דני אילון
| דני אילון | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 17 בדצמבר 1955 (בן 59) |
| חבר הכנסת | |
| כנסות | 18 |
| סיעה | ישראל ביתנו |
| תפקידים בולטים |
|
דניאל (דני) אילון (נולד ב-17 בדצמבר 1955) הוא דיפלומט ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כסגן שר החוץ בממשלת ישראל וכחבר כנסת מטעם ישראל ביתנו בכנסת ה-18. בעבר כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילון נולד ב-1955 בתל אביב ללילי אלון (Ellon), שעלתה לארץ מפולין ב-1937 ורפאל (רפי) איילון, שעלה מאלג'יריה ב-1948 לפני קום המדינה, שני הוריו לחמו במלחמת העצמאות. בצה"ל שירת בחיל השריון והשתחרר בדרגת סרן. את השכלתו האקדמית רכש בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת המדינה באולינג גרין שבאוהיו, שם סיים לימודי תואר שני במנהל עסקים. ב-1984 החל לשמש ככלכלן ומנהל כספים בחברת "כור-סחר" שעסקה בסחר חוץ. מכהן כחבר הוועד הפועל של אוניברסיטת אריאל, סגן יו”ר לשכת מסחר ישראל אמריקה וחבר הנהלת ליגת הידידות ישראל ארה”ב[1].
את פעילותו בשירות החוץ החל ב-1989 לאחר שסיים קורס צוערים של משרד החוץ. ב-1991 מונה למשנה לראש נציגות ישראל בפנמה. ב-1993 עבר לכהן כראש לשכת שגריר ישראל באו"ם תחת יורם ארידור, גד יעקבי ותקופה קצרה תחת דורי גולד. הוא סיים תפקידו ב-1997 ומונה לסגן היועץ לענייני חוץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאחר תום כהונת נתניהו המשיך לכהן בתפקידו תחת ראש הממשלה הנבחר, אהוד ברק. במסגרת תפקידו זה היה חבר בצוותי המשא ומתן לקראת הסכם ואי ב-1998 ובוועידת קמפ דייויד בשנת 2000. ב-2001 קודם לתפקיד היועץ לענייני חוץ של ראש הממשלה אריאל שרון.
שגריר ישראל בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, מונה אילון לשגריר ישראל בארצות הברית. ב-30 ביולי מסר את כתב האמנה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש והחל לכהן בתפקיד. כחצי שנה לאחר תחילת כהונתו פרצה מלחמת עיראק ואילון נדרש לתאם בין ישראל לארצות הברית בנושאים הנוגעים למלחמה, בשל חששה של ארצות הברית שישראל תאלץ להצטרף כצד במלחמה. במסגרת תפקידו היה שותף למגעים בין ישראל לארצות הברית לפני הכרזת נשיא ארצות הברית בוש על תוכנית מפת הדרכים, וכן לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות ובמהלכה.
ב-2005 דרש שר החוץ סילבן שלום מאילון לשוב לארץ, משום שסירב להיענות לדרישת השר לפטר את עוזרו. באותה תקופה פורסם בכלי התקשורת שסיבת הבקשה הייתה אי-הצלחתו של העוזר לתאם פגישה בין אשת השר, ג'ודי שלום ניר מוזס למדונה. אילון סירב לסיים תפקידו וטען כי הממשלה מינתה אותו ולכן יהיה צורך בהחלטת ממשלה על מנת לפטרו[2]. ב-2006 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לא מצא ראיות להתערבותם של שר החוץ ורעייתו בנושא פיטוריו של עוזר השגריר. ב-18 במאי 2005, היה אילון לשגריר הראשון המבקר את המרגל יונתן פולארד בכלאו.[3]
בקיץ 2006 נתבקש על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט להישאר בתפקידו מספר חודשים נוספים עקב פרוץ מלחמת לבנון השנייה. באוקטובר סיים תפקידו והוחלף בסלי מרידור.
בינואר 2007 הצטרף לארגון "נפש בנפש" כיושב ראש עמית.
דני איילון נחשב לדיפלומט מוערך ומקצועי מאוד על ידי בכירים בממשלות ברחבי העולם, בין היתר על ידי מזכירת המדינה לשעבר, קונדוליסה רייס[4].
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2008 הצטרף למפלגת "ישראל ביתנו", הוצב במקום השביעי ברשימה מטעמה לבחירות לכנסת השמונה עשרה, וב-24 בפברואר 2009 הושבע כחבר כנסת.
באפריל 2009 מונה אילון לתפקיד סגן שר החוץ. בינואר 2010, בעקבות המשבר ביחסי ישראל-טורקיה ודבריו של ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כנגד ישראל, גרם אילון עלבון דיפלומטי לשגריר טורקיה בישראל לעיני המצלמות[5]. על כך ספג אילון ביקורת קשה מתוך משרד החוץ וגורמים בכירים במערכת הפוליטית, ולאחר הודעת הבהרה ראשונית שלא נתקבלה, נאלץ להתנצל שוב, בנוסח שתואם עם משרד החוץ הטורקי[6]. אף ששר החוץ אביגדור ליברמן נתן לו תמיכה מלאה, הוא הודה מאוחר יותר כי האופן בו נוהלה השיחה עם השגריר הטורקי הייתה טעות[7].
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הדיח אותו אביגדור ליברמן מרשימת מועמדי המפלגה בכנסת[8]. עם התפטרותו של שר החוץ ליברמן מתפקידו ביקש ראש הממשלה מאילון להישאר בתפקידו עד לבחירות.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילון מתגורר בהוד השרון. הוא נשוי לאן אילון, גיורת ממשפחה אוונגליסטית[9][10] מארצות הברית ואב לשתיים. הוא בן דודה של השרה לשעבר אורית נוקד[11].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- דני אילון, באתר הכנסת
- דני אילון, באתר כנסת פתוחה
- דני אילון באתר "ישראל ביתנו"
- דנה ויס, פגוש את העיתונות עם דני אילון - חלק א', באתר mako, 16 בינואר 2010
- דנה ויס, פגוש את העיתונות עם דני אילון - חלק ב', באתר mako, 16 בינואר 2010
- דנה ויס, פגוש את העיתונות עם דני אילון - חלק ג', באתר mako, 16 בינואר 2010
- דנה ויס, פגוש את העיתונות עם דני אילון - חלק ד', באתר mako, 16 בינואר 2010
- שיחות עם דני אילון, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה
- מזל מועלם, דני איילון: תבוסת הדמוקרטים בארה"ב לא מסייעת לנתניהו, באתר אל-מוניטור, 6 בנובמבר 2014
- אתר רשמי של דני אילון
- כרטיס ביקור - ח"כ דני אילון, בערוץ הכנסת באתר YouTube
- מאמרים פרי עטו
- נחוץ שר חוץ, באתר וואלה! NEWS, 19 במרץ 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דניאל אילון סגן שר החוץ
- ^ דיאנה בחור-ניר, עימות בין שר החוץ לשגריר: הנשים במוקד, באתר ynet, 15 במאי 2005
- ^ יצחק בן חורין, פולארד לשגריר אילון: התאכזבתי קשות ונגעלתי, באתר ynet, 18 במאי 2005
- ^ Condoleezza Rice, No Higher Honor: A Memoir of My Years in Washington, 2011, pp. 130, 140-141
- ^ איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", חדשות ערוץ 2, 12 בינואר 2010
- ^ ברק רביד ויהונתן ליס, סגן שר החוץ, דני איילון, שיגר מכתב התנצלות נוסף לשגריר טורקיה בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2010
- ^ פנחס וולף, ליברמן: נעשתה טעות עם טורקיה. וואלה! חדשות, 17 בינואר 2010.
- ^ יהונתן ליס, ליברמן הדיח את אילון מרשימת ישראל ביתנו, אתר הארץ
- ^ American Christians: The Righteous Gentiles of Today?, JewishPost.com
- ^ אלי ברדנשטיין, יום הבחירות: דני איילון - החייל של ליברמן, באתר nrg, 13 בפברואר 2009
- ^ קשרי משפחה בין חברי כנסת באתר הכנסת.
