חוב ציבורי
חוב ציבורי הוא כלל החובות של המגזר הציבורי הכולל את הממשלה המרכזית ואת הממשלות האזוריות (רשויות אוטונומיות, עיריות, רשויות מקומיות ועוד). חוב ציבורי נוצר לעתים רבות ממכירה של אגרות חוב או מקבלת הלוואות וכיוצא בזה. בדומה, חוב ממשלתי הוא כלל החובות של הממשלה המרכזית בלבד. חוב ריבוני הוא חוב ממשלתי שהונפק במטבע חוץ.
חוב ציבורי אינו מהווה בעיה אם המגזר הציבורי מנהל מדיניות פיסקלית נכונה בנוגע להלוואותיו. לעתים, הלוואה שנלקחת על ידי דור אחד, עלולות להוות נטל כבד על הדורות הבאים שצריכים להחזירה. במדינות בעלות חוב ציבורי גבוה יש לרוב פגיעה בשירותים הניתנים עקב הנתח הגדול של החזרי החוב (החוב והריבית) בתקציב. את גודל החוב הציבורי לא נהוג למדוד בכסף עקב השפעות אינפלציה וכיוון שחוב ציבורי בגודל נתון עלול להוות נטל עצום ביחס לכלכלה קטנה, בעוד שלכלכלה גדולה הוא מהווה נטל זעיר. לכן נהוג לבטא את החוב הציבורי כאחוז מן התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), כלומר מציינים את שיעורו של החוב מכלל התוצר המקומי של אותה כלכלה. היקף החוב החיצוני קובע את גובה ההוצאה של הממשלה על החזרי חובות, תשלום הקרן ותשלום הריבית. כאשר החוב גבוה מאוד, היקף ההוצאה על ריבית גבוה מאוד.
לעתים נהוג להציג את החוב הציבורי כמורכב מחוב חיצוני הכולל חובות לגורמים מחוץ למדינה, וחוב פנימי לגורמים בתוך המדינה.
מדינות רבות שלוו כסף, כגון ישראל ורוסיה, משתדלות להחזיר את חובן בזמן כדי שאותם מקורות ימשיכו להעניק להן הלוואות חדשות כשהן יצטרכו, וגם כדי שהריבית העצומה לא תתפח. ישראל מחזירה הלוואות ולוקחת חדשות באופן שוטף. דבר זה יעיל יותר מבחינה כלכלית מאשר אי החזרת הלוואה ישנה. על כן ישראל מחזירה את חובה הישן מהר ככל האפשר על מנת ליטול הלוואה חדשה בריבית נמוכה יותר וכך לצמצם את החוב באופן הדרגתי. שיטה זו מאפשרת המשך גרעון עד אשר ההיצע מדביק את הביקוש.
למדינות יש מגוון כלים על מנת לווסת את החוב הציבורי. כלים אלו מכונים כללים פיסקליים.
ממוצע החוב הציבורי במדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) עומד על כ-97%.
תוכן עניינים
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף הרבעון הרביעי לשנת 2014[1] גדל החוב הממשלתי ועמד על 715.8 מיליארד ₪.
בשנת 2013[2] גדל החוב הממשלתי בכ- 4.4% ועמד על 696.3 מיליארד ₪, לעומת 666.8 מיליארד ₪ בשנת 2012. תקציב המדינה בשנת 2011 היה 361 מיליארד שקלים מתוכם 23% שהם 85 מיליארד שקלים הופנו להחזר חובות. בפועל החזר החובות מומן למעשה באמצעות הלוואות חדשות שעלו על סכום זה בשל החריגה בתקציב.
בדיון הציבורי הנערך בטרם נקבע תקציב המדינה נהוג להתמקד באחוזי הגדלת הגרעון שהיו לדוגמה ארבעה אחוזים בשנת 2011.
בשנת 2004 עמד החוב הציבורי של ישראל על 99% מהתמ"ג ומאז הוא היה במגמת ירידה עד לשיעור של 74.1% בשנת 2011.
כ-17% מהחוב הציבורי של ישראל היה בסוף שנת 2010 חוב חיצוני במטבע חוץ, בגובה 105.7 מיליארד ש"ח. החוב החיצוני מורכב מארבעה גורמים עיקריים[3]:
- אגרות חוב בערבות של ממשלת ארצות הברית
- אגרות חוב רגילות
- אגרות חוב של הבונדס
- הלוואות מממשלות וגורמים שונים
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תקציב המדינה, האתר הרשמי
- ניהול החוב הממשלתי, החשב הכללי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוח רבעוני 2014/ 12 - 10 באתר החשב הכללי
- ^ החוב הממשלתי בשנת 2013 באתר החשב הכללי
- ^ מאפייני החוב החיצוני, אתר החשב הכללי
