קצת היסטוריה - איך הגיעו הטנקים הראשונים לידי ההגנה, והקשר של ליונל דרוקר אליהם

סיפורו הבלתי ייאמן של מייק פלנגן, טנקיסט בשירות הוד מלכותה, ששעות ספורות לפני שאחרון החיילים הבריטים עזב את הארץ גנב ביחד עם חברו הארי מקדונלד שני טנקי קרומוול מבסיסו בחיפה, ערק איתם לשורות ההגנה, ובכך הניח את אבן הפינה לחיל השריון של צה"ל. 59 שנים אחרי, מביתו בטורונטו, הוא מספר איך פרצו את שער הבסיס, איך שעטו עם הטנקים עד תל אביב, איך נכשלה ההגנה בגניבת שני טנקים נוספים, ולמה לא סיפר על כך אפילו למשפחתו עד עצם היום הזה. הוא פשוט שריונר

עמיר קורץ. צילומים באדיבות דוד טפרסון, מוזיאון המח"ל כפר שמריהו (המקור: עיתון תל אביב)

ליונל דרוקר ז"ל

בלילה שבין ה-29 ל-30 ביוני 1948 נוסד בעצם חיל השריון הישראלי. אז, בלילה ההיסטורי ההוא, פרצו שני טנקי קרומוול בריטיים את שער הבסיס הסמוך לשדה התעופה בחיפה ופתחו בדהירה מטורפת לכיוון תל אביב, שם חיכו להם בקוצר רוח אנשי ההגנה שפיקדו על המבצע הנועז.

את שני הקרומוולים הובילו שני חיילי כוח המנדט הבריטי - מפקד טנק סקוטי בשם הארי מקדונלד ומכונאי אירי בשם מייק פלנגן, שהחליטו לערוק משורות הצבא הבריטי יום לפני עזיבתו את הארץ, להצטרף לכוח המגן העברי ולהביא איתם נדוניה מכובדת בדמות שני טנקים שגנבו מבסיסם.

הקרומוולים הגיעו לידי חטיבה 8 בפיקודו של אלוף יצחק שדה, והיוו את הבסיס להקמת גדוד השריון הראשון של צה"ל. מקדונלד ופלנגן הצטרפו לגדוד ולחמו עם הטנקים הללו בקרבות מלחמת העצמאות לצד אנשי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ).

59 שנה אחרי אותו לילה, בראיון נדיר, חושף מייק פלנגן (82) את הסיפור המלא והעלום על גניבת הטנקים. "הזדהיתי עם מאבקה של הארץ הקטנה נגד כל כך הרבה אויבים", הוא אומר השבוע מביתו שבטורונטו. "רציתי להישאר כאן ולעזור לדפוקים ולחלשים. רציתי לעזור ליהודים נגד כל הערבים שמסביבם".

מקדונלד (מימין) ופלנגן. בשירות ההגנה

"עבר כל כך הרבה זמן מאז, אני כבר שכחתי הכל. בגילי אני בקושי זוכר מה אכלתי לארוחת בוקר", מודה פלנגן. "לא סיפרתי על זה כמעט לאף אחד אף פעם. לא התראיינתי ואני לא אוהב לדבר על העבר, זה קרה מזמן, אני לא יודע את מי זה מעניין היום".

גם בתו של פלנגן, קארין, החיה בארץ, מודה כי אביה הוא אגוז קשה לפיצוח וכי כמעט לא שיתף את בני משפחתו בסיפור הזה. "הוא לא מדבר על זה, הוא לא מספר", היא אומרת. "זה איזה קטע בחיים שלו שהוא לא מזכיר. הוא לא רוצה שיתייחסו אליו כאל גיבור".

הקרומוול, מלך הזירה

הרעיון לגנוב קרומוולים מהצבא הבריטי נולד במוחו של "הזקן", מראשי ההגנה דאז, יצחק שדה. ערב אחד הוא נפגש בבית קפה קטן בקצהו הצפוני של רחוב דיזנגוף עם מפקד יחידת הרכש של ההגנה, פנחס (פיניק) וזה, ושיתף אותו בתוכניותיו לראות חטיבה עברית משוריינת.

הוא עסק אז בהקמתה של חטיבה 8, החטיבה המשוריינת הראשונה של כוח המגן הצעיר, שבמסגרתה הוקם גדוד 82, שאט אט החל להתארגן והשיג טנקי הוצ'קס צרפתיים מיושנים, פלוס טנק שרמן אמריקאי ישן אחד ללא תותח.

טנקי קרומוול היו אז רק משאת נפש. הם נחשבו לכליל השלמות ולמילה האחרונה בענף. הקרומוול צויד במנוע "רולס רויס", 600 כוח סוס. על אף משקלו, 28 טון, הוא נחשב למהיר בין הטנקים שהתרוצצו בזירת הלחימה המקומית, והוא נשא עליו תותח 75 מ"מ ושני מקלעים. "היה ברור כי השגת טנקים מסוג קרומוול, שהיו בשימוש היחידות האחרונות של הצבא הבריטי שעדיין שהו בארץ, תביא לשיפור משמעותי באיכותו של השריון הישראלי", קבע היסטוריון עמותת יד לשריון, עמיעד ברזנר, בספרו "ניצני שריון".

ראש המטה הארצי של ההגנה, ישראל גלילי, אמר אז לשדה: "אם תצליחו יהיה זה מפעל אדיר. חשיבותם של טנקים מסוג זה לצבאנו לא ניתנת להערכה".

הניסיון הראשון להשיג טנקי קרומוול נעשה ב-23 במאי 48'. הצבא הבריטי התכונן לפינוי הסופי מהארץ, ואת הטנקים מבסיס רמת דוד הם העבירו לחיפה. אנשי הרכש של ההגנה יצרו קשר עם מספר טנקיסטים בריטים, וסיכמו איתם כי במהלך הובלת הטנקים יופנו חלק מהם, אלה שינועו בסוף השיירה, אל דרך צדדית, שם יקבלו אותם אנשי ההגנה, יסיעו אותם לכיוון תל אביב וישלמו לבריטים עבור כל טנק כזה 3,000 לירות שטרלינג.

זה לא עבד. ניסיון כושל של האצ"ל לשדוד שריונית בריטית הגביר אצלם את הערנות, מנע את הוצאת התוכנית המקורית אל הפועל, ושלח את אנשי ההגנה לחפש אלטרנטיבה. ככה הם הגיעו אל פלנגן ומקדונלד.

לימוד נהיגה תיאורטי