אדם וחוה
ערך זה עוסק בדמויות מקראיות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
על-פי ספר בראשית, אָדָם וְחַוָּה היו האיש והאישה הראשונים. אדם מכונה גם אדם הראשון.
תוכן עניינים
בריאת אדם וחוה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בריאת אדם וחוה
ערך מורחב – סיפור הבריאה מופיע בבראשית פעמיים, פעם בפרק א' ופעם נוספת בפרק ב'. על-פי התיאור הראשון, אדם וחוה נבראו יחדיו ביום השישי, בתום בריאת כל שאר העולם, הטבע ובעלי החיים. על-פי התיאור השני, אלוהים ברא את האדם, הניחו בגן עדן וציווהו לא לאכול מעץ הדעת, ואז אמר אלוהים: "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח) תחילה אלוהים יצר את בעלי החיים והביאם אל האדם, אך הוא לא מצא בהן "עזר כנגדו". לכן בנה אלוהים את האישה מצלעו:
|
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. |
||
| – ספר בראשית, פרק ב', פסוקים כ'-כ"ד | ||
בתלמוד הבבלי, נחלקו האמוראים רב ושמואל האם הצלע שנלקחה מהאדם הייתה פרצוף (שהיה עוד פרצוף לאדם מאחוריו), או זנב.[1]
חייהם של אדם וחוה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המקרא, אדם וחוה הוצבו עם בריאתם בגן העדן, וצוו מפי אלוהים לטפח את הגן אולם נאסר עליהם לטעום מפרי עץ הדעת (הציווי ניתן לאדם לפני שהופרדה ממנו חוה). לאחר שחטאו אדם וחוה באכילה מעץ הדעת הם גורשו מגן עדן, וקוללו מפי אלוהים. שלושה מילדיהם של אדם וחוה נזכרים בשמותיהם במקרא: קין, הבל ושת וילדים נוספים נזכרים כ"בנים ובנות" (בראשית, ה', ד'). על פי המסורת היהודית הבנות הנוספות, היו נשותיהם של הבנים. לפי בראשית רבה נולדה עם קין תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות.[2] רבי יצחק אברבנאל מביא בשם "ספרי האומות" ששמות נשותיהם היו קלמנה ובלבירה.[3] מקין ושת (למעט הבל שנרצח באבו על ידי קין), התפצלה האנושות כולה עד לדור המבול, אז נותרה רק משפחת נח שמצאצאי שת.
על פי המקרא[4] חי אדם 930 שנים. במדרש מובא שלאחר חטא עץ הדעת קצב לו אלוהים את חייו לאלף שנים, אולם הוא העניק 70 שנה משנותיו לדוד המלך, שלא נגזרו עליו חיים עד אז.
על פי המיתולוגיה הנבטית, לאדם היה רב בשם ינבושד.
מותם וקבורתם[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, אדם מת בן 930 שנה, כלומר בשנת תתק"ל לבריאת העולם.
על פי מדרש בראשית רבה,[5] והתלמוד[6] נקברו אדם וחוה במערת המכפלה שבחברון כזוג הראשון מבין ארבעה הזוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה - אבות ושלוש מתוך אמהות שנחשבים, לפי המסורת היהודית, ליהודים הראשונים. במערת המכפלה נמצאת גם טביעת כף רגל המיוחסת לאדם הראשון.
על פי ספר חנוך השני, המתוארך למאה הראשונה לפני הספירה, קבורים אדם וחוה תחת מקום המזבח בהר הבית, במקום בו נוצר האדם.[7]
על פי המסורת המוסלמית, האדם הראשון נקבר בהר ערפאת הנשקף מעל מכה או במכה עצמה[8] ואילו חוה נקברה בעיר ג'דה, שניהם בערב הסעודית.[9]
המסורת הנוצרית ממקמת את קבר אדם וחוה מתחת לגבעת הגולגולתא - אתר הצליבה שבכנסיית הקבר בירושלים. המסורת הנוצרית מציינת כי ברגע צליבת ישו נבקעה הגבעה וסדק נפער בה והגיע עד לגולגלתו של אדם (וזהו הסבר אחד לשמה של הגבעה). מתחת לקפלת הצליבה שבכנסייה ממוקמת קפלה המכונה "קפלת אדם" ובה ניתן לראות סדק בסלע הגבעה.
קבורתם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרות חז"ל מצויות דעות שונות בשאלה מי קבר את אדם: הקב"ה;[10] שת בנו;[11] או חנוך.[12] ובספר הישר מסופר:
|
וימת אדם... ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח בנו בכבוד גדול כקבור את המלכים במערה אשר דבר להם ה'. ויעשו כל בני האדם במקום ההוא מספד ובכי גדול על אדם על כן הייתה לחוק בבני האדם עד היום הזה. |
||
גם באשר לשאלה מי קבר את חוה קיימות כמה דעות במדרש: אדם[13] או חנוך.[14]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גן עדן
- לילית
- חוה
- בניהם של אדם וחוה:
- קין והבל
- אדם כרומוזום Y
- חוה המיטוכונדרית
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טוני לביא, מלכודת הדבש והעוקץ בקבלה - אלוהים, אדם ונחש, זמורה ביתן 2011.
- עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1983, פרק א' - "חוה - חיזור אחר אבידה"
- רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד ,2005.עמ' 22-15.
- אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006.
- פנינה גלפז פלר, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי . ירושלים: כרמל, 2006.עמ' 147-145.
- דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, החטא הקדמון, עמ' 24-16
- רחל אליאור, עורכת, גן בעדן מקדם, ירושלים: מאגנס תשע"ב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מאגר התנ"ך
- אדם וחוה, באנציקלופדיה ynet
- אדמיאל קוסמן, מי ילד את מי?, באתר הארץ, 9 במרץ 2004
- על בריאת האדם בתלמוד, אתר פשיטא
- שבעים ציורים קלאסיים של אדם וחוה
- היציאה מגן עדן - גירוש או שילוח?, באתר פשיטא
- תורת ישראל ותאוריית האבולציה, באתר "דעת"
- הספר רזיאל המלאך, המיוחס לאדם הראשון
- פרופ' שרה יפת, בצלם אלוהים או בצלע האדם? מעמד האישה במחשבת המקרא לאור סיפורי הבריאה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- עירית קורן, סיפור אדם וחוה – סיפור על הפסיכולוגיה של הזוגיות, באתר פסיכולוגיה עברית, 12 באפריל 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד א'
- ^ בראשית רבה כב ב
- ^ פירושו לספר בראשית, פרק ד', פסוק א'
- ^ ספר בראשית, פרק ה', פסוק ה'
- ^ נ"ח, ח.
- ^ בבלי, בבא בתרא נח א.
- ^
פרופ' ישעיהו גפני, הרצאת "מדוע" תשע"ד - "קדם-היסטוריות" של ירושלים בספרות ההלניסטית, היהודית והנוצרית (הועברה ב-25 במאי 2014), בערוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים באתר YouTube - ראו דקה 01:01:03 - ^ מסורות ומידע על מכה
- ^ וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, כרך א', עמוד 85
- ^ ספר "ציוני", פרשת חיי שרה, בשם ר' רחומאי בס"ז [=בספר זוהר?].
- ^ ציוני שם בשם ר' קיסמא בס"ז.
- ^ סדר עולם רבה, ריש פ"א.
- ^ ציוני שם בשם ר' קיסמא בס"ז.
- ^ סדר עולם רבה שם לפי גרסה אחת (ראה הערות ותקונים מר' בער ראטנער שם, אות ה).
פרופ' | שושלת קין (ע"פ ספר בראשית, פרק ד') | ||
|---|---|---|
|
| עשרה דורות מאדם עד נח | ||
|---|---|---|
|
