מבצע חיסול - כיס פלוג'ה

בחודש אוקטובר 1948, אחרי תקופה ארוכה של מצור מצרי על הנגב, נפרצה הדרך אל הנגב. בתנופה הגדולה של מבצע "יואב", כותרו כוחות מצריים רבים מאותה זרוע ארוכה וצרה של המערך המצרי, שהשתרעה ממג'דל, לחוף הים (אשקלון), ועד בית ג'וברין.

על ידי כיבוש "משלטי הצומת" ומשטרת עיראק – סואידן בקרבות כבדים ביותר, שהקיזו דם רב משני הצדדים, ניתק כוח מצרי בסדר גודל של חטיבה מהכוח העיקרי ברצועת עזה - רפיח ולאורך כביש עוג'ה (ניצנה) - באר שבע. עם השתלטות כוחותינו גם על אזור בית ג'וברין, סוכלה אפשרות החטיבה המצרית לחבור לכוחות המצריים שבהר חברון. בכך הושלם למעשה כיתור האויב באזור הכפרים פאלוג'ה - עיראק אל מנשיה, שנותר בתוך "כיס" מאורך.

בתחילת נובמבר ירדה החטיבה לנגב והחליפה את חטיבת "גבעתי", שלחמה קשה בקרבות הדרום ובכיתור החטיבה המצרית בכיס.

לפי הידיעות, מנו כוחות האויב כ- 5000 לוחמים: מרבית חטיבה 9 בפיקודו של הבריגדיר הסודני-מצרי טהה, שרידי הארטילריה של המערך המצרי ממג'דל ובית ג'וברין שנסוגו אל הכיס, נושאי גייסות מסוג ברן וכ- 2000 מקומיים, המזוינים בנשק קל בלבד. המערך המצרי היה מבוצר היטב, כאשר הוא מתבסס על שתי יחידות הגנה עצמאיות בשני הכפרים של הכיס ובשני משלטים המחברים ביניהם כדי למנוע ניתוק. כל הגזרות היו מכוסות ומטווחות בנשק ארטילרי ומסייע.

לאחר שיחידות החטיבה התבססו בעמדות ובמוצבים סביב הכיס, החלה הרעשה של תותחים והפצצות של מטוסי חיל האוויר ללא הפסק, כדי למוטט את המצרים הנצורים.

גדוד 33 החל במערכת אינטנסיבית של מארבים וסיורים אלימים, כדי לפגוע בהספקת המזון, הציוד והתחמושת, שהמצרים ניסו להעביר לכיס מרצועת עזה והר חברון, באמצעות מקומיים. לגדוד היו הצלחות רבות לאחר גילוי נתיבי ההברחה. הסבנו להם אבדות כבדות, נתפסו אנשים ששימשו מקור מודיעין טוב וכן כמויות גדולות של מזון, ציוד ותחמושת .

בשלהי דצמבר 1948 התגבשה תכנית מבצע "חורב", שלאחר מכן נקרא מבצע "עין". כמאמץ משני, הוחלט בפיקוד על מבצע "חיסול" - כיבוש כיס פאלוג'ה, כחלק מהמאמץ הכללי לשחרר כליל את הנגב.

הביצוע של מבצע "חיסול" הוטל על חטיבת אלכסנדרוני, אולם בגלל המאמץ העיקרי לשחרור הנגב, לא הוקצו לחטיבה כל האמצעים המסייעים לביצוע המשימה.

עם קבלת ההחלטה על המבצע, החלו יחידות הסיירים ויחידות אחרות מגדודים 32 ו- 33 בסיורים אלימים סביב הכיס, כדי לאתר עמדות אויב וציודן. כאן יש לציין שהדבר לא היה קל, הואיל והמצרים שמרו על משמעת אש מצוינת או חסכון בתחמושת והסתבר, בדיעבד, שלא כל עמדות האויב פעלו לפי המידע שבידינו.

לצורך המבצע החליפו פלוגות מגדוד 35 את גדוד 33 בעמדות שתפקידו בפעולה היה להוביל את המבצע. גדוד 32 החזיק במוצבים ממזרח וצפון ושימש כעתודה.

התכנית הייתה כדלהלן:
גדוד 33 על שלוש פלוגות הרגלים שלו, יפרוץ לכפר מדרום. פלוגה א' תסתער ראשונה, תפרוץ פנימה ותתפרס לצדדים, כדי לאפשר את כניסת פלוגה ב' שתטהר את הכפר. לאחר הטיהור, תכנס לקרב פלוגה ג' ותעלה במעלה התל ותכבוש אותו. הכוחות יתארגנו מיד כדי לקדם התקפות נגד של האויב.

פלוגה מגדוד 35 תתקוף ותכבוש את המשלט שליד הגשר, בוואדי שבין שני הכפרים. מחלקת החבלה המצורפת תפוצץ את הגשר, כדי למנוע הגעת תגבורות מכיוון פאלוג'ה.

פלוגה נוספת מגדוד 35 תתקוף כהסחה ממזרח, מכיוון בית ג'וברין.

פלוגת ג'יפים עם מקלעים בינוניים תיתן סיוע לכוחות הפורצים לכפר. בנוסף, עמדו לרשות הכוחות פלוגת נשק מסייע, 3 סוללות תותחים, סוללת נ"ט ו- 6 מרגמות 120 מ"מ. כן הובטח סיוע של חיל האוויר.

שעת ה-ש נקבעה ליום 27.12.1948 בשעה 22.00. עם חשכה, החלו לנוע הכוחות לנקודות ההערכות. אותו יום ובימים שלפניו, ירדו גשמי זעף ללא הפסקה והפכו את צירי ההתקדמות לעיסה שחורה וקשה לתנועה. כתוצאה מכך הוחלט לדחות את שעת השין ל- 23.30.

הסיוע הארטילרי והאווירי החל עם תנועת הכוחות לשטחי ההערכות. הפריצה לכפר וכיבוש משלט הכביש והגשר היו צריכים להתבצע בו זמנית.

פלוגה א' מגדוד 35, שתפקידה היה לכבוש המשלט ולהקים חסימה על הכביש, נתקלה באש ארטילרית מטווחת היטב, שהסבה לה אבדות רבות. הקשר עמה נותק והיא נסוגה חזרה.

כוחות גדוד 33 המשיכו במשימה לפי התכנית, למרות תקלות חמורות ביותר בתפעול כלי הנשק, שרבים מהם חדלו לפעול בגלל הבוץ שחדר, השבית מנגנונים וגרם לפצלות רבות בקני הנשק.

פריצת הגדוד החלה כשעה אחרי חצות והתנהלה כיאות. הכפר נכבש ובשעה 03.00 נכנסה פלוגה ג' דרך הציר שנכבש על ידי פלוגות א' ו-ב', במטרה לעלות על התל ולכובשו.

במהלך ההתקדמות נגרמו לכוחותינו נפגעים רבים בקרבות פנים אל פנים עם חיילי האויב, שרבים מהם היו סודנים ולחמו בעקשנות.

בשלב זה, עם כיבוש הכפר, היו בידי הכוחות כמה מאות שבויים, שבתנאי הלחימה קשה היה לשמור עליהם.

כתוצאה מכישלון החסימה, החלה תנועת אויב מכיוון פאלוג'ה על זחל"מים נושאי מקלעי ברן כתגבורת לכוחות האויב. לוחמינו החליפו את נשקם המושבת בכלי נשק של האויב שהיו תקינים, שכן רוב חיילי האויב היו מחופרים בעמדות יבשות. מספר הנפגעים הלך ורב ובעיקר מקרב לוחמי פלוגה ג'. למרות המצב הקשה, ההפגזה הכבדה של האויב והלחץ הכבד שלו, היתה פקודה להמשיך לפי התכנית. פלוגה ג' החלה בשעה 0430 לערך בהסתערות על הגבעה, אולם נתקלה באש מקלעים בינוניים כבדה ונאלצה לסגת תוך אבדות ונפגעים רבים. הפלוגה התכנסה באחת החצרות והחלה לטפל בנפגעים. מפקד הפלוגה ביקש סיוע מהפלוגות האחרות, אולם אלה לחמו בהתקפות הנגד של האויב ולא יכלו לעזור לפלוגה הנצורה.

בשעה 07.00 לערך הובחנה תנועת כוחות אויב רבים מכיוון פאלוג'ה, שכללו נושאי מקלעי ברן, שריוניות עם תותחי 2 ליטראות וכוחות חי"ר רבים שנעו לכיוון עיראק–אל-מנשיה. נעשה ניסיון להחדיר כוחות עתודה מגדוד 32 ופלוגת הג'יפים נצטוותה לפרוץ לכפר, אולם כל הניסיונות לסייע, לא צלחו. לאור המצב החמור שהשתרר נתן המג"ד פקודת נסיגה. בשעה 09.30 החלו הכוחות להתקפל כאשר הם נושאים את נפגעיהם. מפקד פלוגה ג' הודיע בקשר שהוא אינו נסוג מאחר ומספר נפגעיו היה רב ואינו יכול להוציאם מהמצור ולכן הוא נשאר ללחום עד הסוף. בין היוצאים היו שרידים בלבד מפלוגה ג' כשאיתם חלק מהנפגעים.

בשעה 10.30 פסקה האש בכפר. מאנשי פלוגה ג' שהיו נצורים לא חזר איש.

88 לוחמים נפלו בקרב הזה.