האימפריה הרוסית

האימפריה הרוסית Россійская Имперія
דגל סמל
יבשת	אירואסיה (אירופה ואסיה)
שפה רשמית	רוסית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	סנקט פטרבורג 59°56′N 30°20′E
משטר	מונרכיה אבסולוטית
הקמה תאריך	הכרזת קיסרות 1721
פירוק תאריך	מהפכת פברואר 1917
ישות קודמת	ממלכת רוסיה
ישות יורשת	הרפובליקה הרוסית
שליטים בולטים	רשימת שליטים
שטח בעבר	21,799,825 קמ"ר (נכון ל-1914)
אוכלוסייה בעבר	181,537,800 (נכון ל-1916)
מטבע	רובל ‏

ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של רוסיה

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית רוס של קייב הכיבוש המונגולי נסיכות מוסקבה רוסיה הצארית האימפריה הרוסית רוסיה הסובייטית רוסיה המודרנית

רוסיה

האימפריה הרוסית או רוסיה הקיסרית (ברוסית: Российская Империя- Россійская Имперія) הייתה מדינה ומערכת שלטונית שהתקיימה בהיסטוריה של רוסיה, החל בעלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בסוף המאה ה-17 ועד להדחתו של הצאר האחרון ניקולאי השני במהפכת פברואר בתחילת המאה ה-20. בתקופה זו התרחבו שטחיה של רוסיה מהאוקיינוס השקט במזרח ועד הים הבלטי במערב ועל פני מרבית מרכז אסיה והקווקז, ובשיא כוחה התפרס שטחה של האימפריה על פני שישית מכלל השטחים היבשתיים של כדור הארץ, והייתה שנייה רק לאימפריה הבריטית.

המדינה הרוסית נקראה באופן רשמי האימפריה הרוסית בין השנים 1721 ל-1917. בירתה של האימפריה הייתה סנקט פטרבורג (אחרי 1914 שונה שמה של העיר לפטרוגרד).

בין השנים 1816–1833 המנונה של המדינה היה "תפילת הרוסים" של וסילי ז'וקובסקי ובין 1833–1917 "האל, נצור הצאר".

עליית האימפריה

מייסד האימפריה הרוסית היה פיוטר הגדול. פיוטר הפך את רוסיה ממדינה גדולה אך חלשה למעצמה. פיוטר התערב בכל אספקט בחיי האימפריה שלו ובחיי תושביה. הוא דחק את תושבי ממלכתו ובייחוד את האצולה השמרנית שלה לעבר אירופה, תרבותה ומנהגיה. הוא דרש מהם לאמץ את החיים האירופאים ולוותר על מנהגי ימי הביניים שבהם היה שרוי עמו, מנהגים כגידול זקנים, חלוקים ארוכים וכו'. פיוטר ייבא דברים מודרניים רבים לממלכתו ויצא לסיורים ברחבי אירופה, דבר שלא נהגו קודמיו בתפקיד. מתוך הבנה שכדי להקים מעצמה יש צורך בצי, ייסד פיוטר את הצי הרוסי הקיסרי כצי קבע. אותו צי אף ביצע מספר פעולות התקפיות בתקופתו ובהן הקרב נגד האימפריה העות'מאנית, שהביא לכיבוש אזוב.

ביד של ברזל הפך פיוטר את רוסיה למעצמה. הוא התמודד עם המעצמות האזוריות וניצח. הוא ניצח את הטורקים בדרום, והנחיל תבוסה משמעותית למעצמה החזקה בים הבלטי, שבדיה, שהייתה אז מעצמה עולמית. במלחמה הצפונית הגדולה הביס פיוטר את השבדים והפך את רוסיה לכוח הדומיננטי בים הבלטי. בשטח שכבש מהשבדים ייסד פיוטר את בירתו החדשה, סנקט פטרבורג, שהייתה לחלון הרוסי לאירופה. את בירתו החדשה בנה פיוטר בעזרת השבויים השבדים ופועלים רוסים. פיוטר הניח בתקופתו את היסודות לצבא הרוסי החזק של המאות הבאות בעזרת המודרניזציה שהנחיל לו. תהליך ההתפשטות והמודרניזציה שהתחיל פיוטר נמשך על ידי יורשיו ובכך הפך פיוטר לאבי האימפריה הרוסית - אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם במהלך המאות ה-18 וה-19, כוח שעתיד לשלוט בשישית מאדמת תבל.

הקיסרים והקיסריות שבאו אחריו המשיכו בהרחבתה הטריטוריאלית של האימפריה, אך החשובים שבהם הובילו גם לרפורמות, שהיו נחוצות להתפתחותה של אימפריה. ראויות לציון הקיסריות (הצארינות) יליזבטה הראשונה וקטרינה הגדולה. שתי קיסריות אלו היו לבולטות ברוסיה שאחרי עידן פיוטר ועד לימי נפוליאון.

קטרינה הובילה את רוסיה לכיבוש חצי האי קרים ושטחים נוספים באזור הים השחור, אותם כבשה מידי האימפריה העות'מאנית הנחשלת. קטרינה גם הייתה רפורמטורית גדולה, והיא עיצבה את רוסיה מבחינות שונות ושמה את היסודות לתור הזהב של התרבות הרוסית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

יליזבטה הובילה את רוסיה לניצחונות על פרוסיה במלחמת שבע השנים, ניצחונות שלא הפכו להישגים ממשיים עקב מותה הפתאומי ויורש עצר בלתי מוצלח, פטר השלישי. עם מותה של יקתרינה הייתה רוסיה לכוח הדומיננטי באירופה, אך אדם חדש עלה לבימת ההיסטוריה - נפוליאון בונפרטה, אדם ששינה את ההיסטוריה האירופאית וכמובן גם השפיע על ההיסטוריה הרוסית. עם תחילת עידן נפוליאון שלט באימפריה הרוסית פאבל הראשון, בנה של יקטרינה. הוא לא נודע כשליט מוצלח במיוחד, ונרצח על ידי קושרים.

יורשו, הצאר אלכסנדר הראשון, הוביל את רוסיה לסדרת עימותים עם נפוליאון וצרפת, כשרוסיה לוקחת על עצמה את תפקיד מובילת הקואליציה האירופאית כנגד צרפת יחד עם הממלכה המאוחדת הבריטית. העימות הישיר הראשון בין השניים, קרב אוסטרליץ ולאחריו קרב פרידלנד הסתיימו בתבוסה של רוסיה ובעלות בריתה. לאחר קרב פרידלנד לא יכול היה אלכסנדר לסרב להצעת השלום הנדיבה מצד נפוליאון, שכללה באופן מעשי את חלוקת אירופה לשטחי השפעה בין שתי הקיסרויות.

אך עד מהרה הסכם שלום זה קרס ושני הצדדים התייצבו למלחמה שהשפיעה רבות על האימפריה הרוסית בפרט ועל התרבות הרוסית במאה השנים הבאות - העימות של 1812, או, בפי הרוסים, המלחמה הפטריוטית של 1812.

מסעו של נפוליאון לרוסיה היה כישלון מוחלט וסימן את תחילת סופו. מתוך יותר מ-600,000 חיילים שיצאו למסע, מעטים זכו לראות בשנית את ביתם. לאחר ניצחון זה, שתואר לאחר מכן ביצירת המופת של לב טולסטוי, "מלחמה ושלום", הובילה רוסיה קואליציה אירופית לעבר פריז. בעידן שאחרי נפוליאון הייתה רוסיה לאימפריה השנייה בהיקף שליטתה בעולם, אחרי האימפריה הבריטית.

העידן הפוסט-נפוליאוני

שליטה רוסית בעולם במאה ה-19, שנייה רק לאימפריה הבריטית

רגע השיא של האימפריה במאה ה-19 היו שנותיה הראשונות, עם קולות הנפץ של המלחמות הנפוליאוניות. האימפריה הובילה את הקואליציה האירופאית להשבת הסדר הישן על כנו. על אף המשך ההתפשטות האימפריאליסטית עד לסיום המאה החלה באופן מעשי האימפריה לשקוע, שקיעה אטית ואף לא מורגשת. הכלכלה החקלאית עליה התבססה האימפריה, מעמד הצמיתים, כוח האצולה שמנע רפורמות והצארים שניסו לשמור על כוחם האבסולוטי תוך יצירת תסיסה בקרב חוגי האינטליגנציה, הם שהובילו את האימפריה לנפילתה.

אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה היה איש דתי, דבר שהרחיק אותו ממחנה הרפורמטורים אל המחנה השמרני. היה הוא לראשון מבין סדרה של צארים שמרניים (יוצא מן הכלל הוא אלכסנדר השני) שלא השכילו להבין את השינויים שעוברת אירופה - כדוגמת המהפכה התעשייתית שהגיעה לרוסיה באיחור ניכר אחרי מערב אירופה.

עם מותו של אלכסנדר עלה לשלטון אחיו, ניקולאי, שהיה לצאר ניקולאי הראשון, וכונה גם "הז'אנדרם של אירופה", משום שסייע בחיסול מרידות ברחבי אירופה נגד מלכים וקיסרים. בין היתר סייע ניקולאי לקנצלר האוסטרי, מטרניך, בחיסול מרידות "אביב העמים" בקיסרות האוסטרית. ניקולאי היה אף שמרן מקודמו אלכסנדר, ומיום הכתרתו (מרד הדקבריסטים) מחץ כל ניסיון לרפורמות וקריאות לכינון חוקה באימפריה הקפואה. רוסיה תחת הנהגתו נחלה ניצחון צבאי אל מול האימפריה העות'מאנית המתפוררת (המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1828–1829) אך עשתה צעד אחד יותר מדי בחזית זו, צעד שהוביל למלחמת קרים נגד קואליציה של בריטניה, צרפת וטורקיה.

עם מותו של ניקולאי עלה לשלטון בנו אלכסנדר, שהוכתר לצאר אלכסנדר השני. הוא היה הרפורמטור היחיד מבין הצארים הרוסיים במאה ה-19. עם ראשית כהונתו הביא לסיום מלחמת קרים, מלחמה שחשפה את רוסיה במערומיה, והחל בסדרת רפורמות. באיחור רב הביא לאימפריה את המהפכה התעשייתית שכבר הייתה בשיאה באירופה. תחת הנהגתו החלו להיסלל מסילות הרכבת ברוסיה. הרפורמה החשובה ביותר שעשה הייתה שחרור הצמיתים, רפורמה שתוצאותיה לא היו משביעות רצון, כי מצב אותם איכרים עניים נעשה אף קשה יותר ממה שהיה בהיותם צמיתים. על אף שבניגוד לקודמיו לא ראה בהתפשטות הרוסית הכרח אלא צידד בהתבצרות בגבולות האימפריה, יצא למלחמה באימפריה העות'מאנית - המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877–1878), מלחמה שהביאה לתחילת שחרור הבלקן מידי האימפריה העות'מאנית. הרפורמות של אלכסנדר הביאו להתמרמרות בקרב חוגי האצולה, אך היו מתונות מדי בעיני חוגי האינטליגנציה המהפכניים, מה שהביא בסופו של דבר להתנקשות בחייו בידי תנועת המחתרת "נרודניה ווליה".

בנו ויורשו אלכסנדר השלישי ביטל חלק מן הרפורמות החוקתיות של אביו וביקש לבסס את המשטר על יסודות דתיים וסמכותניים (אוטוקרטיים). במדיניות החוץ היה אלכסנדר היה איש שלום, אך הכין את צבאו למלחמה.

יורשו, ניקולאי השני, היה אף הוא שמרן. הוא שלט ברוסיה עד למהפכה הבולשביקית, שבה תפס לנין את השלטון ברוסיה. תחת שלטונו התפתחה רוסיה תעשייתית ואף נסללה מסילת הרכבת הטרנס סיבירית, אך כל ניסיון לשינוי בחוקה נבלם על ידו עד לתחילת המאה ה-20 ונפילת האימפריה.

על אף תהליך השקיעה בסוף המאה ה-19, התרבות הרוסית הגיעה לשיאה והיה זה לתור הזהב שלה. בתקופה זו קמו באימפריה כמה מגדולי התרבות והרוח בעת החדשה: סופרים כטורגנייב, טולסטוי ודוסטוייבסקי, מחזאים כאנטון צ'כוב וניקולאי גוגול, גדול במאי התיאטרון קונסטנטין סטניסלבסקי, מלחינים כפיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, סרגיי רחמנינוב, רימסקי קורסקוב ואחרים וכן הבלט הרוסי המפורסם.

המאה ה-20 ונפילת האימפריה

ערך מורחב – האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה

פורטרט של הצאר ניקולאי השני על רקע הקרמלין

במקביל להחלשות עוצמתה של האימפריה בראשית המאה ה-20 (בעקבות התבוסה במלחמת רוסיה-יפן ב-1905) עלו ברוסיה רעיונות מהפכניים רבים, החל מרעיונות דמוקרטיים ועד לרעיונות קומוניסטיים-מרקסיסטים, ניסיונות שבאו לידי ביטוי במהפכת 1905 והמרד על אוניית הקרב פוטיומקין.

על אף תרבות מפוארת ופורחת וצבא בעל שם, לא יכלה האימפריה להפוך למעצמה תעשייתית כגרמניה ובריטניה. איחורה לקלוט את המהפכה התעשייתית היה לאחד הגורמים בנפילתה. החוגים המהפכניים, שפעילותם הגיעה לשיא בין תחילת המאה ה-20 ועד לשתי המהפכות של 1917 (מהפכות פברואר ואוקטובר), פעלו כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והביאו להתנקשות בצאר אלכסנדר השני ולניסיון התנקשות דומה ביורשו אלכסנדר השלישי. מתחת לפני השטח הייתה רוסיה במצב רתיחה פוליטי.

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה רוסיה לברית מדינות ההסכמה, כהמשך לברית ההסכמה המשולשת שכרתה ב-1907 עם בריטניה וצרפת, ומתוך הכורח להתמודד מול שכנותיה רבות העוצמה ממערב, אוסטריה-הונגריה וגרמניה. בהמשך הצטרפה גם טורקיה למערכה נגד רוסיה. רוסיה ספגה מפלות קשות בחזית מול גרמניה ואוסטריה-הונגריה. התבוסות עוררו תסיסה מבית, שהובילה במרץ 1917 להתפטרות הצאר ניקולאי, ולהקמת ממשלת מעבר דמוקרטית בראשות גאורגי לבוב, שהוחלף באלכסנדר קרנסקי. ממשלת המעבר המשיכה במלחמה נגד מעצמות המרכז, ובאוקטובר 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית כשהמפלגה הקומוניסטית בראשות לנין תפסה את השלטון מידי ממשלת המעבר, והכריזה על הקמת רוסיה הסובייטית.

לנין ותומכיו עלו לשלטון תחת ההבטחה להוציא את רוסיה מהמלחמה. הבטחה זו מומשה לאחר שהגיע להסכם שלום עם גרמניה שהביא לפרישת רוסיה מהמלחמה, דבר שהיה הכרחי לביסוס המהפכה. על פי חוזה השלום, חוזה ברסט-ליטובסק, גרמניה ובעלות בריתה קיבלו שטחים נרחבים של האימפריה במזרח אירופה ובהם אזור פולין, הארצות הבלטיות ושטחים נוספים במזרח אירופה. רוסיה שקעה במלחמת אזרחים קשה, בין ה"אדומים" תומכי הבולשביקים ל"לבנים" אוהדי המשטר הישן, שנתמכו בידי מדינות המערב. ידם של האדומים הייתה על העליונה וניצחונם הושלם ב-1920, מלבד כיסי התנגדות מעטים שחוסלו עד 1922. הצאר ובני משפחתו הוצאו להורג על ידי הבולשביקים ביולי 1918.

היה זה סופה של האימפריה הרוסית ושושלת רומנוב, אולם לאחר מכן קמה בשטחיה מעצמה בראשות רוסיה שהחליפה אותה - ברית המועצות.

שליטי האימפריה

בראש האימפריה עמד הצאר הרוסי.

• 1725-1682 פיוטר הראשון "הגדול"
• 1727-1725 יקתרינה הראשונה, אשתו
• 1730-1727 פיוטר השני, נכדו של פיוטר הראשון
• 1740-1730 הקיסרית אנה, בתו של איוואן החמישי
• 1741-1740 איוואן השישי, קרוב רחוק של אנה
• 1762-1741 הקיסרית יליזבטה, בתו של פיוטר הראשון
• ינואר- יוני,1762 פיוטר השלישי, אחיינה
• 1796-1762 יקתרינה השנייה "הגדולה", אשתו
• 1801-1796 פאוול הראשון, בנה
• 1825-1801 אלכסנדר הראשון "המנצח", בנו
• 1855-1825 ניקולאי הראשון, אחיו
• 1881-1855 אלכסנדר השני "המשחרר"
• 1894-1881 אלכסנדר השלישי "עושה השלום"
• 1917-1894 ניקולאי השני "הקדוש"

קישורים חיצוניים

• ולדימיר לוין, הפוליטיקה היהודית באימפריה הרוסית בעידן הריאקציה 1907-1914, עבודת דוקטורט
• מיכאל סטניסלבסקי, האמפריה הרוסית, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)

קולוניות האימפריה הרוסית
אלסקה • אמריקה הרוסית • פורט רוס (ארצות הברית) • לוּ'שׁוּנְקוֹאוּ (סין) • מבצר יליזבטה בהוואי (ארצות הברית) • דאלני (סין)