מה קרה בל"ג בעומר?

אחד המועדים היותר משונים שיש לנו בלוח השנה הוא ל"ג בעומר. הרמ"א אמנם מזכיר את היום הזה כיום שאין אומרים בו תחנון, ושיש להרבות בו קצת שמחה, אך בעולם ההלכה לא מצליחים למצוא את מקור השמחה. אנו נאלצים למצוא מקורות מאוד לא שגרתיים כדי למצוא לו הצדקות.

המאירי ביבמות טוען שקי"ל שבל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות. לעומתו, יש לנו מקורות שבפרוס העצרת שהוא יום ל"ד לעומר שם פסקו מלמות, ויש מקורות רבים שמתו בין פסח ועד לעצרת, אלא שלא מתו בכל הימים אלא ב-32 ימים בלבד, ועל כן כעבור 32 יום קבעו יום שמחה אף שבאותו יום ספציפי (ל"ג בעומר) לא קרה כלום! הפמ"ג מסכם את כל השיטות בכך שאף אחד לא יודע באמת מה קרה בל"ג בעומר. החת"ס (סי' רלג) לאחר ששמע שבצפת עושים שמחה ומדורות ביום ל"ג בעומר, תוהה כיצד העיזו להמציא מלבם חג חדש שאין לא מקור בשום מקום. והוא מוסיף שאין זה דומה לפורים קטן של עיירות שכן אלו ימי הודאה על מאורעות שארעו למקומות מסוימים, ואילו בל"ג בעומר לא קרה כלום! הר' יוסף נתנזון ('שואל ומשיב') מוסיף על הבעייתיות של בדיית חגים, וטוען שיש איסורי דאורייתא בחגיגות ובהשחתות שמבצעים במדורות השונות בכלל, ובזריקת החפצים לאש במרון בפרט.

חכמי הקבלה טוענים שרשב"י, שיום הסתלקותו היה בי"ח אייר (שגם לכך אין מקור מוסמך), צווה שישמחו ביום שמחתו שזהו יום מותו לפי נוסחה אחת בכתבי האר"י. ועל כך שואלים החת"ס והשואל ומשיב, ממתי יום הפטירה הופך מיום אבל ותענית ליום שמחה והלולא? [הפוסקים החסידים טענו שהשמחה אינה על יום פטירתו, אלא על הניסים שפקדו אותו בימי חייו. או שזה יום סמיכתו ע"י ר"ע...]

אין הלכה כר"ש ברוב מוחלט של המחלוקות שהוא חולק בהם, מלבד 'דבר שאינו מתכוון' ששם אינו לבד במערכה (ובהל' גיטין שהרמ"א פוסק כר"ש כולם ישר עטים עליו בתמיהה מדוע פסק כר"ש), ובכך נעסוק בהמשך, אך מוזר שפתאום דווקא אצל רשב"י שנדחה כמעט כליל מעולם ההלכה, אנו מוצאים חגיגה על יום מותו.עולם ההלכה אינו נותן לל"ג בעומר שום התחלה והצדקה, ואילו עולם הקבלה והפנימיות שופך עליו אור בכמויות לא רגילות.

נדמה לנו פעמים רבות, שההלכה היא חזות הכל, ושמה שנפסק זה האמת ואין בלתה. אך צריך לדעת שאע"פ שלעיתים צריך לנהוג באופן מסוים, ברובד פנימי יותר יש אמיתות נוספות. וכן מצינו בבריאת העולם וברצונות הקב"ה שלא יכלו להתגלות במציאות (רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ראה... בא ושתף את מידת הרחמים, וכן הרבה). אנו חיים בעולם המעשי, ובמציאות שלנו יש לנהוג בדרכים מסוימות, אע"פ שהאמת הפנימית שונה לעיתים. ויש לזכור שאין אנו מפסיקים להתייחס אל הפנים והעומק.

יום פטירתו של רשב"י הוא יום שמחתו, כי בעולם הזה אין עמדתו מתקבלת, וא"א להגשימה במציאות שלנו, אך בעולם הבא יודע הוא שעמדתו תתגשם. רשב"י רואה את הדברים באופן היותר פנימי שלהם, והיותר נכון שלהם, אך א"א לנהוג כך הלכה למעשה בעולם הזה, ופמליא של מעלה מחכה ושמחה לבואו.

ביום פטירתו של משה נשתכחו 3000 הלכות, שכן תפיסת ההלכה היא שיום פטירה הוא יום של חסרון. אך ביום פטירת רשב"י מואר לנו שיש דברים שהם מעבר לראיית עיננו, ושיש במוות מעבר לטרגיות ולחסרון המתבטא במציאות.

ל"ג בעומר ופורים

האבודרהם שמובא בטור הל' פסח מביא את הסדור של החגים ע"פ ימי פסח בא"ת ב"ש, והוא מביא שביום השישי של פסח יחול פורים, וכן יחול ל"ג בעומר. האם יש זיקה בין פורים לל"ג בעומר?

ר"ש אומר שיכול הוא לפטור את כל העולם כולו, וכן מצינו שבימיו לא נראתה הקשת, כי בעצמתו הפנימית מביא מבט פנימי של "בין כל ובין כך קרויים בנים", ומבט שמסיר את המחיצות המקריות והחיצוניות בין האנשים. כמובן, שנזכרים אנו קצת בחג הפורים שמנסה גם הוא להכנס לנקודה הפנימית של האדם, ולהסיר את כל המחיצות החיצוניות בין האדם ורעיו, ובין אדם א-לוקיו. מובא בשם הר' מצאנז: "יום כיפור הוא כמעט כיום הפורים, ויום הפורים הוא כמעט כמו ל"ג בעומר". ביום כיפור אנו מבקשים מחילה מצד הדין, שאנו מכירים בחטא, ומבקשים לעזבו. בפורים אנו מבקשים תשובה טבעית שטוענת שהכל לא היה ברצינות ("הם עשו לפנים, אף אתה עשה לפנים"). בל"ג בעומר, בראייה הפנימית שהכל טוב, אין שום פחד וצורך בתשובה מצד הדין,  וכן אין שום צורך לתשובה מרחמים, כי הכל מתבהר והנק' הפנימית הטובה מתגלה.

את ל"ג בעומר חוגגים המון העם ופשוטיו, יותר מאשר הלמדנים, כי זהו היום שמרומם אף פשוטים בעם שכן הוא מסיר את המדרגות הקבועות במציאות, ומנסה להתקרב אל הפנים ומהות של כל נשמה ונשמה בעולם.

הפער בין העולם ההלכתי שלא מבין את מהותו של היום הזה, ולא מוצא סיבה למסיבה, אל מול ספרות החסידות שהעמידה את ל"ג בעומר מעל יום הכיפורים וחג הפורים הוא הפער גם בדמותו של רשב"י. רשב"י במציאות ההלכתית הנגלית לא התקבל מכיוון שהוא מצוי במציאות הפנימית שלא מתגלית בעולם הזה עדיין, אך בעולם הפנים הוא נמצא במקום גבוה ביותר כמייסד את כל תורת הסוד והקבלה. רשב"י טוען ש"כל העומד ליזרק כזרוק דמי", כי גם מה שעדיין לא נגלה במציאות כבר מצוי במציאותו של רשב"י.

אתחלתא דגאולה

דורו של משה הוא דור של הלימוד ההלכתי, והדור של האבות הוא דור של מהות. דורו של משיח הוא דור של הסגולה הפנימית והמהותית, וכן רשב"י. ככל שהתהליכים ההיסטוריים מתקדמים, כך אנו מתבוננים בפנימיות הדברים, ולא רק בהופעתם החיצונית.

ל"ג בעומר נופל בחודש אייר שכל כולו חגים שמתגלים שהעולם החיצוני ההלכתי אינו מסוגל לתפוס את מה שהמבט הפנימי תופס. התנועה הציונית, הקמת המדינה החילונית, הבניין החילוני בארץ מבחינה חיצונית הם תהליכים קשים שרב גדולי ישראל ראו בהם תהליכים נוראיים שיש להתנגד אליהם. החודש הוא חודש שמצריך ראייה פנימית כמו שהייתה לרשב"י.

אפשר להתייחס רק אל האופן החיצוני של החג, אל האש והעצים, ההשחתה והשריפה, אך אפשר להתייחס לתופעות הפנימיות ולאור שפורץ ממנו, שמקרב את פשוטי העם שתמיד מבינים את הנק' הפנימיות לפני גדולי העם, שראו שמתגלגל כאן תהליך גדול ועמוק שסופו גאותה של אומה ותורה.

חג שמח!