה. בשנת 1700, כשהתפנתה משרה זו, סירב פיוטר למנות אליה אדם כלשהו וביטל אותה. בשנת 1721 הקים את הסינוד הקדוש, מועצה המונה עשרה אנשי דת, שנועדה למלא את תפקיד הפטריארך של מוסקבה.

פיוטר עדכן את מערכת המיסוי וקבע מסים חדשים באופן שיאפשר לממן שיפורים בסנקט פטרבורג. הוא ביטל את מס הקרקעות ומס משק-הבית, והחליפם במס גולגולת; זאת מכיוון שרק בעלי הרכוש ובעלי המשפחות יכולים היו לשלם את המסים הישנים, ואילו עתה חויב כל אדם במס.

בשנת 1722 הוא יזם מערכה נגד פרס שנמשכה גם בשנת 1723. במסגרת חוזה שסיים את הלחימה לאימפריה רוסית התווספו ערי בקו, דרבנט והסביבה.

בשנת 1724 הכתיר פיוטר את אשתו השנייה, יקטרינה, בתואר "קיסרית", אף על פי שהמשיך להחזיק בפועל בשלטון. כל בניו הזכרים של פיוטר מתו - בנו הבכור, אלכסיי, עונה והוצא להורג בפקודתו של אביו משנת 1718 כיוון שהתנגד למדיניותו הרשמית של פיוטר. גם אמו, אודוקסיה, נענשה; היא נגררה מהמנזר והואשמה בניאוף. גם חבריו של אלכסיי עברו עינויים.

בשנת 1725 הושלמה בנייתו של הפטרהוף (בהולנדית: "חצרו של פיוטר"), הארמון הצופה על סנקט פטרבורג. היה זה משכן מפואר, שנודע בתור "ורסאי הרוסי" (על שם הארמון הצרפתי הגדול).

אחרית ימיו

חוק שאושר בשנת 1722 העניק לפיוטר את הזכות לבחור את יורשו, אולם פיוטר לא זכה לנצל חוק זה לפני שמחלה קשה הביאה למותו בשנת 1725. היעדר יורש מוסכם עורר סכסוכי ירושה רבים ב"עידן מהפכות הארמון" העתיד לבוא. בסופו של דבר הייתה יקטרינה, אשתו של פיוטר, ליורשת, תוך שהיא מסתייעת במשמר הקיסרי. עם מותה בשנת 1727 ירש אותה בנו של אלכסיי, פיוטר השני, במה שסיים את קו הירושה הזכרי הישיר של שושלת רומנוב. מעתה ואילך, תהליך הירושה התבצע בחוסר סדר מוחלט - שני השליטים שעלו לאחר פיוטר השני היו צאצאיו של איוואן החמישי, אחיו למחצה של פיוטר הגדול, אולם הכתר הועבר לצאצאיו של פיוטר ב-1741 בכוח הזרוע. יותר משבעים שנה לאחר מותו של פיוטר, עד עלייתו של פאבל הראשון, בנה של יקטרינה הגדולה, בשנת 1796, לא ירש אף ילד את אביו או את אמו באופן פשוט וישיר.

יהודי החצר

פיוטר היה אינטלקטואל וסובלן מבחינה דתית, ובחצרו כיהנו שלושה יהודים, שנים מהם בתפקידים רמים: פיוטר שפירוב ואנטון דיוויר, וכן יאן ד'אקוסטה כליצן החצר שהיה עם זאת בעל השפעה לא מבוטלת על הצאר. תיאור מקיף ניתן למצוא ברומן ההיסטורי של דוד מרקיש "הליצנים", המבוסס על מחקר מעמיק שערך הסופר על התקופה.

תוארו

תוארו המקורי של פיוטר הראשון היה "פיוטר, צאר ודוכס עליון, שליטה היחיד של רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה, של מוסקבה, קייב, ולדימיר, נובגורוד, צאר קאזאן, צאר אסטרחאן, צאר סיביר, אדונה של פסקוב, הנסיך הגדול של סמולנסק, טוור, אוגרה, פרם, ויאטקה, אדון והנסיך הגדול של ניז'ני נובגורוד, של צ'רניגוב, ריאזן, רוסטוב, יארוסלבל, בלוצרו, אודור, אובדוריה וקונדה, שליט כל הארצות הצפוניות, אדון ארצותיהן האיוורניות של הצארים הקרתליניאנים והגרוזינים, ושל ארצותיהן הקרברדיניאניות של הנסיכים הצ'רקסיאנים והגורסיאנים, ושל כל הארצות האחרות, אדון ושליט."

התואר השתנה בשנת 1721, כשהמשפט "צאר ונסיך גדול, שליטה היחיד של רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה" הוחלף במשפט "קיסר ושליט יחיד של רוסיה כולה." זאת ועוד, המשפט "דוכס עליון של סמולנסק, טוור, אוגרה, פרם, וייטקה ובולגריה" תוקן באופן הבא: "הנסיך הגדול של סמולנסק, דוכס אסטוניה, ליווניה, קרליה, טוור אוגרה, פרם, וייטקה ובולגריה." בנוסף כינה עצמו "פיוטר הראשון", למרות הנוהג הרוסי לפיו אין ממספרים את שמותיהם הרשמיים של השליטים.

ראו גם

• פיוטר הגדול (סיירת מערכה)

הקודם: איוואן החמישי

צארים רוסיים

הבא: יקטרינה הראשונה