ממשלת ישראל

הממשל בישראל

נשיא המדינה ראובן ריבלין

ממשלת ישראל - הממשלה ה-34 ראש הממשלה בנימין נתניהו ממלא מקום ראש הממשלה לא מונה באופן רשמי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין

הכנסת - משכן הכנסת יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין חבר הכנסת ועדות הכנסת חוקי יסוד

בתי המשפט בישראל בית המשפט העליון נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בית המשפט הגבוה לצדק המשפט בישראל

הבחירות בישראל מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל פוליטיקה בישראל הפרדת הרשויות בישראל יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל. בראשה עומד ראש הממשלה, וחברים בה שרים, אשר בידי ראש הממשלה הסמכות למנותם (באישור הכנסת) ולפטרם. בידי ממשלת ישראל הסמכות ברוב ההיבטים הממלכתיים והציבוריים, והיא מייצגת את מדינת ישראל כלפי חוץ. מאז שנת 1968, מוסדרות בחירתה וכהונתה של הממשלה באמצעות חוק יסוד: הממשלה. השרים נושאים באחריות כלפי כל החלטות הממשלה ופעולותיה, והם אחראים להן, גם אם הן מנוגדות לדעתם.

במשך שנים אחדות התקיימה בחירה ישירה לראשות הממשלה, מתוך מגמה לשנות את השיטה הפוליטית במדינת ישראל; אך מטעמים שונים היא לא צלחה ובוטלה. במרבית שנות המדינה (כולל בעשור השני של המאה ה-21) מוטלת הקמת הממשלה על ידי נשיא המדינה על מי שהומלץ על ידי רוב הסיעות בכנסת. לצורך הקמת ממשלה נדרש המיועד להיות ראש הממשלה, לקבל את אמון רוב חברי הכנסת. לפיכך, טבעי הדבר להקים קואליציה של מפלגות אחדות (במה שכונה "מעשה מרכבה") ולמנות את ראשי המפלגות לשרים, ובכך לקבל את אמון הכנסת. פעם אחת הוקמה ממשלה, שראשי המפלגות הגדולות בה (הליכוד והעבודה) כיהנו בה כראשי ממשלה ברוטציה.

החל משנות ה-90 רוב הקואליציות היו צרות באופן יחסי, אך פעמיים הוקמה ממשלת אחדות לאומית, שכללה חלק ניכר מסיעות הכנסת. חלק קטן מהקואליציות הצליחו לזכות לאמונם של מספר רב של חברי כנסת.

לאורך השנים, מונו מספר שרים, אשר לא כיהנו כחברי הכנסת באותה עת.

מקום מושבה של ממשלת ישראל הוא קריית הממשלה, ירושלים.

היסטוריה

ישיבת ממשלת ישראל, 1952 לערך

לקראת הכרזת המדינה, ב-11 באפריל 1948, הוקמה בארץ ישראל מועצת העם כפרלמנט ביישוב היהודי ומתוך חבריה נבחרו על ידי הנהלת הסוכנות היהודית מינהלת העם, על מנת שינהלו את ענייני היישוב והמלחמה. בראש המינהלה עמד דוד בן-גוריון והיא כללה מלבדו 12 חברים. כשבוע בלבד לאחר בחירתה, ב-18 באפריל חולקו התיקים השונים כאשר בן-גוריון קיבל את תיק הביטחון. ההחלטה החשובה ביותר של המינהלה הייתה דחיית הצעת שר החוץ האמריקאי ג'ורג' מרשל לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה וקיומה במועד שנקבע - ה־14 במאי 1948.

ב-14 במאי 1948, עת קריאת מגילת העצמאות על ידי דוד בן-גוריון, הוכרז בין היתר, כי מינהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של המדינה.
הרכב הממשלה הזמנית היה זהה להרכב מנהלת העם והיא התקיימה כמעט שנה עד ה-10 במרץ 1949, מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לכנסת הראשונה.

מבנה הממשלה בישראל

ברשימה הבאה מובאים המוסדות והתפקידים אשר מרכיבים את הממשלה הישראלית:

ראש הממשלה

ערך מורחב – ראש ממשלת ישראל

ראש הממשלה ניצב בראש הרשות המבצעת במדינה, הוא בעל הסמכות הגבוה ביותר במערכת השלטון הישראלית. (אמנם החוק מגדיר את הנשיא כעומד בראש המדינה, אולם הוא מקנה לראש הממשלה את מרב סמכויות השלטון). ראש הממשלה הוא השר הבכיר בממשלה, ואחריותו היא לכל הפעילויות שלה. ראש ממשלה חובה שיהיה גם חבר הכנסת (כל שר אחר זולת ראש הממשלה אינו חייב שיהיה חבר הכנסת). אם התפטר ראש הממשלה מחברותו בכנסת - רואים בהתפטרות זו גם כהתפטרותו מראשות הממשלה.

החוק קובע, כי כשראש הממשלה נפטר או מתפטר- מתפטרת עמו הממשלה כולה, ויש צורך להקים ממשלה חדשה. סמכויותיו:

• הוא מייצג את הממשלה והמדינה כלפי פנים וחוץ.
• הוא מנהל את ישיבות הממשלה ואת עבודת הממשלה בכלל: קובע את סדר יומה של הממשלה ויושב ראש בישיבותיה, מנחה את מזכיר הממשלה בפרסום עניינים הנוגעים לדיוני הממשלה ולהחלטותיה וקובע את העניינים שבהם תטפל הממשלה והוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.
• שרי הממשלה אחראים בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם הם ממונים.
• הוא רשאי להעביר שר מכהונתו לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כך, ולאחר שהעביר לשר הודעה על העברה מכהונתו. ראש הממשלה גם ממלא את מקומם של שרים שהתפטרו או שנבצר מהם למלא את תפקידם.
• הוא מפקח על עבודתן של ועדות השרים.
• ראש הממשלה הוא יושב ראש וועדת השרים לענייני ביטחון.
• הוא חותם על חוקי הכנסת.
• לראש הממשלה השפעה ניכרת בתחום המינויים העיקריים, המחייבים את אישור הממשלה.
• ראש הממשלה אינו יכול לכפות את דעתו על הממשלה באופן ישיר, אולם הוא יכול לפטר שרים (גם בלי הסכמת הכנסת) ולמנות שרים חדשים (באישור הכנסת) באופן שיקנה לו תמיכה מרבית. הוא רשאי לפזר את הכנסת במצב בו יש בכנסת רוב שלא מאפשר לממשלה לתפקד, באישור נשיא המדינה ובכך להביא לעריכת בחירות חדשות.

כנסות וממשלות ישראל

מועצת המדינה הזמנית הממשלה הזמנית הכנסת הראשונה הממשלה הראשונה הממשלה השנייה הכנסת השנייה הממשלה השלישית הממשלה הרביעית הממשלה החמישית הממשלה השישית הכנסת השלישית הממשלה השביעית הממשלה השמינית הכנסת הרביעית הממשלה התשיעית הכנסת החמישית הממשלה העשירית הממשלה האחת עשרה הממשלה השתים עשרה הכנסת השישית הממשלה השלוש עשרה הממשלה הארבע עשרה הכנסת השביעית הממשלה החמש עשרה הכנסת השמינית הממשלה השש עשרה הממשלה השבע עשרה הכנסת התשיעית הממשלה השמונה עשרה הכנסת העשירית הממשלה התשע עשרה הממשלה העשרים הכנסת האחת עשרה הממשלה העשרים ואחת הממשלה העשרים ושתיים הכנסת השתים עשרה הממשלה העשרים ושלוש הממשלה העשרים וארבע הכנסת השלוש עשרה הממשלה העשרים וחמש הממשלה העשרים ושש הכנסת הארבע עשרה הממשלה העשרים ושבע הכנסת החמש עשרה הממשלה העשרים ושמונה הממשלה העשרים ותשע הכנסת השש עשרה הממשלה השלושים הכנסת השבע עשרה הממשלה השלושים ואחת הכנסת השמונה עשרה הממשלה השלושים ושתיים הכנסת התשע עשרה הממשלה השלושים ושלוש הכנסת העשרים הממשלה השלושים וארבע

פורטל - הממשל בישראל

ממלא מקום ראש הממשלה

ערך מורחב – ממלא מקום ראש הממשלה

התואר "ממלא מקום ראש הממשלה", להבדיל מהתארים "סגן ראש ממשלה" ו"משנה לראש הממשלה" הוא התפקיד היחיד אשר לו משמעות סטטוטורית ולא רק סמלית ולכן ממלא מקום ראש הממשלה, הוא שני רק לראש הממשלה בחשיבותו בתפקידי הממשלה.

התפקיד מוגדר בחוק יסוד: הממשלה‏ כדלקמן:

• אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה
• כאשר ראש הממשלה נעדר מהארץ מזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה ומנהל אותן.
• נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ממלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; אם חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חוזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו.

חוק יסוד הממשלה מבחין בין המושג "ממלא מקום ראש הממשלה" לבין "ראש הממשלה בפועל". רק במקרה שנבצר זמנית מראש הממשלה למלא את תפקידו, ממלא מקום ראש הממשלה מחליף אותו לתקופה מוגבלת ועד "100 ימים רצופים" (אך אינו מתמנה אוטומטי לראש הממשלה בפועל לאחר מכן). לאחר תקופה זו, רואים את רה"מ כמי שנבצר ממנו דרך קבע מלמלא את תפקידו (ואת הממשלה כאילו התפטרה וכממשלת מעבר) דבר המחייב במקרה זה (או במקרה פטירתו או הרשעתו בדין של ראש הממשלה), הצבעת ממשלה על אחד משריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר, ובלבד שיהיה גם ח"כ ומ-2001 גם חבר סיעתו של ראש הממשלה) לכהן כראש הממשלה בפועל.

אם לא מכהן ממלא מקום קבוע, רשאית הממשלה למנות את אחד מחבריה שחבר בכנסת למלא את מקומו של ראש הממשלה במקרים אלה לתקופה מוגבלת כאמור.

סגני ראש הממשלה

ערך מורחב – סגן ראש הממשלה

סעיף 5(ה) לחוק יסוד: הממשלה קובע "שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה".

להבדיל מממלא מקום ראש הממשלה ומשימוש בתואר זה במדינות אחרות כבארצות הברית, תואר "סגן ראש ממשלה" בישראל הוא סמלי בלבד וללא סמכויות. על כן, אין הגבלה על מספר סגני ראש הממשלה, כאשר ממלא מקום ראש ממשלה יכול להיות אחד בלבד.

התואר "סגן ראש הממשלה" הוא תואר שלא היה קיים בשתי הממשלות הראשונות, ו"נתפר" בשנת 1952 לצרכו של השר אליעזר קפלן בימיו האחרונים, בעת שלא יכול היה לכהן יותר כשר האוצר עקב מחלתו.

משנה לראש הממשלה

משנה לראש הממשלה הוא תואר שאינו קיים בחוקי מדינת ישראל ואין לו משמעות סטטוטורית. עד היום שימשו בתפקיד חמישה אישים. שניים מהם החזיקו גם בתפקיד השר האחראי על פיתוח הנגב והגליל (שמעון פרס, סילבן שלום) ושניים אחרים החזיקו בתפקידים מדינים (חיים רמון, משה יעלון). נשא בו לראשונה שמעון פרס בימי כהונתו כשר בממשלה ה-30 (10 בינואר-23 בנובמבר 2005).

כאשר נכנסה מפלגת העבודה לממשלתו השנייה של אריאל שרון בראשית שנת 2005, דרשו אנשי המפלגה תיק בכיר, אך דרישתם לא נענתה. פרס דרש לקבל מינוי כממלא מקום ראש הממשלה אולם הנושא בתפקיד זה, אהוד אולמרט, סירב לוותר עליו. בצר להם בקשו אנשי מפלגת העבודה לשנות את חוק יסוד: הממשלה ולקבוע כי יהיו לאריאל שרון שני ממלאי מקום. משנוכחו לדעת כי לא יהיה רוב להצעתם, הציע חבר הכנסת חיים רמון הצעת פשרה לפיה ימונה מר פרס למשנה לראש הממשלה. בהסכם הקואליציוני הוגדרו סמכויתיו של פרס, אולם מבחינה פורמלית, המשנה לראש הממשלה הוא שר מן המניין ותו לא.

פרס נשא בתפקיד המשנה לראש הממשלה גם בממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט החל מיום כינונה, 4 במאי 2006, ועד ליום בחירתו לנשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ב-13 ביוני 2007. ב-4 ביולי 2007 מונה חיים רמון למשנה לראש הממשלה, תואר בו החזיק עד סוף כהונת הממשלה.

בממשלה ה-32, בראשות בנימין נתניהו, ניתן התואר לשלושה שרים במקביל - משה יעלון, סילבן שלום ושאול מופז. שלום הופקד על פיתוח הנגב והגליל, כמו מי שהחזיק בתואר המשנה לראש הממשלה - שמעון פרס, יעלון הופקד על התיק לעניינים אסטרטגיים ונושאים מדיניים אחרים, ומופז (אשר צורף לממשלה בחודש מאי 2012) הוגדר כ"שר במשרד ראש הממשלה" ומכנס את ישיבות הממשלה בעת נסיעותיו של ראש הממשלה נתניהו לחוץ לארץ. בממשלת ישראל ה-34 מונה סילבן שלום, שר הפנים, לתפקיד.

להלן פירוט אלו שכיהנו כמשנים לראש הממשלה מאז קום המדינה:

שרים

השרים‏ מכהנים כחברי הממשלה, והם מופקדים בדרך כלל על משרדים ממשלתיים וכל עבודת הממשלה. עם זאת, בממשלה ממונים ומכהנים גם שרים בלי תיק, שהם חברי ממשלה מן המניין, אולם אינם ממונים על משרד ממשלתי. מוטלים עליהם תפקידים שונים, קבועים או זמניים. תפקיד של שר קרוי גם "תיק": שר הביטחון מחזיק בתיק הביטחון בממשלה, שר התשתיות מחזיק בתיק התשתיות בממשלה ושר הבריאות מחזיק בתיק הבריאות בממשלה.

שרים אינם חייבים להיות חברי כנסת. שרים שאינם חברי כנסת יכולים להשתתף בדיוני הכנסת, אך לא בהצבעות. תפקיד השרים לבצע את כל הנושאים שהממשלה אחראית עליהם: יחסי חוץ, ביטחון, כלכלה, חינוך, משטרה, בריאות וכדומה.

בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, שהיה אמור להיכנס לתוקף החל מהבחירות לכנסת העשרים, נקבע: "מספר חברי הממשלה, ובכלל זה ראש הממשלה, לא יעלה על 19, אלא אם כן הביעה הכנסת אמון בממשלה או החליטה לאשר צירוף שרים לממשלה, ברוב של שבעים חברי הכנסת לפחות"‏. עם זאת, לאחר הבחירות תוקן החוק שוב בהוראת שעה, שדחתה מגבלה זו כך שלא תחול על ממשלה שכוננה בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20‏.

סגני השרים

ערך מורחב – סגן שר

שר הממונה על משרד ממשלתי רשאי למנות סגן שר. סגן שר פועל בכנסת או במשרד הממשלתי במסגרת העניינים והסמכויות שהוקצו לו על ידי השר.

להבדיל משרים בממשלה, שאינם חייבים להיות חברי כנסת, סגני השרים חייבים להיות חברי כנסת והתפטרותם מהכנסת תחייב את הפסקת כהונתם.

כאשר שר מתפטר או מפוטר מהממשלה, מסיים את תפקידו גם סגן השר שמונה לאותו משרד. בנוסף, רשאים ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה אותו להעביר או לסיים את כהונתו של סגן שר.

בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, שהיה אמור להיכנס לתוקף החל מהבחירות לכנסת העשרים, נקבע שמספר סגני השרים לא יעלה על ארבעה, אך מגבלה זו תוקנה לאחר הבחירות כך שלא תחול על ממשלה שכוננה בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20.

הקמת הממשלה

לאחר הבחירות, על נשיא המדינה להתייעץ עם ראשי הסיעות בכנסת, ולהטיל את התפקיד להטלת הממשלה על אחד מחברי הכנסת. התקופה להרכבת הממשלה נמשכת 28 ימים, אך ניתן לבקש ארכה מהנשיא לתקופה שלא עולה על 14 ימים. לאחר שחבר הכנסת שעליו הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה הצליח להרכיבה, עליו להודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת. אז נקבע מועד לישיבה של הכנסת לצורך כינון הממשלה, וזאת תוך שבעה ימים. משהורכבה הממשלה, היא מודיעה לכנסת על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, ומבקשת הבעת אמון בה. עם תום הצבעת האמון בממשלה, היא נכנסת לתפקידה ואז נדרשים ראש הממשלה והשרים להצהיר אמונים בפני הכנסת. אם לא הצליח חבר הכנסת שעליו הוטלה המשימה, להרכיב את הממשלה, רשאי הנשיא להטיל את התפקיד על אחד מחברי הכנסת האחרים. במצב כזה התקופה להרכבת הממשלה הינה בת 28 ימים, ללא אפשרות להארכות. במקרה שגם חבר הכנסת הזה לא הצליח במשימה, המערכת הפוליטית הולכת לבחירות חוזרות.

ועדות השרים

ערך מורחב – ועדת שרים

אחת מדרכי פעולתה של הממשלה בקבלת הכרעות פוליטיות היא מינוי ועדות שרים קבועות, זמניות, או לעניינים מסוימים. תקנון הממשלה מפרט את רשימת ועדות השרים הקבועות

בישיבות ועדות השרים לענייני ביטחון לאומי, על פי קביעת ראש הממשלה או יושבי ראש הוועדות, נערך גם רישום סטנוגרפי. הסטנוגרמות הנרשמות וכן ההקלטות של הדיונים נשארות במסגרת מזכירות הממשלה בלבד והן אינן מופצות.

ממשלת מעבר

ערך מורחב – ממשלת מעבר בישראל

ממשלת מעבר מתקיימת בישראל לאחר מותו, התפטרותו, נבצרות קבע של ראש הממשלה, או עקב הרשעתו בעבירה שיש עמה קלון, כמו גם עם פרסום בקשתו של ראש הממשלה לפיזור הכנסת, לאחר הבעת אי אמון בממשלה (פעולות אלו כהתפטרות הממשלה)‏ או לאחר בחירות ולפני כינונה של ממשלה רגילה (אם הממשלה לא הייתה ממילא ממשלת מעבר "עם בחירתה של כנסת חדשה").‏ בחוק יסוד: הממשלה החדש בוטל הסעיף אשר מנע משר להתפטר מכהונתו בעת ממשלת מעבר. התיקון נעשה מכיוון שהמצב הקודם נגד את חוק יסוד: חופש העיסוק בכך שמנע מאדם את החופש לעסוק במשלח ידו על-פי בחירתו. בנוסף, הממשלה רשאית, בעת ממשלת מעבר, למנות שר חדש לתפקידו של שר שהתפטר, ללא אישור הכנסת.

מזכירות הממשלה

ערך מורחב – מזכיר הממשלה

מזכירות הממשלה בראשותו של מזכיר הממשלה אחראית על רישום פרוטוקולים, מתן שירותי מזכירות לממשלה ולועדותיה, העברת החלטות הממשלה וועדותיה לגורמי הביצוע בדרגי הממשלה השונים, מעקב אחר ביצוע החלטות הממשלה, פרסום הודעות מטעם הממשלה וקיום קשר בין הממשלה ולבין הכנסת ורשויות מדינה נוספות. מזכירות הממשלה אמונה על זימונן וקיום ישיבותיהן של ועדות השרים המתכנסות במזכירות הממשלה, וזאת על-פי בקשת יושבי-הראש. בהתאם לכך אחראית מזכירות הממשלה על מתן כל השירותים המזכירותיים לחברי ועדת השרים ולועדות עצמן בעת קיום ישיבות ועדות השרים.

מזכירות הממשלה מכינה עבור ועדות השרים, בהתאם להנחיות יושב-ראש הוועדות, את סדרי היום וכן את החומר הנלווה לישיבות ועדות השרים, לרבות חומר רקע מסוגים שונים, לפי העניין.

מזכיר הממשלה אחראי להכנת סדר היום לישיבות הממשלה ולוועדות השרים. לצורך זה, הוא מקיים קשר שוטף עם כל חברי הממשלה שבמהלכו מתואמות ההצעות להחלטת הממשלה וועדות השרים המונחות על שולחן הממשלה והוועדות. מזכיר הממשלה משמש דובר הממשלה ומתדרך את נציגי התקשורת בתום ישיבות הממשלה. הוא נושא באחריות לקשר בין הממשלה לבין הכנסת, יחד עם השר אשר מונה כמקשר בין הממשלה לבין הכנסת. בנוסף לאחריותו על עבודת מזכירות הממשלה מזכיר הממשלה ממלא משימות נוספות אשר מטיל עליו ראש הממשלה.

מזכיר הממשלה בממשלה הנוכחית הוא אביחי מנדלבליט.

מקום מושב הממשלה

ערך מורחב – הכרזת ירושלים כבירת ישראל#החלופות שהוצעו למקום מושבה של הממשלה

לאחר החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, עוד בראשית דצמבר 1947, הוחל בדיון על מקום מושבה של הממשלה. ברקע הדיון עמדה העובדה שירושלים לא נכללה בשטח המדינה היהודית על פי החלטת החלוקה. דוד בן-גוריון הציע שהממשלה תשב בכורנוב שבנגב, לאור חיבתו לנגב. כתמיכה בהצעה ציין שהמקום רחוק מגבולות המדינה היהודית בתוכנית החלוקה. הבעיה בהצעה הייתה שהשליטה היהודית בנגב הייתה מוגבלת ועל כן ההצעה לא הייתה מעשית. גולדה מאיר לעומת זאת הציעה את הכרמל, שגם הוא היה מרוחק מהגבולות של המדינה היהודית בתוכנית החלוקה. אולם היות חיפה שער-היציאה לצבא הבריטי הביאה לגניזת ההצעה.‏ והיו הצעות נוספות.

זמן קצר לאחר הקמת המדינה, וכתגובת נגד לדרישת האו"ם לבינאום העיר ירושלים החליטה בחודש דצמבר 1949 ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה אז דוד בן-גוריון להעביר את מוסדות השלטון מתל אביב לירושלים. לצורך מיקום מוסדות השלטון ומוסדות המדינה הראשיים נערך חיפוש אחר שטח במרכז ירושלים באזור רחוב יפו ומשלא נמצא הוחלט על הקמת קריית הממשלה באזור גבעת רם שהייתה סמוכה אל מרכז העיר ומרכזי העסקים הראשיים. עם זאת, משרדים רבים ויחידותיהם נותרו פזורים במבנים שכורים ברחבי העיר. במהלך שנות השמונים רוכזו חלק ממשרדים אלה, ומשרדים חדשים שהוקמו (כגון משרד המדע והטכנולוגיה) לקריית הממשלה במזרח ירושלים בשכונת שייח' ג'ראח. בשנת 2013 רוכזו משרדים נוספים למגדלי הבירה במערב העיר.

משרדי הממשלה

ממשלת ישראל כוללת משרדי ממשלה המופקדים על תחומים שונים. רוב המשרדים פועלים במתכונת תחומיהם מאז העשור הראשון למדינה. משיקולים קואליציוניים הוקמו במשך השנים משרדי ממשלה חדשים, ולעתים מפוצל משרד קיים לשניים. לעתים משתנים שמות המשרדים, כדי להדגיש היבטים מסוימים בפעילותם. משרדי הממשלה העיקריים הם:

• משרד ראש הממשלה: ממונה על הגופים הממשלתיים הנכללים ישירות באחריותו של ראש הממשלה, ובהם שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
• משרד הביטחון: באחריותו נכללים צה"ל והתעשיות הביטחוניות. שר הביטחון נחשב לאחד התפקידים הבכירים בממשלה. בגלל חשיבות התיק והמצב הביטחוני בישראל לעתים קרובות ראשי הממשלה החזיקו גם בתיק הביטחון.
• משרד האוצר: עוסק בגביית המסים וחולש על תקציבי כל המשרדים האחרים. בנוסף, אחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של הממשלה ועל ויסות הפעילות של המשק.
• משרד החוץ: אחראי על קשרי החוץ של המדינה עם העולם כולו, ניהול השגרירויות והקונסוליות ברחבי העולם, הקשר עם כל שגרירי המדינות הזרות, וכל פעילות ההסברה. זהו אחד המשרדים הבכירים שיש ולרוב הוא ניתן בידי סגן ראש הממשלה.
• משרד הכלכלה: אחראי על עידוד התעשייה המסחר והתעסוקה במשק (נקרא בעבר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה).
• משרד החינוך: אחראי על מערכת החינוך בישראל.
• משרד התרבות והספורט: אחראי על כלל הפעילות התרבותית והספורטיבית במדינה.
• משרד הבריאות: אחראי על מערכת הבריאות בישראל, הסדרת רישוי מקצועות רפואיים ופרא-רפואיים, רישוי מוסדות רפואיים, רגולציה של תרופות, מזון וטכנולוגיות רפואיות, ופיקוח על קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
• משרד הפנים: אחראי על הקשר הישיר עם האזרחים, הסדרת מעמדם החוקי, ופיקוח על העיריות ויתר הרשויות המקומיות.
• משרד המשפטים: אחראי על מערכת המשפט בישראל, על ענייני חקיקה מטעם הממשלה, על מדיניות של מינוי שופטים ועל סוגיות הקשורות בחוק וממשל.
• המשרד לביטחון פנים: נושא באחריות לביטחון הפנים והסדר הציבורי, אך הוא בעיקר מזוהה כמשרד האחראי על משטרת ישראל.
• משרד הרווחה והשירותים החברתיים: מטפל באוכלוסיות הנזקקות לסיוע, והוא ממונה על המוסד לביטוח לאומי, העוסק במתן קצבאות וגמלאות לתושבי המדינה.
• משרד התחבורה: אחראי על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים.
• המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל: עוסק בפיתוחם של הנגב והגליל.
• משרד התקשורת: עוסק בהסדרת נושא התקשורת בארץ, ואחראי על קביעת מדיניות לחברות התקשורת השונות, ובהן חברות הטלפון והטלפון הסלולרי, ואחראי על דואר ישראל.
• משרד הבינוי והשיכון: אחראי על מיזמי בנייה והתיישבות, שוק הנדל"ן, בניית שיכונים ושכונות חדשות.
• משרד האנרגיה והמים: אחראי על תשתיות כגון חברת החשמל, אספקת המים, ומחצבים כגון גז טבעי.
• המשרד להגנת הסביבה: עוסק בפיקוח ובקרה וניטור אקולוגי של מדינת ישראל.
• משרד התיירות: עוסק בפיקוח ופיתוח של תוכניות לעידוד תיירות הפנים והחוץ במדינה.
• משרד החקלאות ופיתוח הכפר: עוסק בחקלאות ובמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, שירותים וטרינריים, שימור קרקע וניקוז. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כמו מינהל מקרקעי ישראל ונציבות המים.
• המשרד לקליטת העלייה: אחראי לקליטתם של העולים החדשים, המגיעים לישראל.
• המשרד לשוויון חברתי: אחראי על שוויון מגדרי, קידום צעירים, סטודנטים, אזרחים ותיקים ומיעוטים.
• המשרד לשירותי דת: אחראי על מתן שירותי דת לאוכלוסייה בישראל.

ראו גם

• רשימת ראשי ממשלות ישראל
• תקנון הממשלה
• נשים בממשלות ישראל

לקריאה נוספת

• אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, 2005, כרך ב: רשויות השלטון ואזרחות, פרק 13 - כינון הממשלה וכהונתה וסמכויות השרים

קישורים חיצוניים

• כל ממשלות ישראל באתר הכנסת
• משרד ראש הממשלה
• עמוד הפייסבוק מזכירות הממשלה
• ניסן נוה, הממשלה, מהותה ומקומה במשטר בישראל
• מאמר בעניין גודלן של ממשלות (מספר שרים) - בישראל ובמבט משווה, בגיליון 39 של פרלמנט, המכון הישראלי לדמוקרטיה
• מאמר בעניין תהליכי הרכבת ממשלות - בישראל ובמבט משווה, בגיליון 40 של פרלמנט, המכון הישראלי לדמוקרטיה
• דוד נחמיאס, 1999, 100 הימים הראשונים: המלצות לרפורמות מבניות ברשות המחוקקת, בשירות הציבורי ובשלטון המקומי, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• אשר אריאן, דוד נחמיאס ודורון נבות, מעברי שלטון בישראל: השפעות על מבנה הממשל ותפקודו, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• ירון דרוקמן, בן גוריון קימץ, נתניהו לא: כך התנפחה הממשלה, באתר ynet‏, 11 בפברואר 2013

הערות שוליים

[הסתרה] משרדי ממשלות ישראל

משרד ראש הממשלה • משרד האוצר • המשרד לשוויון חברתי • משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים • משרד הביטחון • המשרד לביטחון הפנים • משרד הבינוי • משרד הבריאות • המשרד להגנת הסביבה • משרד החוץ • משרד החינוך • משרד החקלאות ופיתוח הכפר • משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל • המשרד לענייני מודיעין • משרד המשפטים • משרד הפנים • המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל • משרד העלייה והקליטה • משרד הרווחה והשירותים החברתיים • משרד התחבורה והבטיחות בדרכים • משרד התיירות • משרד הכלכלה והתעשייה • משרד התקשורת • משרד התרבות והספורט • המשרד לשירותי דת • המשרד לשיתוף פעולה אזורי • משרד התפוצות • המשרד לנושאים אסטרטגיים • משרד ההסברה • משרד ירושלים ומורשת משרדים לשעבר: משרד הפיתוח • משרד האספקה והקיצוב • משרד הכלכלה והתכנון • משרד העבודה • משרד המיעוטים • משרד העבודה והרווחה • המשרד להגנת העורף