ציוני דרך בחייה

1952: נישאה לוים ון-ליר ועברה עמו לחיפה.

1955: וים ון-ליר הקים, יחד אתה, את מועדון הסרט הטוב בחיפה.

1956: ייסוד מועדון הסרט הטוב בתל אביב ובירושלים.

1960: ייסוד ארכיון הסרטים הישראלי.

1973: ייסוד סינמטק ירושלים, סינמטק חיפה וסינמטק תל אביב.

1981: חנוכת הארכיון והסינמטק הירושלמי בבניינם החדש בגיא בן הינום.

1983: הייתה שופטת בפסטיבל קאן.

1984: ייסדה את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי השנתי בירושלים.

1988: אירחה משלחת גדולה מרוסיה בפסטיבל השנתי בירושלים (טרם כינון קשרים דיפלומטיים).

1989: הייתה יו"ר חבר השופטים בפסטיבל הסרטים בברלין.

1990: הייתה שופטת בפסטיבל הסרטים בשיקגו.

1998: זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע.

1998: זכתה בתואר אבירת לגיון הכבוד בצרפת – מחווה לתרבות ולאמנות הישראליים.

2003: הייתה שופטת בפסטיבל הסרטים בוונציה.

ליה ון-ליר הייתה נשואה לווים ון-ליר, טייס מתנדב במלחמת השחרור, איש רב פעלים, שהציל 24 יהודים מידי הנאצים והיה חלוץ בתחומים רבים ומגוונים. הוא ליווה אותה כל השנים והלך לעולמו בשנת 1992.

הסינמטק בירושלים

הסינמטק בירושלים כולל את המחלקות ואת הפעילויות האלה:

• הארכיון: זהו לבו של המוסד, והוא מכיל 30,000 סרטים ו-50,000 תשלילים.
• המרכז לשימור הסרט היהודי: מתוך הכרה בחשיבות הסרט כמשמר מורשת לאומית רכשה ליה כל סרט שהצליחה לאתר על נושא יהודי, וכיום מצוי במרכז האוסף הגדול ביותר בעולם בנושאים יהודיים.
• מרכז הקולנוע הישראלי: מטרתו המרכזית היא לשמר את מורשת התרבות הסינמטית הלאומית. אחת מפעולותיו – איתור והפקדה של חומר קולנועי שצולם אי פעם בא"י. מאות קופסאות התשלילים של יומני אכסלרוד שמורות במרכז, וכן שמורים בו סרטים שצולמו על ידי האחים לומייר ב-1896, יומני חדשות מתקופת המנדט הבריטי, יומני "גבע" ו"כרמל הרצליה" וסרטים מן התקופה האחרונה.
• וידיאוטק: זהו מרכז וידיאו הכולל כ-20,000 קלטות ותקליטורים.
• ספריית מחקר ואיסוף: זהו מרכז המידע הגדול בישראל בנושא קולנוע, ובו ספרים, ירחונים, קטעי עיתונות, תצלומים, כרזות, תסריטים, תצלומי תפאורות, עלוני פרסומת ותווים.
• מחלקה לחינוך: נוסף על הוראת יסודות האמנות השביעית מחלקת החינוך מציעה מגוון פעילויות לנוער ולמבוגרים. מדי שנה מתקיימים בה למעלה מ-400 ימי עיון לתלמידים וכתריסר קורסים, סמינרים וסדנאות שנתיים למבוגרים.
• פסטיבל קולנוע בינלאומי שנתי: ראה הרחבה להלן.
• פסטיבל קולנוע יהודי: זהו פסטיבל סרטים בינלאומי שנתי המתקיים בחג החנוכה ומציג עשרות סרטים חדשים בנושאי הוויי ומורשת יהודיים.

ליה ון-ליר נולדה בבסרביה שברומניה בשנת 1924 וגדלה בבית יהודי אירופי שוחר תרבות. הוריה ניהלו בית חם ופתוח, הרבו לארח את חבריהם ולשמוח עמם, ובמיוחד אהבו להאזין למוזיקה. ההורים עודדו את בנותיהם לרכוש השכלה בעיקר בתחומי התרבות והאמנות, וכך זכתה ליה ללמוד בחמש שפות: רומנית, רוסית, צרפתית, גרמנית ואנגלית. בקיץ 1940 שלחו אותה הוריה לארץ לבקר את אחותה, שעלתה לארץ קודם לכן, ומאז היא מתגוררת בישראל. ההורים נשארו ברומניה ונספו בשואה.

עד 1946 למדה ליה באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי הרוח. בתל אביב פגשה את וים ון-ליר, אז טייס מתנדב במח"ל (מתנדבים מחוץ לארץ), מנהל חברת "כימאוויר" וחובב קולנוע מושבע. את אהבתו זו הוא הנחיל לליה. הם נישאו ב-1952 ועברו לחיפה, ושם נולד לראשונה הרעיון להקים בארץ מועדוני סרט. וים וליה הרבו לטייל בעולם, צפו בסרטים רבים ו"ספגו" קולנוע. בארץ לא היה אז קולנוע איכותי. הם התחילו לרכוש עותקים של סרטי איכות ב-16 מ"מ ולהקרין אותם לפני חברים בביתם על הכרמל. הביקוש לקולנוע איכותי הלך וגבר, וכתוצאה מכך הם הקימו ב-1955 בחיפה את "מועדון הסרט הטוב", שמנה 250 חברים והציע הקרנת סרט איכות פעם בשבועיים. ב-1956 ייסדה ליה מועדוני סרטים נוספים בתל אביב ובירושלים.

במשך השנים המשיכה ליה לרכוש סרטים, וב-1960 ייסדה את "ארכיון הסרטים הישראלי" שהוכר בחלוף שנה כחבר ב"פיאפ" – הפדרציה הבינלאומית לארכיוני סרטים. ב-1973 הקימה ליה את הסינמטק בחיפה, ומאוחר יותר באותה שנה הקימה את הסינמטקים בתל אביב ובירושלים. בשנת 1974, לאחר שנים של נדודים, עברה עם בעלה להתגורר בשכונת "ימין משה" בירושלים – בבית מקסים המעיד על טעמה האמנותי המשובח.

הסינמטק בירושלים הפך עד מהרה למרכז תוסס לכל אוהבי הקולנוע, ובשנת 1981 עברו הסינמטק והארכיון לבניין חדש בגיא בין הינום וזכו מיד בתואר "הסינמטק היפה ביותר בעולם". ב-1984 ייסדה ליה בסינמטק את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע, שהפך מאז לאירוע חשוב ויוקרתי ביותר בחיי הקולנוע הישראלי. הפסטיבל פותח לצופים חלון אל הקולנוע העולמי של השנה האחרונה ומציג את מיטבו. מוקרנים בו סרטים שאינם נמנים עם הזרם המרכזי בקולנוע העכשווי, ובהם: אוונגרד, תעודה, קלסיקה משוחזרת, אנימציה ורטרוספקטיבות רחבות-יריעה של יוצרים גדולים. חשיבותו המיוחדת היא בהקרנת סרטים שאינם מופצים בצינורות המסחריים הרגילים. אלה סרטים המביאים מראות-ארץ ומחשבות-אדם מעולמות אחרים לא מוכרים, מתוך מבנים אמנותיים שונים מהקולנוע המסחרי המוכר. הפסטיבל הוא גם גשר תרבותי בינלאומי של שלום למדינות רבות בעולם. כך, למשל, השכילה ליה להביא ב-1988 לפסטיבל משלחת גדולה מרוסיה של מפיקים, במאים ושחקנים.

הסינמטק הירושלמי וליה ון-ליר, המייסדת והמנהלת שלו, מוכרים בעולם כולו. חוקרים מהעולם נעזרים בחומרים המצויים בו, אנשי קולנוע מפורסמים מהעולם מגיעים אליו לביקורים, ועבודות של יוצרים ישראליים נחשפות בו לעיני העולם.

ב-1998 החליטה האקדמיה הישראלית לקולנוע להעניק לליה ון-ליר את "פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע" על מפעל חיים.

אחיינה של ליה, יורם מוהליבר ז"ל, שהיה לה כבן ובילה את רוב ימי נעוריו בביתה בחיפה, נהרג בתאונת גלישה אווירית – כאב שלא ירפה ממנה לעולם. בנו, אורי, קרוב ללבה של ליה ון-ליר כנכד.