|
|
|
|
|
|
|
|
הצליל הנכון - מגברי שפופרות
|
|
יום : 16 חודש : אוקטובר שנה : 2007
|
|
|
|
כתבה של יוסי וינטרמן - רטרו סאונד
|
|
|
למרות שטכנולוגיית המוליכים למחצה שולטת ללא עוררין בעולם האלקטרוניקה העכשווי שפופרות הריק עדיין דומיננטיות בשתי נישות מיוחדות. הסיבות לשליטה בנישות הללו שונות בתכלית.
נישה אחת, שידור בתדרי מיקרו, נשענת על יכולתן הבלעדית של השפופרות להפקת הספק גבוה בתדרי מיקרו, הנישה השנייה – יצירת מוסיקה – נישה שהיא הרבה יותר מורכבת ונתונה במחלוקת.
המורכבות והמחלוקת נובעות מהסיבה הפשוטה שמוזיקה נוצרת על מנת להישמע ע"י בני אנוש, יצורים שמערכת השמע הלא לינארית שלהם רחוקה מאוד מלהיות מובנת במלואה, ו"איכות" הצליל הנשמע באמצעותה היא סובייקטיבית לחלוטין. מאחר ומודל השמיעה האנושי לא מובן קשה לתכנן מערך בדיקה שישמש להערכת ביצועיו של ציוד להפקת "תדר שמע". קורטוב של "עיוות" מסוג א' ישמע נורא לאוזן האנושית בעוד רמה גבוהה של "עיוות" מסוג ב' פשוט קולעת למטרה ונשמעת מצוין. המסקנה היא שכדי לבחון ציוד להפקת מוזיקה נדרש פשוט להאזין לו, אין דרך אחרת, ומכן בעצם נובעת המחלוקת : התפישה או הדעה האישית, במיוחד שהיא מגובה בהעדפות אמנותיות, היא זאת שבעצם מצויה במרכז המחלוקת הזו ומלבה אותה.
כהכללה ניתן לומר כי צליל השפופרות נתפס כעדיף בשלושה תחומים עיקריים:
• מגברים לכלי נגינה, (במיוחד מגברי גיטרה).
• ציוד ייעודי המשמש באולפני הקלטה.
• ציוד "היי-פיי" , בנישה של חובבי שמע.
תחומים אילו מאופיינים בשימוש בשפופרות ששימשו בעבר בעיקר במקלטי רדיו ונודעו בשם "שפופרות קליטה" - כיום הן נקראות בפשטות שפופרות. לא רק שהשימוש בשפופרות מתריס מול תעשיות המוליכים למחצה אלה שמאז 1990 השוק נמצא בתנופה והדרישה בהחלט לא דועכת, ההיפך הוא הנכון.
חלק ניכר מהדרישה לציוד שפופרות מקורו בארה"ב אולם באסיה, במיוחד ביפן וטייואן, ציוד שפופרתי, במיוחד מהשנים המוקדמות , מהווה פריט אספנים נחשק ביותר והמחירים עבורו נמצאים בעליה מתמדת.
מדוע שפופרות – הסיבה הסובייקטיבית
שלושת התחומים שציינתי, למרות קירבתם, לא נוטים להשפעה הדדית ביניהם וזאת למרות הקשר הישיר ביניהם לבין תעשיית המוזיקה ולמרות שמקובל להשתמש בשלושתם ברכיבים זהים כגון השפופרת הפופולארית EL34 ואחרות . בנוסף, לעיתים קרובות, מוצרים שונים אילו חולקים את אותו מבנה המעגל, כמובן בשינויים הנדרשים.
מבין כולם מקובל להעריך כי מגברי גיטרה מנצלים כשלושה רבעים מהייצור העולמי של שפופרות כיום. הנתון אינו מפתיע מאחר שמגברי גיטרה בהחלט נחשבים, באופן בלתי מעורער, כ"מלכי עולם הרוק". במקרה זה, השימוש במגברי גיטרה בשנים המוקדמות, 1950-1960, גרם לצליל הייחודי שלהן, במיוחד הצליל הנוצר ברווית השפופרות, ה-Distortion , להיות הצליל התקני והמקובל ע"י גיטריסטים בכל העולם. אותה דעה קדומה שנוצרה במהלך השנים, במיוחד בקרב מוזיקאים אמריקנים ובריטים, בזכות אותם מגברים שבדרך כלל התאפיינו במבנה פשוט וללא מעגלי משוב לשיפור ליניאריות המגבר והצליל.
כפי שמתואר בספרים, מגזינים וירחונים בתחום ובאין סוף פורומים באינטרנט אותה גזירה של הצליל, אותו עיוות של מאפייני הצליל האופייני למגברי שנות ה-50 הוא שסיפק את חתימת הצליל האופיינית הנדרשת לשם קבלת מגבר גיטרה מוצלח.
כל בחינה של מגבר שפופרות נשענת על אותו אפקט גזירה של הצליל, התופעה של עיוות הצליל כתוצאה מכניסה לרוויה של שנאי המוצא משחקת תפקיד חשוב בקביעת צליל המגבר. פרמטר נוסף בעל חשיבות הוא "רגישות" המגבר המושפעת בעיקר מחוסר ליניאריות של המעגל החשמלי וממעגלי יישור "חופשיים",( בעלי מקדם יישור נמוך), של המתח הגבוה.
מגברי שפופרות מאופיינים, הגם שללא מחלוקות, באותה תופעה חמקמקה של השהיית הצליל , ה-Sustain , וזאת בשל הדרך שבה הצליל המופק מהרמקול חוזר למעגל המגבר דרך מיתרי הגיטרה באמצעות ה-"פיקאפים". תופעות אילו ידועות בקרב מוזיקאים אולם קשות מאוד לשחזור באמצעות ציוד דומה המורכב ממעגלי מצב מוצק – הטרנזיסטורים. מתכנני מעגלים רבים ניסו ליצור מדמי, (סימולאטורים), מגברי שפופרות במשך עשרות שנים בהצלחה זאת או אחרת. לציוד זה ישנם יתרונות ותומכים לא מעטים אולם רוב המוזיקאים, הן חובבנים והן מקצועיים שומרים אמונים למגברי שפופרות.
הדעות הללו השפיעו לא מעט על הנישה המקצועית של עולם ההקלטה והמיקסים ועל אופי הציוד הנמצא בו בשימוש. מאז אמצע שנות ה-80 מהנדסי הקלטות מרותקים למה שהם מתארים כצליל "הרך" המאפיין מעגלי שפופרות וזאת בעיקר בשל הניסיון המצטבר בשימוש במגברי גיטרה שפופרתיים משנות ה-60. מעריצי השפופרות נוהגים להשוות את אותו הצליל ה"רך" לצליל ה"קשה" של מעגלים מבוססים רכיבי מעגל מוצק ומאשימים במיוחד את ריבוי הקבלים במעגלי היישור הטרנזיסטוריים ואת השימוש במגברים אופרטיביים הנוטים ל"הקשות" את הצליל. ללא קשר לנימוקים של מעריצי השפופרות ולנכונותם, השימוש בציוד שפופרות משנות ה – 50-70 גרם לשני דברים בעיקר: מחיר ציוד שפופרות מקורי מהשנים הללו נסק לשחקים ובנוסף קמו חברות רבות המייצרות ציוד ישן – חדש.
מדוע שפופרות – הסיבה האובייקטיבית
לטענת מהנדסי אלקטרוניקה ומתכנני ציוד הגברה כמה מההבדלים באיכות השמע בין מעגלי שפופרות לבין מעגלי טרנזיסטורים נובעים מההבדלים הפיזיקאליים הבסיסיים בין שני ההתקנים ובין טופולוגית המעגלים עצמם. לא קיימת דרך לעקוף זאת, לשפופרת (טריודה) יש בסה"כ פחות עיוותים מאשר לטרנזיסטור, והעיוותים עצמם הם מסדר ראשון. גזירת הצליל המתבצעת ע"י שפופרות אינה שונה בהרבה מזו המתרחשת במעגלי טרנזיסטורים אולם המשוב השלילי הכבד יותר האופייני ברוב מעגלי הטרנזיסטורים נוטה ל"רבע" את הגזירה של הצליל ותורם לאופי הלא נעים של הצליל המופק.
עיוותי הצליל או ה-Distortion אינם הנושא היחיד. במעגלי מוליכים למחצה, (טרנזיסטורים), הסחף בפרמטרי הרכיבים כתוצאה מרגישות לשינויי טמפרטורה, (התחממות רכיבים לאורך זמן הפעולה), וכן טמפרטורת עבודה נמוכה של רכיבי השוק האזרחי הוביל לשימוש נרחב במגברים במבנה Class B וזאת ע"מ להפחית את החום המופק מהרכיבים עצמם, (מוליכים למחצה, טרנזיסטורים, רגישים מאוד לטמפ' גבוהה). במעגלים רבים התוצאה הייתה קבלת אחוז ניכר של "עיוותי מעבר" המובילים לקבלת צליל מעוות ולא נעים. מאידך מעגלי שפופרות הבנויים לעבוד ב-Class-A או ב-Class-AB , (ללא חשש מהתחממות יתר של השפופרות),מפיקים צליל שונה לגמרי ואחוז העיוותים בהם נמוך משמעותית, גם ברמות הנמוכות של הצליל.
שנאי המוצא במגברי שפופרות מהווה גם הוא גורם חשוב בדרך להשגת הצליל האופייני. הצליל ה"חם" מאופיין ברובו מקיומם של עיוותים הרמוניים מסדר שני ומזמן התגובה האיטי יחסית של שנאי המוצא ה"צובע" את הצליל ו"מחליק" אותו. השנאי הוא רכיב לא ליניארי הגורם לשינוי צליל במימדים של זמן ותדר וע"י כך מעצב את אופיו של הצליל.
כאשר אנו אומרים שלמגבר מסוים יש צליל "שמן ועגול" הסיבה העיקרית היא הרוויה של שנאי המוצא המלווה לזו של שפופרות ההספק, מגברי טרנזיסטורים פשוט לא מסוגלים להתמודד עם המאפיינים הללו.
דוגמא נוספת : השימוש בנגדי פחם , (carbon composition), היה מאוד נפוץ בשנים המוקדמות, פשוט לא הייתה טכנולוגיה מתקדמת יותר ולמרות רגישותם של הנגדים לשינויי טמפ' ולעמידותם הנמוכה הם היו התקן ושלטו בתחום. כיום ישנם נגדים עמידים יותר, (metal film), אולם עדיין כמה יצרני "מגברי בוטיק" מקפידים על שילוב נגדי פחם נחותים בחלקים מסוימים של המעגל. הסיבה הפשוטה היא שסוג הנגד משפיע על צליל המגבר, הוכח כי נגדי הפחם לאחר חימומם לטמפ' עבודה משנים במעט את התנגדותם בתלות בזרם העובר דרכם וע"י כך יוצרים הרמוניות מסדר שני התורמות ל"אופי הצליל" המופק מהמגבר.
"וודו" או תופעה פיסיקאלית? הפתרון באוזן השומע.
סיכום
"הצליל הנכון" – מושג חמקמק המושפע מסיבות רבות ומגוונות: אובייקטיביות או סובייקטיביות, מושפעות טרנד או נוטות אחרי "גיבורי מוסיקה" מובילים ולא נשכח את כוחות השוק התורמים את שלהם .
הניסיון לבחון את הנושא בצורה מושכלת מאיר את ההבדלים הפיזיקאליים בין שני ההתקנים, שפופרות וטרנזיסטורים, ומציג סיבות "מדעיות" להבדלים בין צליל שפופרות וצליל טרנזיסטורים. אולם כל ניסיון לבחון בצורה מושכלת העדפות אישיות, או להתמודד עם מונחים כגון "צליל עגול ושמן" נדון מראש לכישלון.
דורות של מוזיקאים גדלו על ברכי מוזיקה שבוצעה והוקלטה בציוד מבוסס שפופרות, האוזן האנושית אולפה במשך הזמן בדבר "הצליל הנכון" והתוצאות נראות ובהחלט נשמעות בשטח. האם עובדות אילו סותמות את הגולל על ציוד מוזיקלי מבוסס טרנזיסטורים ? בוודאי שלא, לציוד שכזה ישנם השימושים הייעודיים שלו ורמת המחירים שהוא מציג בוודאי שלא ניתנת לתחרות.
אולם אם נרצה לסכם את המאמר בשורה אחת, ניתן לומר – השפופרות כאן על מנת להישאר. ובגדול.
יוסי וינטרמן רטרו סאונד - בניית מגברי שפורפרות לגיטרה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|