סירקה טורקה
סירקה טורקה (פינית: Sirkka Turkka; נולדה ב-2 בפברואר 1939 בהלסינקי) היא משוררת פינית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סירקה טורקה פרסמה את ספר שיריה הראשון בגיל שלושים וארבע. במשך השנים שחלפו מאז, היא פרסמה יצירה אחת בפרוזה, "בבטן הלוויתן" (1975), ושנים-עשר ספרי שירה: "חדר בחלל" (1973), "זאת אני" (1976), "הלילה נפתח כמו דגן" (1978), "האיש שאהב את אשתו יותר מדי" (1979), "השליט היפה" (1981), "אף-על-פי שקיץ" (1983), "שובי, שובי, שבא הקטנה" (1986), "קול הכוח" (1989), "אח לנפש" (1993), "בית השמש העולה" (1997), "באתי דרך יער כהה" (1999) ו"כה קשה הכתה הרוח" (2004). ספר הכולל יותר משמונה-מאות עמודים ואוצר את כל כתביה ראה אור בשנת 2005.
שירת טורקה זכתה להערכה ולמספר פרסים. בשנים 1980 ו-1984 קיבלה המשוררת את פרס פינלנד, בשנת 1986 היא הייתה האישה הראשונה והמשוררת היחידה עד אותו זמן שזכתה בפרס פינלנדיה, ובשנת 1994 הוענק לה פרס רשות השידור הפינית. אסופות של שירתה תורגמו לעשרות שפות, ביניהן עברית.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיה של סירקה טורקה חוללו שינוי בשירה הפינית, כיוון שהייתה בהם שבירת מוסכמות מבחינת התוכן, הלשון והצורה. היא שזרה בשיריה יסודות פגניים ונוצריים, שפת תפילה ואמירות מקראיות בעלות נימה רצינית לצד משפטים בשפה מדוברת הלקוחים מלהיטים נדושים, פתגמים פיניים לצד מילים בשפות זרות, ועוד, ואת כולם שילבה באופן מקורי. לעתים מתייחסים לשילוב כזה כאל כתיבה פוסט-מודרניסטית, אך טורקה לא רואה עצמה ככזאת, והיא מבטאת קול ייחודי משלה. עם זאת, טורקה מושפעת ממקורות ומשוררים רבים, כמו פדריקו גרסיה לורקה, פרננדו פסואה, אונו קיילאס ואווה-ליסה מנר, ומשתמשת בהגדים שאינם תמיד מקוריים.
נושאי השירים שלה אינם ממוקדים, והתמונות בהם נעות במהירות רבה. בשיריה היא עוסקת באהבה, בכמיהה, במחלה, במוות ובאובדן. יצירתה כוללת הן שירי טבע קצרים והן שירים ארוכים. עירוב הסגנונות והתכנים וערבוביית המשלבים והמקצבים משמשים אותה להדגיש את הפער בין המוחלט לבין היחסי, בין האלוהי לבין הארצי, בין המוות לבין החיים. המקצב בשיריה מהווה תפיסה ביחס לשפה ולאפשרויותיה. אמצעי נוסף שטורקה עושה בו שימוש הוא ההקבלה והשילוב בין החריג, המוזר והחד-פעמי לבין היומיומי, המוכר והשגרתי, למשל השילוב בין המלט וחלוק-רחצה. בשירתה חוזרת ונשנית גם האנשה, המטשטשת את הגבול בין המופשט למוחשי.
שירתה מתאפיינת במחאה אישית, חברתית ואקולוגית, שיצרה לה תדמית של מוזרוּת וחריגוּת, שכן בניגוד למשוררים פינים חשובים בני-זמנה כמו פנטי סאריקוסקי ופאבו האביקו, שהביעו מחאה לפי דפוסים מקובלים, לא גילתה טורקה מעולם שום נאמנוּת לרעיון כלשהו פרט לנאמנותה לעולמה הפנימי. נראה כי חריגות זו שימשה אותה להבעת השפה הייחודית בשיריה.
תרגום שירתה לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגומי שיריה של סירקה טורקה התפרסמו בעברית החל משנת 1989 במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ובמוסף הספרות של "מעריב", וכן במספר כתבי-העת, באנתולוגיות של פסטיבל המשוררים משכנות שאננים בשנים 1993 ו-2006, ובספר "חופשית ברוח" מאת שי גינות (1999). האסופה הראשונה של שירתה בעברית, "מהר, לבד ועכשיו", יצאה לאור ב-1998. האסופה השנייה, "עמוק בלב היער", יצאה ב-2006, וכוללת בנוסף על כל חומרי האנתולוגיה הראשונה, גם שירים רבים שלקוחים מעשרת קובצי השירה הראשונים שלה, שלא פורסמו בעברית קודם לכן, וכמו כן אוסף משני קובצי השירה האחרונים שלה, שראו אור רק אחרי פרסום האנתולוגיה העברית הראשונה.
ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהר, לבד ועכשיו, שירים, תרגום מפינית, מבוא והערות - רמי סערי, כרמל ירושלים, תשנ'ט 1999.
- עמוק בלב היער, שירים, תרגום ומבוא - רמי סערי, כרמל ירושלים, תשס'ז 2006.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רמי סערי, "יערות, אגמים ולב פועם בלי הרף", מבוא לספר: עמוק בלב היער, סירקה טורקה, כרמל ירושלים 2006
