לכסיקון ופרשנות לרצועת הביטחון בדרום לבנון

(מעודכן לספטמבר 1999)

 

הלכסיקון מיועד.

        א. למעונין לברר מושגים הנשמעים לפעמים בתקשורת.

         ב. למעונין לקבל תמונה מקיפה על משוואת הכוחות בדרום לבנון.

דני רשף   reshef@bigfoot.com

בלכסיקון 20 ערכים לפי האלף בית.

 

איראן  מדיניות לבנונית                                             מהפכת הרעבים

 

אמ"ל  תנועה                                                            מובלעת ג'זין

 

החלטת מועצת הביטחון 425                                      סוריה  מדיניות לבנונית

 

חיזבאללה- היסטוריה פוליטית                                    ענבי-זעם הבנות

 

חיזבאללה  היסטוריה של פיגועים                               פלסטינים  ארגונים בלבנון

 

חיזבאללה  מבנה ארגוני                                             פתח  לנד

 

טאא'ף  הסכם                                                           צד"ל

 

יק"ל  יחידת הקישור ללבנון                                        קו  אדום

 

ישראל  מדיניות לבנונית                                            קו  סגול

 

לאחד אנטואן  גנרל                                                   רצועת הביטחון

 

שינויים אסטרטגיים שהשפיעו על אזור הביטחון מאז 1985

 

 

איראן מדיניות לבנונית: לאיראן אין, אינטרסים מדיניים כלכליים או ביטחוניים בלבנון. מסורתית נהגה איראן להתוות את מדיניותה בלבנון בהקשר ליחסיה עם מדינות ערב וצרכי הדיפלומטיה האיראנית. מהפכת חומייני ב-1987 באיראן הביאה עמה להט, שיעי בעיקרו, ותפיסה של "ג'יהאד נגד המערב". בהקשר זה קיבלה העדה השיעית בלבנון מישנה חשיבות

בהפצת המהפכה והמאבק. ניתן לכן לחלק את מדיניות איראן בלבנון לשני שלבים.

א.    השנים 1991-1982 שנות ה"עימות הגדול". איראן ראתה בלבנון חלק מהרפובליקה  האיסלמית שתקום במזרח התיכון ועד אז כבסיס קדמי במהפכה. חלק מבני העדה השיעית, בראשות החיזבאללה, העמידו עצמם לרשות הג'יהאד ומאבקה של איראן בארה"ב, ישראל והמערב. בלבנון שהתה משלחת צבאית גדולה של 'משמרות המהפכה' האיראנים ושגרירות איראן בבירות שימשה כמטה כללי לחיזבאללה. מבחינה מדינית, דתית, רעיונית וצבאית תפקדה העדה השיעית בלבנון כשלוחה איראנית.

ב.    השנים 1999-91 שנות ה"חזרה לשגרה". מאז מלחמת המפרץ, נימצא הלהט המהפכני באיראן בנסיגה ועמו העניין של איראן בלבנון. איראן מחפשת בשנים האחרונות קשרים וגשרים למערב וחדלה מכל תמיכה בטרור בין לאומי. ב-1997 עזבו אחרוני 'משמרות המהפכה' את לבנון וניבחר נשיא מתון יחסית חאת'מי, הסיוע האיראני נימצא במגמת ירידה ואירן אף הביע הבנה לתהליך השלום הסורי עם ישראל. במרץ 1998. כאשר התפלג החיזבאללה בין תומכי האדיקות המהפכנית האסלמית של צובחי טופיילי לבין חסידי הקו הלאומי לבנוני של חסן נאסראללה תמכה אירן, חד-משמעית, בחסן נאסראללה. בכך הסכימה איראן לדרכו העצמאית של החיזבאללה (ראה  "מהפכת הרעבים").

מדיניותה של איראן בלבנון הייתה תמיד תולדה של תפיסותיה המהפכניות. על אף שתהליך השיבה לשגרה ולקהילת המדינות המתוקנות אינו יציב וסובל מזעזועים המגמה ברורה. איראן שוב לא רואה בשיעים בלבנון שלוחה מהפכנית איראנית ואת החיזבאללה כארגון חסות. השפעתה בלבנון נחלשת במהירות.

 

אמ"ל  תנועה:  ראשי התיבות של אפואג' מוקאומה לובנניה - בעברית, גדודי ההתנגדות הלבנונים. המלה אמל בערבית פרושה תקווה. התנועה הוקמה ב-1975 כזרוע צבאית של תנועת המחאה השיעית -'תנועת המקופחים'. התנועה הוקמה ב-1970 ע"י האימאם השיעי של לבנון מוסה צאדר, כדי לנהל מאבק פוליטי על קיפוחם של השיעים במוקדי הכוח בלבנון. מלחמת האזרחים בלבנון שפרצה ב-1975 הביאה להקמת הזרוע הצבאית, שבתחילת דרכה הייתה סודית, כדי להצטרף למאבק נגד ההגמוניה הנוצרית של לבנון. התנועה גם קראה תגר על ראשי החמולות השיעיות בלבנון שהנציחו, לטענת התנועה, את קיפוח העדה לטובת מעמדם האישי. התנועה ראתה את עצמה כתנועה לאומית לבנונית, שיעית, השואפת לרפורמה במדינה הלבנונית לטובת השיעים ולא כתנועה איסלמית, פאן ערבית או אידיאולוגית.

האימאם מוסה צאדר נעלם, בנסיבות שלא ברורות עד היום, בלוב ב-1978 משאיר אחריו חלל בהנהגה. ב-25.4.80 בחרה הנהגת אמ"ל בעו"ד נביה מוסטפה ברי, בן 42 למפקד הזרוע הצבאית ולמעשה לראש התנועה, בהעדר הנהגה מקובלת אחרת.

        בהנהגת נביה ברי הגדירה התנועה את מטרותיה כך:

        א. עצמאות וריבונות ללבנון חילונית ודמוקרטית.

        ב. שוויון דמוקרטי לשיעים, אדם אחד = קול אחד. 

            במדינה בה 40% שיעים בוחרים 20% חברי פרלמנט ו-25% נוצרים בוחרים 50% חברי פרלמנט. (ראה -טאא'ף הסכם)

       ג. לחימה בישראל ככובש זר בתוך לבנון ויחסי שכנות טובה בגבול הבין לאומי ישראל לבנון.

        בשנים 1988-90 התקיימו שני סבבים של קרבות בין אמ"ל לחיזבאללה על הדרך וההגמוניה בעדה השיעית בהם ניצח חיזבאללה (ראה  חיזבאללה/ היסטוריה פוליטית). החיזבאללה חיסל במהלך המאבק, על ידי רשת שתולה של סוכנים, עשרות ממנהיגי אמ"ל בדרג הבכיר והאמצעי והשאיר את אמ"ל ללא מאגר מנהיגות עתידית לארגון. (ראה חיזבאללה, היסטוריה של פיגועים) תוצאות המאבק החלישו מאד את אמ"ל והגבירו את תלותו בסורים. בשנים 1992 ו-1996 השתתף אמ"ל בבחירות, בלחץ הסורים, ברשימה משותפת עם חיזבאללה. הבחירות הראו, על אף הרשימה המשותפת, על אחיזה איתנה של אמ"ל בעדה השיעית למול החיזבאללה.

        במאבק נגד ישראל מתחרה אמ"ל, כביכול, בחיזבאללה בגירוש הכובש הזר אך פיגועיו  מעטים, רמת הביצוע נמוכה והם יותר מבחינת מטרד.

        כיום סובל אמ"ל ממשבר מנהיגות, נביה ברי מנהיגו סובל מדימוי מושחת, בנו עבדאללה ברי מנהל באופן שוטף את התנועה ומושך להקצנת המאבק בישראל. ספק אם יש ביכולת התנועה לאחד ולשפר את מצב השיעים בלבנון. חבית הנפץ השיעית בלבנון עוד לא נוטרלה.

 

החלטת מועצת הבטחון 425:  ההחלטה התקבלה ב-19.3.78 לאחר מבצע 'ליטני' בו השתלט צה"ל על רוב המרחב שמדרום לליטני בלבנון כדי למנוע פעולות טרור לצפון ישראל נוכח האנרכיה בלבנון שהייתה נתונה בעיצומה של מלחמת אזרחים אכזרית. להלן תרגומה:

אומצה על ידי מועצת הביטחון בישיבה מס 2074 ב-19 למרץ 1978.

מועצת הביטחון, רשמה בפניה את מכתבי הנציג הקבוע של לבנון והנציג הקבוע של ישראל, בשמעה את הצהרות הנציגים הקבועים של לבנון וישראל, מודאגת ביותר מהידרדרות המצב  במזרח התיכון והשלכותיו על קיום שלום בעולם, משוכנעת שהמצב הנוכחי ממריץ להשגת שלום צודק במזרח התיכון.

1.     קוראת להקפיד בכיבוד השלמות הטריטוריאלית, הריבונות והעצמאות הפוליטית של לבנון בתוך גבולה הבין לאומי המוכר.

2.     קוראת לישראל להשבית את פעולתה הצבאית נגד השלמות הטריטוריאלית של לבנון  ולהסיג, לכן, את כוחותיה מכל שטח לבנון.

3.     החליטה, לאור בקשת ממשלת לבנון, להקים באופן מידי תחת סמכות האומות המאוחדות כוח זמני לדרום לבנון במטרה לוודא את נסיגת כוחות ישראל, לשקם שלום בין לאומי וביטחון ולעזור לממשלת לבנון להבטיח השבה יעילה של סמכותה באזור. הכוח יורכב מסגל שיוקצה על ידי המדינות החברות.

4.     דורשת מהמזכיר הכללי לדווח למועצת הביטחון בתוך 24 שעות על ביצוע ההחלטה הנוכחית.

ההחלטה התעלמה מהאנרכיה בלבנון, שהייתה בשיאה של מלחמת אזרחים, ומהעובדה שלבנון לא יכלה לשאת באחריות הנובעת מריבונותה על השטח. אין בהחלטה אזכור לזכותה של ישראל לביטחון בגבול הצפון ולחובתה להגן על אזרחיה מאיום הנשקף להם מתחומה של מדינה שכנה. כמו כן מתעלמת ההחלטה מנוכחות כוח סורי גדול בתחומי לבנון. מסיבות אלה סירבה ישראל לראות, שנים רבות, בהחלטה זו בסיס להסדר בלבנון. יתכן ששיקום הממשל המרכזי בלבנון, אמנם בחסות סורית, הניעה את שר הביטחון (יצחק מרדכי) בתחילת 1998 להכריז שישראל מוכנה בתנאים מסוימים לראות בהחלטה זו בסיס להסדר.

 

חיזבאללה / הסטוריה פוליטית:  "מפלגת האל" הוקמה בשלהי 1982 (מבצע של"ג) בלבנון ע"י האירנים, בשיא מהפכת חומייני ובניסיון להרחיב את המהפכה במזה"ת. התנועה הוקמה מאיחוד של מספר תנועות אסלמיות רדיקליות שפעלו בלבנון. אוכלוסייה דתית שיעית גדולה, רגשות קיפוח עמוקים ומוצדקים, אנרכיה פוליטית וחיכוך ישיר עם אויבי המהפכה האירנית, 'השטן הגדול והקטן' קרי ארה"ב וישראל, בלבנון שימשו בסיס וקרקע פורייה לארגון.

בשנים 1994-1982 ביצעו פעילי הארגון פעולות טרור רבות בלבנון ובעולם (ראה חיזבאללה היסטוריה של פיגועים.)

מנהיגי הארגון בשנות ה-80 ובראשם המזכיר דאז סובחי טופיילי, הרבו להצהיר שמגמת הארגון "להקים רפובליקה אסלמית בכל המזרח התיכון" וכפועל יוצא גם ש"הדרך לירושלים עוברת דרך דרום לבנון". הארגון לא השתתף בשנים אלה בתהליך פוליטי דמוקרטי כל שהוא בלבנון.

ב-1989-90 פרץ אימות אלים בין החיזבאללה לתנועת האחות השיעית 'אמל' על ייצוג העדה והנהגתה. הקרבות התנהלו בעיקר בדרום ובהם ניצח החיזבאללה. אז לראשונה זכה הארגון למגע רצוף עם רצועת הביטחון שבשליטה ישראלית והחל מאבק שוטף בנוכחות ישראל בלבנון -מאבק שהשתלב בפעולות טרור נגד יעדים ישראלים ויהודים בחו"ל (ראה  חיזבאללה/ היסטוריה של פיגועים).

באפריל 1992 חוסל ע"י צה"ל מזכ"ל החיזבאללה עבאס מוסווי. במקומו ניבחר לתפקיד חסן נאסראללה.  המזכ"ל החדש ניכנס לתפקידו בעת שתמורות רבות שינו את פני המזרח התיכון. הממשל הלבנוני, בהתאם להסכם טאיף מ-1989, החל להדק שליטתו בשטח וסלק מדרכו כל איום אפשרי לריבונותו. סוריה, שנותרה ללא גיבויה בריה"מ שהתפרקה, חדלה מכל תמיכה בטרור, במאמץ לשקם את מעמדה. באיראן, במקביל, דעך הלהט המהפכני לטובת שיקום כלכלי ומדיני.

חסן נאסראללה, לנוכח השינויים, הוביל את החיזבאללה לעבר לגיטימיות בחברה הלבנונית. לראשונה השתתפה התנועה, אמנם ברשימה משותפת עם אמל, בבחירות בלבנון ב-1992. נציגיה הגיעו להבנות עם נוצרים וסונים לתמיכה משותפת במועמדים, מנהיגי התנועה החלו לדבר במונחים של "ריווחת האוכלוסייה, כולנו לבנונים וכיבוד הריבונות הלאומית". לקראת בחירות 1996 הרחיק החיזבאללה לכת והקים ארגון חסות קיקיוני "גדודי השחרור הלבנונים" שאליו נקראו כל הלבנונים, ללא הבדל עדה, להתגייס למלחמת שחרור בכובש הישראלי. שכן מאבק בכובש זר נחשב לגיטימי. מ-1995 נפסקה מעורבות החיזבאללה בטרור הבינ"ל. הארגון קיבל עליו את הבנות "ענבי זעם" מאפריל 96 (ראה הבנות "ענבי זעם"), האוסר כל ירי לישראל,  אך מאפשר מאבק בכובש. הכי חשוב, 'ההבנות' מכירות בגבול הבינ"ל ישראל לבנון. התפנית בארגון הביאה לעימות אלים בין תומכי הקו האסלמי המסורתי, בראשות המזכ"ל לשעבר סובחי טופיילי, להנהגה החדשה של נאסראללה, ולפילוג בשורות הארגון בראשית 1998 (ראה  "מהפכת רעבים").

בשנים האחרונות מדגישים דוברי החיזבאללה את נחישותם להילחם בישראל עד גירוש החייל האחרון מלבנון, אך מערפלים את כוונתם להמשך. ניתן ללמוד על כוונה זו משפע ההצהרות של מנהיגי החיזבאללה על מחויבותם ללבנון, מעמדה, ריבונותה ושלום אזרחיה.

החיזבאללה עבר דרך ארוכה מתנועה מהפכנית, טרוריסטית וכלל-אסלמית, מהקמתה ב-1982, לתנועה לאומית שיעית המחפשת את מקומה בלבנון רב עדתית.

 

חיזבאללה/היסטוריה של פיגועים:  את היסטורית הפיגועים של החיזבאללה ניתן לחלק  למספר שלבים.

א.  בין השנים 1983-88 שלב "השתוללות הטרור". בשנים אלה פגע הטרור השיעי, בהשראה איראנית, אך לעתים קרובות גם ביוזמה עצמית מקומית, בכל מה שניקשר למערב. פעילי הארגון תחת שמות כגון 'הארגון להגנת המשוחררים'  או 'המאבק לחופש' חטפו ולעתים גם חיסלו, עיתונאים אקדמאים ודיפלומטים מהמערב. בחטופים היו גם בריטים, צרפתים, גרמנים, הודי, איטלקית, קוריאני וסעודי בנוסף לאמריקאים.  בכינוי 'הג'יהאד האיסלמי' ביצע הארגון פיגועי תופת בהם נהרגו מאות. בפיגועים, פיצוץ מפקדת הנחתים של ארה"ב ושגרירות צורפת בבירות ב-23.10.83 בפיגוע נהרגו 73 צרפתים ומעל 150 חיילי מארינס אמריקאים. ב-4.11.83 'אסון צור השני' נהרגו 29 ישראלים, ב-10.3.85 ליד מטולה נפגעה שיירה של חיל התחזוקה ונהרגו 12 חיילים, ב-19.10.88 שוב ליד מטולה, נפגעה שיירת מפקדים של צה"ל ועוד שבעה נהרגו וזו רק רשימה חלקית. במקביל בשם "המדוכאים עלי אדמות" עסקו מחבלים אחרים בחטיפות מטוסים וטרור בינ"ל. בייחוד זכורה חטיפת מטוס TWA מה-14.6.85 שבמשך כשבוע הוטס ממדינה למדינה במזה"ת עד לשחרור בני הערובה ומילוטם בשלום של החוטפים וביניהם עימאד מוע'ניה ועבדול האדי חמאדי שהפכו לשם דבר בטרור העולמי. ישראל, בשנים אלו, הייתה אויב נוסף בין רבים.

ב.  בין השנים 1991-1988 שלב "המיסוד וההתבססות". בשנים אלה התגבש המנגנון של החיזבאללה, הוקם כוח צבאי עצמאי, חלקו קבוע וחלקו מליציה. משלחת של משמרות המהפכה באיראן, שהתבססה בלבנון עוד באמצע שנות השמונים, עסקה באימונים, הדרכה ותכנון הפעילות המבצעית של הארגון. הארגון, במטרה להנהיג באופן גלוי ופוליטי את העדה השיעית בלבנון, יצא למאבק צבאי באמ"ל (ראה  אמ"ל תנועה)- התנועה המתחרה בעדה השיעית. בקרבות שהתנהלו בשנים 1990-1988 ניצח החיזבאללה באופן מוחלט ובנובמבר 1990 הגיע להסכם 'דמשק 2' עם אמ"ל וב"תיווך" סורי המסדיר את מעמד הארגון בעדה השיעית ואת חופש התנועה של פעילי התנועות אחת בתחום רעותה. החיזבאללה שלט לראשונה בשטחים המשיקים לרצועת הביטחון ולצה"ל.

ג.   בין השנים 1995-1991 שלב "המאבק בציונות". התבססות השלטון המרכזי בלבנון החל מ-1991 בחסות סורית, ושאיפתו ללגיטימיות בינ"ל הוציאו מכלל חשבון המשך פגיעה בריבונות לבנון בכל אופן שהוא. דיכוי והרחקת הארגונים הפלשתינים ממשחק הכוחות בלבנון ופירוק המליציות העדתיות מנשקן, תיעל את החיזבאללה לכיוון האפשרי היחיד שנותר המשך המלחמה בישראל. בשל האחריות הפוליטית שנשא לשלום האוכלוסייה השיעית ולריבונות לבנון הגביל עצמו החיזבאללה למלחמה בישראל בתחומי לבנון. ירי קטיושות לישראל שימש להרתעה אסטרטגית בלבד במקרה של פגיעה באוכלוסיית לבנון עליה הוא אחראי. המאבק בישות הציונית הועתק למוסדות בחו"ל. פיגועים בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-17.3.92 בו נהרגו 22, ובמרכז היהודי בארץ זו ב-18.7.94 בו נהרגו כ-80, ניסיון כושל לפוצץ את שגרירות ישראל בבריטניה ב-26.7.94 וניסיונות נפל בתאילנד ובירושלים בצד פיגועים קטנים יותר במוסדות יהודים בעולם היו ביטוי למלחמת החיזבאללה לא רק בישראל אלא בציונות.

ד.  בין השנים 1999-1995 שלב "השחרור הלאומי". בשל השינויים הפוליטיים (ראה חיזבאללה/ היסטוריה פוליטית) והתפנית שעשה החיזבאללה לכיוון החברה הלבנונית, החל החיזבאללה מציג עצמו כתנועת שחרור לאומית נגד הכובש הזר. המאבק בישראל מוגבל כעת לנוכחות צה"ל ברצועת הביטחון והוא מתמקד במטענים, תקיפות ראווה של מוצבים, בהם מונף דגל הארגון בטרם נסוג הכוח, חיסול בכירים בצה"ל וצד"ל (ראה מיקרה הריגתו של תא"ל ארז גרשטיין ב-1.3.99) ושאר המאפיינים של מלחמת התשה. פגיעה בישראל היא בגדר הרתעה אסטרטגית מפני פגיעה שלנו באזרחים לבנונים.

הארגון שהחל דרכו בטרור עולמי נגד כל אויבי השיעה בעולם, צמצם בהדרגה את מטרותיו ומרחב פעילותו למלחמת שחרור נגד נוכחות צה"ל בלבנון. 

 

חיזבאללה/מבנה ארגוני:  בראש הארגון, כפי שהתגבש באמצע שנות ה-80, עומדת הסמכות הרוחנית, שיח' מוחמד חסין פאדלאללה. לצדו מכהנת מועצת חכמים המכונה השורא. מספר חברי השורא קטן ואינו ידוע במדויק. גוף זה מקבל החלטות מדיניות עקרוניות בלבד ואינו משתתף בניהול השוטף של הארגון לכן הוא מתכנס לפי הצורך בלבד. מתחת לשורא מכהן מזכ"ל, כיום השיח' חסן נאסראללה, היושב בראש ועד פועל המנהל את הארגון בהתאם למדיניות שקבעה השורא. ועד זה נקרא 'השורא המבצעת'. חברי השורא המבצעת מאיישים שתי ועדות - אחת ביטחונית והשניה מדינית. השורא המבצעת חולשת על שלושה ראשי מרחבים, בקעא, דרום ובירות, בהתאם לריכוזי השיעים בלבנון ומספר ראשי מנגנונים. המנגנון הארגוני האחראי על פעילות החינוך הסעד והרווחה באמצעות גופי מישנה. גופים הבאים לביטוי בהקמת והפעלת בתי חולים, גני ילדים ובתי ספר, טיפול בנכים ומשפחות חללים, סיוע כלכלי ושלל שירותים סוציאליים נוספים. המנגנון הצבאי השולט על הגופים הלוחמים בארגון. מנגנון מודיעין ומנגנון בטחון.

        המנגנון הצבאי מחולק ל-3 רמות. הרמה הבסיסית המליציונית מורכבת מ מספר אלפים של מתנדבים הממלאים תפקידי שמירה, ותצפית בכפריהם והפעלת אש, כגון מרגמות, לפי הצורך, מפאתי אותם כפרים שהם בקו המגע עם רצועת הביטחון. לעתים הם עוברים קורסים מקצועיים ונקראים לפעמים, בכפרים עורפיים, לכשבוע בשנה של עזרה בהחזקת קו בגזרות בעייתיות. המתנדבים עוסקים בשגרת חייהם האזרחית ונהנים משרותיי הארגון לחבריו כגון  עזרה רפואית וסיוע בחינוך. מעל הרמה הבסיסית ישנו מנגנון הקבע ובו מספר מאות לוחמים שעברו הכשרה מסודרת, לפעמים באיראן, הם מבצעים את הפעילות החודרת כגון הנחת מטענים, מארבים, תקיפות מוצבים ומארבי נ"ט. אנשי הקבע עובדים בשיטות צבאיות הכוללות תצפיות מוקדמות למודיעין, תכנון ותרגול מקדים. אנשי הקבע מקבלים שכר מלא וזמנם מוקדש לארגון. מעל מנגנון הקבע ישנו הכח המיוחד, הכוח בן מספר עשרות שכולם עברו אימונים מיוחדים, גם באיראן ושכל לוחם בו עבר התמחות מיוחדת כגון חבלה, מודיעין קרבי, ירי וצליפה וכו'.

 

טאא'ף הסכם:  נחתם ב-22.10.89 כהסכם לפיוס לאומי בין נציגי העדות בלבנון, כהיענות ליוזמת הליגה הערבית ובנוכחותם של השושבינות העיקריות סעודיה, מרוקו ואלג'יר. ההסכם נחתם לאחר כשנה ללא נשיא בלבנון, כאשר מנהיגי העדות הגיעו למסקנה, שאין ביכולתו של אף צד להכריע במאבק הכוח בלבנון. ההסכם חילק מחדש את הכוח הפוליטי במדינה ואלו עיקריו:

א.    כוחם של הנוצרים בפרלמנט, על עדותיהם, יפחת מ-55% ל-50%. כך לא יהיה להם רוב מוחלט בהכתבת מהלכי המדינה ותקציביה.

ב.    חלוקת סמכויות השלטון, שהיו מרוכזות כולם בידי הנשיא הנוצרי, בין הנשיא לראש הממשלה המוסלמי סוני.

ג.     יוגברו סמכויות הפיקוח הפרלמנטריות על הראשות המבצעת ויתחזק, לכן, מעמדו של יו"ר הבית המוסלמי שיעי.

ד.     יפורקו המליציות ותושלט מרות הממשל על כל לבנון.

ה.    הקף כוחות סוריה בלבנון יקבע בין המדינות, אם יישום הרפורמות, בתוך שנתיים יתרכז צבא סוריה הפרוס ברחבי לבנון במחנות קבועים בבקעא.

ההסכם שיקף את הכרת המנהיגים בלבנון  שהמשך האנרכיה בלבנון מביא עמו נזק ודאי לכל הצדדים. כמו כן מבטא ההסכם את הבנתם שללא כוח חיצוני חזק  אין בכוחם של מנהיגי לבנון להתגבר על חשדותיהם ההדדיים ולהגיע לכלל ביצוע. הוא מדגיש, לדאבון לב הסורים, את  הצורך בשיקום ריבונותה של לבנון אך גם במעמדה המיוחד של סוריה בלבנון ובביצוע ההסכם.

        על אף חלוקת הכוח הפוליטי מחדש נשארה הבכורה בידי הנוצרים שהיו, לעת הזאת, למיעוט של כ-25% בארצם מאידך השיעים, שהיוו כבר מעל 40% מאוכלוסיית לבנון, זכו ב-20%  ייצוג בלבד בפרלמנט ובשיפור מה בסמכויות. השיעים, הכוח העולה בלבנון, נשארו מקופחים וממתינים לשעתם.

ב-5.11.98 ניבחר, בחסות סורית, נשיא ללבנון וב-13.10.90 סילקו הסורים בכוח את מפקד   הצבא שלא הכיר בהסכם טאא'ף.

ב-22.5.91 נחתם בין סוריה ללבנון מזכר המכונה גם טאא'ף 2 המסדיר את מעמד סוריה בלבנון, בהסכם בין שתי המדינות, ואת הצעדים המעשיים לשיקום הממשל המרכזי בלבנון. הסכם זה נתן לגיטימיות לנוכחות סוריה ומעמדה בלבנון. (ראה  סוריה- מדיניות לבנונית).

 

יק"ל: 'יחידת קישור לבנון'. הוקמה ב-1985 עם הקמת רצועת הביטחון על בסיס מנגנון התיאום לאזור דרום לבנון (אז  אד"ל) של רס"ן סעד חדד וסמי שידיאק, כפי שעוצב בשנים 1978 עד 1982 (ראה "רצועת הביטחון"). משימת היחידה היה לאמן ולצייד את צד"ל, לדאוג לאוכלוסייה בדרום לבנון, לתאם בין צד"ל וצה"ל ולפתח קשרים עם גורמי הכוח בלבנון. לשם כך מפותח, יחסית, המודיעין ביק"ל. על יק"ל לא הוטלה אחריות מבצעית ישירה. עוד מ-1978 היה תפקיד הקישור ללבנון מופקד בידי קציני מודיעין בכירים שמיומנותם בהבנת גורמי הכוח בלבנון, בייחוד בנטיית הלבנונים לתמרן אחרים, כולל צה"ל, לצורכיהם. קצינים אלה התמחו במתחים הבין עדתיים באוכלוסייה ופחות בכושר המבצעי של צד"ל עצמו. מ-1987, עת החליף  תא"ל דוד אגמון את תא"ל דני רוטשילד מאמ"ן, הפיקוד על יק"ל הפך לתפקיד קידומי למח"טים מצטיינים, כולם עם רקע ח"יר מובהק. מטבע הדברים התמקדו קצינים אלה בצד"ל עצמו ופחות בשאר התחומים. קצינים אלה תבעו לעצמם, ולאורך הזמן גם קיבלו, אחריות מבצעית. כושרו המבצעי הנמוך של צד"ל, הגם שהשתפר לא מעט, הנטייה המסורתית בפיקוד הנוצרי בצד"ל לתמרן את צה"ל ולהתחמק מאחריות והדרישות המבצעיות של קציני צה"ל הביאו במשך הזמן להגברת המעורבות של צה"ל, מעבר לנדרש לגיבוי ותמיכת צד"ל בלבד.

כיום הדגש ביק"ל הוסט לפיקוד מבצעי, על חשבון משימותיו  המסורתיות בסיוע וחניכה, במסגרת גזרת אחריות בלעדית. בייחוד בגזרת עישייה  ריחן שם שומר עדיין כוח יחסי גדול של צה"ל על הדרך לג'זין שכבר נפלה( ראה- מובלעת ג'זין). בנוסף למשימות הצבאיות הרגילות יש ביק"ל גוף לסיוע אזרחי, מערכת בקרה על המעברים צפונה ללבנון דרך הקו האדום ודרומה - לישראל דרך הקו הסגול, גוף מתאם לביטחון פנים, תחנת רדיו וגורמי תקשורת.

 

ישראל  מדיניות לבנונית:  מדיניותה של ישראל בלבנון הייתה, כמעט תמיד, מבוססת על שתי  עקרונות. הראשון, הכרה בגבול הבין לאומי ישראל  לבנון. השני, שאיפה מתמדת לביטחון לאורך יישובי הגבול. ישראל הפעילה בלבנון כוח הולך וגובר, החל מ-1969, בהתאם להתדרדרות בסמכותה וריבונותה של לבנון בדרום. לישראל היה לכן אנטרס קבוע, כשהתאפשר, לתמוך

בממשל מרכזי יציב וחזק בלבנון המסוגל לשאת באחריות פוליטית לדרום.

מלחמת "שלום הגליל" ביוני 1982 יצגה סטייה במדיניותה הקבועה של ישראל בלבנון. בממשלת ישראל התפתחה ההשקפה שאפשר לנצל את האנרכיה בלבנון ואת חולשתם של הסורים לביצוע מהפך אסטרטגי במעמדה של ישראל במזה"ת. על ידי סיוע לנוצרים לחדש את אחיזתם במוסרות השלטון בלבנון צפתה ישראל לשלושה הישגים. הראשון - לסלק לתמיד את הארגונים הפלסטינים מלבנון, להשיב את הביטחון ליישובי הצפון ולסלק איום אפשרי ליציבות בלבנון. שנית - ליצור איום על העורף הסורי על ידי סילוק הצבא הסורי מהבקעא (ראה  סוריה, מדיניות לבנונית), להפוך את מערך ההגנה הסורי ברמת הגולן ללא רלוונטי ולהביא אותה להתפשר עם ישראל בלבנון תוך ויתור סורי על רמת הגולן. שלישית  לחתום שלום עם לבנון שייצב את ההישגים הקודמים. ישראל, כידוע, נכשלה ומשנסוגה לרצועת הביטחון ב-1985 הכריזה על חזרה למדיניותה המסורתית.

מאז 1991 הולך הממשל המרכזי בלבנון ומתחזק, האיום הפלסטיני הוסר, המלחמה בלבנון קיבלה אופי לאומי  לשחרור מכובש זר ונוצרו הבנות "ענבי זעם" (ראה- הבנות "ענבי זעם"). ההתלבטות הגלויה על המשך נוכחות צה"ל בלבנון מתמקדת במידת הריבונות, היציבות והאחריות המדינית של סוריה ולבנון. אולם, מתחת לפני השטח ובסטייה ממדיניותה הקבועה המוצהרת, יש גורמים הרואים בנוכחותנו בלבנון כלי במשא ומתן האסטרטגי עם סוריה. אם אכן כך, חוזרת ישראל בזעיר אנפין לשגיאתה הבסיסית מ-1982.

 

לאחד אנטואן - גנרל:  נולד ב-1925 (היום בן 74) בהרי המתן. הוא בחר בקרירה צבאית ושימש ב- 1984 כראש המודיעין הצבאי בלבנון. נחשב לאומן נוצרי ומתנגד תקיף לנוכחות הסורית בלבנון. כשהפסיד במאבק על הרמטכ"לות בצבא לבנון ב-1984 נענה להצעה לפקד על צד"ל. הגנרל התנה את הסכמתו בשליטה על מרחב ג'זין (ראה - מובלעת ג'זין). מאז 1991 מששוקם הממשל המרכזי בלבנון, בחסות סורית, וצד"ל הפך לכוח שיעי בעיקרו כנראה שנכזבה תקוותו לדחוק את הסורים, בעזרת ישראל, ולרכוש מעמד עצמאי בלבנון הנוצרית. הגנרל לא מפקד יותר מעשית על צד"ל, המופעל ישירות ע"י צה"ל, ומתרבים הסימנים לכך שהוא מחפש דרך לפרוש בבטחה למקלט פוליטי בצורפת. כיום הוא מייעץ ומעניק מידה של לגיטימציה לנוכחות צה"ל בדרום לבנון. פרישתו תביא, ללא ספק, למשבר חמור בדרום לבנון.

 

מהפכת הרעבים:  המשבר הגדול בחיזבאללה החל בחודשי סתיו 1997 כאשר מזכ"ל החיזבאללה הראשון צובחי טופיילי, מעיירת מושבו שליד בעל-בק בבקעא, החל מטיף נגד הנהגת החיזבאללה המכהנת, בראשות נאסראללה.  לטענת טופיילי נטש החיזבאללה את מחויבותו הסוציאלית והחברתית, מרכיב בסיסי בכל התנועות האסלמיות, ולכן קרא לתנועתו "מהפכת הרעבים". בעתיד, טען טופיילי, הזנחת ההיבט החברתי תביא לדעיכת הארגון והאשים את החיזבאללה בהזנחת הטיפול והשיקום של נזקי "ענבי זעם". למעשה התקומם טופיילי על התפנית בחיזבאללה לכיוון תנועה פרלמנטרית לאומית לבנונית, על חשבון דמותו הכלל איסלמית, ועל המעשיות הפוליטית על חשבון הלהט הרעיוני.(ראה  חיזבאללה/ היסטוריה פוליטית).

        סביב טופיילי התקבצו רבים מוותיקי החיזבאללה שהציבו איום לא רק לחיזבאללה אלא איימו על היציבות בכל לבנון בשל תפיסותיהם  הפאן-אסלמיות ועברם המהפכני והטרוריסטי.  מהפכת הרעבים הציבה קודם כל דילמה לאיראנים האם לתמוך בנאסראללה המייצג קו מעשי ולבנוני המוביל, לאט ובטוח, לעצמאות מאיראן או בבן בריתם הוותיק הדוגל עדיין במהפכה כלל אסלמית במזרח התיכון (ראה  איראן מדיניות לבנונית). איראן החליטה לטובת החיזבאללה בראשות נאסראללה.  בסוף מרץ 1998 צר צבא לבנון בעזרת סוריה והחיזבאללה על תומכי צובחי טופיילי באזור בעל-בק, פרק אותם מנשקם, הניח למנהיגיהם להימלט להרים ועצר את הנותרים. חשיבות המהפכה בהכרעה הברורה שנפלה באיראן, בחיזבאללה, בלבנון ובסוריה -לשים קץ לקנאות בלתי מבוקרת ולכל איום על היציבות בלבנון.

 

מובלעת ג'זין:  העיירה ג'זין נמצאת כ-35 ק"מ צפונה למטולה וכ-17 ק"מ מזרחית לצידון במדרון המערבי של ג'בל ברוך על יובלי האוואלי. העיירה שימשה מרכז תיירות ונופש לעשירי לבנון הנוצרים ורבים מבניה מכהנים במוסדות הממשל הבכירים בלבנון. בין השנים 1976  1982 שלטו במקום הסורים בהסכמת ישראל, שאפשרה התערבות סורית לצד הנוצרים בלבנון. שטח המובלעת, ב-1985, היה כ-110 קמ"ר וכלל עוד מספר כפרים.  אוכלוסייתה מנתה כ-15 אלף תושבים וכ-35 אלף פליטים שנסו מאיימת הדרוזים שהשתלטו על המרחב כשפינה צה"ל את האזור ב-1984.

        על אוכלוסייה זו הגן כוח נוצרי, שהפך לימים להיות גדוד של צד"ל ופלוגה נוצרית של צבא לבנון ששיתפו פעולה. מיקום העיירה, גודל האוכלוסייה הנוצרית, נכסיה הכלכליים והכוח שהגן עליהם הביאו את גנרל לאחד להתנות הסכמתו לפקד על צד"ל בשליטה במובלעת זו. בתשובת שר הביטחון מ-20.4.85 ניתנה הסכמה לצייד, לאמן ולממן כוח זה שיהיה בשליטת הגנרל אך לא בתחום רצועת הביטחון. לשם הבטחת רצף טריטוריאלי נמתחה רצועת הביטחון צפונה ממטולה עד 25 ק"מ לפאתי המובלעת. בכך נוצרה זיקה שלא מרצון בין ישראל למובלעת ג'זין. 

        שיקום הממשל המרכזי בלבנון, אמנם בחסות סורית, החל מ-1991, השיב את הפליטים לבתיהם. שיתוף הפעולה בין פלוגת צבא לבנון לצד"ל הופסק. הלחימה באזור וניתוק המובלעת משאר לבנון הביאו להתדרדרות כלכלית, לנטישת האוכלוסייה ולמתח מתמשך בין חיילי צד"ל לתושבים, שהחלו לשתף פעולה עם הממשל המרכזי והמודיעין הלבנוני. בהעדר מטריה צה"לית נהפכו חיילי צד"ל לפגיעים וגם הם החלו לנטוש. גדוד צד"ל שמנה ב-1985 650 חייל התדרדר ל כ 210 בתחילת 1999, שטח המובלעת הצטמצם בהדרגה לכ-15 קמ"ר וכאשר התמוטטה המובלעת ב-1.6.99 נותרו בה 3500 תושבים בלבד. ג'זין הפכה, אי לכך, מזמן, מנכס לנטל.

 

סוריה  מדיניות לבנונית:  שני יסודות היו במדיניות סוריה כלפי לבנון. הראשון, לבנון הייתה

תמיד חלק מסוריה. צרפת ששלטה בין השנים 1946-1919 היא שקרעה את לבנון מגוף המולדת. היסוד השני התפתח לאחר מלחמת 'ששת הימים', החשש שישראל תנצל את חולשת לבנון כדי לאגוף את מערך ההגנה בגולן דרך הבקעא עד פרברי דמשק.

        בראשית 1976 הזמינו הנוצרים, נוכח מפלותיהם מידי הקואליציה המוסלמית  פלסטינית במלחמת האזרחים בלבנון, את הסורים להתערב לטובתם. כך החלה מעורבות סורית, רבת תהפוכות, שתחילתה בהבנות עם ישראל, על תחום ואופי נוכחותם בלבנון, וסופה ב-1989 בהסכם טאא'ף. (ראה- הסכם טאא'ף). תקופה זו התאפיינה בלגיטימיות מוגבלת לנוכחות הסורית בלבנון, בעימותים שהתפתחו סביב נוכחות זו בליגה הערבית ועם מעצמות המערב, בשגשוג חסר תקדים של הטרור הבינ"ל ונגד ישראל מלבנון ובמעורבות סורית בטרור שזיכתה אותה במקום ברשימת המדינות התומכות בטרור והגבירה את בידודה המדיני.

        הסכם טאא'ף - 1989 - אפשר לראשונה, לסוריה ליהנות מלגיטימיות רחבת הקף ומקובלת על כל העדות בלבנון ועל הליגה הערבית. אך עדיין לא על שאר מדינות העולם.

        פלישת עיראק לכווית  ב-2.8.90 והקמת הכוח הרב לאומי נגד עיראק בראשות ארה"ב יצרה תפנית במעמדה של סוריה בלבנון. ארה"ב, שנזקקה לסוריה, אפשרה את סילוק מפקד הצבא הלבנוני, שנהנה מתמיכה עיראקית והתנגד להסכם טאא'ף, בכוח. בריה"מ, משענתה הבין לאומית של סוריה, התפרקה ב-31.12.90. סוריה נוכחה במלחמת המפרץ עד כמה היא חלשה מול הטכנולוגיה המערבית הנמצאת, גם, בידי ישראל. סוריה הבינה שדווקא מדיניות אחראית, ריסון הטרור הבינ"ל, ייצוב הממשל בלבנון, פניה לדרך מדינית ביחסים עם ארה"ב ונכונות לישוב הסכסוך עם ישראל יש בה כדי לגרום למדינות העולם להכיר במעמדה המיוחד בלבנון ובנוכחות הצבאית הסורית בבקע בהתאם למטרות היסוד של מדיניות סוריה בלבנון.

        אכן, הארגונים הפלסטינים, שתמיד היו תלויים בהרשאה סורית לפעילותם, חדלו מפעילות הטרור בלבנון( ראה  "פתח-לנד") וארגונים זרים סולקו מאדמתה. המליציות פורקו והמלחמה בישראל הוגבלה ל 'זכות ההתנגדות לכובש זר' על אדמת לבנון. סוריה שיתפה פעולה עם ארה"ב בעיצוב הבנות "ענבי זעם" ומשמשת כתובת לישראל ולמדינות העולם כשמסתבך בלבנון המצב. מדיניות " האחריות הממלכתית" של סוריה בלבנון בסוף שנות התשעים הביאה לסוריה הישגים רבים. סוריה מוכרת, דה-פקטו, כריבון העל של לבנון על ידי מדינות העולם והליגה הערבית וצבאה ערוך בבקעא. דומה שאין כיום ערעור משמעותי על מעמד זה. היא יכולה לפנות בשקט למאבק הירושה ולעיצוב תהליכי פנים בסוריה וליהנות מפרותיו של תהליך השלום במזה"ת. ארה"ב רומזת על אפשרות שסוריה תימחק מרשימת 'מדינות הטרור' ותוכל, לכן, לזכות בסיוע כלכלי נדיב. סוריה, ב-1999 היא המרוויחה הגדולה מנטישת הטרור ודומה שהיא אינה מתחרטת.

 

"ענבי זעם"  ההבנות:  הבנות "ענבי זעם" מה-26.4.96 הביאו לסיום את מבצע "ענבי זעם" שהתקיים מה-11.4.96. במהלכו, כתגובה לירי חוזר ונשנה של קטיושות ליישובי הצפון, גירש צה"ל את תושבי דרום לבנון, שמחוץ לרצועת הביטחון, מבתיהם בירי והפצצות לפאתי הכפרים. ישראל שאפה שפליטים אלה יאיימו על יציבות לבנון, ישבשו את חייה ויאלצו את סוריה, הפטרונית, להגיע להסדר המבטיח את שלום יישובי הצפון.  מבצע זה היה מהדורה חוזרת למבצע "דין וחשבון" מה-26.7.93 שהסתיים ב-1.8.93 בהבנות שבע"פ בין ישראל לחיזבאללה ושניתנו לפרשנות סותרת על ידי הצדדים. במהלך "ענבי זעם" פגע מטח פגזים, בטעות, בריכוז פליטים במחנה או"ם ב 'קנא', כפר מזרחית לצור, בגזרה המערבית והרג 105 נשים וילדים. האירוע הטרגי יצר לחץ פוליטי עצום בישראל להפסיק את המבצע ולחץ בעולם להגיע מהר להסדר. בתיווך ארה"ב וצרפת סוכם המסמך הבא, מתורגם מאנגלית.

ארצות הברית מבינה, לאחר דיונים עם ממשלות ישראל ולבנון, ובעצה אחת עם סוריה, שלבנון וישראל יבטיחו את הדברים הבאים:

1.     קבוצות חמושות מלבנון לא יפתחו באש נגד ישראל, באמצעות טילי קטיושה, או בכל נשק  אחר.

2.     ישראל והגורמים המשתפים אתה פעולה לא יפתחו באש מנשק כלשהו לעבר אזרחים או  לעבר מטרות אזרחיות בלבנון.

3.     מעבר לכך, שני הצדדים מתחייבים, כי בשום תנאי לא יהוו אזרחים מטרות להתקפה. כמו כן לא יעשה שימוש באזורים המאוכלסים באזרחים ובמיתקנים תעשייתיים וחשמליים כבסיסי יציאה להתקפות.

4.     בלא להפר הבנות אלה, דבר מכל האמור אינו מונע מכל צד ליישם את זכותו להגנה עצמית.

תוקם ועדת מעקב בהשתתפות ארה"ב, צורפת, סוריה, לבנון וישראל. הועדה תעקוב אחר יישום ההבנות ששורטטו לעיל. תלונות יוצגו לועדת המעקב במידה שיהיו טענות על הפרת ההבנות. על הצד שיגיש את התלונה לעשות זאת תוך 24 שעות. ההליכים לטיפול בתלונות יקבעו על ידי ועדת המעקב.

        ארה"ב תקים גם ועדה מייעצת, שתורכב מנציגי צרפת, האיחוד האירופי, רוסיה ונציגי צדדים נוספים שיהיו מעונינים בכך, במטרה לסייע לשיקומה של לבנון.

        ההבנות שהושגו על מנת לשים קץ למשבר הנוכחי בין לבנון לישראל אינן יכולות לבוא במקום פתרון של קבע. ארה"ב מבינה את החשיבות שבכינון שלום כולל באזור. להשגת מטרה זו מציעה ארה"ב לחדש את המו"מ בין ישראל לסוריה, ובין ישראל ללבנון, בתאריך שיוסכם עליו. ארה"ב מבינה, כי רצוי שדיונים אלה יתקיימו באווירה של יציבות ורגיעה.

        ההבנות יוכרזו בו-זמנית בכל המדינות המעורבות בשעה 18:00 ב-26.4.96.

יתרונו של המסמך בהיותו כתוב, שהוא הושג 'בעצה אחת עם סוריה', בין מדינות ריבוניות  ובמעורבות מעצמתית. על פי המסמך הוקם מנגנון קבע לפיקוח בו נפגשים נציגי סוריה ישראל ולבנון באופן סדיר.

        בצד המהות מכיר המסמך בזכותה של ישראל לביטחון בגבול הצפון ואגב כך גם בגבול עצמו אך מטיל על שני הצדדים אחריות שלא לפגוע באזרחים. ישראל, על פי סעיף 4 להבנות, מבינה שלחימה בנוכחות ישראל בלבנון היא לגיטימית במסגרת 'זכות להגנה עצמית'. דומה שמסמך זה מגלם את שאיפותיה של ישראל בלבנון והופך את נוכחותה בלבנון למיותרת.

 

פלסטינים ארגונים בלבנון:  הארגונים הפלסטינים בלבנון התחלקו לארגונים שתמכו בפת"ח  וביאסר ערפאת ולארגונים פרו סורים שכפרו במנהיגות הפת"ח. מבצע 'שלום הגליל' הביא לסילוק מחנה הפת"ח מלבנון. עם הקמת רצועת הביטחון ב-1985 הפעילות הפלסטינית בלבנון התבצעה, רובה ככולה, על ידי הארגונים הפרו סורים כגון פת"ח אבו-מוסה והחזיתות הדמוקרטיות. פעילות הפח"ע שלהם נותבה והסתייעה בתשתית המודיעין הסורי בלבנון.

        בעקבות הסכם טאא'ף, שיקום הריבונות והממשל המרכזי בלבנון, ההתקרבות שחלה בין ארה"ב לסוריה והתפרקות בריה"מ ב-1991 (ראה  סוריה, מדיניותה הלבנונית). חדלה סוריה מתמיכה בפעילות הפח"ע של אותם ארגונים. ארגונים שעצם פעילותם  בלבנון אימה על ריבונותה של המדינה. ניסיון הפיגוע האחרון של איזה שהוא ארגון פלסטיני מלבנון התבצע ב דצמבר 1993 (ראה  "פתח-לנד") כאשר כבר לפני כן דעכה פעילותם כמעט לגמרה. (לשם השוואה   ב-1988 חדרו 12 חוליות פלסטיניות את הגדר מלבנון לישראל, כולם של ארגונים פרו סורים, עוד כ-48 חוליות יורטו ברצועת הביטחון בדרכם לפיגועים בישראל).

כיום, ב-1999, מרוכזות מפקדות הפלסטינים בדמשק, בפיקוח סורי, מושבתות מפעילות. בלבנון מתפקדים עדיין פעילים בודדים וארגונים קיקיונים, בפיקוח צבא לבנון, ללא כל השפעה מעשית בשטח ומרצם מופנה לסכסוכים פנימיים ומאבקי כוח פליליים. הפלסטינים חדלו להוות איום לגבול הצפון.

 

פתח-לנד:  "פתח לנד" - חבל ערקוב הלבנוני. האזור, משולש הגבולות ישראל, סוריה ולבנון  (מהחרמון והר דוב עד שולי בקעת החצבני במערבו), התפרנס מאז הקמת לבנון מהברחות. השטח ההררי הקשה רופף את שליטת הממשל הלבנוני מאז מתמיד. שיירות מבריחים, המונות לעתים מאות פרדות ועשרות רבות של מבריחים עשו ועושות דרכן כמעט מדי יום, בגלוי ולעין כול, דרך החרמון בין סוריה ולבנון. ההברחה הפכה לענף כלכלי הראשי באזור והכל בהרשאה סורית. ברצותם סוגרים וברצותם פותחים. מובן לכן שהשפעת סוריה על הנעשה בחבל גדולה מהשפעת לבנון או ישראל. אכן שיקפה הפעילות  ב"פתח לנד", יותר מכל, את מדיניות הפח"ע  הסורית כלפי ישראל. אזור זה בו אין אף מחנה פליטים ואף תושב פלשתיני לרפואה שימש בסיס מוצק לפעילות טרור ופח"ע נגדנו, על גבה של האוכלוסייה המקומית ושיקף בכך את שליטתה ומדיניותה של סוריה במרחב. קרבות פריצת הדרך להר דוב ב-1968, מבצעים נגד ארגוני הפח"ע בהר דוב ב-1972 מאות היתקלויות ופיגועים, כולם! עם ארגוני חסות סוריים ועם לוחמים שאינם בני המקום הם עדות לשליטתה ומדיניותה של סוריה.

        מאז אפריל 1991 נפסקה כמעט לחלוטין פעילות הפח"ע והטרור בגזרה. בדצמבר 1993 היה ניסיון החדירה האחרון של פת"ח אבו-מוסה מבקעת החצבני לכיוון קיבוץ דן ומאז האזור שקט לחלוטין, אפילו ירית אקדח בודדת לא נרשמה מאז בגזרה זו. 

        כשם ש"הפתח לנד" שיקף את מדיניות הפח"ע  של סוריה עד 1991 כך הוא משקף היום את תפיסותיה החדשות של סוריה ואת האיזון האסטרטגי החדש במזה"ת, אחרי מלחמת המפרץ ב-1991, כפי שסוריה רואה זאת.

 

צד"ל: "צבא דרום לבנון" מונה סביב ה-2500 לוחמים שרמתם מותנית בעדה, בקשר העסקי והמשפחתי  ללבנון ובשאיפות לעתיד ולכן בעייתית. בשנים האחרונות כ-70% מחיילי צד"ל הם שיעים שלהם קרובי משפחה בחיזבאללה, אויבנו העיקרי. הפיקוד נתון רובו בידי נוצרים, חלקו בידי דרוזים ורק מעטים ממפקדי צד"ל הם שיעים. מצד שני אין בין הלוחמים הפשוטים נוצרים. לנוצרים רבים קשרי משפחה עם פקידי ממשל לבנונים. לכן סובל צד"ל מפיצול בנאמנות וממתחים עדתיים בתוכו.

        צד"ל מאורגן במפקדה מרכזית במרג' עיון. מפקדות של שתי חטיבות, מזרחית ומערבית, גדודי בט"ש גיזרתיים הכפופים לחטיבות, אלמנט שריון, אלמנט תותחנים ומנגנון אימונים. צד"ל כולל גם את אנשי מנגנוני הביטחון המקומיים  ואנשי הסיוע והמנהל האזרחי. שכרו ההתחלתי של מגויס כ-360 דולר ולשכר מתוספים עם הזמן תוספות דרגה, ותק ומקצוע. שכר נאה במונחים לבנונים.

 

קו אדום:  הקו, גבולה הצפוני של רצועת הביטחון, כ-130 ק"מ אורכו מתפתל מצפון מזרח בשיפולי החרמון עד דרום מערב בים התיכון. הקו הוגדר מהצורך להקשות על חדירת חוליות פח"ע לישראל בהתאם לתוואי השטח אך גם כדי להבטיח רצף לג'זין (ראה: מובלעת ג'זין) ולהכליל בה אוכלוסייה אוהדת, כגון הדרוזים באזור חצבייא במזרח. למעשה מייצג הקו את גבול ההרשאה שנתנה ממשלת ישראל לצה"ל לפעול, לסייע ולתמוך בצד"ל מבלי לאשר כל פעולה בקבינט כמקובל במקרה של הפעלת צה"ל מחוץ לגבולות המדינה. בפועל, גם בתחום הקו האדום יש אזורים, הולכים ומתרחבים, שננטשו מבצעית ע"י צה"ל וצד"ל.

 

קו הסגול: קו הגבול הבינ"ל ישראל לבנון. מתפתל מהים התיכון במערב עד החרמון בצפון מזרח. אורכו כ-120 ק"מ. הקו מבוצר, ממוקש ורב מכשולים ונועד למנוע, לעכב ולגלות כל חדירה לשטחנו. בחלקו עובר הקו בפאתי ישובים כזרעית, דובב, אביבים, מלכיה וכו'. גדר התרעה אלקטרונית שנבנתה לאורכו שופרה לאורך השנים גם על ידי שיפור התוואי והרחקת הגדר לתוך תחום לבנון. קיום אין חפיפה בין הגדר לקו הגבול הבינ"ל והגדר עוברת לאורך כ-25 ק"מ בתוך שטח לבנון, לעתים בעומק רב. בקו מספר מעברים מבוקרים לתנועת סחורות ואנשים בין ישראל לדרום לבנון.

 

רצועת הביטחון:  שטח דרום לבנון המשיק לגבול עם ישראל. אורכה בקו אויר ממורדות  החרמון עד חוף הים התיכון כ-90 ק"מ. בגלל התפתלותה, בחופף לקו הגבול, אורכה המעשי כ-125 ק"מ.

רוחבה נע מ-3 ק"מ מול זרעית, ומברך הליטני למטולה ועד כ-25 ק"מ ממטולה צפונה למעבר כפר חונה ושיטחה כ-1000 קמ"ר.

        הרצועה הוקמה על בסיס המובלעות הנוצריות שהקים צבא לבנון ב-1976 האחת סביב מרג' עיון מול מטולה, בפיקוד רס"ן סעד חדד והשניה ברומייש  דיבל, בפיקוד רס"ן סמי שידיאק, מול בירנית. בשל ניתוקן ממרכזי הנוצרים בצפון פנו מפקדים אלה לצה"ל בבקשת עזרה ונענו. מובלעות אלה הורחבו לרצף טריטוריאלי, לאחר מיבצע ליטני ב-1978, מכילים בה, עם זאת, אוכלוסייה שיעית ניכרת. הרחבת רצועת הביטחון למתכונתה הנוכחית היא פרי החלטת הממשלה מינואר 1985. מגדילה אגב כך משמעותית את הרכב האוכלוסייה השיעית ומוסיפה אוכלוסייה דרוזית ומוסלמית סונית לפסיפס העדתי. כיום יש ברצועה כ-100 אלף תושבים, כ-70% שיעים, 10% נוצרים, 10% דרוזים והשאר מוסלמים סונים. בהקמתה היו בה מעל 160 אלף.

        מטרת הרצועה כפי שפירש אותה הרמטכ"ל ב-10 במאי 1985 (רא"ל משה לוי) "לשמש אזור חיץ, למנוע ירי ישיר לשטחנו, למנוע ירידה של מחבלים לשטחנו ולשמש בסיס להפעלת כוחות צה"ל ואש ארטילרית" מלכתחילה לא אוזכר הירי העקיף (קטיושות) כנגזר מרוחבה הצר בקטעים רבים ומשמעותיים של הרצועה.

 

שינויים אסטרטגיים שהשפיעו על אזור הביטחון מאז 1985

1.         העולם נעשה חד מעצמתי הוגבל כושר התמרון הסורי בין המעצמות.

2.   סוריה ממדינה תומכת בטרור הבינ"ל כמדינה הפועלת להימחק מרשימה זו בארה"ב כיעד מדיני מרכזי מאז מלחמת המפרץ ותלותה בהרשאה אמריקאית לשיפור שליטתה בלבנון.

3.     לבנון עברה מאנרכיה לממשל מרכזי סמכותי. (בחסות וגיבוי סורי מלא התלוי מצדו בהסכמת ארה"ב).

4.     סוריה עברה ממעורבות מוגבלת בענייני לבנון בהתאם ל"קו האדום"  מ-1976 לשליטת על מלאה על לבנון ומוכרת ככזאת במשתמע.

5.     החברה הלבנונית, כולל החיזבאללה, עוברת מלאומיות עדתית וכיתתית ללאומיות כלל לבנונית ועל עדתית הכוללת מחויבות לשלום האוכלוסייה ולפיתוחה של לבנון.

6.     ממצב של חוסר כל תשתית מדינית לנוכחותנו בלבנון להסדר מדיני בגיבוי בינ"ל, בהשתתפות פעילה של סוריה, המכיר בזכותה של ישראל לביטחון בגבול הצפון, אך גם לזכות לבנונים לפגוע בנו בלבנון במסגרת 'זכות ההתנגדות לכובש זר' ("ענבי זעם" מאפריל 1996).

7.     איראן הפכה, ממדינה מסוגרת איסלמית וקיצונית, למדינה המחפשת פתיחות וקשרים כלכליים עם המערב. במסגרת זו הפסיקה איראן כל תמיכה בפעילות טרור בינ"ל, כולל החיזבאללה.

8.     מאויב פלשתיני המשותף לנו ולתושבי דרום הלבנון לחיזבאללה, בני משפחותיהם, דתם ועדתם של רוב תושבי הדרום הנהנה מאהדת רובם.

9.    החיזבאללה הפך מארגון טרור בינ"ל איסלמי לארגון פוליטי לבנוני המחויב, גם על בסיס הצהרותיו לאינטרס המדיני של לבנון כפי שהוגדר ע"י הפרלמנט הלבנוני.

10.   האיום השתנה מחוליות פלשתיניות חודרות לישראל לירי מנגד (קטיושות) המאיים על אוכלוסייה רחבה. איום לו רצועת הביטחון לא נותנת מענה אך בו בזמן, בעצם קיומה מגבירה אותו. החיזבאללה יורה קטיושות לישראל רק! לאחר פגיעה מקדימה חמורה שלנו באזרחים לבנונים.

11.  צה"ל הפך מצבא ידיד ומסייע לצבא כובש ומדכא.