מיוחד לעיתון "תל אביב" אהוד בן טובים מדבר:

ואם הם יחזרו לשכונה, תבוא לראות משחקים?
(צוחק) "קשה לי לענות על זה. קשה לי אפילו לחשוב על זה. נתתי את החיים שלי לבני יהודה ולא קיבלתי שום דבר בחזרה. מה לעשות שבית"ר ירושלים רצו אותי ולא הלכתי. השלמתי עם זה שאני נשאר שם עד סוף הקריירה. זה אני ואני לא יכול לשנות דברים. אבל אחרי מה שעברתי בשנים האחרונות, אני לא יכול להיות בבני יהודה היום. זאת האמת".

"בני יהודה חרותה בי"
כשמנסים להמחיש את המושג "סמל" בכדורגל, קשה להתעלם מסיפורו של בן טובים, אי שם בשנת 1979. החלוץ, שהיה הכוכב הבלתי מעורער בשכונה ואחד השחקנים הטובים ביותר בליגה, נמכר באותו הקיץ לבית"ר ירושלים תמורת סכום עתק דאז של 700 אלף לירות.
עם היוודע דבר המכירה החלו מהומות בשכונת התקוה, שסירבה לוותר על הסמל הגדול שלה. האוהדים הפגינו ברחוב האצ"ל, שרפו פחים, הבעירו צמיגים וחסמו את רוב הכניסות לשכונה. סגן ראש הממשלה, נשיא המדינה וראש העיריה דאז תרמו את תרומתם להשקטת המהומות ולאחר עשרה ימים מתוחים (והחזרת סכום המכירה לבית"ר בתוספת פיצוי מכובד של 50 אלף דולר) חזר חלוץ המריבה הביתה. הוא פרש סופית בסוף עונת 89-90.
15 שנה לאחר אותו מקרה, נדמה כי עדיין לא קם סמל בדמותו של אהוד בן טובים - שחקן שהוביל את המועדון להישגים ששינו את תדמיתה של שכונת התקוה. בן טובים עצמו, כך הוא טוען השבוע, לא יצא נשכר מהמסירות שהפגין.
בוא נחזור ל-1979. בסופו של דבר נשארת בבני יהודה לכל הקריירה.
"אחרי כל הסיפור עם בית"ר חזרתי הביתה וידעתי שהכל נקבע לי מלמעלה: הגורל שלי הוא בני יהודה והחיים שלי שם. חזרתי בשביל הרבה פחות כסף ואחר כך לא עשיתי כסף במועדון. בזה נגמר העניין".
אתה מצטער על היום שחזרת?
"אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי וזה גם לא יעזור לי. אבל האמת היא שאם הייתי עובר לבית"ר ירושלים, היום הייתי מסודר כלכלית. לא האמנתי, אפילו בחלומות הכי גרועים, שהמעבר לבית"ר יוביל למה שקרה אז בשכונה. אם הייתי יודע על הבלגן שיהיה בעשרת הימים האלה, לא הייתי עובר מלכתחילה".
לא ידעת שאוהבים אותך ככה?
"לא, לא בצורה כזאת".
זה אומר משהו על האוהדים של בני יהודה באותם ימים.
"בטח. אלה אוהדים כל כך מיוחדים ובגלל זה היה החיבור בינינו. בסך הכל, היום אני יכול להגיד שכל השנים האלה נשארתי בבני יהודה רק בגלל הקהל. בני יהודה חרותה כל כך עמוק בלב שלי. אני לא יכול להסביר עד כמה כואב לי שדברים התגלגלו בצורה מכוערת בסוף".
יש דברים שעדיין לא יודעים על אותם ימים?
"יש הרבה דברים שקרו ועדיין לא התפרסמו, אבל עדיף שאני לא אדבר עליהם. אני רק יכול להגיד דבר אחד: באותו יום שעברתי לבית"ר באופן רשמי וכבר היתה לי דירה בירושלים, תפסו אותי אוהדים בשכונה שהבהירו לי חד וחלק שאין מצב שאני הולך. הבנתי שאין ברירה, במיוחד שהיה אחד שאמר בטלוויזיה שהוא בכה כמו שהוא לא בכה כשאבא שלו נפטר. יש כל כך הרבה דברים שאנשים לא יודעים, אבל זה הגורל שלי".

"היו רק דיבורים"
מאז פרישתו של בן טובים ועד היום קיים נתק מוחלט בינו לבין אנשים במועדון. כמעט כל יו"ר חדש שמגיע ממהר לדבר על החזרת הסמל, אבל השחקן עצמו לא ממש מרגיש רצון לאיחוי הקרעים מצד האגודה. "כל יו"ר שמגיע מפריח הצהרות", הוא אומר בציניות. "אולי זה בשביל להראות לקהל שהנה, יוצרים קשר, אבל זה תמיד קשר שמתנהל רק מעל דפי העיתון. אני החלטתי שלא יהיה קשר כזה יותר".
למה?
"כי הגעתי למסקנה שזה רק בלבולי מוח. עזבתי את בני יהודה בטריקת דלת, אני מודה. כל פעם שהגיע אדם חדש ודיבר איתי, אפילו לא הזכרתי את המשקעים שיש לי. כשרוני שאטן הגיע לכאן, היו רק דיבורים. לדבר איתי הוא לא דיבר, אבל בעיתון נכתב כל הזמן שרוצים לפנות אלי.
"הסתובבתי בשכונה ואנשים אמרו לי 'תשמע, אומרים שאתה לא רוצה לדבר איתו'. חשבתי שאני מתפוצץ. אף אחד לא דיבר איתי, אז מה אתם מספרים סיפורים לאנשים בשכונה, מוכרים להם לוקשים? כל כך התרגזתי ואמרתי 'כן, אני רוצה את הסולחה. שהוא יצלצל'. אחרי שבוע, בלית ברירה, הוא הרים טלפון. הוא אמר 'בוא נקבע', ומאז לא קרה שום דבר".

"עדיין מזהים אותי"
אהוד בן טובים כבר בן 52, נשוי ואב לבן ובת, שניהם סטודנטים טריים. לפרנסתו הוא מחזיק קו חלוקת עיתונים ב"ידיעות אחרונות". מאז הפרישה ניסה לאמן קצת, אבל בשלב מאוד מוקדם החליט להתנתק באופן מוחלט מהכדורגל ("ומאז אין לי שום הרהורים או חרטות"). אולם למרות הנתק מהקבוצה, ממשיך בן טובים לשמור על קשר עם האנשים בתקוה. "אני נמצא בשכונה כמה פעמים בשבוע, הולך לבנק ובעיקר משוחח עם אנשים משם".
עדיין מזהים אותך?
"גם מזהים וגם ממשיכים לזרוק הערות כל הזמן".
ואין לך חשק לאמן אחרי שאתה שומע הערות כאלה?
"היום, כל העניין של הניהול הוא 'שמור לי ואשמור לך'. מי שיש לו חברים, מכניסים אותו לשם. זה לא הסגנון שלי, ממש לא".
מציעים הצעות?
"מה פתאום? שכחו אותי בבית. בהתחלה היו קצת הצעות מכל מיני קבוצות, אבל זה נגמר לפני שזה התחיל. אני החלטתי שאני לא בקטע".
כשאתה רואה שחקנים ששיחקו בזמנך ומאמנים היום, זה לא עושה משהו?
"אז הם מאמנים. יש אנשים כמוני שאין להם יחסי ציבור ואין להם מי שידבר בשבילם. אמרו לי שאני צריך להשתנות. אמרו לי 'אהוד, תדבר עם זה, תלקק להוא'. ככה אני צריך לקבל עבודה? כישורים זה לא פרמטר? זה לא בשבילי".
למרות הניתוק מהמועדון, לבן טובים כואב בעיקר דבר אחד השנה - המעבר של הקבוצה לבלומפילד. מבחינתו, מדובר בצעד שגורם לקבוצה לאבד את הזהות הכל כך מיוחדת שלה. החיבור לקהל, הוא מדגיש שוב ושוב, הוא לב העניין.
בלומפילד הוא מה שמונע מבני יהודה להצליח?
"בעונה הנוכחית? בטח, איזו שאלה. אנשים שגדלו שם לא יכולים להתנתק. אף אחד לא יכול להבין את המשמעות של השכונה, אלא רק אנשים שגדלו ושיחקו שם".
אבל הקהל לא הגיע לשם בשנים האחרונות.
"זה לא נכון. הם לא באו לשכונה בגלל איך שהקבוצה נראתה. עד שהיתה עונה אחת שלא נלחמו בה על הירידה, היו צריכים להמשיך ולרוץ למעלה. היה להם נוח לתלות את המעבר בכמות האוהדים, אבל עוד עונה כמו הקודמת והמגרש בשכונה היה מפוצץ. אנשים אומרים לי את זה, אני לא סתם ממציא. האוהדים, בדיוק כמוני, נשברו".
יש מצב שבתוך כמה שנים בני יהודה, כמו קבוצות שכונתיות אחרות, תיעלם?
"זה ייתכן וזה יהיה כואב מאוד. זה תסריט מאוד הגיוני שאני מקווה שלא יקרה לעולם. אם שמשון היו ממשיכים לשחק בכרם, את חושבת שהם לא היו קיימים עד היום? בטח שכן".
זה עצוב.
"זה עצוב מאוד. אני אוהב את ניצן שירזי ואת חזי, אני רוצה שהם יצליחו, אבל זה לא נראה לי כמו משהו שיצליח".
ניצן, כמי שבא מהשכונה, היה צריך להציג עמדה אחרת בנושא?
"כן. הייתי מצפה ממנו, מחזי ומדמאיו שידברו על זה שהם רוצים להישאר בשכונה, ושיעשו את זה בקול. ציפיתי מאנשים שגדלו ויודעים את המשמעות של המגרש בשכונה, שיגידו את דעתם. אופי המעבר הראה שזאת היתה החלטה מראש. גם הקהל היה די שקט. בתקופות אחרות זה לא היה יכול לעבור כל כך בשקט. זה שהקהל לא הביע התנגדות כל כך עזה, זה אומר הכל".
במועדון אמרו שהם התייעצו עם הרבה אנשים. מישהו דיבר איתך?
"ברמה הישירה לא, שאלו דרך אנשים מסביב. אמרתי לרונית (אשכנזי, דוברת הקבוצה - ש.ב.ד) את דעתי בפירוש. אני נגד בצורה נחרצת, חבל על הזמן וחבל על הדיבורים. אם זה היה כזה חשוב להם, שיבואו לדבר באופן אישי".
בבני יהודה דיברו על זה שהם רוצים להיות קבוצה לגיטימית בליגת העל.
"אמרו לי את זה ואני אומר שהם יחזרו על ארבע לשכונה. אני רק מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי. הסיכוי שלהם לשרוד כאן עדיין יותר גדול מאשר בבלומפילד. גם אם לא יודו במועדון, אני חושב שהיום הם יודעים שהם עדיין קבוצת תחתית. הגדולה של בן אדם היא להודות בטעות שלו בריש גלי ולנסות לתקן. את זה אני לא שומע".
אם הם יירדו שוב, יהיה מישהו שיוכל להציל אותם?
"אני חושש שלא. מה שעצוב הוא שגם לא רואים עתיד, אין שחקנים חדשים שמתדפקים על הדלת, וזה חבל".
ואהוד בן טובים על הקווים, זה משהו שיכול לקרות?
"שואף לאפס. אל תכניסי לאף אחד רעיונות לראש, כי כולם יצאו בהצהרות ושום דבר לא יצא מזה. עם השנים למדתי שהצהרות גדולות הן בשביל העיתונות, אבל בתכלס הכל נשאר אותו דבר. אני החלטתי מההתחלה שאני לא אתן לבני יהודה להמשיך ולפגוע בי, להשפיע על החיים האישיים שלי. עשיתי את שלי, קיבלתי אהבה כמו שאף אחד לא זכה לקבל. אז לא עשיתי כסף ואולי עדיין חייבים לי. קיבינימט, אני ממשיך קדימה".

תגובות

רונית אשכנזי, דוברת המועדון: "לאהוד בן טובים זכויות רבות בבני יהודה ובמועדון מוקירים, מעריכים ולא שוכחים את תרומתו הרבה של מי שהיה גדול שחקנינו. יו"ר האגודה, חזי מגן, עשה מאמצים רבים לקרב את בן טובים למועדון. חוץ מאשר לשאת אותו על כפיים, ניסה חזי בכל דרך להחזיר את בן טובים למשפחה הגדולה שנקראת בני יהודה". רוני שאטן: "אכן פניתי אל אהוד בן טובים מיוזמתי פעם אחת, בסמוך למשבר בעמותת בני יהודה, אבל הקשר איתו לא נמשך. לא פניתי אליו בגלל שהאוהדים ביקשו ממני. גם אני חושב שאהוד בן טובים הוא נכס חשוב לאגודת בני יהודה ולא הייתי צריך שמישהו יאמר לי לפנות אליו כדי לקבוע זאת".