כווית

מדינת כווית دولة الكويت
דגל סמל
מוטו לאומי	למען כווית
המנון לאומי	ההמנון הלאומי
יבשת	אסיה, המזרח התיכון
שפה רשמית	ערבית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	כווית סיטי 29°22′11″N 47°58′42″E
משטר	מונרכיה
ראש המדינה - אמיר - ראש ממשלה	אמיר סבאח אל-אחמד ג'אבר מובארכ אל חמד א-סבאח
הקמה - עצמאות - תאריך	מהממלכה המאוחדת 17 ביוני 1961
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	17,818 קמ"ר‏ 158 בעולם זניח(לא מיוחס)
אוכלוסייה‏ (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	2,742,711 נפש‏  141 בעולם 153.93 נפש לקמ"ר 72 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 25.4% גילאי 15 - 24 15.3% גילאי 25 - 54 52.3% גילאי 55 - 64 4.7% גילאי 65 ומעלה 2.2%
תמ"ג‏ (הערכה לשנת 2014) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	283,900 מיליון $  53 בעולם 103,511 $ 4 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏ (2013) - דירוג עולמי	0.814  46 בעולם
מטבע	דינר כוויתי ‏ (KWD)
אזור זמן	UTC +3
סיומת אינטרנט	.kw
קידומת בינלאומית	965

כווית סיטי היא אחד המרכזים הפיננסים הגדולים במזרח התיכון.

מפת כווית

מדינת כווית (בערבית: دولة الكويت) היא מדינה ערבית השוכנת לחוף המפרץ הפרסי, גובלת עם עיראק מצפון וערב הסעודית מדרום. המשטר במדינה הוא משטר מלוכני בראשותו של אמיר כווית.

בשנת 1990 כבש סדאם חוסיין, שליט עיראק דאז, את כווית, מה שהיווה למעשה עילה לפתיחתה של מלחמת המפרץ.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1899 חתם השייח' הראשי של כווית (שהייתה אז מחוז של האימפריה העות'מאנית), מובארכ א-סבאח על חוזה חסות עם בריטניה, דבר שלמעשה הביא לשלטון בריטי לא-רשמי בכווית. ההסכם אושר על ידי העות'מאנים ב-1913 בהסכם שנקרא האמנה האנגלו-עות'מאנית ובה סוכם כי תוענק לכווית אוטונומיה מסוימת וששתי האימפריות יהיו מעורבות בניהולה ובמדיניות החוץ שלה. האמנה בוטלה על ידי בריטניה לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשהיא החליטה לבטל את מעורבות העות'מאנים. בריטניה הכירה בעצמאות כווית ב-1961. ב-3 באוגוסט 1990 השתלטה עיראק תחת שלטון סדאם חוסיין על המדינה (עד פברואר 1991), דבר שהוביל למלחמת המפרץ.

פוליטיקה

הפרלמנט הכוויתי (המועצה הלאומית)

ערך מורחב – פוליטיקה של כווית

כווית היא מונרכיה חוקתית בראשה עומד האמיר, הפרלמנט הכוויתי הוא הפרלמנט העתיק ביותר שנבחר בבחירות ישירות בין כל מדינות ערב באזור המפרץ הפרסי ועל כן הוא גם הפרלמנט החזק ביותר באזור בעל הסמכויות הרבות ביותר. אזרחי המדינה גם נהנים מחופש אזרחי ופוליטי רב.

חוקת כווית, שהתקבלה ואושרה ב-11 בנובמבר 1962, מגדירה את צורת השלטון כדמוקרטיה אולם שלטון זה אינו דמוקרטי במובן המקובל היות שראש הממשלה אינו נבחר אלא ממונה על ידי האמיר. על פי החוקה ראש המדינה הוא האמיר והוא זה אשר ממנה את ראש הממשלה ובסמכותו, בין השאר, לפזר את הפרלמנט ולמנות בכירים בצבא.

הפרלמנט (המועצה הלאומית) מורכב מ-65 חברים, מתוכם 50 נבחרים על ידי העם לתקופת כהונה של ארבע שנים. יתר 15 המושבים ניתנים לחברי הקבינט (שאינם נבחרים על ידי הציבור). החוקה מגבילה את חברי הקבינט ל-16 חברים כך שלפחות חבר קבינט אחד חייב להיות נבחר ציבור. כאמור הפרלמנט הוא בעל סמכויות נרחבות ולמרות שהממשלה לא כפופה לו יש בכוחות להשפיע ואף לבטל חוקים, כך למשל במאי 1999 ביטל הפרלמנט מספר צווים של האמיר הנוגעים לשחרור האישה, לאומנות וליברליזציה כלכלית.

הממשלה הכוויתית מורכבת על ידי ראש הממשלה אשר ממונה על ידי האמיר. ראש הממשלה קובע את הרכב שריו בכפוף לאישור האמיר. הממשלה ושריה אינם כפופים לפרלמנט למרות שכחברי קבינט הם מקבלים כיסא בפרלמנט. כמנהג, ראש הממשלה נבחר מקרב בני המשפחה המלכותית ומכל תיקי הממשלה מספר תיקים כמו תיק החוץ, תיק הפנים, ותיק הביטחון מוחזקים בידי בני המשפחה המלכותית למרות שהחוקה אינה דורשת זאת.

כלכלה

כווית היא מדינה קטנה אך עשירה - המדינה המוסלמית העשירה ביותר בעולם. כווית מבוססת על כלכלת שוק חופשי ובעלת עתודות נפט עצומות של 96 מיליארד חביות נפט - 10% מעתודת הנפט העולמי. אין ספק כי המדינה מבוססת על כלכלת נפט, חצי מהתוצר המקומי הגולמי מקורו בענף הנפט וכ-80% מהכנסות המדינה מקורן בנפט. המדינה ממשיכה לדון עם חברות זרות על השקעה בפיתוח בארות נפט בצפון המדינה, החל משנות ה-90 המדינה הרוויחה יותר מהשקעות זרות מאשר מיצוא נפט. השגשוג של כלכלתה תלוי ביבוא פועלים וכוח עבודה משכיל.

הנפט נתגלה בכווית בקידוח שנעשה ב-1938 באזור בורגאן, אולם רק אחרי מלחמת העולם השנייה הוחל בהפקתו, וכווית הייתה ליצואנית נפט גדולה ולאחת המדינות העשירות בעולם. כיוון שתעשיית הנפט נמצאת בידי הממשלה, המדינה שולטת בצורה הדוקה בכלכלתה (כ-75% מהתמ"ג בשליטה ממשלתית). ואולם מחירי הנפט כפופים להחלטות אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) בו חברה גם כווית. ככל שמחירי הנפט עולים - המדינה מרוויחה יותר, אולם ארגון אופ"ק מקבל החלטות לא על פי אינטרסים של היצרנים שמעדיפים להעלות מחירים, ולא תמיד ניתן לאכוף את כל החלטותיו - במספר מקרים הואשמה כווית (יחד עם מדינות נוספות) בהפרה של החלטות אופ"ק.

כווית ניסתה להתכונן ליום שבו יאזל הנפט בבארות הנפט שלה, בכך שהקימה קרן השקעות לגיוון ענפי הכלכלה (ב-1961). בתחילת שנות ה-90 הצטברו בקרן כ-50 מיליארד דולר, אך ניהול כושל ושימוש בכסף לשיקום המדינה לאחר מלחמת המפרץ הכשילו את מילוי תפקידה המוצהר של הקרן.

האקלים במדינה מגביל את פיתוח ענף החקלאות בשל היותה מדינת מדבר, ולכן, מלבד דגים, היא תלויה לחלוטין בייבוא מוצרי צריכה. יתרה מזאת, כ-75% מהמים שראויים לשתייה חייבים לעבור זיקוק או להיות מיובאים מחו"ל.

התעשייה הכוויתית מורכבת ממספר תאגידי ענק המייצאים את תוצרתם לחו"ל בעיקר בענף הנפט, ויש גם מספר יצרנים קטנים מענפים שונים. היא כוללת גם מפעלי התפלת מים, אמוניה, פלסטיק, טקסטיל, דשנים, לבנים ומפעלי מלט. במהלך הפלישה העיראקית, העיראקים בזזו כמעט את כל מה שניתן היה לקחת, בעיקר כל מה שקשור לאלקטרוניקה ולתעשייה הקלה. עד מהרה הוחלפו מרבית המכונות בציוד חדיש ומתקדם יותר.

גאוגרפיה

כווית נמצאת במזרח התיכון. היא גובלת בצפון ובמערב בעיראק, בדרום ובדרום-מערב בערב הסעודית ובמזרח המפרץ הפרסי. בתחומי כווית נכללים כמה איים, ובהם האי החולי הגדול בוביאן.

ליבה של המדינה הוא מפרץ כווית, שהוא חלק מן המפרץ הפרסי. המפרץ חודר כ- 30 ק"מ לפנים הארץ, רוחב פתחו כ- 20 ק"מ, והוא מוגן על ידי איים קטנים.

רובה הגדול של כווית - רמה מדברית נמוכה, שמצפון למפרץ היא מישור מכוסה חצץ, שמדרום לו היא מכוסה בגבעות-חול. בדרום-מערב - רמה שטוחה מכוסה חצץ, היורדת בתלילות אל ואדי-באטין.

האקלים מדברי, חם מאוד ברוב חודשי השנה. הטמפרטורה הממוצעת החודש החם ביותר (יולי) - 35 מעלות ושל החודש הקר ביותר (ינואר) - 14 מעלות. סמוך לחוף הלחות גבוהה ומעיקה, אך המשקעים בכל הארץ, מועטים: 80-125 מ"מ, היורדים בחורף ובאביב. בשל כך כווית סובלת ממחסור חמור במים, ומקור המים היחיד הן בארות, ולכן החלו בכווית בהתפלת מים.

במרחק 20 ק"מ מהחוף בו נמצאת העיר כווית שוכן האי פילכה השייך לכווית.

דמוגרפיה

על-פי נתונים ממשלתיים,‏ מנתה אוכלוסיית כווית בסוף 2005 2.99 מיליון נפש, אשר מתוכם רק 992,000 היו אזרחים כוויתים וכ-1.99 מיליון היו תושבים נטולי אזרחות.

מבין חסרי האזרחות, חלק קטן הם בני שבטים מקומיים הנקראים בידוּן (שם שמשמעותו "ללא") שלא ניתנה להם אזרחות, והרוב הגדול הם מהגרי עבודה וצאצאיהם ממספר רב של ארצות, כשהקהילות הגדולות הן של מצרים, לבנונים וערבים ממדינות אחרות, וכן פקיסטנים, אשורים (בני קבוצה אתנית נוצרית מצפון עיראק), הודים, בנגלדשים ופיליפינים. ב-2003, למעלה מ-400,000 אזרחי הודו חיו בכווית, שהייתה הקהילה ההודית הגדולה ביותר מחוץ להודו. בעבר הייתה בכווית גם קהילה פלסטינית גדולה, אך מרביתה גורשה, לאחר שראש אש"ף יאסר ערפאת הביע תמיכה בכיבוש כווית על ידי סדאם חוסיין. רק לעתים נדירות מוענקת אזרחות כוויתית לתושבים הזרים במדינה. אשר לבידון, בני השבטים משוללי האזרחות, קיימות תוכניות לאזרח בהדרגה לפחות את חלקם.

השפה הרשמית היא ערבית, אך אנגלית מובנת בקרב ציבור רחב, ושפות הודיות שונות מדוברות בקרב הקהילות ההודיות. 85% מן התושבים (וכמעט כל האזרחים) הם מוסלמים, מהם 60% סונים ו-40% שיעים. שאר התושבים הם נוצרים והינדים.

לקריאה נוספת

• ערן סגל, "סוחרים ושליטים בתהליך כינון-המדינה: המג'לס הראשון בכוית (1921)," בתוך אילן רחום (עורך), חזרה לפוליטיקה: המדינה המודרנית, לאומיות וריבונות (ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2009), עמ' 199-177.

• ערן סגל, "המג'לס הראשון בכוית (1921): דמוקרטיה במזרח התיכון?" רוח מזרחית 3 (חורף 2006), עמ' 60-55.

• Eran Segal, "Merchants' Networks in Kuwait – The Story of Yusuf al-Marzuk," Middle Eastern Studies, 45, 5 (September 2009), pp. 709-719.

• Eran Segal, "The Uqair Conference (1922) Revisited: Britain and the Question of Boundaries in the Arabian Peninsula," in Zach Levey and Elie Podeh (eds.), Britain and the Middle East: From Imperial Power to Junior Partner (Brighton: Sussex Academic Press, 2008), pp. 231-247.

• Eran Segal, "Kuwait Parliamentary Elections: Women Making History," Tel Aviv Notes, June 10, 2009. (http://www.dayan.org/Seg_Kuwait.pdf)

קישורים חיצוניים

• כוויית, באנציקלופדיה ynet
• גאוגרפיית המזרח התיכון - כווית

הערות שוליים

מדינות המזרח התיכון
איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · קפריסין · תימן פורטל: המזרח התיכון

מדינות המפרץ הפרסי
איראן · איחוד האמירויות הערביות · בחריין · כווית · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר

חברות הליגה הערבית
איחוד האמירויות הערביות • איי קומורו • אלג'יריה • בחריין • ג'יבוטי • הרשות הפלסטינית • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מאוריטניה • מצרים • מרוקו • סודאן • סומליה • סוריה (מושעית) • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • קטאר • תוניסיה • תימן